שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/של
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד שאלה שאחרי מות שמעון הנז' שם בפלאנדיש גזר הקיס' לעכב הפנקסים וכל הנכסים ולשים אותם תחת רשות שהם שלו באומרו ששמעון הנז' היה עושה מעשה יהודי וחייב ושאל השואל אם נאמר דהוי כפורע חובו של חברו שלא מדעתו דאינו חייב לשלם או אם נאמר שלא תפרע אלמנת ראובן כלום בכל אותם ההוצאת או דלמא דחייבת אלמנת ראובן ובתה לתת חלקה באותם ההוצאו' והפזורים משום דיש לחו' דאם לא היתה מתפשרת עם הקיס' היו שולחי' יד גם בנכסי' ובנכסי בתה ובא זה ואיבד את זה ע"כ:
גם ראיתי מה שהשיב בזה הרב הנז' והביא ראיה מר' ישראל בעל ת"ה ז"ל שכתב על האפטרופו' שעשתה פשרה בנכסי יתומים כו' וגם אני ראיתי בקובץ תשובות ז"ל שמסכים עם תשובת רבי ישראל בעל ת"ה ז"ל וז"ל האפטורו' יכולין להתפשר כפי מה שירא' בעיניה' עם הנפקדים ובעלי חובות בין כפי הפשרה שנתפשרו עמהם שאר האחים או ביתר הכל כמו שיראה בעיניה' כמו שאמר המצוה ואין צריכים לזה לב"ד ואפי' שאר האפטרופין דעלמא כן דינא ע"כ: לכן נראה בעיני שהדבר ברור לכ"ע שכל ההוצאו' שנעשו להצלת ממון בת ש' שהכל שריר וקיים ותק' אשת ראובן כל מה שהוציאה כיון שהיא אפטרופוסי' וכ"ש שעשתה כהוגן וכשורה שנתיעצה בעצת פלו' ופלו' אמנם נראה לי דבאניש דעלמא דלא הוה אפטרופא שאינו מוסכם מן הכל דהוי פלוגתא דהרשב"א והרא"ש ז"ל וקודם שאבי' דבריהם ראיתי לכתוב מה שהוקשה לי לכאורה ממתני' דהגוזל בתרא דתנן זה בא בחבית של יין וזה בא בכדו של דבש נשברה החבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו אין לו אלא שכרו שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו שוה מנה ושל חבירו שוה מאתים הניח את שלו והציל את של חברו אין לו אלא שכרו ע"כ ואמאי לא אמרי' שישלם חמור המציל כיון שהוצרך המציל להניח את שלו כדי להציל את של חברו. וזאת הקושיא ראיתי תרצה הרא"ש ז"ל בפסקיו סוף פרק אלו מציאו' וז"ל ואם הבעלים שם ולא התנה עמהם והניח מלאכתו מעצמו והשיב אבידה לא יטול אלא כפועל בטל עד אבל אם הבעלים עומדים שם לא הוצרכו לתקן כיון שיכול להתנות ואם לא התנה הפסיד ולא יטול שכר על השבתה אבל כפועל בטל לגמרי יטול ואנן סהדי דניחא להו לבעלים בהכי ודבר זה אנו למדים מההיא דתנן בפרק הגוזל בתר' שטף נהר חמורו כו' עד ומינה שמעינן דאם אין הבעלים שם צריך ליתן לו דמי חמורו ע"כ וכ"כ בנו הטור ז"ל ח"מ סימן רס"ד וז"ל הניח אבידתו והחזיר של חבירו אין לו אלא שכרו הראוי לו כו' עד במד"א שהיה בעל החמור שם וזה לא התנה אבל אם לא היה שם או שהיה שם וזה התנה עמו ואמר הרי אני מציל את שלך ואתה תתן לי דמי חמורי או שהתנה כך בפני שלשה חייב ליתן לו דמי חמור שלו אפי עלה מאליו עכ"ל. עוד כתב הרא"ש ז"ל בתשובה והביאה הטור סי' שע"ה וז"ל ראובן היו לו בתים והלך מעירו ובא שמעון ודר בהם וראה שהיה הבית רעוע' ונטוי ליפול ובנה והחזיקו ומצילו מסכנת נפילה כו' עד תשובה כיון שהיה רעועה וקרוב ליפול אין ראובן יכול להוציאו עד שיתן לו כל יציאותיו שהוציא להחזיק הבית ולהצילו מנפילה הרי בפירוש דאזיל לשיטתיה דכשאין הבעלי' שם חייב ליתן כל מה שהוציא להציל ובנ"ד הוא הדין והוא הטעם שתיטו' חנה אשת רחובן כל מה שהוצרכה להוציא להצלת כל נכסי בת שמעון אם היתה בת שמעון קטנה באותה שעה דבפניו של קטן כשלא בפניו דמי אבל מדברי הרשב"א ז"ל נראה לי דפליג אהרא"ש בהא ואעתי' כאן תשו' שמצאתי בב"י וז"ל מי שפטרו המל' בחותמו ממסי' וארנוניות אם עשו הקהל היצאות בצרכי צבור כגון חילוק הסוחרים של יום אידם ותקוני העיר ולהחזיר לגוים הרבית ממעות שלקחו מהם הדין עם הצבור כו' עד וכן אינו יכול לפטור עצמו מדין מבריח ארי מנכסי חברו לפי שהפרנסים כאפטרופיסים או ממונים הם וגם בתשובה אחרת כת' בלשון זה משמע קצת מלשונו דדוקא באפטרופוסים או ממונים הוא דאמרינן דלא שייך בהן למימר מבריח ארי מנכסי כו' אבל באיניש דעלמא נראה דסבור דלעולם אם הוצי' להציל אבד מעותיו דמבריח ארי מיקרי כנ"ל לדעת הרשב"א ז"ל וגם דעת רש"י ז"ל כך הוא כמ"ש התוס' בריש פ' הכונס צאן לדיר בדבור המתחיל א"נ המבריח ארי כו' וז"ל אבל רש"י פי' בהנזקין גבי גוי הבא מחמת חוב או מחמ' אנפרות אין בו משום סקריקון שאם החזיק גוי בקרקע של ישראל מחמת חוב שהיה לו עליו או מחמת אנפרות בגזל בעלמא ואינו מסור בידו להרוג אין בו דין סקיריקון אפילו אם שהתה י"ב חדש לתת רביעי לבעלים כתיקון חכמים אלא מחזיר לו הקרקע בחנם דכיון דאין כאן סקירוקין לא גמר ומקני מידי ואע"ג דשהתה י"ב חדש לא בא לו שעה לכופו הילכך אין מכירת הגוי מכירה כלל ע"כ מ"מ נדון שלנו ליכא ילפותא דלכ"ע אף לדעת הרשב"א ז"ל זכתה אשת ר' בדינה ותטול כל מה שהוציאה להציל נכסי בת שמעון. ועל מה שבא בשאלה אם תתחייב אשת ראובן לסייע באותן ההוצאות כיון שקרוב לודאי שאם לא היה מתפשרים שלא בלבד היו נפסדים נכסי שמעון אלא שגם היו שולחים יד' בנכסי ראובן כנז' כו' אמת כפי הנר' לכאורה מתוך דברי מהררי"ק ז"ל בשורש ד' שחייבת אשת ראובן לסייע בהוצאה ההיא אם קרוב הדבר בודאי שאם לא היו מתפשרים היה נמשך נזק גם בנכסי אשת ראובן הנז' אמנם נראה לע"ד גם שאיני כדאי לחלוק על דברי מהררי"ק ז"ל מ"מ נרא' שאין הדין כך ויש להוכיח זה מדברי הרשב"א שכתב בתשובה וז"ל ראובן ושמעון שהיו דרים בבית סמוך להגמון בע"כ של הגמון ובאו לוי ויאודה באותו בית בפורים ועשו צחוק ואמרו הגוים שאותו צחוק היה נגד דתם וההגמון העליל את הקהל על אותו צחוק ראובן ושמעון פטורים שהם לא עשו דבר שיתחייבו עליו מן הדין ועוד שאפי' עשו דבר שיתחייבו עליו מן הדין והטיל ההגמון העונש על הצבור ונתנו לו ממון וסלקוהו אינם חייבים לשלם לקהל דאין אדם נתפס על חבירו וחייב לשל' לו אלא בארנון ובגולגלת כו' וכתב עוד יש אנשים רוצים לפטור עצמם וטוענים כי מה שנתנו הקהל להגמון לסלק ההיזק לא היה בהסכמתם יש להביא ראיה משיירה שהיית' מהלכת במדבר ועמד עליה גייס כי' ואם אמר כל מה שאצי' אציל לעצמי הציל לעצמו ואוקימנא בשותפין וכגון זה שותף חולק שלא לדע' חבירו וכ"ש כאן שלא בא להציל וליטו' אלא מציל שלא יטלו ממנו כלום אלא א"כ נשתתפו הקהל גם לכל העניני' כאלו אפי' מה שבא על איש או אנשים ידועים מצד מלך או שר והגמון ואפי' בטענת עלילה מה שלא ראינו שתוף כזה באחד ממקומותינו א"נ כשעשו אותה הוצא' שבעה טובי העיר ולא שיהיו אותם חשובי הקהל לבד אלא כשמינו אותם בני העיר סתם על כל עסקי הצבור כמו שמפורש בירושלמי פרק בני העיר ואם העליל את לוי ויאודה וסלקו לוי ויאודה אותה עלילה במנה או במאתים אין על שאר הקהל לפרוע עמהם כלום אפי' כשיש להם שתוף עם הקהל בכל ההוצאות לפי שאלו גרמו ההיזק לעצמם וכאות' שאמרו אבד בכוסיא אין מעמידים עכ"ל ונראין הדברים ק"ו ומה התם שהם גרמו עלילה אם ראובן ושמעון שהיו דרים באותו בית על כרחו של הגמון שמשם נמשך השנא' ואם יאודה ולוי שהם גרמו במעשה הצחוק ובודאי שאם היו תופסים אותם היה מגיע להם נזק גדול ועכ"ז פוטר אותם עאכ"ו בנ"ד שלא העלילו אלא על נכסי בת שמעון מצד שמעון אבי' שאין חנה אשת ראובן חייב' לסייע בהוצאות שנעשו להצלת נכסי בת שמעון וכן נראה לפסוק הלכה למעשה כדברי הרשב"א ז"ל משום דאפשר דגם מהררי"ק ז"ל היה מודה לדברי הרשב"א ז"ל אם היה רואה אותם וכמו שיש לי ראיה ממ"ש מהררי"ק ז"ל בעצמו בשורש צ"ד יע"ש מי שירצה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |