שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קנה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה קהלות הקדש מונישטיריו וק"ק ביליגראדן היה לילך ולהסתחר ביריד ולהיות שראו שהיה נמשך בהלכת' שם חלול ה' שהיו צריכים לחלל מועדים ר"ה וי"ה גם שהתוגרמים הבאים שם עשקו אות' כי גזלו החנויות של היהודי' גם בדרך היו הולכי' בדרך סכנה מפני לסטי' ותחת צרות אלה קמו ועשו הסכמה וז"ל בלע"ז אנחנו חותמי מטה פור שיר וירדאד קי ויאימוש לה סכנה גדולה קי איש ויניר אה אישטה פ' ירייא איסטרוגה אי טאנביין קי לוש מאש דילוש אנייוש אקאישי שיר אינטרי לוש מועדי' די ר"ה וי"ה וחג הסוכו' כי בעונותינו לוש שומוש מחללים אאון קי קירימוש אאון קינו קיריאמוש פור טאנטו טודוש שומוש מסכימים דינו ויגירמוש נינגון ג'ידיו מוראדור די מונישטיריו ני די אוטרו לוגא'אלה דיטא פ' ריא אי קואל קיירא קי פשארי אישטא הסכמה מעתה ומעכשיו שיהא מוחרם ומנודה לשמים ולבריות ע"ד המב"ה וע"ד חכמי צפת תו"בב פתו פת כותי יינו יין נסך ורבצה בו כל האלה כו' אי אישטא הסכמה לה פ'יזימוש קי אייא פארה אילייא נינגון צד די פתח חרטה והתרה פור טיינפו די טריש אנייוש אי טאנביין אקאוו די אישטי טיינפו אפילו קי שאמוש די קונפורמידאד די טורנאר אה ויניר אין אשטה פירייא קון מוג'אש אשיגוראנשאש קי נוש פיזיירין אפילו אישטונשיש נו פודאמוש טוראנארני ויניר פור לה פואירשה דיטה שאלוו שוברי פארטידו קינוש אייאן די טורנאר אה דאר טודאש נואשטראש בוטיקאש קי טינימוש איניל דיאה די אוי היה זה פה יריד אישטורוגה באחד בשבת אחד ועשרים לחדש אלול משנת הב"שם ליצירה והכל שריר ובריר וקיים הסכמה זו נתקבלה ונתקיימה על הסוחרי' הנ"ל ועל כל יושבי העיירות הנז' בין על אותם שלא חתמו כעל אותם שחתמו עד סוף שנה הד' לעשייתה שאז עמדו רוב סוחרי מונישטיריו וראו לבטלה לשוב לתנאם הא' ללכת אל היריד הנז' בכל השנים כאשר בתחלה ובלי התרה כלל וזה מטענות שונות יש מהם שאומרים שהם פטורי' ומותרים מן ההסכמה הנז' מפני שלא חתמו בה לעולם יש מהם שהיו אומרים שהם פטורים מפני שההסכמה נעשית לזמן ומשעבר זמנה נשארו פטורים מאליהם בלי התרה כלל ואי מפני התנאים הכתובים מענין עשיית הבטחונות וחזרת החנויות שעדיין לא נתקיימו עד היום לזה אומרים שאינם מקפידים והרי הם מרוצים ומפוייסים לשוב ללכת אל היריד הנז' עד בלי קייומם ויש מהם שרוצים לשוב ללכת שם כי שם יעשו השתדלות ואולי יצליחו לשוב לקחת החניות מיד התוגרמים המחזיקים בהם ואם לא יצליחו ימכרו הסחורות אשר יוליכו עמהם ומן היום ההוא והלאה ימנעו עצמם מללכת שם עוד שטות אחר אומרים כי כמה וכמה הסכמות וחרמות יותר חמורו' נעשו במונישטיריו ומעשים בכל יום שעוברים עליהם בלי התרה גם הסכמה זאת כאחת מהמה ויש פסק מהחכם הש' כהר' אברהם גאסקון נר"ו שכתב לבטל הטענות הנז' ולקיים ההסכמה בכל תקף ושאלו דעתי אני החתום למטה אם הדין כן כמ"ש הח' הפוסק הנז' נר"ו:
ואני אומר כי יש לפנינו שני דרכים א' כפי הנר' מן הדין הגמור ודרך ב' ע"פי המנהג וכמו שאבאר בס"ד ואפריון נמטיי לחכם הפוסק הנז' שכפי הנר' לא הניח זוית שלא נשתטח בו ומ"מ ראיתי קצת דברים שאינם נראים בעיני ואכתבם פה ואח"כ אגלה סברתי וזה החלי בע"ה:
מ"ש הח' לבטל טענות הרוצים בבטול ההסכמה מפני שלא חתמו קצת מהם בזה אני אומר שצדקו דבריו וכמו שאמר דלא מבעיא השתא שהסכמה זו היא למיגדר מלתא שכופין הרוב המיעוט לקיים הסכמתם אלא אפי' לא היה מגדר מלתא אלא תקנת הצבור כופין הרוב את המיעוט וזה לשוני בפסקי שכתבתי והוא בחלק השני ולא אאריך בלשוני כאן רק כלל הדברים שאני אומר שכל גזרה ותקנה שעשו הקהל לתקנת הקהל או הקהלות אין ביד המעטים להוציא עצמם מן התקנה ואם גזרו חרם חייבים המיעוט לשמור ולעשות אך שיהיה גזרתם ותקנת' בהסכמת טובי העיר או טובי הקהל או קהלות ואם יש חכם או חכמים המנהיגי' הקהלות צריך שיסכימו החכמי' עמהם ואם לאו אין בדבריהם כלום וחלילה לומר שהרב הגדול הא"ם חזר בו לעשות כסברת ר"ת אלא אם הסכים להתיר חרם הקראים היה מפני הטעמים שנתן שלא קבלו כו' יעויין הטיב בדבריו וכ"ז בשלא יש קהל מנגד אבל אם יש קהל מן הקהלות שאינו רוצה לקבל ההסכמה אין הקהלות אחרות יכולים לכוף לקהל שאינו רוצה לקבל לפי שכל קהל וקהל עיר בפני עצמו הוא ואפי' רבים אינם יכולי' לכוף למעטי' והחתימה לא מעלה ולא מוריד אלא כיון שרוב הקהל קבלו ההסכמה אין המועטי' מאותו הקהל יכולים לעבור אלא חייבי' לשמור ולעשו' ודי בזה לחל' הא' על הטענה ב' שכתב הח' ואמ' כי אי אפש' להאמין לישר' קדושים שיקפידו על הנאתם ולא יקפידו על חלול ה' דהיינו חלול המועדות ר"ה וי"ה ומטעם זה כת' שיש לירד אחר כוונת המתקני ההסכמה ולפרש דבריהם בדרך ואופן שלא יכשלו בדבר זה על כן פי' דבריה' שכך הוא שעל שלש שני' בין יהיה טעם חלול המועדי' ובין לא יהיה לא יורשו ללכת ליריד ואפי' אחר ג' שנים אם יהיה טעם חלול המועדות ההסכמה במקומה עומדת בין יחזר להם החנויות ובין לא יחזרו אך אם יהיה באופן שלא יחללו המועדו' אם ירצו ללכת אם לא יחזרו החנויו' לא ילכו שם בשו' אופן באופן שאין תקנה אחר השלש שנים אלא בב' תנאים שלא יהיה שם חלול המועדות ושיחזרו להם החנויות ע"כ והא ודאי כונה טובה והגונה מאד וראויה בהולכים תמים אך אמנם נר' שכפי הדין אינו כן והא קי"ל לבטא בשפתי' פיו ולבו שוים בעינן וכן בגמ' אמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר כו' וכתב הרא"ש אם גמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת שעורים אינו אסור לא בחטים ולא בשעורים אינו אסור בחטים שהרי לא הוציא בשפתיו אינו אסור בשעורים שהרי לא נתכוון לומר שעורים דבעינן פיו ולבו שוים ע"כ נפקא מינה דכיון שהלשון שהוציאו המסכימי' אינו סובל דברי החכ' וכונתו משום דפשיט' שאחר שאמרו שקבלו הסכמה זאת שלש שנים נמצא שאחר ג' שנים בטלה ההסכמה ומה שאמרו אח"כ ואף לאחר ג' שנים אינו נר' כונתם כפי דבריהם אלא שאם לא יחזרו להם החנויות הוי נדר אבל אם יחזרו אין כאן נדר אע"פי שמ"ש הח' נר"ו אפשר שכיוונו לדעתו מ"מ אם כונתם רצויה דבורם אינו רצוי ועם היות שההליכה ליריד בזמני הנוראים אסור לילך לשם מחמת חלול המועדות מ"מ מחמת ההסכמה אין כאן איסור אלא הרי הם כמו שהיו בתחלה כיון שלא הוציאו בפיהם כונתם ע"כ מה שראיתי בענין זה ועל מ"ש דלא מהני להו מה שאומרים כאלו קבלנו כיון שהסכמת' ותקנת' היה להענישם שיוסרו ויחדלו מפשעיהם ואם לא יענשו אותם מה הועילו בתקנתם והרבה דברים כזה לבטל טענה זו ואני אומר כי כל דבריו לדעתי אינם מספיקים לבטל טענה זו דקבלנו דאי הכי מי שהשביע לחבירו שיפרע לו מנה ביום פלוני פשיטא שכוונתו שיפרע לו על כל פנים באותו יום שקבע לו ועכ"ז כיון שאומר הרי אני כאלו קבלתי מהני ופטור החייב מן השבועה אעפ"י שכונתו שאינו מוחל החוב כפי האמת וכ"ש אם ימחול החוב לגמרי שפטור המושבע וא"כ בנ"ד שבלב שלם מוחלי' התנאי לגמרי כדי שיוכלו לילך כ"ש שיש לנו לומר שמועיל מחילתם ומה שרצה להביא ראיה מקדושין דמי שאמר לאשה על מנת שהראך מנה דלא מהני אם הראה לה במקום א' כו' אינו ענין לנ"ד דשאני קדושין דאין אשה מתקדשת אלא בהנאה שמגיע לה שמקבלת שמטע' זה אינה נקני' בחליפין לפי שישנם חליפין בפחות משוה פרוטה וכל דלא מטי לה הנאה לא מקדשה אעפ"י שחליפין קונין קרק' שווה אלף זהובים וכשהמנה שלו יש לה הנאה ודוק:
גם ענין פדיון שבויים שכתב שאין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם מפני תקנת הצבור ושגם כן בנ"ד יש לקיים ההסכמה מפני תקנת הצבור אינו ענין לנדון שלנו שענין פדיון שבויים הוי תקנה שתקנו חכמי עולם ואין כח לשום יחיד לעבור על תקנתם להחריב העולם אבל בנ"ד אינהו דאפסידו אנפשייהו מצו עבדי וכהא דאמרו בפ' החובל החובל בעצמו אעפ"י שאינו רשאי פטור דהפ' שאסר הוא הפה שהתיר אחרים שחבלו בו חייבים הקוצץ נטיעותיו אעפ"י שאינו רשאי פטור אחרים חייבים הרי ששום אדם א"י להפסיד לאחרי' ועכ"ז להפסי' הוא לעצמו פטור אך לפי האמת מטעם אחר נר' בעיני שטענה זו שהם מוחלים לא מהני והטעם שלא מצינו ד"ז אלא כשר' חייב ליתן וש' יש לו לקבל ובענין כזה כשיאמר מי שיש לו לקבל הרי אני כאלו קבלתי די וה"ל כאלו קבל כדי לפטור למי שהיה חייב ליתן אבל שבועה שאדם נשבע מעצמו ומטיל בה תנאי היכן מצאנו שאעפ"י שלא יתקיים התנאי שיהיה פטור הרי שאמר הרי אני נשבע שלא לאכול עד שיצא השמש יאמר אח"כ הרי אני כאלו יצא השמש הא ודאי לא וכ"נ מי שנשבע שלא יאכל עד שיתן לי פלוני מנה יאמר הרי אני כאלו קבלתי המנה ויאכל הא ודאי דבר כזה לא מצאנו שודאי לא יאכל אלא א"כ נתן לו אותו פלו' המנה ואינו מועיל לו הרי אני כאלו קבלתי אלא צריך התרה. גם כתב טעם אחר לאסור ולקיים ההסכמה לפי שיש מוחים בהתרה גם מטעם זה נר' שאין לאסור שהרי כתב הרא"ש בתשו' שהסכמת הקהל תלויה ברוב דבכל דבר שיסכימו רוב הקהל או טובי העיר שבררו מדעת הקהלות להיות כל צרכי העיר נחתכים על פיהם יש להם כח להתיר גם הריב"ש כתב וז"ל אם היה מנהג בעיר להתיר חרמיהם עפ"י הרוב אף אם המיעוט מוחים יעשו כמנהגם אבל אם לא נהגו כזה אין מתירים אותם בלתי הסכמת כלם הרי מוכח בפי' שכ"ז תלוי במנהג ולפי האמת אני חוכך בזה דבנ"ד איני רואה מקום בטענת מנהג לפי שנר' שהם יחידים משתי קהלות ולא שייך לומ' מנהג קהל ומ"מ איפשר לדון שהם קהלות וכן נר' מדברי הפוסק בעצמו ובהיותי מואס באריכות מאד ראיתי לקצר ואען ואומר כי הצדדים אשר מהם מחייבים חומרא אין ספק שהח' הפוסק נר"ו האריך בהם והם גלוים וברורים אך אני אומר כי צריך אדם לחפש ולראות זכות כדי שלא יבואו לעבור במזיד ואף עפ"י שכפי האמת מצד הדין הגמור נר' לכאורא שאין תקנה להתיר הסכמה זו מ"מ ראיתי בתשו' מהררי"ק שרש נ"א שממנה נר' אפי' שהסכמה שנעשה במעמד רבים ועל דעת רבים וע"ד המב"ה נר' מדבריו שיש לה תקנה בהתרה ובלתי התרה שכתב ראיתי בתשובו' שבאו מאיי הים שאלו זקני פריש כו' כשגוזרים גזירה ע"ד הקהל לא חלה מתחלה אלא לפי דעתם וחפצם הן להתיר לגמרי הן לזמן מועט הרי דפסק ותני דמתחל' לא חלה אלא לפי דעת' יען הרוצה לעיין שם וע"ז לדעתי נתקנו כל הספקו' ואפי' ע"ד רבי' ואפי' דעת המב"ה ואפי' שמתו מקצ' מהם הכל תלוי במנהג שאם יאמרו שמתחלה לכך נתכונו ע"כ הדברי' האלו וכ"נ בעיני כי כל צבור שמחרימי' על איזה תקנה כונתם שאפי' שימותו מקצת מהם וירצו לבטל ההסכמה שתתבט' גם אני אומר שאפי' א' או ב' יעברו ההסכמה לא הותרה בשביל זה דאמדינן דעתיהו דאדעתא דהכי לא נדרו ומ"ש שהסכמ' זו משונה שכתבו שהעובר עליה פתו פת כותי כו' ג"ז כבר נמצ' בשאר הסכמות לפיכך איני רוא' כ"כ שינוי עד שנר' להחמיר מטעם זה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |