שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/שלב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד שאל השואל שאלמנת ש' שלחה גוי אחד לעכב קצת נכסי שהיו מנכסי השותפות והגוי הלך שם ועכבם מטעם המלכות וכשחזר לא נתפייס בפרעון שהיתה פורעת לו אלמנת ש' ומפני זה חזר לפראנסיא והלשין לגוים ששתי האחיות הנז' ובנותיהן שהיו הולכות לטורקיאה להתגייר וכדי להוציא הממון הזה מפראנסיא שהיה מעוכב מחמת אלמנת שמעון ומחמת מלשינות אותו הגוי הוצרכה אלמנת ר' להוציא הוצאות ושוחדיות להוציא הממון כנז"ל בשאלה:
הנראה בעיני בשאלה זו הוא זה כי יש בענין זה רצוני לו' בהוצאות שהוציאה חנה להוציא הנכסים שתי סבות אחת סבת העיכוב וב' סבת המסירות שמסר והלשין אותו הגוי יש"ו ומה שנר' בעיני שאם היינו יודעים ההונאות שהוצרכו לסיבת המסירות הנז' לא היתה חייבת בהם אשת ש' יותר מאשת ר' והטעם שכבר ידוע מחלוקת שנפל בין הפוסקים בידיעת ההבדל שיש בין דינא דגרמי דקי"ל שהוא חייב ובין גרמא בנזיקין דקי"ל שהוא פטור ואם באתי להאריך ולהרחיב הדיבור בזה יארך הענין מאד ולכן ראיתי לקצר ולכתוב כלל הדברים כפי השגת ידי וזה החלי. הטור ח"מ סי' שפ"ו הביא היוצא מכלל דברי הר"י ז"ל ואני אקצר יותר כי כלל הדברים היוצאים מדברי הר"י הם אלה כי כדי לחייב מטעם דינא דגרמי צריך שני תנאים אחד שהוא בעצמו או ממונו יעשה ההיזק בממון חברו ועוד שההיזק נעשה מיד בשעת מעשה ולזה הסכים הרא"ש בפסקיו בפ' הגוזל עצים וכן בפ' כיצד הרגל כתב דמסתברא כר"י וכן יש שם ההגה מא"ז כדברי ר"י גם הרשב"א ז"ל בתשובותיו הסכים בזה שכתב וז"ל דינא דגרמי הוא שעשה מעשה בגוף הדבר כו' עד אבל כשאינו עושה מעשה לא הוא ולא ממונו בגוף הדבר לא הוי אלא גרמא בנזיקין תשוב' זו ראיתי בקובץ תשובות מהרשב"א בבית מדרשו של הנעלה רבי מאיר בנבנשת עוד בתשובה הביאה ב"י ח"מ סי' שפ"ו שכתב הרשב"א וז"ל וכל שאינו ניזק מיד אינו קרוי דינא דגרמי אלא גרמא בנזיקין משמע א"כ דס"ל להרשב"א כדברי ר"י אבל הרי"ף נר' שחולק על ר"י שהוא מחייב בזרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם וסילקן והנמקי כתב שהסכימו המפרשים לפשט הרי"ף:
ואחר כ"ז אני אומר דאע"ג דבמוסר מחייבינן ליה אפי' שלא נשא ונתן ביד אלא שהראה ממון חברו לבד אפי"ה חייב היינו ודאי לפי שעשה מעשה הוא בעצמו גם הנזק ה"ל שנעשה מיד דתכף כשהרא' מיקלא קליי מש"ה חייב אבל איך נחייב לאשת ש' שלח עשתה היא בעצמה שום מעשה ומפני שלא רצתה לפיים לגוי ההוא בהא ודאי היה נר' דלא מבעיא לדעת ר"י והמסכימי' לדעתו דאינה חייבת דהא לא עשתה מעשה וגם לא הי לה לעלו' בדעתה שלא יתפייס הארור ההוא ושאם לא יתפייס ילך וילשין המלשינות ההוא וכ"ש אם היא פורעת לו הראוי לפי דעת בני אדם בשביל עשיית השליחות ההוא דאז פשיטא דאנוס' היתה וכי תרקבא דדנרי בעי למתב לי' הא פייסו ולא איפייס ואע"ג דגבי גיטין קי"ל לפי דעת רוב הפוסקים דכיון דלא איפייסא הוי גיטא היינו מטעמא דאין אונס בגטין אבל בדיני ממונות לא אמרי' הכי וכ"כ הר"ן בפירושו על הל' הרי"ף וז"ל ומדאיצטריכי להאי טעמא דאין אונס שמעי' דבדיני ממונות דיש אונס האומר שדה נתונה לך אי לא מפייסנא לפלוני ופייסיה בכל מה שבידו לעשות ולא איפייס פטור דאניס הוא. וכן בנידון דידן נמי כל שנתנה לו מה שסתם בני אדם היו מתפייסים על עשיית שליחות ההוא וזה הארור לא נתפייס אנוס' היא וכ"כ מהררי"ק בשרש עשירי אם אמר ש' ליעקב השתדל להוציא גט לבתך וכל מה שתוציא מחמת זה אפרע לך נר' לי שאם יעקב טוען שהוצ' דבר שאין רגילות אין ש' חייב לפרוע לו אלא מה שאיפשר שהוציא דאיכא למימר דלא אסיק אדעתיה ש' שהיה מפזר יעקב כ"כ וכ"ש בנ"ד דהוי הכי וק"ל וא"כ נר' לפי זה אפי' לדעת הרי"ף לא מיקרי דינא דגרמי משו' דלא יהיב' ליה תרקבא דדנרי ולא איתפייס ואפי' באיסור גמור אינו חייב אלא אם הראה בעצמו בלי שום אונס אבל אם היה אנוס פטור וכ"ש זו שלא עשתה מעשה אלא בשב ואל תעש' ומשום שעשתה מתחלה שליחותה ע"י זה ולא ע"י אחר אין נראה בעיני שיש בזה כדי לחייבה כיון דבמעשה ההוא לא כוונה למסור אלא שחשבה להוציא ממונה ע"י כן ויש להביא ראיה מתשובת הרא"ש בכלל י"ו וז"ל דהשתא כיון שר' לא נתכון למוסרה ולא תפסה אלא כדי להוציא מידה ממונו כל כי ה"ג אינו מסור וכשר הוא וא"כ בנ"ד נמי כיון שלא היתה כוונתה למסור אלא להוציא ממונא לא מיקרית מוסר ולא אשכחן דלא מצי ישראל לשוויה שליח גוי ואם משום דתאמר אשת ר' אריא רבעת אמצראי לע"ד לא דמי לההיא דמקבל דזבין לגוי דהתם קביע היזיקא אבל בנ"ד כיון שעשה שליחותו איסתלק ליה ולדעתי הוי גרמא דגרמא ופטורה לכ"ע:
אבל ההוצאות שנעשו מסיבת העיכוב בהא ודאי אמינא שתיטול אשת ר' הכל מנכסי אשת ש' שהרי היא גרמה הנזק בפועל ודמי למ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הנז"ל ביהודה ולוי שעשו צחוק בבית סמוך להגמון בפורים והעליל כו' והשיב שאם יתפסו ליהודה ולוי וסלקו הנזק בק' ובמאתי' אין על שאר הקהל לפרוע עמהם כלום אפי' כשיש להם שתוף עם הקהל בכל ההוצאות לפי שאלו גרמו ההיזק לעצמם וכאותה שאמרו בפ' הגוזל ומאכיל רשאין החמרין להתנות שכל מי שיאבד לו חמורו יעמידו לו חמור אחר בכוסיא אין מעמידין ופרש"י בכוסיא בפשיעא הרי שאפי' שהיו הקהל שותפין עם לוי ויאודה בכל ההוצאות שאירעו אמרינן דדוקא הוצאות הבאות מאליהן שהם לא פשעו אבל בהוצאות הבאות מחמת פשיעה אין לקהל לסייע ה"נ בנ"ד כיון שהוצאות הללו באו מחמת פשיעה אשת ש' לסיבת העיכוב אין על אשת ר' לסייע בהוצאת האלו ואפי' שהיה אפשר לחלק קצת נראה לי שהדין הוא כן כמו שאמרתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |