שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/עח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה היה בקה' שירון יע"א שלסבה ידוע אצלם בררו ומנו עליהם י"ב אנשים יסדרו ענייני הקהל ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ובלעדם לא ירים איש את ידו ואת רגלו והנה נמצאו אנשים סרבנים לקבל הסכמ' וסדר הי"ב ממונים הנבררים וכראות הממוני' הנזכרי' סרבנות האנשים נוסדו יחד וקבלו עליהם חומרות התור' גם נזירות שמשון בכל תנאיו להרחיק אלו האנשים מביניהם ולעשות הבדלה מהם בכל תוקף ושלא לקבלם אם לא יפרעו כו' ולפלוני אלמוני סגרו הדלת בפניו ולא הניחו לו אפילו חור לקבלו בתשובה ויהי היום חזרו כלם להתייחד עם הקהל ולשוב בתשובה והפלוני האלמוני ג"כ חזר ולכלם קבלו ולפלוני ההוא לא רצו לקבל כי אמרו שלא היה אפשר לקבלו מצד החומרא והנ' הפלוני העני צווח ככרוכיא ולית דמשגח ביה עד שצעק בקול מר לפני הח' הש' מרביץ תורה בקהל הנז' והוא היה א' מן הנבררים עד שבהתחננו אליו נכמרו רחמי הח' עליו וחפש ומצא שקצת מחבריו הממונים אמרו שלא קבלו הנזירות שמשון אבל אדרבה אמרי בלבם ובפיהם בחשאי כי הם אינם מקבלים נזירות שמשון כלל ומבין ריסי עיני הח' נראה כי מה' הית' זאת כי הוא פתח גדול בו יוכל לכנס כל בעל תורה אם לא שהוא לא רצה להטפל להתיר בפירוש זה הענין כי נשבע ולא ימיר שלא להטפל בדבר זה ולכן בשליחות הח' הנז' בא פה שאלוניקי הפלו' ההוא לבקש ארוכה למחלתו ולי אני הדיוט החתום למטה חלה פני להגיד דעתי בזה גם החכם העניו כה"ר שלמה כהן י"א והנה האיש הנז' מבקש רפואתו טען לפני שתי טענות אשר מצדם אפשר ג"כ ימצא מנוח וראיתי להעלותם על ספר ולהורות דעתי בכל א' מן החלוקות בתכלית הקצור והנה טענותיו הם אלה אחת כי אומר שגם כי נניח כי הממונים קבלו נזירות שמשון כו' אנשי הקהל פטורים ואין עליהם אשם כאשר לא יקיימו דברי הממוני' וגזרתם וזה לפי שאלו הממונ' הטעו לאנשי הקהל באמרם שאלו הסרבנים רצו לחלוק עצמם לצד אחד חוץ מן הבית הכנסת ולבנות במה לעצמם ועל הנחה זו נתנו רשות כו'. ועתה נתגלה הדבר שמעולם לא עלה דבר כזה על רוחם ושלא יצאו כו' וא"כ נמצא הכל בטעות ב' אומר כי אחד מן הממונים ומן היותר רשומים שבהם מלבד כ"ת הח' לא נמצא בהסכמה ההיא כי היה בסידרוקאפסי ונותן אמתלאי לדבריו כי כאשר חזרו חברת האנשים הסרבני' צוה שיקראו לפלוני הזה בחשבו כי כלם בחדא מחתא מחתינהו ובסיקרא חד סקרינהו עד שאמרו לו תדע שפלוני זה א"א לקבלו וע"כ צועק ואומר אם הדין נותן לקיים הסכמת הממונים אחר שלא נמצא האיש הרשום הנז' שם:
תשובה
ה' יודע ועד כי לא היה רצוני להטפל בדבר הזה כלל ועיקר אחר שת"ל החכם המרביץ תורה שביניהם כדאי והותר לסמוך עליו ואם הוא רצה לפרק עול זה בהיותו יודע תוכן הדברים כאשר הם מי הוא אשר ירצה ברצון נפשו לישא עול על צוארו אשר פרקו הח' הנזכ' אך שתים הנה הסיבות אשר הניעוני והכריחוני להכנס בדבר הזה והם (כי אשא) פני החכם ה"ר שלמ' כהן י"א גם כי עגמה נפשי לעני הלז הצועק בקול מר ואמר היעשה כדבר הזה בישראל לסגור דלת התשוב' והא כתיב והלכת בדרכיו וידו פשוטה לקבל שבי' גם חששתי שמא ח"ו יצא דבר תקל' מתחת יד האיש במרירות נפשו כי אין אדם נתפש על צערו ועכ"ז אני אומר כי כל מה שאומר אינו אלא בהיות אחד מן הדברים הנזכרים למעלה בשאלה אמת ויציב אשר אין בו ספק דאם לא כן דברי בטלים והקולר תלוי על היודע האמת ומעלימו. ומעתה אני אומר שאם האמת עם רבי אברהם חלב שהממונים אמרו לאנשי הקהל שדעת הסרבנים לבנות במה כו' כנזכר בשאלה ושעל דעת כן נתנו רשות מספיק לממונים וקבלו גזרתם כי אין ספק שאנשי הקהל פטורים מכל החומרות שקבלו עליהם לקבל גזרת הממונים וראיה לדבר מ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' על ראובן ששאל ממנו וז"ל על דבר שבועה שעשיתי לדודי כי בא עלי במרמה ואמר לי שהטעה אותי כלל כו' וז"ל התשו' יראה לי לפי אותם הדברים שאין ממש באותה שבועה כיון שהטעהו כו' יעיין במקומו כי נמצאים ב"ה והכי נמי בנ"ד אין בחומרו' שקבלו עליהם אנשי הקהל לקבל גזרת הממוני' עליהם ממש אחר שהממוני' הטעום באומרם שכוונת הסרבנים לעשות במה כו' כנזכר ונתברר הדבר שלא היה כן מעולם כאשר הענישו' ונתרבו החלוקות ומעולם לא נתפרדו מתוך הבית הכנס' ולא בטו בשפתם לעשות כן גם אפי' שיהיה טענה זו בטלה אם הטענ' השנית אמת שבהוסדם יחד להעניש לאלו הסרבני' לא נמצא אחד מהם בועד ההוא גם אז אפשר יתן הדין שאנשי הקהל פטורי' גם זה מבואר מתשו' הר"אש ז"ל כלל ז' סי' י"א על קהל שתקנו ובררו ברורים לתקן תקנות הקהל והתנו שלא יגמר שום דבר אם לא בהסכמ' כלם וכו' תשובה מה שטועני' שבטלה הסכמת' במיתת אחד מהם נראה לי טענתם כי מתחל' תלו הדבר בדעת כלם וכו' עד ויותר מזה אני אומר אפי' אם נבררו בתחלה בענין זה שיש להם לילך אחר הרוב אם מת אחד מהם בטלה הברירה וכו' עד וכן נמי הכא הסכימו הקהל לברור זה המנין ואם מת אחד מהם בטלה הברירה וראיה לזה ג"כ שכן כתב מהרי"ק ז"להה בפשיטות סוף שרש קפ"א וז"ל ועוד דבר פשוט הוא כביעת' בכותחא דאפי' היה שם רוב אנשי הקהלות לא חשיב רוב אם לא היו כלם במעמד וכמו שכבר כתב מהרר"י מינ"ץ עכ"ל גם תשוב' הרשב"א ז"ל הסכים לזה בפירוש הביאה ב"י עלה רע"ז בי"ד וא"כ אם אמת הדבר בנ"ד שכאשר נתקבצו הממוני' להסכי' הסכמ' זו נגד אלו האנשים הסרבנים לא נמצא שם באותו מעמד א' מן הממונים אין אנשי הקהל חייבים לקבל גזרתם ויכולין לישא וליתן עמהם ועם זה העני רבי אברהם חלב וא"כ כפי זה נשארו הממונים הנודרים בחומרתם מ"מ אנשי הקהל פטורים אלא שלזה צריך ג' תנאים ואם חסר אחד מהם לא עלה בידינו כלל מצד טענה זו הא' מ"ש הרשב"א בתשו' והוא שלא יהיה מנהג הקהל שאע"פי שילך או ימות א' מהם שהמינוי נשאר במקומו לחברים הנותרים שאם המנהג הוא כן שנשאר המינוי במקומו או שכן התנו בתחל' מעשיהם קיימים אעפ"י שלא נמצא שם א' או ב' מן הממונים עוד תנאי שני שזה שהלך למדינת הים או שמת לא אמר לחבריו שהיה מקבל כל מה שיסכימו הם שאם אמר כן נראה מדברי הרא"ש ז"ל דאז הוי כאלו עמד הוא ג"כ שם עוד תנאי ג' לע"ד שאפי' את"ל שאין מנהג וגם שלא אמר לחבריו שהיה מסכים אם כשבא אח"כ אצלם והודיעו לו מה שעשו והסכים לדעתם ה"ל כאלו נמצא שם בשע' המעשה ונראה לי ראיה לזה ממ"ש הרמב"ם ז"ל והביאו הטור ח"מ סי' קע"ו כתב הרמב"ם המשתתף עם חברו סתם לא ישנה כו' עד עבר ועשה שלא מדעת חברו ואח"כ הודיעו ואמר לו עשיתי כך וכך והסכים למעשיו הרי זה פטור ועם היות אמת שהיה אפשר לחלק מ"מ נראה בעיני שהדין שוה כמו שאמרתי מ"מ נ"מ דאי ליכא חד מהני תנאים שזכרתי אנשי הקהל פטורים כ"ז כתבתי על אלו הב' הטענו' ששמעתי מפי זה העני רבי אברהם אבל מי יודע אם הדברים כן כמו שהוא אומר וזה תלוי בחקירת החכם נר"ו ושא' אנשי הקהל לידע אמיתות הדברים כאשר הם ומעתה אני בא לטענת הח' נר"ו שכתב שיש קצת מהממונים שלא קבלו חומרת הנ"ש עליהם אבל אדרבה בטו בשפת' בחשאי שלא היו מקבלים נזירות שמשון עליהם וא"כ כפי הנראה כלם פטורים מחומרא זאת והטעם לזה ממ"ש בפרק ד' נדרים משנה ראה אותם אוכלים תאנים ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהם אחרים ב"ש אומ' הן מותרין ומי שעמהם אסורין וב"ה אומר אלו ואלו מותרים והכי ק"ל דכיון דאחיו ואביו מותרין גם השאר מותרין דנדר שהותר מקצתו כו' וכן בנ"ד דאמרינן דאלו שלא קבלו עליהם נ"ש פשיטא דלא חל עליהם זאת החומרא בע"כ ואלו שקבלו חומרת הנ"ש עליהם היה כאשר חשבו כי גם החברי' כלם נתפסו בזאת החומרא ועתה שנמצא הדבר שקצת מהם לא נתפסו ולא חל עליהם גם לא חל על שום אחד מהם דכלם מוטעים בדבר ועדיף נ"ד מההיא דנדרים דאלו התם אמרינן אלו הייתי יודע שאבא בניכם הייתי אומר פלוני ופ' אסורין ואבא מותר ואפי' שכונתו ישאר האיסור באחרים ואביו לבד מותר א"ה נשארו כולם מותרים אמנם בנ"ד אם המדירים אומרים אלו היינו יודעים שאתם אינכם מקבלים הנ"ש לא היינו אנו מקבלים כלל א"כ מה שקבלו היה טעות גמור ולא חל עליהם הנדר כלל מעולם אלא שיש לי קצת גמגום בזה דבשלמא ההיא דנדרים הוי אומדן דמוכח גמור שאין אדם אוסר פרותיו על אביו ועל אחיו וכיון דלא חל על אביו כלם פטורים אמנם בנ"ד מאן לימא לן דהני שקבלו עליהם הנ"ש לא היו מקבלים אף אם השאר לא קבלו דאולי הני דקבלו היה ספק וכח בידם בלעדי השאר להקים זאת ההסכמה שעשו נגד האנשי' האלה ולכך אפשר היו מקבלים נזירות שמשון כדי שלא להתחרט ממעשיהם וימשכו הדברים לכונתם אפי' שאלו המקצת שלא קבלו היה נודע לאלו המקבלים לא היו נמנעים הם לקבל ומ"מ אני אומר שאם הם יאמרו שברי להם שאם היה נודע להם שאלו לא היו מקבלים הנזירות שגם הם לא היו מקבלין דאז ודאי הנדר בטל גם צריך שיתברר להם שכן הוא האמ' שאומרי' בפי' קצת מן הממונים שהם לא קבלו וכו' ואלו הדברים מסורים לשמים כי האדם יראה לעינים ומ"מ מבין ריסי דברי החכם נר"ו אפשר שחומרת הנזירות שמשון לא קבלו אבל מ"מ אפשר שנדרים אחרים ושבועות קיימו וקבלו כלם עליהם כי בעונותינו שרבו דרך הנודרים נ"ש על ענין כיוצא בזה אינם מתפייסים בנ"ש לבד אלא שנודרין ונשבעים שבועות חמורות ונוסף על הכל נ"ש וא"כ צריכים התרה לשאר הנדרים והשבועות א"כ היה ואע"פ שדברי אלה בלתי צריכים כי לא אל עם עמקי שפה אני מדבר ומה גם עתה בהיות אור החכם המרביץ תורה ביניהם מ"מ ידעתי אני ידעתי כי מה ידעתי ולא ידעו הם ולא לי היה צריכים בשום דבר מ"מ אחר שבאתי לידי כך לאי זו סבה שיהיה ראיתי לכתוב מה שנראה לע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |