שו"ת מי באר (אופנהיימר)/הקדמה
|
< הקודם · הבא > |
זה ספר זכרונות תולדות מחשבותי, אשר יולדו ויצאו מרעיוני, וגדלו על ברכי חכמי עם ה' גאוני ומופתי הדור, כי אחרי הולדתים, שלחתים על פני חוצות ישראל, לאמור: אתם ילידי שעשועי יום יום, ראו, אם אנכי הריתיכם, אם מבטני יצאתם ובחקי נשאתיכם, הן אנכי אביכם איש צעיר באלפי לומדי תורת ה', לא אוכל הבין היש תבונה בקרבכם אם אין? ועיני חכמת אביכם כבדו לראות אם תישרו לכת מסילת האמת, או תסבו בלכתכם? אם אתם פרי רעיוני , חכמות תנובו, תשמחו אלהים ואדם, או עמל הריתי ושקר ורוח ילדתי? אולי כנפל אשת אתם בל חזה שמש האמת, ומה לי ולכם ילידי, כי תבואו באחרית הימים להזכיר את עוני ולהבאישני ביושבי שבת תחכמוני? לכו! עברו מחנות המורים הגדולים והתבוננו, בקשו פני תופשי התורה יודעי הבין, אך המה במצרף התבונה אשר בידם יצרפוכם, אך המה ישפטו שפוט עליכם, והיה כי יאמרו, כי יש אמון בכם, כי לא תעפילו עלות ההר אשר ה' עליו, וכי לא תהבילו לסור מאחרי דרכי התלמודיים הנאמנים, ושבתם בשלום אל בית אביכם, ואשא אתכם על כנפי לבבי, והייתם לי סגולה כל ימי חיי שבתי בבית אלהים, וברכה בקרב הארץ כל ימי עולם.
והנה אחרי רואי את שאהבה נפשי, אלה הילדים אשר חנן אלהים אותי, תפארת אביהם המה, מישרים המישרים ארחותם בתלמוד אהבום, ובמושב זקנים יהללום, חרתים על לוח לבי, ושמתים כחותם על זרועות זכרוני, כי בם בחרתי, כנאום ה' צבאות.
ויהי כאשר, ארכו הימים, ימי עלומי חלפו, וימי השחרות הנה באו, וברגלם המון חליפות צבאות הדאגות הצובאות פתח אוהל מועד איש לומד תורת ה' צבאות, אלה מאלה שונות, אלה לדראון, המחיה והכלכלה, כי מעטים הליכי ביתי אשר היו לי לפנים, ויברכני ה' ויפרצו לרב, ויטב לי בעבורם, ויורני עץ עושה פרי ישועות, וייף בעבודתי אשר עבדתיו, וחלף יגיע כפי, הגדלתי את כבוד ביתי, הצאצאים והליכותיהם אשר עלי כלנה, וחיתה נפשי בגללם; ואלה לחיי העולם, כי כאשר ענו אותי אלה שוטני התורה לגור מלחמות עלי יום יום, כן הפליא ה' חסדו לי, ותעז ידי עלימו, מבלתי יכלו התפאר עלי לאמור: נתנו שכם אחד עלי ראש האיש הזה, עדי הנתקנוהו מדור עוד באהל התורה, עדי גרשנוהו מהסתפח בנחלת ה', ובכל עת צאתי חפשי מתחת סבלות מְצָרים האלה, נטיתי שכמי לסבול משא דבר אלהים, ויואל לבי לשבת בבית החכמה, וללכת כפעם ופעם, לקראת ראשי מורי בני ישראל לבקש תורה מפיהם, ויוסיפו עוד אהוב אותי על דברי כי יקרו בעיניהם, ועל ראותם, כי רב עניני מרכולתי אשר נתנו עבותימו עלי לא יכלו נתק מורשי לבבי.
ויהי היום, ויבואו בני האלהים נכבדי לומדי תורה, אלה מקרוב ואלה מרחוק, להתיצב עלי, ויאמרו לאמור: הנה שמענוה, גם ראו ראינו, כי היה ה' עמך להנחילך כבוד חכמים, רבים מאנשי מופתי הדור, הושיטו שרביט חסדם אליך, לכלכל עמך עצות בתורה על פי מכתבי שו"ת, והנם טמונים באהלך מפוזרים הנה והנה, מי יתן איפו ותקרבם אחד אל אחד, ויוחקו לעד בספר ובדפוס, למען יקומו אחרון על עפר, והיו לך לשם עולם לא יכרת. כן חזקו עלי דבריהם, ובדברם אלי יום יום, סרבתי את עצתם, אטמתי אזני משמוע בקולם, והיו כמצחקים בעיני, באמרי: מי אנכי כי אתהלך על שדי תרומות הצופים? המלפנים עמדתי לנס עם ה' על גבעת הרמה? אם היום צאת חכמתי בספר כצאת השמש תופיע, תהל בגבורתה? גם כל מכירי יודעים, אשר לא הסכנתי ללמוד וללמד אך למען הלוך בגדולות על במתי המחברים חוברי ספרים, כי אמרתי, פן אהיה לבוז בעיני העם, כי יאמר איש אל רעהו: מה היה לאיש הזה כי גיאות לבש, מה יושיענו זה, ומה ישמיענו חדשות ללטוש רעיוני התלמידים, להלהיב לבותם, ולהעיר אזנם בלימודיו?
כה חשבתי, כה שפטתי בקרבי, מעת אשר חלק ה' לי בבינה, עד זה שנתים ימים, וה' אמר להפיר מחשבתי הזאת, כי הקרה לפני מקרה אחד, ויגל את עיני לראות בהליכות העולם וברעת הזמן, כי רבה על האדם השלם, וכי עת ופגע יקרה לכל יודעי תורה וחכמה; ראיתי, והנה הקנאה, אם כל זדון ורשע, מתרפקת על דודה רכיל, מתהלכת בנטויות גרון, ואצל כל פינה תארב, לבקר מומי השלמים מבין רובי מעלותם, וכעסה גם כעס בעבור הרעימם, להכותם בשוט לשון רמיה, למען חלל כבודם; וכאשר עמדתי משתאה, נאחז בסבך העצב, ונפשי נקטה בחיי ותשוח עלי, ויפת בסתר לבי, ויאמר: מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי? אל תתמה על חפץ המשטימה הזאת, זאת דברתה מעולם, אך חכמים גדולים חלליה, ועצומים נבונים כל הרוגיה; כמו ברק רעם סועה וסער, עת כי יתנו קולם בשמים, בל ירגיזו חוחי יער, שמיר ושית, אך על ארזים הרמים, לבד על אלונים הנשאים, יסערו להפיצם, כן, עת כי סערת הקנאה חמה יצאה, וסער הרכיל מתחולל, אך לבד על ראש אנשי שם יחול; בוז משפחות, משפחת גר או עקר, משפחת המררי מבית המרי, שפכת בוז על משפחת הזרחי, אשר מקדם קדמתה כבוד ה' עליה זרח –
ורעה עוד מזו, כי מקרה אחד לכלם, חכמים ימותו יחד כסיל ובער, אלה בחסר לבם יאבדו, גם כל זכר למו, וגם אלה אשר יתרם בם, כצל בנטותו יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו, וזכרם יסוף מזרעם. ועתה, למה תתמהמה משמוע בקול אוהביך? למה תעשה כה לבלתי שים גם לך, גם למשפחתך הרמה והנשאה בישראל, שם ושארית על פני האדמה, בהיות לאל ידך לעשות? למה תמות נגד עמך, תכסך רימה ותולעה, וחושך גם שמך יכסה? אל תשע בדברי בוז הגאיונים, הן רובי תורתך אשר על ספרך יכתבו, יצאו לצורפים, לחרשים לבונים ולגודרים, המה צרפום כצרף הכסף, גם בחנום כבחון הזהב, וימלטו מלהג המתלחשים, בהגו רב סיגי השגיאות מהם, והיה כי ילך כל מבקש דבר ה' לדרוש תורות החכמים הגדולים הכתובים בספר הזה, ונדרשה גם תורתך עם תורתם, ותכבדה בם פה על האדמה, וגם שם בשמים, תשפר עליך נחלת תושיה ע ל – מות חי נצח; אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו: ספר זכרון הוא לפניו, גם לחשבי תורת ה', עד עולם.
כה פתני לבי, וָאֶפָת, ועבר עלי רות קנאת הסופרים, אש התשוקה נשקה בקרבי, ועשתנותי יצאו דחופים ומבוהלים בדבר לבבי, להחיל מהר המלאכה ההיא, מדאגה, פן תשלחנה המחשבות הראשונות עוד הפעם את ידיהן לשלוט בי, להניע את ראשי, להפריע ולסכל עצת לבבי, ומימי הספקות יכבו אש התשוקה, ואתנחם מאת אשר עם לבבי גְמרתי.
ויהי כאשר פניתי את עצמי לקרבה אל המלאכה ולעשותה, ותכבד עלי העבודה , כי רבה היא לכנוס האגרות השאלות אל אגרות התשובות, המפוזרות הנה מהנה, ולחברן יחד, כי כאשר מימי לא שויתי רוממות זו בנפשי, לא שמרתי סדרים למו, אלה נפצו מעלי, ובבתי לומדים הָחבאו, אשר בחשקם להגות בפלפולי עניני הגאונים החתולים במו, לקחום ממני ונעזבו בידם, ותהי פעם השאלה, פעם התשובה, נעדרת אחר אחת בתָוֶך; ומאלה הרבות אשר עודן עמי בבית, אבדתי מעל קצתן פתשגן משנה כתב תשובתי, ובעת הזאת אשר היתה עם לבבי לחבר זה חבורי, הטיבו עמי כמה רבנים בשלחם לי ההעתקה מדברי פלפולי אשר ערכתי להם, והמעטים אשר לא השגתי, יגעתי ועברתי עוד הפעם בעיון על דברות אגרות הרבנים אשר בידי, והעליתי בעז"ה מזכרוני את כל אשר השבתים אז, וכאשר ראה ה' את עמלי, ואת יגיעי, ויוכח היום להיות עמדי להוציא במספר חלק אחד משו"ת כסדרן וכהליכותן.
ופניתי עוד לראות להמשיך ולקרב יחד אלה הפלפולים אשר פלפלתי בסוגי' אחת ובענין אחד עם רבנים גאונים מתחלפים, למען יהיו הדברים כלם הנאמרים והנשנים בהענין הזה נגד עיני המעיין, ודרושים לכל חפץ בם, בעבור זאת, נתתי פעמים רבות האגרות הצעירות לפני הבכירות; ופעמים רבות, בפנות הימים, רבים או מעטים, אחרי הלוך האגרת השאלה או התשובה מביתי, נחמתי או על דברי, או על דברי זולתי, כי בהגיתי בם, ושקדתי עוד עליהם שקידה אחר שקידה, ראיתי פעם להקשות פעם לתרץ עוד קושיא אחת חמורה, פעם לסתור, ופעם להוסיף ראייות על הנאמר, אף גם פעמים רבות, העליתי בעז"ה עוד סברות יקרות ומועילות בענינים ההמה, אך, כאשר לא נכון לעשות כן, לפרן גדרי הנימוסיות בהשגות פלפול ענין אחד פעמים ושלש עם גבר חכם אחד מופת הדור הרובץ תחת משא קהילה אחת גדולה לאלהים ולהלאותו עוד בו, הייתי כמחריש, והחשיתי מדבר עוד בהענין הזה, ואת כל ההערות אשר הערתי אחרי כן בענינים ההמה, נתתי ככלי חמדה לאוצר ביתי, ותהיינה שם צרורות עד היום הז , ותשובנה למקומן הראוים להן בספרי אחר כל אגרת ואגרת המדברת מענין ההערה הזאת.
ואחרי אשר כליתי להביא מספר האגרות השו"ת, הבאתי עוד קצות חידושים מחידושי על איזו שיטות וסוגיות עמוקות בתלמוד; אך בזאת יאותו לי האנשים המעיינים בחידושים ההמה, כי ימצאוני משגה בדרך פעם כה ובדרך פעם כה, בְהִוָדַע להם, כי קצתם מאלה החידושים העליתי בימי חורפי בטרם בואי לימי הבינה, וכי אנכי לא נופל מרוב לומדי תורה בימים האלה, אשר יבקשו להלביש ילדי צאצאי מחשבותם אך לבד בבגדי החמודות למראה לכבוד ולתפארת, יפארום בפארי מגבעות החריפות, יעטום במעטה המזימות, ומשקרים עיניהם בפוך השכל, ועדי האמת אין עליהם; והמועד הזה אשר יעדתיו להדפיס חבורי, אץ עלי לאמור: כלה, כלה מעשיך, ומפני סיבות רבות לא יכלתי העבירו ולהעביר עוד הפעם בעיון הטוב על אלה החידושים, לכן, בזאת יכפר שגגתי.
הספר הזה קראתי בשם מי באר, וזה שמו יקרא לו על פי מאמרם ז"ל בתענית דף ז' ע"א, באמרם שם: למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים, לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולך למקום נמוך, אף דברי תורה עכ"ל. המה מי מריבה אשר רבו עליהם בני ישראל אבותינו ההורים והמורים, התנאים והאמוראים והבאים אחריהם דור אחר דור, אלה אוסרין ואלה מתירין, אלה מחייבין ואלה פוטרין, אלה ואלה דברי אלהים חיים ויקדש בם, ואלה מי מריבת קדש, נובעים מבאר לחי ראי, ומשם באר"ה הבריכה העליונה, היא באר שבע, כי שם צוה ה' את הברכה ומקום משכן תורה שבע"פ, כנודע ליודעי חן. ויקרא בו שמי ושם אבותי, כי אנכי נקראתי בשם אבי אבי הוא הגאון מו"ה בער אפפענהיים אבד"ק פרידבורג והמדינה נ"ע, והשם העצם באר בעברי, והשם הפרטי בער באשכנזי, המה שוים בהברת המבטא, והיה כאשר ישא איש שם הספר הזה על שפתיו, יעמוד ויזכר גם שמנו עוד ימים רבים על פני האדמה. גם שם אבי הצדיק המפֹאר, הוא איצק המכונה יצחק בקודש בקרבו, כי מספר יצחק ומספר מי באר, עולה אחד במ"ק.
החידושים על השיטות והסוגיות קראתי בשם פלגי מים, בו יזכר ויפקד זכרון שמי ושם אחי יחד, הוא אחי הצדיק המפורסם, הרב המאה"ג החריף הבקי מו"ה חיים אפפענהיים נ"ע, הוא הפיץ תורה ברבים, פעל ועשה צדקות הרבה בעיר מושבו דרעזניץ במדינת מעהרן; כי השם חיים עולה במ"ק עם הכולל (כמסבר) [כמספר] פלגי, ומספר שמי עולה כמספר פלגי מים במ"ק. פלגי מים יורדה עיני עוד יום יום מאין הפוגות, בזכרי שבתנו יחד פה בתבל, נפלאתה אהבתך לי אחי, משמרת היית אתה עמדי, מה יעצתני במועצות ודעת, מה רבה אמונתך ותסוב לנחמני כל עת שפכו מרירי העתים סוללות עלי להביאני במצור ובמצוק, ומן אז חדלת הולך על האדמה, חסרתי כל, כי חסרתי אמונתך, ואיך אשכחך? איך לא אעלה זכרונך היום על ראש שמחתי? בלעדי אחי — אם בעודך בחיים לא נפרדנו איש מעל אחיו, אם על מבועי מים, על נהרות התורה, שם ישבנו ותופע עלינו נהרה, גם אחרי מותך, גם על פלגי מים, יעמדו שמנו ולא יפרדו נצח סלה.
אמנם כמנהג המחברים לא נהגתי ובחקותיהם לא הלכתי. זאת חקת המחברים מימים ימימה, הלוך הלכו על פתחי המורים הגדולים, לחלות את פניהם ולהניע את לבבם, להרחיב למו במתן הסכמתם על מעלותם ועל מעלת ספר תורתם, כי ישלחו בעזרתה את ידיהם , זה יכתב ידו לתהלות חידושיהם, וזה, בשם ובתאר המעלה יכנה את מחבריהם, וכלם יזהירו את אלה אשר ישלחו בעולתה את ידיהם, להשיג את גבולם בהדפסת ספריהם בלתי רצונם, ולתתן את אלה העושים כן לאלה בתוך העם; ובמסת נדבת ידי ראשי ישורון המתנדבים, ראו כמה מחברים מופלגי תורה שכר טוב בעמלם, כי הסבו לבות העם להמשיך אחריהם ולאסוף גם את ספרם בכסף מלא הביתה. ואנכי, כאשר סרתי היום מלכת זה דרכם, לא כי גאוה ענקמתי, או גאון צנפני, אך אמרתי, מה לי ולהם אישי אלהים, להיות למו למשא בדבר הזה? מה תתן ומה תוסיף לי הסכמתם עוד, בשכבר גבר חסדם עלי, בהרימם כבודי והוד תורתי, בשומם כל מעינם בה, ובהמתיקם עמי סוד פלפולם על כל ענין ודבר בא אליהם ממנו? הכי איש חכם נשפט את איש בער, יוכח עמו ויפיק תבונה לו? אם רוח דעת תכלכל מחלת לב כסיל לענות בו ובעניניו? אין זאת, כי אם מצאו דברי ראוים לענות בם, וכי לא נעדרו ממאום דעת ומשמץ אמת.
ואת אזהרתם בדבר משיגי גבולי, גם היא לא תסכן לי, כי אין אני שוה בנזק הזה מאומה, ידעתי את העולם ואת שיחו עתה בימינו, לא רבים יחכמו, ולבם אין לקנות חכמות אבותינו הראשונים הקדושים אשר נחלו לנו בספריהם, וכל העם פרע לשמצא בקמים מחברים חדשים אחרונים, והמה לזרא בעיניהם, ונשמע קול איש ואיש ברֵעֹה מקצה מזה ומקצה מזה לאמור: היום רבו חכמים בעיניהם, המתפרצים להיות חוברי חבורים, ולמה אסכל גם אנכי לקחת את כספי וזהבי ונתתי לאנשים ההמה? כן דבר העם. לכן, מעת אשר הסיבני לבי להציב יד מזכרת למשפחתי בחבורי הזה, סבותי את לבי ליאש בכל עמלי ובכל המחיר אשר אוציא בגללו, הזלתי כל ההוצאות מרכושי, ומאנתי שמוע בקול רעי ומאהבי, הגבירים והשועים, כי ברבים אשר היו עמדי לפתני לקבץ על יד מבשר הספר חתומי פרענומעראנטען, והמחיר אשר אשית על הספר אותו יתנו לי, כי ידעתי מחשבותם, אך למען סבב את דבר הדפוס, אך בעבור אהבתם לי, יתנדבו עשות כן, וכי רק בהרים כבודי ולא בתורת הספר חפצם, ואם כן למה זה אנכי אשא פני איש ואיש בעבור בצע סך המחיר הזה? והיה ליום מחר כי יהיה עם לב איש אחד להדפיס זה ספרי בפעם שנית גם בטרם בואי על מקצת ההוצאות אשר מכחי הוצאתים, אהודנו לאלהים, ואהיה שמח וטוב לב, בראותי, כי יצמא העם למי בארי, וחרד לדרוש דבר ה' מכל ספר וספר, יהיה מחברו קטן או גדול, ואז אדע, כי שלמו ימי הרעה, והימים באים אשר תרוממנה קרנות התורה, ויאמר אדם: אך פרי לחכמה ולישרי דורשיה שמחה.
זה השער, עוד לא אסגרנו, עוד לא אכלא את שפתי, עד אם אשלם תודות נגדה נא לכל עמי, לכל אלה אשר הביאוני עד הלום.
מה אשיב לה', מה אשיב לאבותי, על כל תגמולוהי עלי? אך תודות לבי תען לשוני, אך תהלות תבענה שפתי. לולא אלהי אבותי, ופחד יצחק אבי היה לי, כי עתה לא מצאתי מים לבאר הזה אשר חפרתי. קושט אמרי מוסר אבי, המה בלבי צפנתים, גם חסדיו הנאמנים אזכיר, תהלות על כל אשר גמלני, בכל עמלו אשר עמל, וינהג אותי ואת אחי הרב מו"ה חיים נ"ע, הרחק מאוד מביתו, עד הישיבה הרמה, מקום פיורדא הוא מקום מולדתו; וכה אמר בלכתו מעמנו לשוב אל ביתו, ודמעות גיל ותודה לאלהיו נזלו מעל לחייו, ויסרנו מלכת בדרכי הבחורים ובעלילותם, המה אשר יבלו בהבל ימיהם, לאמור: אתם בני, ראו, אנכי הבאתי אתכם אל מרום שבת אבותי אנשי שם מעולם, דעו , פה הפרה אבי אמי האב"ד הגאון החריף הגדול מו"ה ברוך כהנא ראפאפארט פרי תנובת החכמה בקרב לבות התלמידים, פה צלחה עליהם רוח דעת אבי הרב הגאון מו"ה בער אפ"ה אבד"ק פרידבורג והמדינה, פה עמדו לתורה ולעבודה, הכהנים הגדולים, אחי אמי, הרב הגאון מו"ה ליב אבד"ק הארצפעלד ואחיו הרב הגאון מו"ה הרש אבד"ק וואללערשטיין בטרם עלותם על כסאם הרבנות, ופה, גם בידי חפץ ה' הצליח להבין ולהשכיל בתורתו, ובטוח אני, כי גם אתם פה תצליחו, ואל שדי יתן מהוד אבותי ומרוח חכמתם עליכם, פה תשכילו, תלכו מעלה מעלה, ותהיו לבני חיל. אנא בני! הביטו אל צור חצבתם, אל משפחתכם ממנה נקרתם, מטע ה' היא להתפאר, בה התברכו כל משפחות ישראל, מני בני ראפאפארט הכהנים משרתי ה', עוד תפוצנה ערי ארץ פולין מטוב מעשיהם ומרובי תורתם, עד דוד אפפענהיים נשיא אלהים אבד"ק פראג, הגדיל שמה וינון לעולם, והיה אם אתם תשקרו לי ולמשפחתי, ועזבתם תורת ה' מהגות בה, והייתי אני וביתי חטאים.
אלה הדברים היו קרובים אל לבנו תמיד, הדריכו עוז התורה בנפשנו, הוא אחי הצדיק, עד כי גוע לא סר מעל אהלה, ואנכי, עוד כל היום היא שיחתי , ועד אגוע לא אסור מאחריה, אשריך אבי! עתה בצל שדי תתלונן, אשרי שישלם לך גמולך שגמלת לנו.
גם לך אמי, אביא היום מנחת תודה, זכר רב טובך אביע, היא אמי הצנועה ריזל בת הנכבד ר' קאפל דייטש ז"ל בה בטח לבי ונעזרתי בלמדי על הישיבה, כי כל בית אבי השליך יהבו עליה, באשר יגעה, ברב מרכולתה, נתנה טרף לביתה, הבת תשעים שנה נאספה אל אבותיה, כרבת ימים רבת פקודי ה' שבעה לה, אשריך אמי! עתה בהשמים תשחקי ליום אחרון, שם משלם ה' גמול לאוהביו.
אף אותך אשת כבוד אודה הפעם, היא האשה היקרה יטל בת השוע היקר כ"ה שלמה טעלש ז"ל, אשר נתן לי אלהים עמדי בימי נעורי, מברכת בנשים היתה וכנגדי עזר, לא בקשה דבר כי אם בהגות לבי תבונות, כל משמרת ביתי אך בידה נתנה, זאת מנוחתי, עד כי שבה למנוחתה אל בית אביה השמימה, אשריה וטוב לה, שם מלחם אביה לחם אבירים תאכל, ותבוא על משכורתה שלמה.
אפס אותי האכלתני לחם דמעה, בחצי ימי עזבתני באין תומיך בעד ילידי ביתי, כמעט הייתי כאיש מחקה על הקיר וכל רוח אין בקרבו, לולא ה' הותיר לי שארית נחמה, כי שת לי זרע בת אחת לנחם עמה אחרי אמה, היא בתי המהוללת הינדלה תי', ברוכה לה' ולאדם, נזר צדקת יולדתה צץ עליה, מה רב כשרון מעשי בתי, עבודת הבית והילדים הרכים עלות עליה, את פי לא מרתה מעודה עד עתה, ותהי לי לישועה ללמוד וללמד באין שטן ומחריד, עד היותה לאיש ישר הולך יקר ונכבד ה"ה כ"ה אברהם הירשלר יחי', זכרה ה' להם לטובה, להפריח את אהל הישרים האלה, בפרוח צאצאיהם כשתילי זתים סביב לשולחנם, ויציצו ציץ תפארת לאבותם עד עולם.
קטנתי מכל החסדים האלה אשר עשית עמדי אתה ה', ותקטן זאת בעיניך, ותדבר עוד על בית עבדך, ותאמר: לא טוב היות האדם הזה לבדו, לא זאת המנוחה ולא זו מרגועת נפש איש הוגה בתורתי, אשיתהו עוד בישעי להוכיח לפניו אשה אחת, טובת שכל ורבת מעללי יושר, היא האשה אסתרל בת הנכבד כ"ה איצק בינאוויץ ז"ל, הנצבת עמי היום הזה, זה לי שמונה עשרה שנה מאז היתה לי לאשה, תמכה כבודי, לא עצבתני גם אותי גם אנשי ומגרי ביתי, אמת ושלום יחדיו יגורו באהלי, ובהיכלי כלו אומר טוב וחסד אשר תצר נפשה, ושמרה את משמרתי לבל יעכרו אותי דבר ומאומה בבית למען תהי' תורת ה' על פי תמיד, זאת נחלת אדם מאל, שפרה מנחלת אבות בית והון, כי כן יברך גבר, אשריך אשת חיל אשת מבטיחי יתן ה' אותך לברכה בתוך עמך, ותהי ברוכה בעדי עוד ימים רבים.
גם ברוך יהיה בני בכורי לבנים, הוא הבחור היקר כ"ה ברוך יחי', זכור ה' לבני את כל ענותו ואשר נדר לתור מנוחה לפני, להיות גם עיניו פקוחות על עלילות ביתי ואודותיו הרבות, בעת הזאת אשר לא אוכל שאתם לבדי כבשנים קדמוניות, וערבה לו משאת הבית מכל תענוגי בני אדם, שינה לא יתן לעפעפיו , ולא מנוח לכף רגלו, ויענה בדרך כחו לצאת ולבוא בשוקים ובחצות הרוכלים; אנא ה'! הצליחה נא דרכו, ואשר אשוריו, וחייהו עם אחיו ואחיותיו שנים אין מספר.
ואתחנן עוד אל ה' היום לאמור: ה' אלהים! אתה החילות להראות את עבדך את חסדך הגדול מעת אשר הָשלכתי עליך מרחם אמי עד היום הזה, והיום הזה הגדלת עשות עמי חסד, כי מי אנכי ומי ביתי אשר הבאתני עד הלום? ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך וכשר לפניך להאריך עוד ימי שני חיי מגורי, זה חסדך אשר תעשה עוד עמדי והיה לעת זקנה ושיבה ככלות כח האדם, לעת הזאת, כי אם קהה רוח הדעת, והתעותו הרעיונים, כי חדל הלב מהשכיל, ותכה[1] העין לראות לטוהר עצם החכמה, גם אז רוחך תנחני, ובהביטי אל תורתך, העבר עיני מראות שוא, הרחב לבי להכיל תבונה, ואל תצל מפי דבר אמת, ואנכי, עד בוא חליפתי אגורה באהליך, עד אישן המות לא אשוב משקוד יום יום על דלתותם, זאת נשבעתי וְאקַיֵמה אני עבדך בן אמתך
פרעשבורג בעשירי לחדש כסליו בשנת ה'תקפ"ט ליצירה.
- ↑ מלשון: ותכהה.