שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/ריט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ילמדנו רבנו על ענין ראובן שאמר לו לשמעון הנה בידך סחורה שהיא עוברת ונמכרת בצפת תוב"ב מלכי ישפר עליך שתוליך אותה שם גם אני אתן בידך מזא' הסחורה שקניתי אותה לערך פלו' תוליך אותה שם ואם יהי' ריוח נחלוק הריוח לחצאין ונתרצה שמעון על כך ובתו' התוכחם על הענין היה ראובן יועץ לשמעון איך יתנהג על הענין והיה אומר לו שהטוב והישר הוא למכור הסחורה ההיא בצפת תוב"ב ומשם ילך לו למצרים להלביש המעות וישיב לביתו דרך ים ") אז נסע ראובן והוליך עמו הסחורה בצפת תוב"ב ולא יכול למכור הסחורה ההיא כי אם בתנאי שיקח המעות בחליף ובראותו שאין מקום למכור ולא בתנאי כך נתרצה על ככה והלך לו לחליף וכיון שבא שמה לא רצה לשוב אחור לצפת ללכת למצרים כיון שהדרך נתרחקה ממנו ביותר וההוצא' יתירה על השבח הסכים לבא דרך יבשה והלביש המעות בחליף ובא לו אל ביתו ויהי כאשר בא ש' שאל לו ראובן למה לא באת דרך מצרים השיב לו שמעון ואמר הסבה ושתק ולא דבר כיון שראה שהוכרח לבא דרך יבשה אחר כל אלה הדברים בקשו למכור סחורת החליף אשר הביא שמעון והסחורה כאשר הי' החליפו אותה בסחורה אחרת העוברת בצפת ועוד היה לו לראובן מאותה סחורה ואמר לו לש' שיוליך אותה וגם האחרת שלו ויחזור לצפת כי זהו הדרך ישכון אור להצליח ולא פורש ביניהם דבר רק כן בסתם עוד אמר לו שיתן בידו עוד מן סחורה אחרת הנמכרת באוקאש שקנה אותה בסך פ' האוקה ואם ירויח שמה במכירה יהיה לחצאין אז נתרצ' ר' לחזור לצפת עם כל הסחורה ההיא אז ראובן תקן הסחורה שהיה מימין שני ועשה ממנה ד' חבילות קטנות ושם אותם תוך החבילות הגדולות כדי להעבירם מן המכס והושמו החבילות בספינה ואחר שהושמו אמר לו לשמעון הנה הושם הסחורה שלי תוך חבילות גדולות ונטענו בספינה והם די חבילות קטנו' ששמתי י"א אוקאש בכל א' מהם שהם סך הכל מ"ד אוקאש גם מתוך התוכחם על הענין אמר לו ר' לש' כיון שלא עלה בידך בפעם הזא' ללכת למצרים השתדל ועשה בכחך זה ללכת למצרים אם יהיה באפשרות וש' השיב הן לו יהי כדבריך שיעלה בידי ובכחי לעשותו ואם יהיה באפשרו' אעשה כדברי' וכאש' בא ש' לצפת אמר למכור החבילו' הקטנות ההמה ומכרם במשקל ולא עלו אלא ל"ז אוקאש ונמצא שחסר ממה שאמר לו ר"ז אוקאש גם הסחורה האחרת רצה למוכרה וליקח המעות ללכת למצרים כאשר דברו ולא עלה בידו לפי שהקרה לו כמקרה הראשון והוכרח ללכת בחליף והלביש שמה קצת מהמעות וקצתם לא מצא מקום להלביש' כרצונו ונתנם בקמבייו על סחורה שאם היתה נמכרת בעת הגיעם בקושטא או בזמן ההוא היה ערכה כפלים ממה שנתן עליה ונתן ר' סולטאניש לתוגר אחד על הסחורה ההי' ואמר התוגר לבא אחריו בקושטא וקרה מקרה בלתו טהור שנתעכב התוגר שמה זמן רב עד שמת ובעת בא ש' לקושטא ואמר למכור הסחורה היו נותנים לו כפלים מכל מה שנתן עליה ולא נמכרה באמור היום או למחר ובא בעל הסחורה ומי