שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/רכז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהי' בק"ק לפאנטו יצ"ו מבררין מדי שנה בשנה ט' ברורים מהג' קהלות שבעיר לפקח בכל עסקי הקהלות הן במילי דשמיא הן במילי המלכות ומשביעים אותם בנח"ש להיות כל מעשיהם לש"ש מבלי שישאו פנים בשום דבר לאדם בעולם ועל פיהם מתנהגים עד תום השנה ואז מקיימים אחרים תחתם וזה כשנתים ימים או שלש בא מעשה בפני הברורים שהיו בימים ההם מספק איסור א' והברורים ההם הסכימו לאיסור אך היות חכם זקן גדול בחכמה ובמנין קרוב להם לא רצו להחליט אך יראו גם את דברו הטוב אם יסכים עמהם וע"כ כתבו למ"כת וכ"ת הורה להיתר וכאשר היה טעם ההיתר תמוה בעיניהם ובעיני רוב היודעים שבעיר שהשקיפו בענין ההוא כתבו הברורים ההם לחכמים אחרים בעלי ההוראה שבמקום א' ושלחו גם העדויות כלם שנתקבלו בב"ד גם פסק הרב המתיר נר"ו והשיבו החכמים השלמים ההם כלם לאיסור ונתגלגלו הדברים עד עצם היום הזה ועתה נפל מחלוקת בין הק"ק יצ"ו שקצת מהם ורוב היודעין שבעיר בכללם וגם מטובי העיר מסכימים להחמיר מכיון שהחכמים היושבים על כסא ההורא' שכתבו להם הסכימו לאיסור ובפרט שבהוראות החכמים ההם נתנהגו הקהלות האלה מקדם גם אחרי בא הרב המתיר הנז' במקומו' האלה קרוב אליהם ורבים מאנשי הק"ק יצ"ו וקצת מטובי העיר בכללם רצו לסמוך על ההוראת הרב המתיר הנז' באמור שהב' קהלות קבלוהו עליהם זה שני' ונותנים לו חלק' מהגבילה של הלובלים והאתרוגים והוא להם למורה אפי' שדירתו בעיר אחרת ואנו משרתי הק"ק יצ"ו אשר לעת מצוא בבא לפנינו בעל הריב לבקש מאתנו רשות כמו ב"ד קבוע שבעיר נתעוררנו ונשאננו ונתננו בינינו בדבר ההוא ועלה בהסכמת הרוב מתוך משא ומתן הכל שלא נכניס ראשינו להכרי' בדבר שאין בידינו ולא נתן רשות לנגד הוראת האוסר ח"ו גם לא נמחה בידו של בעל הריב אם ירצה לסמוך על ההיתר מניין שיש לו ע"מ שיסמוך ורבים מחזיקי' בידו וכן השבנו לו אז וגם בבא הרב המתיר פה וקבץ מעמד מקצת מהקהלות והברורים יצ"ו על ענין זה כן השבנו לכ"ת ברבים דרך כלל גם כי היו שם תשובות אחרות בפרטות אין צורך להזכירם ויהי אחר כל זה רצו קצת מכת המחזיקים בהיתר לחלץ חושים להחזיק ההיתר בכל תוקף וקבצו מעמד אחר ברוב עם והטילו חרם חמור והסמיכוהו בחרם אחר קדם לזה שהטילו אשתקד מטעם הרב המתיר באמור שהיה ברצון ורשות הברורים שעברו ע"פ כתב חכמי שאלוניקי נר"ו שכתבו אז שיש לסמוך על הרב הנז' נר"ו והם סלקו ידיהם ועל סמך החרם ההוא קיימו וקבלו מחדש וכתבו וחתמו שלא יורשה אדם בעולם לפצות פה ולצפצף בהוראת האסור עם היות אחד המיוחד שבחכמי שאלוניקי הנז' חזר ופי' דבריו וגילה דעתו לאיסו' ולא זו בלבד אלא שמלאם לבם להכריח גם לברורים שהם מקהלם להחתם ולקבל עליהם את חרמם נגד דעתם ורצונם ולאח' מהם שרצה לעמוד על עמדו להחזיק את דעתו הוציאו ס"ת להכריזו עד שהוכרח להחתם גם הוא באמור שהם הרבי' ושמכריחים אותם כמו יחידים מהשתי קהלות שקבלו עליהם למורה את הרב המתיר לא כמו ברורים שמינו להנהיגם ועוד מזאת נועדו לב יחדיו עלינו ג"כ ועל כל יחידי הקהל האחר החוששים להוראת האסור ושלחו את קצתם ובאו בקהל הנז' שבו המחמירים להכריז גם שם את החרם באזניהם בחזקת היד עד שהוכרחו לצאת מב"ה אשר ע"כ נזורנו אחור קצתנו לבל נפקח עוד בהנהגת הקהלו' יצ"ו עד יתנו סדר וסייג בתקון העניינים האלה ע"פ מורי התורה מכיון שהם בעטו בנו פן נהיה לבוז גם אנו גם כל שיתבררו אחרינו וגם כי טוענים הכת הנגדיים שלא בררונו עד ענייני איסור והיתר הנה הנהגת הברורים שעברו והנהגת הקהלות עמהם מאז ובפר' המעש' הנז' שהובא לפני הברורים שהיו בימים ההם יוכיח גם ההכרזות שהכריזו ובקשת הרשות מאתנו מבטלים טענה זו ועוד שדבריהם סותרים זא"ז יען הם אומרים שמצאו להם סמך להטיל החרם הזה היות הוטל מאשתקד ברשות ורצון הברורים שעברו שהבינו כן דברי החכמים שכתבו אז ועתה בהתברר לנו דעת החכמים ההם או לפחות דעת הא' המיוחד שבהם שפי' דבריו בביאור נגלה שהוא כנגד רצונם אומרי' שלא הובררנו על ככה זה בטל מעצמו אמנ' קצת מאת' טועני' עוד שהם הרוב והם אמרו והם אמרו והכל בידם לבטל דברי הברורים או לקיימם אשר על כן באנו בתחינה לפני הדר גאון תורתכם תורונו אם יש בדבריהם ממש מכיון שאין רוב היודעי' כרובם ואם הענין עצמו יש בידם לעשותו שלא יורשה המחמיר ליעץ את הרוצה לסמוך על רעתו שיפרוש ומאותו י"ת תהי משכורתכ' שלמה אמן. מר ונאנח יוסף כהן כמה"ר יעקב כהן ז"ל מתאבק באפר רגליכ' מזומן לעבודתכם שלמה הכהן בכמה"ר שבתי הכהן זלה"ה אליה גלמודי יצחק ריקלי. כי אראה חמס וריב בעיר בשנוי סדרי בראשי' חוקי תקנת הקהל ותורותיו ואני בעניי עוני המצאני בכלל מנוי כת הברורים האלה הנעלבים במעשה הנז' אמרתי חל עלי חובות סילוק לבל אטפל בהנהגת הקהלות ולא תהיה זאת לפוקה ולמכשול לכל הברורי' שיתמנו בקהלו' האלה מעתה ועד עולם. ולמען לא יחשדני שומע שאני נכשל בהסתלקותי זה מבלי סמך התר גמרתי לגלות דעתי מה ראיתי ועל מה סמכתי להתיר לעצמי ולחברים מקשיבים לקולי ולעשות זה והיושבים על כסא ההורא' המה יביטו יראו בסומכי נפשי ואם אין בהם ממש להעמידני על עומדי ידינוני לשוגג כי לקיום והעמדת תיקוני הק' עשיתי יורוני ואני אחרי' אשוב' לי על עבודתי ועל משאי ואם ישאו דברי כנותן טעם לשבח או לפחות במה שהו' יתמכו בימין צדקי יגזרו אומר כדת מה לעשות ויקום ואבאר דעתי ואומר לע"דן דמה שעשו לכוף ליחידים ואין צ"ל לברורים עצמם דשלא כדין עשו אם מטעם תיקון מינוי הברורים אם מטעם הענין עצמו מטעם המינוי מלת' דפשיטא היא דכיון שביררום וקבלו עליהם כל מעשיה' בהנהגת הקהלות יצ"ו הן במילי דשמיא הן במילי מלכות כל מעשיה' קיימים דטובי בעיר הוו כעיר למה שהובררו כגדולי הדור בכל מקום כדכתבו כמה רבוותא ואע"ג דבפ' בני העיר אמר רבא לא שנו כו' אבל מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר כו' ש"ד דמשמע שצריך להיות במעמד אנשי העיר ר"ל שיהי' הדבר ידוע להם כגון שמכר בפרהסייא ולא מיחו היינו דוקא ז' טובי העיר שלא הובררו מכול' אבל טובי העיר שהובררו מכל אנשי העיר להנהיגם כנדון דידן אפי' עשו שלא במעמד אנשי העיר מעשיהם קיימים אפי' היה יחיד שהוברר על כן וכדכתב ראבי"ה בתשוב' הביאה המרדכי פ"ק דב"ב וראייתו מהירושלמי דפ' בני העיר דגרסינן התם ג' מבני הכנסת כב"ה ז' מבני העיר כעיר מה אנן קיימין אי בשקבלו עליהם אפי' יחיד נמי ואי בשלא קבלו עליהן אפי' כמה אלא כי אנן קיימין בסתם ע"כ וכיון דבסתם דהיינו שלא קבלו ולא מיחו מעשיהם קיימים כשקבלו אפי' עשו מעצמן דלא ידעו אנשי העיר מעשיה' קיימים וכן בכל עסקי הקהל מכיון דבידם להפקיע ב"ה מקדושתו ואפי' ב"ה דכרכים דיש חלק לכולן כדכתב בתשובה הנז' ואפי' דאיכא למידחי דמעשיהם קיימים דוקא אם לא מיחו רוב הקהל אבל בנ"ד שהם אומרים שהמוחים הם רוב הקהל יצ"ו והם אמרו והם אמרו לאו כל כמנייהו דטובי העיר נגד' אם לא דמסתפינ' הוה אמינא דדמו לדיינים שקבלום בעלי הריב לדון ולפסוק ביניהם בכל עסקיהם דלא מצו לאשתמוטי מבלי הסכמת שניהם כל שקבלום באחד מדרכי קיום הקבלה ה"נ שקבלום בהסכמ' וקיום החומרות כמנהג הקהלות יצ"ו לא מצו אפי' הרוב לאשתמוטי כל זמן הגבלת מנויים ממה שיסכימו כיון דאיכא מהקהלות יצ"ו שרוצים בקיומם ובקיום הסכמתם ואין מנהג ידוע בין הק' שיבטלו הסכמת הברורים שקבלום עליהם כבר ומנום להנהיגם כשהרוב מנגדים כי לא נשמע כזאת לפנים ואף על גב דמתשובת ראבי"ה הנזכר לעיל משמע דהכל תלוי ברוב כדאיתא בעבודה זרה דאין גוזרים גזרה על הצבור כו' מקרא דהגוי כולו מנינא בתרוצי למילתיה ולפרושי ההיא דאין גוזרין גזרה כו' מ"מ אפ"ת דיפה כח הרוב ככל והם אמרו והם אמרו ומה לי בתחל' מה לי בסו' אפ"ה היו צריכים להתיר קודם הסכמת קבול מעשי הברורים שקבלו עליהם בתחל' ואח"כ לכוף וכ"כ הרא"ש ז"ל כלל ז' תשו' ד' ז"ל קהל שהסכימו ועשו תקנה בחר' ושוב נמלכו לעשו' תקנ' אחר' ולא הזכירו להתי' החרם לא יפה עשו שעשו מכשול לקהל שעברו החרם כו' ואע"ג דמסי' דמ"מ התקנ' הב' קיימ' היינו התם שהתקנ' היה אפ' לשנות' ולעשות האחר אבל בנ"ד טעמ' רבה אי"ל להוכיח דאף מטעם עצמות הענין אין בידם לעשות כאשר נבאר ב"ה אמנם עתה לא אכפת לן אלא לומר שלא יפה עשו וגרמו מכשול לעבו' על ההסכמה שלא שמו לב לבטל' ולדידם שאומרים שכפיית' קיימת עכ"ל שנבטלה הסכמת מנוי הברורים וקבלת מעשיה' וכיון שכן אנו כדין נסתלקנו מלפקח עוד בעסקיהם וליכא למימר דבנ"ד לא עשו הברורים כלום עד שנאמר שלא יפה עשו הרוב שכפו אותם להסכים בהסכמתם דאע"ג שלא השיבו לבעל הדבר כשבא לבק' מאתם רשות אלא שאינם מכניסי' ראשם להכריח לא כדברי האוסר ולא כדברי המתיר ושאם יחפוץ לסמוך על ההיתר שאינם מוחים בידו וכן אמרו ג"כ כשהשיבו ברבי' לרב המתיר נר"ו מ"מ כבר גילו דעתם וגם בפי' אמרו פעמים רבות שהסכמת' היא לבל יכופו לחוששים להוראת האיסו' שלא יפצו פה לצפצף בו לעת הצורך כגון אם יהיה נשאל ממי שיחפוץ לעשות מעשה על פיו וזה לכבוד הר' המתיר ורוב העם הנגררים אחריו שלא רצו להרחיב פה ולפרסם דעתם ביתר על כן ועל טענת' שלא הובררו הברורי' על עניינים כאלה שה' מאיסור והיתר הנה לשון ההסכמ' במנויי' כולל כל מילי דשמייא ומתנהג' כיתות הברורי' שעברו והנהגת הקהלות עמהם בהגיש תעצומות כל דיניהם בפניה' ובפר' הדין עצמו אשר עליו נפל תגר זה וממה שהכריזו ע"ז והבאים אחריה' נראה בהדיא דלכך הובררו וכן הנהיגו ובפרט מסמך הסכמתם להטלת החר' שאומרי' שהיה ברשות והסכמ' הברורי' שעברו כמבואר בשאלה ביטול טענה זו מבוארת מאד. העול' מכל האמו' דאפי' לדעת' שהם רוב ושבידם לעקו' ולנטוע לא כן עשו כ"ש וק"ו שלפי האמת אף כי הם רוב מניין נפשות לאו רובא מקרו בנדון זה שאינו תלוי בלשון הרבים ולא אמרו האומרים דבתר רוב נפשות אזלינן בדבר התלוי בהבנ' דברי המורי' כנ"ד דבהאי ודאי יודו דבתר רוב דעות היודעים אזלינן וכדכתב הרא"ש גבי ממון כלל ז' סי' ג' קהל שמטילי' חרם אם הוא על עסקי ממון הולכים אחר רוב ממון כההיא שייר' המהלכת במדבר ועמד עליה גייס כו' ולא יתכן שרוב נפשות הנותנים מעוט המס יגזרו על העשירים כפי דעתם ע"כ וכ"ש שלא יתכן שרוב הנפשות שאינם יודעים ספר יגזרו חרם על היודעים כפי דעתם. ואם כה יאמרו שכח רובם הוא דעת הרוב שאומרים שכבר קבלוהו עליהם זה להם שנים. הנה זה גלוי ומפורסם הוא שהקהל הג' שהוא הגדול באיכות בב' הקהלות האחרים לא קבלוהו וגם הב' קהלות שאומרים שקבלו אין קבלתם אותו בשום כתב ומכתב אלא שנותנים לרב הנז' נר"ו חצי הגבילה מהלולבים ואתרוגים שהיא לחלקם וכמה יחידים מהקהלות ההם שאומרים שלא קבלוהו אלא שמפני שלפעמים שהוא בא פה דורש ומיישיר את העם נותני' לכ"ת גם הם חלקם מהגבי' לה הנז' אשר מהבל ימעט וכל תקוני הקהלות האלה ומינוי הברורי' הם לכל הג' קהלות יחד ולא יוסדו להיותם מתנהגים לדעת הרב הנז' כי הוא בפטרץ ושם ביתו וא"כ איך יוכלו להכריח מכחו לברורי' עצמם שחוששים להורא' חכמי שאלוניקי נר"ו ובפרט הוראת רבנו הגדול כמהר"ר שמואל די מדינה נר"ו שפי' דבריו גם אח"כ וזה לנו כמה זמנים שעל פי הוראתיהם אנו מתנהגים וכל הקהלות האל' עפ"י הוראתם עמדו נגד הוראת הרב נר"ו הנז' והוציאו ממון מהקהלות של פטרץ שבאו פה בזמן החירום לפסי העיר ואם איזה פעם שאלו את פי הרב הנז' היותו קרוב וחלקו לכ"ת כבוד כראוי לא משום זה תחוייב קבלתו עליהם עד שיכופו מכחו למי שיחוש להוראת מור' אחר שיור' כנגדו וכיון שכן הוא אפי' לדעת' שאומרים שאין אח' מכל חכמי שאלוניקי נר"ו שאוסר זולת כמהר"ר שמואל הנז' נר"ו כי האחרים נסתלקו שסמכו על הרב הזה נר"ו מ"מ כיון שיש גדול א' שאוסר עפ"י רוב יודעי העיר היה ראוי להיות הדבר נדון אם יכופו על ההיתר או לאו אפי' לסברת שהרוב כופין בכיוצא בזה והואיל ולאו רובא דיודעים הוו לא היה בידם לבטל ולשנות הסכמת הברורים שקבלום ובפרט שהשביעום בנקיטת חפץ כמנהג הקהלות האל' כ"ש לכופם לעבור על דעתם שגילו לש"ש עפ"י השבועה שהיו מושבעים. ועתה נבאר שגם מטעם עצמות הענין לא כן עשו שלא הותר להם להכשיל למי שדעתו לאסור אף כי לדעתם הוא היתר גמור שהרי בפ"ק דיבמות נחלקו בגמ' אם עשו ב"ש כדבריהם או לא בצרת הבת וכל שאר הדברים שנחלקו ומסיק התם דעשו ואפ"ה לא נמנעו מלישא נשים ב"ש מב"ה וב"ה מב"ש ומלעשות טהרות אלו על גבי אלו משום דהוו מודעי להם ופרש"י א"כ נרא' שאסור להכשיל הא' את חברו במה שהוא אסור לדעתו אפילו שלדעתו של זה חברו טועה הוא ואינו אלא היתר גמור ולא עוד אלא שראוי לנהוג חבה ודיעות שיודיענו מתיר עצמו מבלי שישאל לו האוסר לקיים מקרא דהאמת והשלום אהבו כדתני התם בברייתא אעפ"י שנחלקו ב"ש וב"ה כו' לא נמנעו כו' ללמדך שחיבם וריעות היו נוהגים כו' לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו ר' שמעון אומר נמנעו מן הודאי ולא נמנעו מן הספק ומסיק בגמ' לא תימא מן הספק אלא אימא מן הסתם ופירש רש"י מן הסתם כל כמה דלא מודעי להו לא פירש רש"י מסתמא כו' הרי שהם מעצמם היו מודיעי' לאוסרים שיפרשו מהם: וליכא למימר דכולא מלתא משום אהב' וריעות הוא דעבדי ומודעי דמן דינא ליכא איסורא אפי' דלא מודעי להו גם אחר שישאלו' דבגמ' מוכח דההודע' מעצמם דוקא היא החב' דעל מאי דמסיק לא תימא מן הספק אלא אימא מן הסתם כו' קפריך תלמודא ומאי ק"ל דאהב' וריעות נוהגים היינו רישא פי' מקמ"ל ר"ש במה שאמר נמנעו מן הודאי ולא נמנעו מן הסתם אי לאשמועינן דאהב' וריעות נוהגים ע"ד שלא היו שואלים אלא מן הסתם היו נושאים נשים אלו מאלו היינו רישא דבריש' קתני ללמדך שחיב' וריעות נוהגים והיינו שהיו מודיעים אותם מעצמם ולא נמנעו מן הסתם ואי איתא דגם ההודע' אחרי השאל' אינה אלא משום חבה אבל איסורא ליכא א"כ מאי קושיא הא קמ"ל ר"ש דמרישא משמע שהחיבה והריעות שלמדנו שהיו נוהגים אינה אלא שהיו מודיעים האמת כשהיו נשאלים ואתא ר"ש לטפויי שהיו נוהגים חבה יתיר' והיו מודיעים אותם מעצמם ובכן לא נמנעו מן הסתם אלא ודאי מדפריך היינו רישא נר' דמשמע ליה דאין חבה וריעות אל' כשמודיעים מעצמם כדר"ש ובלאו הכי דינא הוי והיינו דמשני הא קמ"ל דכול' ר"ש היא כלומר דר"ש לפרושי הא הוא דאתא וכול' חדא מלתא היא:
עוד מצאתי ראיה בכדומ' לזה בתשו' לכמהר"ר לוי בן חביב ז"ל סי' קכ"א שכתב בעל א"ח בשם הר"אה ב' ת"ח בעלי הורא' שאחד אוסר וא' מתיר והמתיר אוכל לעצמו ומאכיל לחבירו האוסרו אין בזה משום ולפני עור לא תתן מכשול ואע"פי שיודע בחבירו שאסור לו לפי דעתו ודוקא כשהאיסור ניכר לו לאוסר דאי לא ס"ל לא ליכול אבל כשאינו ניכר לו לא כדאמרי' בפ' כ"ה חס ליה לזרע' דאב' בר אבא דלספי לי מדי דלא ס"ל עכ"ל ומהו' לוי הנז' הער' קצת הערות בדברי הרא"ה ובגוף ההלכ' הקש' ותירץ בדרכים ואופנים שונים ולמען תהי' הראי' נכונ' עד לא ישאר מקום לחולק שיחלוק נישא וניתן מעט במה שנרא' שיש להשיב בדברי מהר"ר לוי ז"ל ואופני מרכבות עוז חכמתו אחרי המחיל' ונטיל' הרשות מגדולות וקדושת תורתו יען לקוצר השגתי נר' שיש בהם מהדוחק מה שלא נעלם ולהקל מהטורח אעתיק לשון הגמ' פ' הנז' רבי אלעזר הוה קאים קמי' דמר שמואל אייתו לקמי' דגים שעלו בקער' וקאכיל בכותח יהב ליה ולא אכל אמר ליה לרבך יהבית ואכל ואת לא אכלת אתא לקמי' דרב א"ל הדר ביה מר משמעתיה א"ל חס ליה לזרעא דאבא בר אבא דלספי לי מידי דלא ס"ל ע"כ. והקש' מהר"ר לוי על דברי הרא"ה אדיליף מרב לאיסור משום דאסהיד על שמואל דחס ליה כו' נילף מדברי שמואל גופי' ומעשיו להתירא ואע"ג דהכא האיסור ניכר מ"מ ממאי דהו' טרח שמואל להאכיל לרבי אלעזר בטעות שהי' מטעהו ואומר לו לרבך יהבית ואכל דמי לאין האיסור ניכר וה"ה דשרי להטעותו באין האיסור ניכר. ודרך אגב אומר דיש מקום לחל' בזה דדוקא להטעותו בגוף המעש' שיאכלינו דבר שאסור לו לפי דעתו בהעלם ממנו האיסור עצמו יליף הרא"ה דאסור אבל להטעותו שיחזור מסברתו שלדעתו של זה חבירו האוסר טוע' הוא היה אפ"לו שאין זה אסור הואיל וגוף האכילה עתה לדעת ב' בהיתר היא וא"כ שפיר קיליף הרא"ה מדברי רב לאיסורא ועדיין הי' אפ' למיל' לדברי שמואל מעשיו כהיתרא בהטעותו לחזור מטעותו אם היו דברי שמואל כפשטן אלא דדברי שמואל אינן כפשטן מן השקר הבדוי להטעות בהן החכמים מסברת' כי הדבר מעצמו נר' מכוער ומגונה ולא נמצא כן לא' מחכמי התלמוד' גם ההער' הב' מבוארת מאד כי תשו' רב דאמ' חס ליה כו' אינ' מעין השאל' דשאל מיניה ר' אלעזר אי הדר ביה מר משמעתי' ועכ"ל דאחר שהשיבו רב דלא הדר ביה נסתפק לר' אליעזר דילמא האכילו שמואל ורב לא ידע וע"ז באר התשוב' דחס ליה כו' והגמר' לא חש להביא כל הדברים. אמנם מה שהקש' בגוף ההלכ' והי' זו שהזכרנו דא"א דדברי שמואל יהיו כפשטן מן השקר הבדוי להטעות את רבי אלעזר מסברתו עדין צריכה תקון כי מה שהשיב בדרכו הא' דמה שאמר לרבך יהבית ואכל ר"ל מפני שחשב דהדר ביה רב לכן אמר יהבית או שפירושו אילו יהבית הלשון דחוק מאד עד שרבי אלעזר הבין מדבריו דיהיב ממש והי' לו לשמואל ליזהר בלשונו שלא יטעה ויחשוב שרב אכל ויאכל גם הוא ואח"כ ימצא שהטעהו בדברי שקר מה שאינו נאות לאיש כמוהו גם טעמא דכתב דמשום האי מלתא דרב לאו בפי' אתמר אלא מכלל' דההוא סיפא אתמר כדאיתא התם ולהכי חשב שמואל דרב הדר בי' והוה אכיל דשאני סיפא דנפיש מרריה טפי לפי' התו' שפירשו מאי דקאמר בגמרא ולא היא שאני סיפא כו' שהכונ' בו דמכאן אין להוכיח אבל הוא בפי' אמרה כדמוכח בסמוך אין טעמו עומד דכיון דלאו מכללא דסיפא אתמר אלא בפירוש אמר' ממאי אסיק אדעתי' שמואל דרב הדר ביה גם לפי' הר"ן שפירש דלמדחיי' לדרב גופי' הוא דאתמ' איננו מספיק דאע"ג דתלמוד' דחי לדרב דשאני איהו גופי' דלא סבר מבתחל' דשאני סיפ' ממאי דהדר ביה. גם בדרכו הב' באופן הא' דיהב לרב ואכל ממש דגים שעלו בקערה בכותח אלא שלא הי' האיסור ניכר ויהב ליה משום דסבר דהדר ביה ק' טפי הא דאמרן דבמ' סמ' דהדר ביה שהאכילו ותו ראייתו לר"א מדל' דקד' רב דילמא עלו בקער' אינה ראי' דמשום דדינא הוא שעל המאכילו מוטל להודיעו לכך לא דקדק ואם נאמר דלשמואל לא ס"ל הכי א"כ נפלנו במה שברח ממנו בתחל' שכת' דלא ניחא ליה לאפושי פלוגתא בכי האי ותו אפי' נימא דלשמואל על האוכל לדקדק מ"מ משום חיבה וריעו' הי' לו לשמואל להודיעו כההיא דב"ש וב"ה ואע"ג דשמואל משום דסבר דהדר ביה רב סמך ולא הודיעו מ"מ ראייתו אינה ראי' דר' אלעזר יאמר דמשום דסמך על שמואל שינהוג עמו חיבה וריעו' לא דקדק רב וכן נמי באופן הב' אין ראייתו ראי' הא דלא דקדק כדאמרן ע"כ נר' לומר בתקון הלכ' זו דמ"ש שמואל לר' אלעזר לרבך יהבית ואכל לא אמר כדי להטעותו להאכילו מאי דלא ס"ל חליל' אלא מפני שנסתפק על רבי אלעזר בהאי איסורא דאסר על נפשיה אי דידיה אי דרביה וליה לא ס"ל אמר כן לנסותו כי הקפיד שמואל על זה דאי משום יקרא דרב הוא דעבד וליה לא ס"ל לא ה"ל למיעבד הכי דהואיל ולא הי' בפני רב הי' לו לחוש ליקרא דשמואל שהי' בפניו שגם שמואל הי' רבו מדהו' קאי' קמי' ומשמש בסעוד' כדפר"שי וכדי שלא ישנה ר' אלעזר לומר דלדידי' נמי הכי ס"ל אע"ג דלא ס"ל אלא כדי שלא יקפיד עליו שמואל כמו שהקפיד בא אליו לנסותו בחכמה לדעת את אשר בלבבו ואמר לו לרבך שלמדך דין זה יהבית ואכל ועם זה עמד על תוכן אמיתת מה שבלבבו דאי משום יקרא דרב הוה דלא הוה בעי למיכל השתא הוה אכיל וליכא איסור' כלל דאדרבא ליקרא דשמואל שלמד גם לפניו כדאמרן ה"ל למיכל ואי משום דלדידי' נמי ס"ל הכי ודאי לא הוה אכיל דאי הדר ביה רב ואיהו עד השת' ס"ל הכי שויה עליה איסורא והיינו דלא אכל ר' אלעזר עם כל דברי שמוא' שאין לומר שחש' ולא האמינו ואין דוחק לומר דסבר התלמיד מאי דלא ס"ל לרביה דהכי איתא התם דרב הונה ורב חייא בר אשי הוו יתבי אתרי גיסי דמברא כו' ואמר מר לחברי' יתמא עבד רבך הכי כו' והשיבו אנא כפלוני ס"ל ותרוייהו דלא כרבם ואע"ג דהתם כל אחד סומך דעתו על גדול אחר והכא ר' אלעזר דלא כרב ודלא כשמואל הכא לחומרא הוא וש"ד ובה' נסתלקו כל הדוחקים ואין בזה גנאי ולא זרות היכי נפיק שיקרא מפומיה דשמואל הואיל ותכלית השקר אינו אלא לעמוד על האמת כנז' בדרך נסיון להוציא מלבו מאי דקפיד עליה אלא שעדיין יש מקום לחלוק בזה ולומר דמאי דאמר רב חס ליה לזרעא כו' אינו אלא ממאי דהוה קים ליה בגויה דשמואל ממדת חסידות וכדמוכח מההיא דב"ש וב"ה דהא דלא הוו ממנעי מן הסתם לאו מדינא אלא מטעם החיבה שהיו נוהגים זה בזה וכיון שכן מהכא ליכא למילף איסורא נ"ל דהכא אינו אלא דמדינא הי' לו לשמואל להודיעו מעצמו דהואיל והוא הי' מזמין לו לאכול ודאי אם הי' מזמין מן האיסור לא הי' מכשילו בידים ושאני ההיא דב"ש וב"ה דכיון דהאיש חוזר על האשה אליו לחקור על הכשרות ולאו על המתירים להודועי נפשייהו למימר פסילנא לכון תפרשו מנן אלא מפני החבה שהיו נוהגים א"כ שפיר יליף מהכא נמי איסורא הא קמן בראיות ברורות שגם מעצמות הענין בלבד מבלי היות דעת הברורים כנגד' לא עשו כן לבלום פי כל אשר יצטרך להודי' הדבר כמו שאמרנו שאם בעבור שלא יצא לעז כבר השיבו כמה פעמים שכל המכוין להוציא לעז יענש אך לא המכוין לאפרושי מאיסור לכל הנשמע להם ומכיון שמעשיה' כנגד הדין בחזק' נר' דהסתלקות הברורים כדין הוא ואדרבא אם יטפלו בהנהגתם עם כל עשוי להם לא טוב הם עושים עד יותן סדר נכון עפ"י מורי התור' לגדור בפני הפורצים כי הדבר ידוע לכל באי שער עירנו שד' או ה' אנשים הם המסיתים והמדיחים ומחרחרים ריב בין הקהלות יצ"ו ובכן יבושו כל הנחרים בם וצדק ושלום יהי' בשערינו את זה ראה לבי ועשיתי וזה חזיתי ואספרה לבית דינכם הצדק ואם המצא תמצא עול' בשפתי ובדברי אין בם מועיל רוח מבינתכם עליה' יחלוף ישאם חל ארץ לא איש וסערת שיחה קלה היוצאת מפי קדושתכם תפיץ אותם והיו כלא היו ואם דבר הש' בפי אמת ימין עז חכמתכם תסעדם וענותכם תרבם והיו וכסא כבוד מרום קדושת תורתכם ירום ונשא וגבה מאד. מיחל ומצפה גשם נדבות מטרות עז תשובתכם הרמתה משתחו' מרחוק נושק הרצפ' תח' רגלי כסאי שלומכם הצעיר ביוצקי מים על ידיכם משה רושו:
החכם הש' דורש טוב לעמו ויהי' י' עמו ראיתי כל דבריך וה' היודע והוא עד כי חפצתי לעשות רצונך רצון שוכני סנה ולא רצונך לבד אלא רצון כל מבקש ממני דעתי הקצרה רק לסבה גלויה וידועה אין צריך להאריך בה אני מונע עצמי כל האיפשר אלא שעת' לא יכלתי להתאפ' להפצר' הח' כה"ר יעק' ערמה נר"ו גם כי רע עלי המעשה שימצא בדור הזה איש עושה עצמו ראש גולה או נשיא בישראל כרבן גמליאל שגזר על ר' יהושע לבא אצלו במקלו ותרמילו בי"ה שחל בחשבונו כאלו לא כן איך מצאו ידיהם ורגליהם ק"ק ליפנטו יע"א לבטל דבר ממה שיצא מהסכמ' הממונים נבררו מן הקהלו' והרי הרא"ש כתב וז"ל כבר השבתי לך שכל דבר שהקהל או טובי העיר שנמנו מדע' הקהל מסכימים א"צ קנין ולא שטר אלא דבריהם ככתובים וכמסורי' דמו ע"כ מכאן משמע בפי' שאין כח אפי' בכל הקהל לבטל מה שיסכימו הברורים שהרי כתבו כתב שדבריה' ככתובי' וכמסורי' ואחר כתיב' ומסירה שוב אין תקנה עוד כתב הר"ן ז"ל הביאו ב"י בהלכו' ב"ה שהעמידו עליהם ז' טובי העיר לפקח על עסקי ציבור הילכך אפי' שלא קבלו עליהם בפי' מכר דברים אלו א"ה ממכרן ממכר שלא תאמר דברים של תשמישי קדושה וב"ה לא עלת' לב דעת בני העיר שימכרו אלא מדעת' ולא תועיל מכירתן אלא אם נטלו מבני העיר בפי' קמ"ל ע"כ למדנו כיון שהובררו לפקח על עסקי צבור אפי' סתם יש בהם כח אפי' בלא דעת הצבור אפי' בדבר חמור ואפי' בדבר שכפי הנר' לא עלה בדעת כ"ש וכ"ו בדבר קרוב אל הדע' מאד כנדון הזה שלפנינו שיש הוכח' שנתמנו על מלי דעלמא ועל מלי דשמיא ואפי' היו הברורי' המתירים ואחרים באים לאסור עאכ"ו בהיות הדבר להפך שלא היו רשאים הקהל לשנות דבר ממה שהסכימו הממונים ואם אמר שהם הברורי' שאלו את פי הח' נר"ו ג"ז מיושר לבב והנהגתם כי חשבו יתן טעמא דמוכח לדבריו אח"כ שלא כן היה שלא נכנסו דבריו באזניהם חזרו לסברת' להחמי' כ"ז מיראת י"י על פניהם להנהיג עצמם עם הצבור ביושר כל האיפשר אשר על כן אני אומ' דלא מיבעיא אם הסכמת הצבור בברירת הממונים וקבלתם היה בכח חרם שאז הצבור נכשלים אם עשו דבר נגד מה שהסכימו הברורים אלא אפי' שלא היה שם חרם אין להם לצבור לבטל דבר הסכמתם וכתב הרשב"א ז"ל בתשו' קצרה וז"ל הצבור יכולים למנות עליהם ב"ד אע"פי שאינו ראוי מדין תורה כערכאות שבסוריא ע"כ א"כ אחר שיכולים פשיטא שמה שעשו עשו שאל"כ מה הועילו הצבור בתקנתם כיון שאם יעשו הברורים ויבטלו הצבור אח"כ נמצא מעשה הברורים כקוף בעלמא הדבר פשוט מאד לע"ד וכ"ז הוצרכתי לכתוב אפי' בתת להם טעותם כי כפי האמ' במקום שיש בין הממונים יודעי ספר ומביני מדע א"צ לבקש טעמים כי הדבר פשוט שאין לבדוק אחר מה שכבר עשו שאם באנו לבדוק אחר כל ב"ד שבכל מקום ומקום מי יודע אי זה יכשר אלא ודאי אית לן למימר שכל עוד שהובררו אלו הממונים מכל הג' קהלות וקיימום וקבלום עליהם שוב אין לבטל כח מעשיהם וכ"ש אם היה שם חרם שח"ו הק"ק נכשלים בבטלה דבר ממ' שהם או רובם הסכימו ונמצא הסכמתם מקויימת על הצבור כדברים כתובים ונמסרים גם מה שראיתי בדברי החכם השלם נר"ו שאינו נקרא רוב אלא הרוב הראוי כפי הנושא וזה לי כמה שנים הוכחתי זה מדברי מהר"ם שכתב וז"ל על הנהגת הצבור בדברים הצריכי' שיש להושיב כל בעלי בתים שנותנים מס יע"ש בהגה מימונית בהלכות תפלה פי"א ואם לענין ממון הקהל הקפיד שיהיו הנקבצים מבעל כיסים לא משאר בעלי בתים בדבר הצריך לידיעת התורה יכנסו במנין עמי ארץ אסור לעלות דבר כזה על לב כבר אמר הכתוב הוי האומר לעץ הקיצה ודי לי בזה אלא דאמינ' דהואיל ואתי לידי האי לישנא בעינ' למימר ביה מלתא גם לע"ד כי הפי' שפי' מורי כמהר"ר לוי בן חביב זצ"ל שר"ל אי יהבי לרבך היה אוכל אינו כ"כ דחוק מ"מ יהיה מה שיהיה נרא' דודאי היותר טוב ליק' הדברים כפשוטן כל האיפשר והטעם כי איפשר שכן היה שנתן שמואל לרב לאכול ואכל ולא הרגיש ושמואל חשב שהרגיש ועכ"ז אכל וכששאל ר' אלעזר לרב אמר חס כו' שכן חשב שלא היו ד"מ ועתה אני בא ליישב דברי הרא"ה ז"ל כי אני אומר כי מצאנו ראינו דברים שמותר להעביר עליהם לשיאוסר עליו אותו דבר גבי נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם והעתקתי לשון זה אלא אפי' ההולך ממקו' שמחמירים למקום שמקלים ואפי' דעתו לחזור יש לנהוג כקולי המקו' שהלך לשם וגדולה מזאת מצאנו בפסחים שלפי דעתי כפף רבי יוסי לרבי יוד' והעבירו על דעתו בדבר שרבי יודה היה סובר שכיון שקדש היום צריך להפסיק מלאכול והכריחו רבי יוסי ולא יכלתי להאריך מכל מקום למדתי שלא כל הדברים שוים ושמואל היה סובר שדבר זה מדגים שעלו בקערה שראוי מן הדין להתיר כמו שכן הוא הדין עתה אעג"ב דק"ל כרב באיסורי וחשב שיהיה בו עון רב בדבר קל כזה כיון שהוא שמואל עושה מעשה כסברתו וכהא דאמרינן מעשה רב עדיף ורב לא הרגיש בדבר ואכל ושמואל חשב אחד משני דברים או שכיון שראה רב ששמואל מחזיק כ"כ בסברתו שחזר בו או שדן דבר זה כאות' הדברי' שאמרו אל ישנה מפני המחלוקת ולכן היה מוכיח לרבי אלעזר למה לא הי' אוכל וכששאל רבי אלעזר מרב הדר ביה מר השיב חס ליה שלפי דעתו להד"מ והשתא ודאי אתי שפיר טובא דמרב ילפי' איסור מק"ו דהשתא באיסור קל כזה אמר רב חס כו' כ"ש וק"ו בשאר איסורין אבל משמואל ליכא ילפותא כלל כי הוא לא חשב שהיה מעשה אלא שודאי הי' שאעפ"י שהרגיש רב אכל לכן נרא' שעול' כהוגן כנ"ל מ"מ תמי' לי כי אין ענין זה לנדון שלפנינו שנ"ד הוי נדון דר' יוסי ורבי יוד' והוא מחזיק עצמו כרבי יוסי או יותר שמחזיק עצמו כר"ג כנגד רבי יהושע ודי למבין. ועל עיקר כונתך אם אתה פטור ומותר מן המנוי נרא' בעיני שלא הוכחנו שמחוייבים הקהלות לקיי' מה שהסכמת' מן הטעמים שכתבתי והם אם לא ישמרו הא ודאי דאדעתא דהכי לא קבלתם אלא אדעתא דנהגתם עד עתה לקיים הסכמת הממונים הנבררים מן הקהלו' ואם אינם מקיימים גם אתם פטורים והייתי יכול להאריך בזה אלא שנראה שאינו צריך וגם באפס פנאי כתבתי וחתמתי זה הצעיר שמואל די מדינה:
האמת כי נתעכב הקונדריס פה עוד ונר' בעיני העכב' לטוב' אם יראה בעיני כ"ת כי בא לזכרוני הא דאמרינן בגמרא פ"ק דחולין דרמ' מתיר ואכל עלה של ירק מאגוד' ופרש"י דמשנאגד הוקבע למעשר ונאס' באכילת עראי ומעדו' התיר ר' בית שאן ופריך ודלמא לאו אדעתי' ופרש"י דלמא שכח רבי מאיר ולא עשרו ולעולם ס"ל דבעי עישורי ומשני השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקי' עצמן לכ"ש ע"כ. א"כ נוכל לומר שכיון ששמואל ס"ל דדגים שעלו בקער' מותר לאכלן בחלב ונסתפק ברב אם היה מחזיק בסברתו שם לפניו ואמר אם הוא מודה לדברי מוטב ואם לגבי דידיה אסיר ודאי לא יאכל שאין הב"ה מניח לצדיקים לאכול דבר שהוא אסור לדעת' ולהיות שהלכ' כשמואל בזה הניחו י"ת לרב שיאכל ורב לא הרגיש בדבר ואכל ושפיר קאמר שמואל לרבך יהבית ואכל כו' וע"ד זה אתי זה שפיר וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |