שו"ת מי באר (שור)/יא
|
< הקודם · הבא > |
כ' סיון תרמ"ז
אחדש"ה, מכתבו השגתי אודות תלמידו ששחט בר אווזא א' ושחט רק הקנה ובהושט לא היה אף נגיעת הסכין והבר אוזא חיתה אחר השחיטה כמה שעות ובא תלמידו לכבודו ושאל אם מותר לחתוך את הושט בסכין פגום ואסר לו כבודו. ובא שו"ב א' מעיר ראזיגראד[3] ספרדי שמו חיים אלפאנדרי והורה להתיר וחירף וגידף את כבודו על שאסר עכ"ד.
והנה כתורה פסק והאיש חיים אין בו רוח חיים, עי' ברמ"א ביו"ד סי' כ"ג דאם לאחר ששחט רוב שנים שיהה הבהמה או העוף למות לא יחזור וישחוט אפי' בסכין פגום ואפי' בקרדום אלא יכנו על ראשו להמיתו ואפי' בדיעבד אסור ואפי' אם ישראל אחר התיז בקרדום אסור. וע"ש בט"ז ובש"ך ולזקיני התב"ש ובתשו' מאיר נתיבים (סי' י"ז) פסק דאפי' שחט כל הסי' לגמרי פוסל בעוף שהי' ע"ש. אולם בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' נ"ד) פסק שלכתחילה אסור לעשות כן ובדיעבד אם גמר מיתתה בסכין פגום אין לפסול בדיעבד. אבל לא כן דעת הנודע ביהודה (מהדו"ת חיו"ד סי' ב') ע"ש בשאלתו בשוחט ששחט רק הקנה בעוף וכאשר הובא העוף לבית היה עדיין חי והחזירו העוף לבית השוחט ושחט את הושט ופסק שם דיש לאסור גם הכלים אפי' לאחר מעל"ע והשוחט יש להעבירו על חודש א' או ב"ח כפי ראות עיני המורה ולפי חזקת השו"ב בי"ש. וע"כ יפה הורה כבודו שראוי להעביר השוחט חיים עכ"פ על ב"ח וגם ידוע ששו"ב שהוא מיקל בדין מהדינים ופושע לא מחמת רשעות כי אם שסובר שאים בכך כלום דמי לא"י בדיקת הסכין, עי' בבית יוסף (סי' י"ח) ולדעתי מהראוי השוחט חיים עוד הפעם למען כבוד התורה לעמוד בנסיון לפני שוחטים מובהקים:
ב[עריכה]
(ב) וע"ד שאלתו במחנכם עושים גבינות שקורין קאטשקיוואל[4] והאיש העושה אותם עם הקיבה הוא כותב בשבת ונוסע במרכבה ושותה טיטין[5] בשבת וביו"ט וע"כ אסר כבודו אותו שאין לו נאמנות על עשיית הגבינה עכ"ד.
ג"כ כתורה הורה אף שידוע דבכותב בכתב שלהם אינו אסור רק מדרבנן עיין ברמ"א בא"ח (סי ש"ו סי"א) ובמג"א (סי' ש"מ סק"י) ובתשב"ץ (ח"א סי' ח') ובהגה"מ ((פ"ד מהי' ט"ת אות נ') [פ"א מהל' ס"ת אות ע']) גם ליסע על עגלה בשבת איסור תחומין הוא רק מדרבנן אף בי"ב מיל ע' בית יוסף (א"ח סי' שצ"ד) וזקיני התב"ש כ' דלא מקרי מחלל שבת רק בחילול דאורייתא אבל לא בדרבנן וגם ידוע שצריך להיות בפני עשרה אנשים ובתשב"ץ (ח"ג סי' מ"ג ומ"ד) הביא בשם העיטור במחלל שבת בפרהסיא ליתא אלא בעבודת קרקע אולי בנ"ד הלא שותה גם טיטין בשבת וזה מדאורייתא וע"כ בודאי הוא איש רשע וראוי לגעור בו ולא להאמינו על איסורים. עי' בתשו' הריב"ש (סי' ד') שכתב וז"ל ואם עוברים ברצון על אחת מהעבירות כו' אם העבירה הוא עבודה זרה או חילול שבת בפרהסיא הרי הוא כעכו"ם לכ"ד. ועי' בתשו' עבודת הגרשוני (תשו' ט"ו) ובשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' ק"כ) ועי' ברש"י מס' חולין דף ה' ע"א (ד"ה אלא) דמחלל שבת חמירא כעבודה זרה וכל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כ[דור] אנוש מוחלין לו במסכת שבת (דקי"ח ע"ב) וא"נ על שבועה שעשה בכשרות כי הלא מושבע ועומד זכור את יום השבת ועבר. ומחמת חלישת כחי לא אוכל להאריך יותר והנני הדוש"ה.