שלח ידו במלאכת רעהו וניקה אז לקח ראובן הסחורה ההוא ומשכנה ולקח עליה מעות לחשבונו כי הכל היו ממעות ראובן כי מה שהוליך ש' מחשבונו לא באו עמו וש' נתן לו חשבונו ישר מדוקדק ואמר לו שסחורתו תנתן לו בלא משקל בין הכל לא עלה רק ל"ז אוקא ויהי אחרי כמה ימים בקש ר' מש' בהשאלה חפץ אחד מביתו למשכנה וליקח עליו מעות לזמן מועט ושמעון נתן לו חפצו וכאשר עברו ימים רבים ולא בא התוגר נמצא בקושטו אחיו של התוגר ההוא שהיה סרסור על ענין הקמביו והחליט הסחורה עליהם בעד הר' זהובים ועוד נתן בידם מסחורות אחרות לפי שאז היה הסחורה ההיא בשפל המדרג' וכיון שראו שאין לאל ידם לעשות עשו באופן זה ולקח ר' הסחורה האחרת שנתן לו התוגר ומכרה ועשה בה כרצונו ולא שאל את פי ש' וש' לא שאל ממנו דבר לפי שכל המעות היו שלו ואין לו חלק ונחלה בה כיון שלא היה ריוח על הענין ועברו ב"כ וב"כ כמ' ימים ש' היה שואל ממנו שיתן לו החפץ שלו שהרי עברו כמה ימים ור' היה דוחהו ואומר לו לך ושוב ומחר אתן עד שגלה עליו הענין ואמר שהוא היה חייב לו כ"כ מעות הנפסדים בסחורת הקמביו שכיון שהיה קרוב לשכר שיהיה ג"כ קרוב להפסד שכן דרך השותפים וש' טוען שחלילה לו מעשות כדבר הזה לקבל עליו האחריות אלא כיון שהיה טורח להוליך עמו הסחורה ולמוכרה ולהלביש המעות שבעד הטורח ההוא היה נותן לו הריוח אם יהיה ריוח ולא קבל ח"ו עליו אחריות כ"ו שלא פורש דבר מזה ועוד טענה אחרת כיון שאם היה מקבל עליו אחריות נמצא דהאי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וכיון שלא היה מעלה לו שכר טרחו איך היה לו לקבל עליו דבר שהוא באסור משום רבית ובודאי לא קבלו אלא כלו בתורת פקדון האמת שאם היה שם ריוח הוה נוטל חלקו בעד הטורח הגדול עוד טוען ר' ואומר שכיון שאמר לו ללכת דרך מצרים ובא דרך חליף ששנה מדעת הבעלים ופשע שראוי לו לשלם וש' טוען שלא אמר לו שילך בכל אופן אלא דרך עצה ועוד שלא עלה בידו מהטעם הנז' וכ"ש שבפעם הא' כשאמר לו כך סבר וקביל ולא אמר לו אעפי"כ היה לך לשוב דרך מצרים עתה יורנו רבינו אם נקרא שמעון שותף לענין האחריות ואם יש לי חלק בהפסד אם לאו ואם יש ממש בדברי ראובן שאומר שפשע ש' על שלא הלך דרך מצרים ושכמ"ה גם אם נאמן שבשבועתו על המשקל שמכר מסחורת ר' אם לאו כיון שהוא לא קבלו במשקל ואם נאמן על המשקל במגו דאי בעי אמר לא נמכר אלא בי' זהובים ולא היה ריוח והוא נתן לו החשבון שנמכר בי"ד זהובים האוקה מהכל יורנו ע"פ התור' והמצו' ודבר אדוננו יקום לעולם:
תשובה אם הדברים עברו אות באות כאשר באו בדברי השואל בלי תוספת ומגרעת נראה בעיני שהדבר פשוט ששמעון פטור מכל אחריות דזילא שאינו חייב אלא כש"ש שחייב בגנבה ואבידה והש"ש אינו חייב אם הוזל בפקדון שהרי נפקד זה אם היה מוצ' למכור היה חוזר הפקדון לראובן ואם כן אינו אלא כסרסור בעלמא ודין זה אינו נמצא כ"כ ברור בפוסקים אבל יוצא לנו מהא דאמרינן בגמרא מציע' פרק האומנין ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה אמר ליה קא ממטינן ליה לדוכתא פלוני אי מזדבנא מוטב ואי לא מהדרנא ליה נהלי' אזל ולא איזדבנא ובהדי דקא אתי איתניס אתא לקמיה דרבי יוחנן חייביה ע"כ ובתוס' כתבו וז"ל ותימא מדלא אשכח לזבוניה נראה דלא הוה זבינא חריפא וא"כ אמאי חייביה והלא הנאת שניהם היתה דאמרינן בנדרים דאין לחייב הלוק' אלא בזבינא חריפא שכל הנאה שלו וי"ל דזבינא חריפא הוה ואם היה רוצה לתת בדמים שהיה נותן לו המוכר היה מוצא הרבה אלא היה מוצא למוכרו ביוקר כו' ע"ש: ועוד יש לדעת כי ד' שומרים הם ש"ח והשואל נושא שכר והשוכר ש"ח שאין לו הנאה מצד השמירה כלל פטור מכל אם לא כאשר פשע בשמירתו ב' הקנה האחרון שהוא שאל שכל הנאת הפקדון השומר חייב אפי' באונסין ש"ש שאין כל ההנאה שלו חייב בפשיעה ובגנבה ואבידה ואינו חייב באונסין ולכן הוקשה להם לתוס' למה חייביה ר"נ ללוקח הזה בשלמא אם היו הלוקחים הרבה ואז היה נמצא שכל הנאת המקח מזה הלוקח היה ניחא שהיה חייב באונסין כדין שואל אבל השתא דליכא זבינא חריפא למה יתחייב באונסין והלא הנאת שניהם היתה וכיון שהנאת שניהם היתה אינו חייב באונסים ודי לו שיתחייב כש"ש נמצינו למדים שכשההנאה שוה לשניהם הוו כש"ש שאינו חייב אלא בגנבה ואבידה לא באונסים ואם היה שהיו שותפין לגמרי היו שוין בכל ריוח והפסד וכיון שאנו רואים שאינם שוין באונסין אין לו בהפסד זולא כלל כי היוקר והזול אינו ביד האדם ואין לך אונס גדול מזה שאינו ביד האדם כלל ועיקר וכן מצאתי דין זה שהסכים בו הרב מהררי"ק בח"מ סי' קפ"ז וז"ל והיכא שאמר לו טול חפץ זה ומכור אותו ומה שתמכרנו יותר מכאן נחלוק בינינו נ"ל שאפי' שהוא דבר שיש לו קונים הרבה ויכול למוכרו מיד בדמים שקצב ופטור מאונסים בין בהליכה ובין בחזרה משום דכיון שהמוכ' נוטל חצי המותר על סכום הקצוב הוי הנאת שניהם וכל היכא דהוי הנאת שניהם אין לחייב הלוקח כדמשמע בפ"ד נדרים וכתבוהו התוס' בפ' האומנין וכ"ש אם הוא דבר שאין לו קונים הרבה כו' עד ואין לומר דכל כה"ג דמי לעיסקא דפלג' מלוה ופלג' פקדון וה"נ בחצי החפץ נתחייב באונסין כו' עד ובנ"ד אין המקבל מפסיד בזולא כלל ע"כ הרי שלקח שאינו חייב בזולא כאלו הוא מושכל ראשון ומ"מ יש לראו' מה הפרש יש בין זה לזה שהרי כפי דברי התוס' בפ' א"נ משמע דנ"ד הוי עיסקא ממש דתנן התם ואין שמין עגלים וסייחים למחצה אלא א"כ נותן שכר עמלו ומזונו אבל מקבלים עגלים וסייחים למחצה ומגדלין אותם עד שיהיו משולשי' והק' התוס' תימה מאי קמ"ל פשיטא כיון דאין מקבל עליו אחריות כו' עד וי"ל דקמ"ל דבסתמא אין מקבל עליו שום אחריות ולא הוי עיסק' כיון דבנפלה כשקבל עגלים לא שמו אותם אלא לאחר שגדלו ובאו לחלוק אז שמו אותם כמה השביחו ולהכיתנא ברישא שמין ובסיפא מגדלין וכששמין כשנתקבלה סתם מקבל עליו חצי האחריות כמו בשאר עיסקא ע"כ משמע דעל הסתם אם בעת שמקבל הסחורה שמין אותה הוי עיסקא והוי פלגא מלוה ופלגא פקדון ואין טענה לבטל זה משום דהוי דבר איסור שכבר היה לו תקנה לתת שכר טרחו בשעת חלוקה כ"ש שהיה יכול בעל העיסקא לומר אתה אומר כן עתה שאתה רואה ההפסד ולך היה להתנות שבך תלוי האיסור וכמ"ש על האי דאמרינן בגמרא רב עיליש גברא רבה הוה ואיסורא לאינשי לא הוה ספי וא"כ לאו כ"כ לומר שא"א כי אני אומר שאתה לא חששת לאיסור כדי להרויח כ"ש שאין איסור כי יש תיקון ומ"מ נחזור לנ"ד איך יתיישב מה שכתבנו עם מ"ש התוס' ונראה בעיני דמ"ה כתבתי אם הדברים כן כו' משום דעיסקא היינו סתם שנותן בעל הסחורה המעות או הסחורה ושם לו הסחורה בסכום כך כדי שישא ויתן ואז על הסתם הוי חצי האחריות על המקבל ועומד בין לריוח ובין להפסד או שכותבין שטר ביניהם ומפרשים בו תנאיהם כדרב עיליש אבל כשאומר לך מכור ומה שיעלה יותר נחלוק אז אינו אלא שליח שבשכר טרחו נותן לו החצי מן הריוח ועל הרוב לא הוי אלא כשומר שכר ודייק לישנא דתוס' שכתבו וכששמין בשעת קבלה בסתם מקבל עליו חצי האחריות כמו בשאר עיסקא דוקא בסתם הא אי הוה כנ"ד שלא היה בסתם אלא שפירש נחלוק הריוח מדנחית לבאר הריוח ולא פירש יותר שמע מינה דהיינו זה יהיה שכרך שנחלוק ולא עוד אבל בהפסד אין לו בו כלום כנ"ל וע"מ שבא בשאלה שטוען ראובן שפשע שמעון שהוא לא נתן לו סחורתו אלא כדי שילך למצרים כו' לא מיבעיא אם האמת כמו שטוען ש' שלא היה זה כי אם כיועץ בעלמא לא דרך תנאי וכמו שנראים כן הדברים כיון שהיה ש' מוליך סחורתו עמו לא היה לו להניח לעשות מה שיהיה נראה בעיניו הטוב בהם להתעסק בשל ר' ע"פ דרכו של ר' וכ"ש שידע מה שאירע לו בפעם הראשון אבל אפי' נניח שהיה תנאי מ"מ כיון שחזר שמעון ובא פשיטא שהודיע לר' כל מה שעשה ששתק וקבל סחורתו וא"כ אין לו על ש' כלום וכמ"ש הרמב"ם והביאו הטור ח"מ סי' קע"ו וז"ל עבר ועשה שלא מדעת חברו ואח"כ הודיע ואמר לו עשיתי כו"כ והסכים במעשיו הרי זה פטור ואין הדברים האלו צריכים קנין אלא לדברים בלבד ע"כ א"כ בנ"ד כיון שחזר ש' והודיע מה שעשה לראובן ושתק ואח"כ קבל סחורתו ומכרה ועשה ממנ' כרצונו הרי מחל לש' ואון לו עליו כלום ועל ההפרש שנפל ביניהם שרי טוען שהיו האוקש מ"ד ושמעון שטוען שלא היו רק ל"ז הדין הוא כך הטור ח"מ כתבו ס"ס רצ"ח בשם אביו וז"ל ושמעתי שהגאונים כתבו שעשו תקנת נגזל בפקדון ואין לזוז מדבריהם ע"כ ותקנת נגזל היינו שנשבע ונוטל ומבואר שם דמה דאמרינן דנשבע ונוטל היינו כשטוען הנפקד שמא אבל כשטוען ברי לא ע"כ נ"ל וכן הדבר ברור שאם שמעון יכול לישבע בבירור שלא פשע בסחורה ההיא ושלא היו כי אם ל"ז אוקאש הוא נאמן אך זה הדין ברור ואין בו ספק אם אין ראובן מוחזק אבל אם ר' מוחזק בחפץ שנתן לו ש' באופן שיכול לומר החזרתיו לך אז נאמן ר' בשבועה עד שיעור ששוה החפץ שבידו אבל אם הוא עתה כשבאו לדין באופן שא"י לומר החזרתיו אז ישבע ש' כנ"ל ואע"פ שיש להאריך באלו הדברי' מ"מ אין צור' לאורך כי אלו הדברים פשוטים הם הנלע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |