שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/מה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוף שנמצא הכנף שמוט ואינו ידוע אם נעשה מחיים אם לאח' מיתה יש מי שהתי' מטע' ס"ס וכתבת שיש ס"ס ואנו מחמירי' כמו ספק דרוס' שאסרו למכור לגוי ואיכא ס"ס וא"ה מחמירי' נרא' בעיני דלא דמי להאי אלא ספק אחד שבכל ס"ס יש לנו להקל כההיא דפ"פ שכשהדבר ביד האדם הוי ס"ס ואתה בא לאסור אותו לא תאסור אבל ספק דרוסה כשהוא בידי אדם אסור ואתה בא להתי' לכתחלה מטע' שמא כי הא ודאי אין להתיר ואע"ג דבתרומת הדשן סימן קס"ח כתב כי האי גוונא להתיר כבר נתן טעם לשבח דכיון שהמכירה איסור דרבנן מטעם שמא ימכרנה לישראל ואיכה פלוגתא דאמוראי או דרבוותא ה"ל ספיק' דרבנן ואזלינן להקל אבל בדבר שגוף הדבר אסור מספ' דאורייתא אסו' למכו' לגוי משום שמא ימכור לישראל גם מה שכתבת מההיא דבכורות איכא טעמא להחמיר והוא דשאני התם שהיה אפשר להתברר והוי כי הא דאמרינן כל שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל והכ' נמי איכא טעמ' כדכתב המרדכי ז"ל סוף פ' כ"ה אבל במקום שתלוי בחסרון חכמ' שאינו בקי להבחין אם נפסק אחד מהחוטים וכו' עד ויש שם ריעותא בדב' שהטרפו' תלוי בו יש לאסור הכל גם בההיא היה אפש' להתבר' גם בההיא דסוף פ' כ"ה ה"ל כאלו אין שם אלא ספק אחד וטעמ' כיון דק"ל אין שליא בלא ולד ודרך ומנהג השליא שהולד קשור בה א"כ אין שם אלא ספ' זכר או נקבה גם בההיא דיוחסין כתב הר"ן ז"ל דמעלה עשו ביוחסין יות' מבשאר מקומות ובענין הריאה הסמוכ' לדופן יש משם ראיה להתיר שהרי רב נחמן כבר מתי' מטע' ס"ס וגם אבימי היה מתי' אלא משום דסביר' לי' דאין סירכ' בלא נקב וליכ' אלא חד ספיק'. גם בההיא דאהל מועד א"א להכחיש דהוי ראיה לשכנגדו שלפי הנראה אין כאן אלא ספק אחד לבד שאם הנקב מחמ' קוץ כמעט שנקב אחד מן המקומות שנקיבתן במשהו וכן נר' לשון הר"ן שכתב ואי מחמת קוץ ודאי טרפ' ואם איתא דאינו אלא ספק לא היה לו לומר אלא טריפ' שמא וכו' מדהטיל לשון ודאי משמע דהוי קרוב לומר שאי אפשר אלא דאינקיב חד מן המקומות שנקיבתן במשהו וכפי זה תימא גדול על מהר"י קארו ז"ל שכתב שסברא ראשונה עיקר ומ"מ מצא שכנגדך סמך גדול. גם מה שרצית לתת טעם שאנו מקילי' בפ"פ מטעמא דשמא לא הוי בזנות אינו נראה כלל והטעם שדין זה כולל ולדבריך למה לא מצאו איסור אלא באש' כהן ליפלגו בישראל בעצמו בין שמואל ור"נ דהוו בקיאי' לשאר העם אל' ודאי טעמ' לא הוי אלא כמו שכתבתי שאת' בא לאסור עתה אשה זאת לאיש הזה שיוציאנה מטעם שמא זנתה ויש ס"ס מותרת וכמו שעוד אבא' ומה שהארכת בהביא מפ' כל הזבחים ומחלוק' ר"י ור"ת לא ירדתי לסוף דעתך מה הרווחת בזה שאחר שלדעת ר"ת אין כאן שתי תערובות גם הרשב"א ז"ל נוטה לדעתו אעפ"י שלא למעשה כ"ש דאיפש' דשאני נ"ד דאיכא למימ' דעד כאן לא קאמרינן בהמה בחזקת איסו' עומדת היינו בחזק' איסור לבד מן החי אבל בחזקת בריאה היא עומדת ומש"ה אמרינן נשחטה בחזקת התר עומדת וכו' איכא למימר דהעמיד' בחזק' בריא'. עוד ראיתי שכתב' שכתב מהריב"ל דספק דרוסה אע"ג דהוי ס"ס גזרינן ספק אטו ודאי ואמרת שנראה שלמד כן מדברי התוספות בסוף פרק בהמה המקשה ובעיני במחילה מכבוד תורתך אין הנדון דומה לראיה ועוד שאי אפשר לומר כן שהרי על ההיא דאמרינן בסוף פרק כל שעה ההיא ארבא דטבעא בחישתא וכו' כתב הטור חיטין שבאו בספי' וטבעו ויש בה' חשש חימוץ ואינו ניכר בהם לא ימכרם לגוי כיון שאין ניכר הרי דהתם ליכא למגז' בודאי חמץ כי ודאי חמץ ניכ' וא"ה אסור אפי' דאיכא ס"ס מתהפך אלא ודאי דמשום הכי אמרי' לא ימכר' משום דכשהם ביד ישראל הם אסורים ואתה בא לעשות הספק בידי' ויש להביא ראיה דאי' לן למימ' הכי מהא דכתב הר"ן רפ"ק דקידושין שכתב ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קידושין אי צריכה גט מדאורייתא דאיפשר דמדאורייתא שרי משום דאיכא למימר העמד אשה על חזקתה כו' עד ה"נ איכא למימר שתהא מותר להנשא אלא שמפני חומר' ערוה אסרי מדרבנן ע"כ הרי בפירוש. אפילו בספק אי' הדין נותן להעמיד דבר על חזקתו ולהתיר ודוקא בערוה החמירו וכן נראה בעיני דבר זה שכן דעת הרא"ש ז"ל ומוכחא לי מילתא מתשובה הביאה ב"י בסימן הנז' על בהמות הרבה שנשחטו וכתב לשון זה מוקמי' להו אחזקתייהו ולא אסרינן מספק כדאמר רב הונא נשחט' בחזק' היתר עומדת כו' עד וכ"ש בנדון זה משמע בפירו' דכי היכי דלהוי כ"ש איצטריך האי טעמא דהעמד בהמות והעמד בודק אבל מן הדין גרידא בלאו הכי מותר וק"ל ועוד אמר שם דאפילו באיסור אש' איש אמרינן בכוליה תלמודא דכל ספק שנולד בה אוקמא אחזקתיה ואיני רואה מקום לנטות בדברים אלו וא"כ למה לן לדחוק ולו' דמה שכ' הטור לא קאי אלא אס"ס שעל ידי שתי תערובות לא נהירא לי הא ודאי אלא דקאי אכל ס"ס כסבר' אביו הרא"ש אם לא במקום שיש טעם מספיק לאסור מה שנראה לי בנדון דידן שיש טעם ברור לאסור בספק שמוט' הגף אף על גב דנראה דאיכ' ס"ס מ"מ שמוט' הגף לאחר שחיטה נראה דהוא ודאי מילתא דלא שכיח ולכן תלינן להחמיר וכיוצא בזה כתב הר"ן להפך ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא משום דמסתבר טפי להיתרא כ"ש שיש לנו לומר כן להחמיר ואעפ"י שכפי האמת אינו נראה טעם זה מדבריו שכתב אלמא דאי תרוייהו שכיח או תרוייהו לא שכיח לחומרא ע"כ משמע שאפ' השני הצדדים שוים אזלינן לחומרא אלא דאיפשר לדחוק ולומר דתרוייהו שכיחי אלא שחד שכיח טפי ועתה אני אומר דההיא דשליא לא הוי טעמא אלא שמהדין בהיותה בידו של ישראל היתה מותרת מטעם ס"ס אלא גזרה שאם נתיר לו מקצת שיליא חיישינן שמא יתיר רוב שיליא והיא גזירה יפה לא שגזרינן שימכרם גם ההיא דפ"פ מתירים אותי משום שהאשה שהיא נשואה לו עתה ואתה רוצה להוציאה ולאוסרה עליו יש להתירה משום דהוי ס"ס אבל אם היה מותר מן הדין למכור ספק דרוסה לא הוה גזרינן מטעם שמא ימכור דרוסה ודאית כיון שאפי' דרוסה ודאת המכירה אינה אסורה אלא משום גזירה וגזרה לגזרה לא גזרינן כל זה כתבתי קודם שראיתי תשובת תרומת הדשן ואח"כ כשראיתי התשובה מצאתי סעד גדול לדברי ועתה אני או' איך יש ראיה משחיטה דודאי איכא לחלק כמו שכתבתי אלא שנראה בעיני דהכי קאמר שהרי כמו שיש לומר בספק טרפה אוקמ' בחזקת התר כן יש בשחיטה טעם להתיר מפני שרוב השוחטין אין שוהין ואין דורסין ועם כל זה אנו תולין להחמיר גם בספק טרפה אית לן למיזל לחומרא ולא להקל אפי' שמן הדין היה לנו לתלות להקל דאת"ל דאכתי איכא לחלק בין ספק טרפה לספק שחיטה לכן הביא ראיה מענין טרפות ממש ונראה כן דאם לא כן קשה איך אמר וראיה לדבר דמשמע דעד השתא לא הביא ראיה דהא כתב דמהא משמע וכו' שהוא הרגיש מה שיש לערער על הראיה ראשונה ולכן כתב וראיה כאילו עד עתה לא הזכיר ראיה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |