שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן שלח כמות קוצה לשמעון לוינצי"א למוכרה לו שם ולשלוח לו משם סחורה אחרת כמנהג הפאטוריס ושמעון מכר הקוצה לסוחר גוי ערך כ"ד למאה ושמעון הנז' היה חייב לגוי לסוף ד' חדשים ולקחם בפרעון חובו ואומר שמעון כי הסחורה לא היתה שוה כ"כ ושמעון חתף הדיטה במעותיו ולקח סחורה ושלח לראובן וכשבא שמעון לביתו ועשה חשבון ושם בהוצאות ט"ו דוקאטי מחתיכ' הדיטה וראובן טוען שלא היה לו יכולת לקנות החוב לעצמו ושאם מעכב הט"ו דוקטי הוי רבית לכן יורינו המורה הדין עם מי ושכמ"ה:
והחכם הר' נסים שלמד עמי והוא היום בארטה פסק שמה שלקח שמעון לא עשה ולא כלום כי אין מכירה וקניה אלא הוצאה מרשות לרשות וכן הוא האמת ואחר שאין כאן מקח ולא מכר נמצא שהט"ו דוקא' גזל או רבית קצוצה והביא ראיה לזה מההיא דפ' איזהו נשך ההוא דאמר ליה לפלוני זיל זבין לי מקרובי כו' עד כל את ונוולא אחי סמכא דעתיה ולא גמר ומקנה ואמרי' בגמ' פרי מאי אמר רבה אבק רבית כו' עד עבד רבינא וחשיב ואפיק פרי ונחלקו כת אומרת מטעם דהוי מחילה בטעות והוי גזל וכת אומר' משום ר"ק אפיק רבינא הוליד מכאן ששמעון חייב ליתן לראובן הט"ו דוקא' אי מטעם שהם גזל בידו אי מטעם שהם רבית אלא שלטעם גזל ניתן מחילה ואי מטעם רבית לא ניתן למחילה עוד כתב שראוי לפסוק כדברי האומרים דהוי רבי' שהם אבו' ההורא' הרי"ף והרמב"ם ומגדולי האחרונים ועוד שאפשר שאפילו הכת האחרת יודה בנ"ד דהוי רבית והארי' קצת ושאל את פי ותשובתי אליו היא זה הח' הש' מאד נעל' כמה"ר נסים הכהן נר"ו ראיתי דבריך הכתובים בפסק ומתקו לי מדבש ונופת צופים בראותי דבריך מסודרים ומיוסדים על התלמוד ודברי הפוסקים גם כי לעקר הדין אני מסכים לא שיש כאן גזל ולא אפי' אבק רבית והטעם דלא דמי זה אלא למי שמשכיר בית לשנה בי"ד דינרים ואמר תפרע לי עתה ותן עשרה דהוי מותר גמור ולא דמי למעשה דההוא זיל זבין כו' כנז' בתשובתך משום דהתם באו מעות מיד הלוקח ליד המוכר והיו הלואה כי המוכר לא היה דעתו למכור שכן אמרו סמכא דעתיה ולא גמר ומקנה ובהא ודאי כשחוזר המוכר המעות עצמם לקונה נמצא שכירות שאכל הוי רבית קצוצה לדעת הרי"ף והנמשכים אחריו אבל בנ"ד שמעון לא קבל כי אם סחורה וגם הוא לא קנה אותה כי מכרה לגוי מה תאמר שהרי קנה הדיטה שהיתה של ראובן ומי מכרה לו כמו שכתבתה זיל לאיד' כי הוא לא קנה הדיטה מראובן רק שמכרה לגוי והגוי פרע בחוב שהיה חייב לו שמעון נמצא כי שמעון קנה חובו שהיה חייב לגוי לזמן בק"כ וקנא' לפרוע לו עתה בק' ומאותם הק' שלוקח מן הגוי שולח לו סחור' להטיבו נמצא שסחורה קבל שמעון מק' ושמעון ג"כ אינו חוזר לו (גם) אלא סחורה ואין כאן ריח מרבית כלל וזה דרך נכון וישר בעיני ומה גם עתה אם יתברר שעשה שמעון כדרך סוחרים ומנהגם שם ואל תתמה כי דיני ממונות משתנים והם כהררי אל תלויים בחוט השערה גם מה שכתבת בההיא דאת ונוולה שאין הקונה יכול לכוף וכו' איני יודע מאין לך זה שהרי בענין אונאה ביתר משתות הביא הריב"ה בח"מ סי' רכ"ז פלוגתא דהרי"ף ורמב"ם ז"ל שכפי דבריהם אין המאנה יכול לבטל המקח ולדעת הר"י והרא"ש ז"ל כ"ז שהמתאנ' יכול לחזו' גם המאנ' יכול לחזור וא"כ הכא נמי לדעת הר"י והרא"ש פשיט' שכשם שהמוכר יכול לחזור הקונ' יכול לחזור שאין כאן מקח כלל ואפי' לדעת הרי"ף והרמב"ם דהתם המאנ' אינו יכול לחזור הכא יודו ששניהם חוזרים משום דיש לחלק ולומר דהתם אנן סהדי שהמאנ' גמר ומקנה או גמר וקונה אמנם בההיא דאת ונוולא מאן לימא לן שהקונה רוצה במקח כזה שתעמוד הבחירה ביד המוכר לחזור דלמא מעולם לא נתרצה בזה וא"כ כמו שהמוכר אם רצה לחזור חוזר גם הלוקח סוף דבר שאיני יודע מאין בא לך דין זה. עוד ראיתי בדבריך שאתה מתהפך לומר שאלו הט"ו דוקא' שהם ביד שמעון בתורת רבית קצוצה ולא בתורת גזל לומר שאם הם בתורת גזל ניתנו למחילה ואם הם בתורת רבית לא ניתנו למחילה גם בזה לא צדקת שאעפ"י שסבר' הגאונים נראה שהיא כן מ"מ מאחר שהרמב"ם והרא"ש לא סברי הכי אלא שאחר שקבל המלוה הרבית מחל הלוה מחול כמו גזל וכל האחרונים נראה דהכי סבירא להו דאפי' הראב"ד ז"ל שהטיב דברי הגאונים היינו בלכתחלה כי חשב על הרמב"ם שהיה חולק אפי' בלכתחלה וכמו שיפה כת' הרב מ"מ ז"ל אמנם במה שכבר לקח אף דהראב"ד יודה דנתן למחיל' ועוד אני אומר כי אפי' לדבר הגאונים אפי' לפי סברתך שאתה מחשיב נדון זה רבית קצוצ' ניתן למחול' דיש לומר דע"כ לא אמרי הגאונים שלא ניתן למחי' אלא כשבא ליד המלוה באיסורא בתורת רבית אבל בנדון זה שלא באו לידו בתורת רבית אלא חוב הוא ששואל ר' משמעון אם ירצה למחול פשיטא שיכול למחול אמנם כפי האמת לע"ד אין כאן לא רבית ולא אבק רבית ולא אבק גזל אם זה אפאטור לא יצא חוץ משור' הסוחרים כי שמעון לא הלוה לראובן אלא שפרע לגוי ק' בעד ק"כ שהיה חייב לו לזמן פלוני והגוי פרע לראובן אותם הק' שהיה חייב לראובן בעד הקוצה מק"כ ושמעון לקח סחורה ושלח לראובן וזה עשה להועיל לראובן כדרך כל פאטור ישר וכיון שאין אנו יכולים להכחיש שהיה ביד שמעון לחתוך עם הגוי מה שהיה חייב לו מן הקוצה ק"כ בק' א"כ למה נטיל עליו מום אימא שמה שעשה בהיתר עשה ומה גם עתה אם יתבדר שנהג דרך סוחרים בלי עקשות יש לדונו לכף זכות כל האפשר כל שכן אם שמעון מוחזק לכשר הנראה לע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |