שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/לח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה ה' היודע והוא עד כי חפשנו על כל הצדדים לראות לצדק את הכת המכובדת אלא שלא מצאנו מקום והוכרחנו להגיד האמת שהיא אהובה מן הכל אחר ששתי הכתות רצו בזה:
גרסינן בפ"ק דחולק אמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ומכאן יצא לנו שכל ספק שאירע בשחיטה יש לנו לאסור כדי להעמידה אחזקתה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ופריך בגמרא ולימא הושחטה הותרה ופירש"י דלשון חזקה לא שייך אלא בדבר ספק' דנימא העמד דבר על חזקתו ומשני הא קמ"ל דאע"ג דאיתלי בה ריעות' כו' מכאן היה נראה שהדין היה נותן להקל בכיוצא דנ"ד וטעמ' דכשם שאנו אומרים בצד הראשון דבחזקת איסור עומדת שאינו יוצא מחזקתו מספ' עד שיודע לך במה נשחטה שנשחטה כראוי כך היה ראוי לומר כשאנו אומרי' נשחטה בחזקת הית' עומדת ולא היה לנו לאסור מספ' עד שיודע לנו האיסור בודאי ובנ"ד כ"ע מעידים במקרה זה שלא ראו הריעותא בחריץ שבכוליא ועיקר הפוסקים פסקו שכל ריעותא שבכוליא להטריפה צריך שיגיע הריעותא עד החריץ ממש וא"כ הדבר ספ' עתה בנ"ד אם הגיע הלקות עד החריץ אם לא והיה לנו א"כ לומר אל תאסרנ' מספק ואוקמה אחזקה כי גדולה חזק' כן היה נרא' לכאורה אבל מצאנו ראינו רבותינו הפוסקים מוציאין אותנו מטעות זה דאמרינן בפ' אלו טרפות רב הונא בריה דרב יהושע כו' רב נחמן אמר בקוץ עד שתנקב לחלל הדרוסה משיאדים ופרש"י אם הגיע לחלל יש לחוש שמא נקבו הדקין ובבדיק' א"א מפני שאין נקב דק ניכר בהם ע"כ ואם איתא דאמרינן דכללא דכל שנשחטה כראוי ואית להחזקה דהיתרא אין להוציאה מחזקתה עד שיודע בודאי שהיא טרפה הכא אמאי אסור והטור י"ד סימן נ"א פסק כרש"י והביא דעת הרשב"א מסכמת לדעת רש"י ואפי' לדעת בה"ג והרמב"ם דסברי דיש להם בדיקה מ"מ אפילו לפי דעתם אם אירע הדב' ולא נבדק פשיט' שאסור לאכול דע"כ לא פליגי אלא אי מהני בדיק' אי לא לדעת רש"י והנמשכים אחריו לא מהני בדיקה וכל שלא בדק כ"ע מודו דהוי טרפ' משום דחיישינן שמא ניקב ולא א' נסמוך אחזק' ולא תאסרנה מספק אלא ודאי לאו בכל דוכתא סמכינן אחזקה עוד ראיה גדולה מזו במחט הנמצא תחוב בהמסס או בבית הכוסות וכתב הטו' במסקנא בשם רבינו פרץ אם מלחו או הדיחו אפי' אין עליו קורט דם אסו' דחיישינן שמא עבר על ידי מליחה וכ"כ הרשב"א והסמ"ק הא קמן דהוי דומיא דנ"ד ועדיף מיניה טובא דבנדון מחט אין אנו רואים עתה בפנינו קורט דם וא"כ היה קודם מליחה הוה מכשרינן ועם כל זה הסכימו אלו הגדולים דחיישינן שמא לא היה כן קודם בנ"ד שאין הכוליא לפנינו כלל והכל מעידים על הריעותא שהיה מכוליא או מים סרוחי' או מעופשת ולפי שנטל' הכלב לא יכולנו להעמיד דבר על בוריו ודאי שיש לנו לאסור וכתב א"כ מאי האי דקאמרינן נשחט' בחזקת היתר כנ"ל נראה ליישב זה מ"ש הרשב"א בתשו' סימן ר"ג וז"ל על מחט שנמצאת תחוב' בכרס וקודם שנבדק' אם נקבה משני צדדי' נטל' ממנה ולא ניכר מקום נקיבת' וגם א"א לבדוק בקורט דם כו' והשיב דודאי כל שאירע בבהמ' שום מאורע שעליו צריכ' בדיק' אם לא הספיקו לבדוק טרפ' ואינו דומ' לבא זאב ונטל בני מעיים דכשר' ואעפ"י שהית' צריכ' בדיק' מעיקרא דבדיקת הריא' לא מחמת מקרה שקרה לה אנו מצריכין בדיק' אלא שבודקין אות' לכתחל' לצאת י"ש אבל זו מחמת מקרה שקר' לה אנו מצריכין בדיק' הוה לי' כספק דרוס' וצריכ' בדיק' ואם לא הספיקו לבדוק טרפ' ע"כ. והשתא אתי שפיר ההיא דפ"ק דחולין שכתבתי לעיל דכשהקש' ולימא הושחט' הותר' ומשני הא קמ"ל דאע"ג דאתיליד בה ריעותא כדבעא מיני' רבי אבא וכו' דמה לו לתלמוד להאריך שהיה מספיק שיאמר הא קמשמע לן דאע"ג דאתיליד בה ריעותא ותו לא וכי לא יש ריעותא אלא הא דבא זאב וכו' אלא ודאי דמ"ה קאמר כדבעא וכו' דלא בכל ריעותא דאתיליד אזלינן לקולא אלא דוקא בכי האי גוונא דאירע במקום שלא ראינו ריעותא מתחילה ולא היה מקום שהיינו צריכין לבדוק אבל כשאירע מקרה שראינו ריעות' וצריך לדקדק איך הוא ומה הוא אינו מספיק טעם נשחט' בחזקת היתר וכו' שהרי ראינו דאיתרע חזקת בהמה זו דסתם בהמה אין בה מקר' כזה וכיון שזו יצתה מכלל הבריאו' היתה צריכה בדיק' והואיל ולא נבדק' טרפה וא"כ בנ"ד דבהמה זו יצתה מכלל הבריאות לכ"ע דכל העדים מסכימים שראו ריעותא וחולי בכולי ודאי אנו צריכין לאוסרה והטעם שרצה הכת המכשרת להתיר מטעם ס"ס ודאי שלא דקדקו בעדויות ולקחו מקצת העדויות והניחו מקצתם שהרי באלו הג' עדויות הנ"ל אין בהם אלא ספק אחד אם הגיע הלקות לחריץ אם לא ואלו תפשו העדויות הסתומים ועשו מהם עיקר ובנו על זה ס"ס ולא זו הדרך דאדרבה יש ללמוד סתום מן המפורש עוד רעה חולה מזו כי הבודק בעצמו גרם את כל הרעה הזאת ולא היה לו לבדוק עוד ואיך אפשר לשום אדם להפך בזכותו ולהחזיק בטענתו שאמר שכיון שבדק הריאה שלא היה צריך עוד דנהי שלא הוצרכנו לבדוק אלא הריאה ולא שאר הטרפיות מ"מ החלוק שיש בין הריאה לשאר הטרפיות אינו אלא שהריא' צריכה בדיקה אעפ"י שלא ראינו בה ריעותא כלל אבל שא' הטרפיות א"צ בדיקה אלא כשראינו רגלים לדבר ואנו רואים אי זה ריעותא דאז ודאי פשיטא ופשיטא שצריך בדיקה וזה מבואר במ"ש וכן כתב הרמב"ם וז"ל הרי זה בחזקת היתר עד שיולד להם דבר שחוששין לו ואח"כ בודקין על אותו דבר וכתב רב עמרם גאון ז"ל שהבא לבדו' צריך להיות בקי בשבעי' טרפיו' שאל"כ שמא יבא לידו והוא לא ידע ואשם ונשא עונו מפני שהוא מאכיל טרפות לישראל ע"כ. וכפי דברי הבודק הז' מוטב היה שלא ידע השבעים טרפיות כיון שעל הסת' כשרות ואין לחוש לבדוק אפי' כשיש ריעותא אלא בריאה לבד חלילה להאמין כן אלא ודאי צריך לבדוק כל חשש ומקרה שאירע ויבא לידו. ונפלאתי מן המהפך בזכו' הבודק ומחזיק בטענתו עם סתירת דבריו אלו לאלו שראיתי שכבר מוד' שאם בא לידינו צריך לבדיק ובנ"ד רוב העדים מעידי' שהפצירו בבודק ולא היה רוצה לבא לבדוק הכוליא בטענ' שכבר ראה הריאה עד שכשבא כבר אכלה הכלב ככתוב בעדויות ואין זה ודאי כי אם בורות והעדר ידיעה או רשעות או שניהם כאחד ולגמר הענין סות' פה כל מערער הא לך תשוב' הרשב"א ז"ל על כוליא שהיו בה מי' שמראי' ירוקין אבל לא היו עכורי' וכו' וכתב ואעפ"י שיש לדון בדבר להקל בשל תורה הלך לחומרא וראוי לחוש ולאסור עכ"ל הרי שלא היה שם עכירות ברור ולא סרחון ואמר שראוי להחמיר על אחת כמה וכמה בנ"ד גם קראו ספק תורה לא ספ' דרבנן וגם כי אני אשבח מעלת רוממות הרשב"א לא אוסיף ולא אגרע כבר העידותי פעמים הרב' בשם הרב כמהרר"י טאיטאצאק זצ"ל שהי' מחשיב דבריו לענין הדין כנגד רוב הפוסקים כ"ש דכ"ע מודו דאין הלכה כעולא במ' שמיעט כוליא:
ולענין הכלים נראה שאין להחמיר עליהם לשברם אם הם של חרס שהרי איסור זה אינו אלא מספק ויש לנו לסמוך שסתם כלים לאו בני יומן וטעמן פגום ואע"ג דלכתחילת אין משתמשין בכלים הבלועים מאיסור אפי' שאינן בני יומן היינו דוקא הבלועין מאיסור ודאי אבל באיסור כזה אנו יכולים לסמוך ולהתירן אפי' מכאן ולהבא ויש לי דמות ראיה שכתב בא"ח בשם הרא"ה קדרות או קערות שלנו שעמדו בבית הגוי בלא סימן משהה אותן מעת לעת ומותר ע"כ ובודאי שאם ידענו שהגוי נשתמש בהם שלא היה להם תקנה ועכ"ז השתא שאינם אסורי' אלא מספק יש לעשות תקנה זו בנ"ד נמי כיון שאין אנו אוסרי' זה אלא מכח ס' די לנו בששהו ודאי או דסתם:
ראיתי (קו) כי עונות הדור רבו מלמנות וכתב מי שכתב להחזיק ביד כת המכש' שבהמה זו היתה כשרה מטעמא דאיכא עדים מכחישים אלו לאלו ואע"ג שאינם מכחישים בפי' הכחשה מקרי כיון שכלם היו שם וכלם מעידים על הכוליא ואין כלם מעידים על הסרחון ותלה עצמו במ"ש בעל העטור הביאו הב"י ח"מ סי' כ"ט וז"ל דאע"ג דתנן פ' ב' דעדויות לא ראינו אנו ראיה היינו היכא דאיכא למימר זה ראה וזה לא ראה אבל היכא דתרווייהו כי הדדי נינהו כי אומר האח' לא ראיתי הו"ל כאומר לחברו לא ראית והו"ל הכחשה והכי תנן בפ' ע"ע דעד א' אומר ראיתי ועד אחד אומר לא ראיתי הו"ל הכחשה ור"ל דבנ"ד אותם המעידים סתם ולא העידו שראו ואותם שהעידו שראו כלם היו בחצר א' וא"כ הוו להו מכחישין אלו לאלו ואיכא ס"ס ס' כרברי אותם שאומרים שראו הכוליא ולא ראו הסרחון ס' כדברי האומרים ומעידים על הסרחון ואם ת"ל כדברי המעידי' על הסרחון ס' אם היה מגיע לחרי' ס' לא היה מגיע לחריץ. גם כי עדיין היה מקום לדון ולאסור אפי' לפי דעתם מ"מ לא אחוש להאריך כי אם להכחיש העיקר והיסוד ויפול הבנין כי לא אמרו כן אלא בלא עיון כל הצורך שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות עדות וז"ל היו העדים מרובים שני' מהם כוונו עדותם בחקירות ובדרישות והשלישי אומר איני יודע תתקיים העדות בשנים ויהרג ע"כ ואם בהריגת נפש אנו אומרים כן בשאר עדויות עאכ"ו ומ"ש בעל העיטור כנ"ל וכ"כ התוספות על ההיא דאמרינן בכתובות פ' ב' שנים אומרים ראינו שנתקדשה וב' אומרים לא ראינו שנתקדשה הרי זה מקודשת אפי' כלם דרים עמה בחצר וכתב ר"י כתבו המכר' דמיירי כשנשאת לאחד מאותם שאומרים לא ראינו שנתקדשה והיא אומרת שלא נתקדשה וטעמא דעבידי אינשי דמקדשי בצינעא הא לאו הכי אם נשאת לא תצא אבל אם נשאת לאדם אחר אפילו דליכא טעמא דמקדשי בצינעא והוי הכחשה א"ה הוו להו תרי ותרי ולא אמרינן העמד אשה בחזקת פנויה דאיתרע לה חזקה מדרבנן ואם נשאת תצא ונ"מ שאפי' היו כלם במעמד א' ונאמר דכולי האי לא עבדי אינשי דמקדשי בצינעא ונאמר דלא ראינוה הוי הכחשה כמ"ש למעלה מהרשב"א ז"ל א"ה אם נשאת תצא ע"כ. מכאן היה נראה שלא ראינו הוי הכחשה וא"כ הוי ב' להדי ב' ואוקי בהמה בחזקת היתר אבל אינו אומר כן אלא מי שלבו חפץ להקל ולא חש לקמחיה שהרי דבר זה פשוט מאד שיש לנו לכוין העדים בכל האפשר כמ"ש הר"ן בתשו' הביאה ב"י בח"מ וז"ל כל שאנו יכולין לכוין דברי העד כדי שלא תהא עדות מוכחשת יש לנו לכוין דבריו כשם שיש לנו לתרץ דברי ב' העדים הנראים מכחישין זה א"ז כדי שתהא עדותן מכוונת תולין זה בכל מה שאפ' וא"כ הדבר ברור דבנ"ד בקל יש לנו לכוין העדים א' שלא אמרו הם לא ראינו סרחון רק הגידו מה שראו ולא הרגישו בריח כי כמה בני אדם יש להם כח הריח יותר מאחרים ואש ממקרה יקרה להם ואם בטבע. ועוד שאלו לא היו שם להעיד ולא עלה ברוחם כך א"כ אלו נתנו אל לבם ואלו לא נתנו ועוד כי כאשר ב' עדים או ד' יושבים במקום אחד אלו סמוכים לאלו ואלו סמוכין לאלו ממש אפשר לומר אז שכיון שאלו אומרין ראינו ואלו אומרין לא ראינו הו"ל הכחשה אבל בבית המטבחים אלו ואלו הולכין נעים ונדים מי יאמר שיאמר על אלו שהם מכחישין וכ"כ בההיא דבעל העיטור דהיינו כדאמרינן בכמה דוכתי לא זזה ידינו מתוך ידם ואלו לא נחקרה עדותם בכך ולא אמרו דברים אלו וא"כ איך יעלה בדעת דשייך כאן הכחשה והדין דין אמת שהיתה הבהמה אסורה וה' יכפר בעדי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |