שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קמט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ק"ק פאטרא' הסכימו ע"י הברורי' שביניה' וקבלו עליה' בכח חרמות כאשר מנהג בקהלות על ענין המלבושים והרקוד בחומר וחוזק לבלתי ילבשו בגדי משי רק מגון א' נאות כגון מושקי או שחור כאשר הסכימו שלא לרקד יחד האנשי' עם הנשי' בחופות והיו' הזה נמצאים בליפאנטו רוב האנש' מק"ק פאטרש ויש מ"ש שחל עליה' החומרות שהיו עליהם בפאטרא' משום מ"ש נותנים עליו חומרי המקום כו' וגם אמרו שהנז' הם מגדר מלתא וי"א שלא אמרו נותני' עליו חומרי כו' אלא לענין הרקוד בלבד בהיות שהוא דבר מגדר מלתא ולא לענין המלבושים דלא שייך מגדר מלתא כי אם במילי דשמיא כנראה ממהררי"ק ז"ל שרש קפ"א וז"ל ופשיטא דלא מיקרי מגדר מלתא כי אם במילי דשמיא שהדור פרוץ לעבור ע"ד תורה כו' כי ההיא דפ' האשה רבה דקריב אליהו בהר הכרמל בשעת איסור הבמות כו' וכי ההיא דרכב על סוס בשבת עכ"ל אבל מלבושי' לא אמרי' שהוא דבר מגדר מילתא גם מביא ראיה דלא אמרי' שחל עליה' החרם מפאטראס בהיות' בליפאנטו מה שכתב הר"ן בפסקיו סי' מ"ח דף קי"ד וז"ל בפ' מקום שנהגו אינו ענין לנ"ד כלל הת' מיירי במנהג שנהגו אנשי העיר עצמ' ואותם המנהגות הם קבועים ע"ד שאדם חשוב מנהיג דבר איסור לעשות סייג לתורה בדבר אחד ובני עירו שומעי' לו ונוהגין איסור בדבר ובניהם אחריהם מפני שראו אבותיה' נוהגים איסו' בדבר כו' עד וכל מי שבא לעיר ג"כ חייב לנהוג אחריה' עכ"ל על כן אומר שאין בנ"ד איסור שאינו מיגדר מילתא ולא מנהג אבותיהם וכמו כן מביא ראיה המרדכי בקצור פסקיו הלכות דיני קהלת נמוסים סי' תשי"א וז"ל חוץ לתחו' אבל כו' מכאן נהגו שלא לנהוג חומרי המדינ' ומנהג' אלא בתוך התחו' כמו שעושי' תקנו' לשו' דבר ומחרימי' על מי שעבר על תקנה ואם יש אדם עובר חוץ לתחו' המדינה לא עבר החר' עכ"ל יורנו מורנו הדין עם מי:
תשובה
לכאור' נראה שהדין עם המור' להתיר שלא יהא הסכמ' עיר יותר חמור' מאיסו' דאורייתא וכמו שנר' דעת הח' בר פלוגתיה דהר"ן כמ"ש שם בתשובו' הנ"ל שכתב על ראו' שנשא אשה בצרפת מקום שנהגו שלא ליש' ב' נשי' מפני חר' דרגמ"ה והוא דר במקום שנהגו לישא ב' נשי' ורצה המור' ההוא להתיר מההיא דכי סליק ר' זירא אכיל מגורמייתא דרב ושמואל כו' עוד הביא ראי' דמעשי' בכל יום שקהל א' מסכימים בדבר א' שלא לעשות או לפרוע דבר ידוע ואמרו בסתם כל אדם יכתוב כ"וכ לצדקה לשנה עד עשר שנים ובתוך אותם עשר שנים שהולך לדור במקום אחר בכה"ג המנהג פשוט שאותו שיצא משם פטור מאותה תקנה ע"כ ואין ספק שהמורה היה גברא רבה שהרי קורא אותו הר"ן מר וא"כ לפי דעתו נרא' שצריך המור' להתיר בדבריו כי המקום הוא הגור' האיסור יצא משם מי שיצא פטור ומ"מ נראה בעיני שהר"ן אין דעתו כן כי הוא דוחה כל ראיותיו בשתי ידי' ולדעתי כי לדעת הר"ן ז"ל האיסו' במקום עומד שאין המקו' גור' בכה"ג אלא אקרקפתא דגברא רמי ולא אאריך להביא לשונו אחר שנמצא ביד כל אד' אמנם מה שכללת מתוך דבריו הוא דכדי שנאמ' שהמקו' הוא הגור' דביציאת אד' מן המקום ההוא פקע איסורא צריך א' מב' דברי' או שהדבר ההוא הנאמר לא היה שקבלו עליו בחרם אלא שנהגו הן מעצמן או מחמת רב עיר' שדעתו היה כן וחייבי' בני עירו לנהוג כמותו ואפי' לקולא וכ"ש לחוש מפני כבודו וכההיא דשבת דבמקו' של רבי אליעזר הי' כורתין עצי' כו' לצורך המילה שדוחה שבת או אפי' שקבלו עליה' המנהג בחר' איכא אמדנא דמוכח בהדיא דלא קבלו כן אלא בעיר ההוא כההיא דעיר א' שפסקו וקבלו בחר' שכל א' מיושבי העיר יפר' כך בשנ' לפרנס עניי עיר דאמדנ' דמוכ' שלא קבל אדם חרם כזה אלא בהיותו תושב בעיר לפי שכל בני עיר ועיר חייבי' לפרנס כל עניי עיר' ובנ"ד אזלינן בתר אמדנ' כדמוכ' בנדרי' אבל דבר שאסרו עליהם חר' וליכא אמדנא דמוכ' ודאי אקרקפתא דגברי רמי ולא אמרינן שהמקו' גור' וכן נראה בעיני שהרב כמהר"ר דוד הכהן זצ"ל פוסק בבית ד' שכתב וז"ל והיינו משו' דפ' מקו' שנהגו מיירי מתני' במנהגות הנקבעות ע"פ אד' חשוב כדכתיבנא ולא כמנהגות שבני העיר עצמ' קבלו' עליה' בחר' ובשבו' דבכה"ג פשיטא דבכל מקום שילך א' מהם גם כי אין דעתו לחזור חל עליו החר' והשבו' דאי לא תימא הכי תמה על עצמך והלא אפי' יחיד שאסר עליו איזה דבר בחר' ושבו' חל עליו החר' בכל מקום שילך כ"ש רבי' דאלימא מילת' טובא דפשיטא דלא שייך למימר שעל דעת כן נשב' ע"ד כן נדר כו' עד אבל הכא דאין כאן דבר מוכי' פשיטא שאין לנו לומר כן וא"כ בשביל שיצא א' מהם לדור בעיר לא פקע מיניה החר' והשבו' דאין מקום גור' אלא הדברי' המכוערי' גורמי' עכ"ל הרי שכוון הרב ז"ל לדעת הר"ן ז"ל אע"פי שכפי הנר' לא ראה דבריו שאם היה רואה אותם היה מביא ראיה מהם וכ"ש דחזקה אלימתא היא כן משום דידע הרב מאי דפרכינן בגמ' בכי האי גוונא גנבא גנובי למה לך אלא ודאי לא ראה אותם כי לא נדפסו בזמנו ולא נעלם ממני כי הניח הרב מקום לטעות בדבריו שלא אמר כן אלא בדבר דאיכא מגדר מילתא קצת כמו שנר' לכאור' מלשונות באו שם אבל לע"ד לא יאמר כן אלא מי שרוצה לטעות על דרך כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שפירש דרך הלצה אלא שהוא טועה ורוצה להציל עצמו עם דוד אמנם מי שדרכו להודות על האמת לע"ד לא יאמר כן והראיה הגדולה שיש לי הטעם שכתב דאי לא תימא הכי כו' כנ"ל והוא מופת חותך בעיני וכי מי שעומד במקום א' ונשבע של' לאכול דבר פלוני נאמר שאם יצא מן המקו' ההוא פקעה שבועתו הא ודאי לא אמרה אדם מעולם אם לא שיהי' מוכח מתוך שבועתו שלכך נתכוון ומה לי יחיד ומה לי רבים אדרבא רבים אלימא מלתייהו טובא ואומר אני דהני לישנא טעמא דנקט הרב במילתיה היה לפי שהנושא שנשאל עליו כך היה אמנם כי אזלי' בתר טעמא כך לי מלתא דאית ביה מגדר מילתא דאיסורא כמו דבר אחר כל שקבל או קבלו חרם על דבר אחד לאסור אותו אין המקום גורם אלא אקרקפתא דגברא רמיא וכן נמי מצאתי הרב מוהר"ר משה אלשקר ז"ל שדעתו נוטה לזה ושמחתי כי נושא השאל' היה בעיר ליפנטו שהוא קרוב לפטרס עוד שהנושא דבר דליכא בה מלתא דאית בה צד איסור ולא דבר כיעור כלל והיא הסכמה שקבלו עליהם בחומרות הם והבאים אחריהם לעשות יום פלו' פורים כו' וכתוב שם ומה ששאלתם עתה שנתגרשו אם התקנה חלה בכל מקום איברא ודאי דכל מי שהעתיק דירתו ממקו' אחד ובא לדור במקום אחר ואין דעתו לחזור דאין נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם כו' עד דכמעיינת בה שפיר אפשר לחלק בין הא מילתא דילן למוגרמת' דאכל ר' זירא אבל הכא שהחרימו כל אנשי העיר הם ובית דינם וקבלו החרם עליהם ועל זרעם ליכא למימר דמשום שיצאו מן העיר נקר' גזר דינם ויהיו מסולקים מן החרם לפי שהחרם זה אקרקפתא דגברי רמיא כו' עד הילכך ואפי' שלא היה נכתב תנאי זה בהסכמתם היה עליהם לקיימו בכל מקום שהם ואפי' מנהג בעלמא בלא חרם ובלא הסכמה ע"כ הרי שגם הרב הזה נר' שלא ראה דברי הר"ן והסכימה דעתו לחלק ממש כדברי הר"ן אם שתקיים והחוט המשולש ונתקיים חוזק האיסור ולא יהיה אלא ספק חרם הוי ספק דאורייתא ולחומרא כ"ש דלע"ד אין כאן ספק אלא ודאי הואיל והרוב מסכימים לאיסור בפי' אמרה תור' אחרי רבים כו' ואני הדיוט וכך דעתי נוטה שהוא דבר ברור לאסור וצור ישראל יצילנו מכל שגיא' גדולה וקטנה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |