שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קנה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר' וש' שותפים היו וקודם שיחלוקו השותפות נפטר ר' ולוי בן ר' קיים השותפות עם ש' אלא שהתנו ביניהם שבכל זמן שירצה א' מהם לחלק השותפות לא יוכל חברו לעכב עליו כלל ועיקר והנה ש' בחיי ר' שותפו נתן סכום מעות לנפתלי ליקח סחורה פ' ולילך למכור הסחור' ההיא למקום פ' ולחזור עם הסחורה שיקנה באותו המקום למקום פ' למוכרה שם ועם המעות ילך למקום הראשון או יחזור למקום שמכר הסחורה הא' אח"כ ראו כי טוב הישר שלא לילך לו למקום הא' ולא למקום שמכ' שם הסחור' הא' רק שילך למקום אחר שיקנ' סחור' אחרתוימכרנ' במקום פ' וכן עשה השלי' נפתלי הלך וקנ' הסחור' והניח במקום פ' ובא פה שלוני' וכשרא' ש' שלוי בן ר' רצה להפרד ממנו ולחלוק השותפות אמר לנפתלי לך ומכור אות' סחור' ותלך בעדי ובשמי לאחריותי למקום פ' בין זה ובין זה ראה לוי שמעות הסחור' שהי' עדיין בשותפות לא נתנו אליו ולא היה יודע מה נעשה מהם חקר ודרש וידע שנפתלי הלך או כונתו לילך עם מעות הסחורה למקום אחר רחוק או קרוב בלתי ידיעתו דבר עם ש' ונתגלה אליו הכונה הנזכר אז טען לוי ואמר וכי עם מעותי אתה רוצה לעשות סחורה שכיון שנפתלי מכר הסחו' שהיה בשותפות והמעות היו שלי ושלך כל מה שיעשה מהם הכל בשותפות ומעת שיצא מן המקום אשר שם מכר הסחורה ולא הניח המעות שם בב"ד או לא שלחם אלי על הסתם הלכו בעד שנינו טען ש' אנחנו כעת חלקנו ואין לך עמי דבר מעותיך אתנם לך פה או באותו מקום אשר שם נמכרה הסחורה בחר לך כי אין לך חלק ונחלה עם נפתלי כי הוא שלוחי ואני כבר זקפתי עלי שיעור מעותיך מלוה עלי לתת אותם בכל מקום עור אמר ש' ללוי אם תרצה ליקח מעותיך כנז' הרי טוב ואם יראה בעיניך שיש לך דין עם שלוחי המתן עד שיבא ותשאל ממנו או ממני הטוב בעיניך עשה ונשאל ממני אם יש כח לש' לעשות כן כיון שהלך נפתלי מן המקום שמכר שם הסחורה עם המעות בלתי ידיעת לוי שהיו המעו' הולכים לאחריות ש' ולא יהיה נאמן ש' לומר כן ואת"ל שהוא נאמן שמא לאו כ"כ כן לו' ואם תמצ' לומר דכ"כ מי נימא היינו דוקא אם הוא בעצמו היה מוליך המעות עמו אבל עכשיו שזה נפתלי שליחותו היה בפעם הראשונה בסחורה ומעות השותפו' אין כח בידו להחזיק במה שבידו לצורך שמעון דעדיפא מינה נר' דק"ל אין אדם תופס לב"ח במקום שחב לאחרי' כ"ש וח"ו שלא יהיה כח בידו לתפוס מעות לוי לזכות לשמעון עד כאן:
תשובה תחלה יש לראות מה היה הדין נותן אם שמעון בעצמו היה עושה כן שהיה מוכר הסחורה והיה הולך ומסתחר באותם המעות ואח"כ אמר טול מעותיך כי אין לך חלק בריוח שהרוחתי לפי שמשעת שמכרתי הסחור' זקפתי עלי שיעור מעותי במלוה ולעצמי הרוחתי אם יכול לומר כן אם לאו אח"כ נבא לבאר נ"ד ולזה אני אומר שזה תלוי במחלוקת הפוס' שהרמב"ם ז"ל כתב סוף פ' ו' מהלכות מכירה וז"ל הורו מקצ' המורים שאם קנה לעצמו במעות חברו אחר שזקפן עליו במלו' הרי קנה לעצמו ומקבלין ממנו כשאמר זקפתי אותם המעות על עצמי במלוה ואני אומר שאין זה דין אמת אלא המקח של המשלח כמו שיתבאר בדין העסק המ"מ כתב וכב' האריך הרשב"א ז"ל להוכיח כן מ"מ הפריזו על מדותיהם במה שאמרו שהוא נאמן בדבורו הקל דודאי כשיש עדים ששלח בהן יד לעצמו או שאמר לפניהם שחוזר כו' עד וכן כתב הרשב"א וזה ודאי מוכרח דבסתמא אינו נאמן הגהה באשרי ז"ל בפ' ה' בר' שנתן מעות לשלוחו לקנות לו סחורה ידוע והלך וקנה סחורה אחרת טוען שקנה לעצמו לכך שינה ודן הריב"ה שכל הריוח לשליח ונשבע שלכך נתכוון ויתיישב לפי דברי רבינו שאומר דלמפטר נפשי' מממונא אדם משים עצמו רשע כמו הכא שאומר ששינה ומשוי נפשיה גזלן ואבא מארי אומר דאין אדם משים עצמו רשע כלל והכא משום הכי נאמן שלפי דעתו שרצה לשלם לר' מעותיו היתרא עבד ע"כ גם מרדכי פ' הגוזל נר' שמביא סברות נוטות אלו לכאן ואלו לכאן מ"מ נמצינו למדין שדבר זה אינו יוצ' מידי מחלוקת וכמע' נראה שיש שלש מחלוקות בדבר א' שנאמן בדבורו הקל כפי הנראה מלשון המ"מ ב' דעת הרמב"ם שהוא הקצה האחר דאפי' איכא עדים לא מהני ג' דעת ההגהה שכתב ונשבע כו' עד היות היה אפשר לומר שכונת המורים שאמרו שנאמן בדבורו לא באו למעוטי שבוע' רק שאינו צריך עדי' וכל שאינו צריך עדים נאמן קרי ליה מ"מ לא משמע כן ממה שאמר בדבורו הקל ואחר שידענו זה המחלוקת בשליח יש לראו' אם הדין יהי' במי שאינו שליח רק כשהי' שותף ועם היות דעתי הוא דהא ודאי כ"ש וק"ו הוא מ"מ ראיתי להביא תשובה כתובה סי' אלף נ"ז וז"ל שנים שנשתתפו בכל מה שירויחו הרי הן נעשין כשכיר זה והוה ליה כשוכר כו' עד ואם אמר לצורך עצמי זכיתי ולכך נתכוונתי אינו נאמן שאין יכול לומר לעצמי הגבהתי דכיון דשכיר הוא מן הסתם לצורך משכיר הוא מגבי' ואם הביא ראיה שחזר בו קודם הגבהה קנה לעצמו ואין לחבירו כלום בכל מה שהרויח מחזרה ואילך למדנו מזה דשותפים שכירים זה לזה וכמו שהשליח יכול לומר לעצמי זכיתי כך השותף ואע"ג דלדעת הרשב"א דוקא בעדים היינו דאזיל לשיטתיה דלא מהימן כשליח אלא בעדים וכמ"ש המ"מ ומדבריו נשמע לדברי האומרים דבשליח נאמן בדבורו למר בשבועה ולמר בלא שבוע' ודעתי שדעת הטור ז"ל כסברת המורים לפי שאחר שהביא לשון הרמב"ם כתב לשון הרמ"ה ז"ל וז"ל הרמ"ה אבל אי יהיב ראובן לשמעון זוזי למזבן ליה מידי ואזיל ויהבינהו זוזי למוכר אדעתא דראובן ומקמי משיכ' חזר בו שמעון וזבניה לנפשיה לא קני שמעון עד דמידע למוכר ומכוון מוכר לאקנוייה ליה לדידיה ומעיקרא לא איכוון אלא לאקנויי לבעל המעות "] הרי משמע בפירוש שדעת הרמ"ה ז"ל שאפי' נתן כבר המעות למוכר בעבור בעל המעות אי אהדר ביה קודם משיכה מצי למיהדר ואם ירצה המוכר קנה שמעון ואם לא הודיע תחילה שמעון למוכר כלום אלא שנתן לו סתם קנה שמעון אם יאמר שלעצמו קנה ולכך נתכוון ואם כן כבר ידוע ומרגלא בפומא דאינשי דהיכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא ויכול המוחזק לומר קים לי כפ' וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו וכן כתב מהררי"ק ז"ל וכ"כ הרב הגדול בדורנו כמה"ר דכ"ץ ז"ל אין צריך להאריך להביא דבריהם כי הספרים ת"ל מצויים אצל הכל והדבר ג"כ פשוט בפי כל א"כ נפקא מינה ששמעון יוכל להחזיק במה שבידו ולומר לא קניתי דבר כי אם לעצמי וקודם קנייתי מה שקניתי קבלתי שיעור מעותי' לאחריותי אם היה שכך עשה שמעון בעצמו אבל עתה שלא עשה כן הוא בעצמו אלא השליח יש לראות אם הדין כן כמו הוא בעצמו אם לאו נראה לע"ד דבר פשוט שאין חילוק כלל שהרי הלכה רווחת בישראל ששלוחו של אדם כמותו ועם שהאמת שגם ק"ל דאין שליח לדבר עבירה וגם שאינו יכול לחוב לאחרים מ"מ היינו אם זה השליח היה עושה כן בכונה המכוון שהיה גוזל ללו' ליתן לשמעון א"כ שליח זה אין בו עון אשר חטא כלל נקי הוא מכל פשע שאחר שהוא לא נתחייב רק לשמעון לבד והשטר אשר נעשה הראשון היה בשם שמעון א"כ אין הדין מחייב לנפתלי להחזיר שליחותו כי אם לשמעון וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה סי' אלף פ"ו וז"ל ראובן שלוה מב' וכתב השטר בשם א' מהם כו' תשובה אם בא אותו שנכתב על שמו ותובע את הכל דבר פשוט הוא שראובן הלוה אינו יכול לדחותו שהרי נתחייב לו וחבירו השני ג"כ האמינוהו והרשהו לתבוע את הכל אחר שנתפייס להיות החוב כלו יוצא על שמו ושיתחייב לו לר' הלוה בכל ואם על השני שלא נכתב השטר על שמו אתה שואל נ"ל שיכול ראובן הלוה לטעון ולומר לו לא נתחייבתי לך כלום ולא היה רצוני להתחייב לך שחברך נוח לי ואתה קשה ממנו וצריך הוא הרשאה בין על כלו בין על מקצתו: הרי שאפי' שזה הלוה לוה משנים אלא מפני שנכתב השטר על אחד הדין כן כ"ש וק"ו כאש' זה השליח לא קבל המעות כי אם משמעון ועליו נכתב השטר שאין עליו לעשות אלא ככל היוצא מפי שמעון וזה דבר ברור כל מה שכתבתי היה צריך לכתוב אם כבר הלך נפתלי ועשה העסק במעות לוי אז היינו צריכים לכל מה שכתבנו להכנס במחלוקת הפוסקים הנז' כי שרש הדין נמשך מהברייתא הנשנית בפ' הגוזל עצים הנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטין ולקח בהן שעורין כו' גם ההגהה מאשרי כן כתוב והלך וקנה כו'. גם לשון הרמב"ם פשו' הוא דלא מיירי אלא בשקנה אבל אם קודם שקנה אמר השותף שרצונו ליתן מעותיו כנז' מי הוא זה ואי זה הוא שיעלה על דעתו לומר שבע"כ יקנה ג"כ לצורך לוי והטענה שאומרין שהלכו המעות ועברו אחריות או שרוצים מעותיו ממש איני רואה ממשות אפי' להשיב עליהם שא"כ לא לישטמי' שום פוסק בעולם דלימא שום רמז מן הענין הזה לחייב לשליח לקנות הסחורה למשלח אם הולך המעות עמו אדרבא פשוט הוא בגמרא ובפוסקים כלם פה א' כתבו שאין לו עליו אלא תרעומת אפי' שעכבם זמן רב גם המעות כלם שוים טבים וטבי' תקלין ותקלין אין הפרש ביניהם ואלו הדברי' יגיעת בשר הוא להשיב עליהם ולהיות שכנגדו לעג על דברי כאשר אמרתי דאדרב' זה נהנה וזה אינו חסר הוא ראיתי להביא לשון המרדכי וז"ל ובספר חפץ הביאו הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר ובאחרונה אמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת ואם יש עדים שלקח ומכר מוציאין ממנו בע"כ אבל דרך פקדון לא שכל זמן שהוא פקדון אין לו הפסד וביטול כיס עוד כתב למעלה מזה אמנם כן המבטל כיסו של חבירו והרויח בו שנותן הריוח לבע' המעות דוקא אם נותנו מתחלה לקנות בו דבר להרויח וחזר ואמר לא קניתי לך או לא הרוחתי אלא לעצמי אבל בתורת פקדון לא כו' עד לא דבריו אלא לשלם הפקדון אבל ברווחא אי מתרמי ליה זבינא למזבן לא חייבו לתת למפקיד ותו דהוי כמו זה נהנה כו' המעיין בכל לשון המרדכי לא ימצא חיוב אלא בשקנה במעות חברו והרויח וגם שביטל כיסו שחברו היה יכול להרויח במעותיו וזה בטלם שעכב' לעצמו והרויח בממון חברו ואדרבא כשלא ביטל כיסו כתב דהוי נהנה כו' וכ"ש בנדון כיוצא בזה שהיה רשות לכל אחד מן השותפין לחלק בכל עד שירצה גם כי קודם שיצא השליח מפה שאלוניקי כבר גמרו לחלוק שלא נמצא בזה דבר רע כי אם שלוי מתרעם איך לא גלה לו שמעון סודו או גם כן איך משתמש במעותיו ושמעון השיב לזה שעם היות כך היה דעתו מקודם שיצא השליח מפה שאלוניקי וכן הסכים עם השליח שכשיגמור למכור הסחורה שהיה במקום פלוני שיכתוב אליו כל מה שיצא הקרן והריוח כדי שהוא יתן פה החלק המגיע לשותפו והיה נראה בעיניו שאין צריך לומר שהיה זה זה נהנ' כו' אלא שאדרבא היה הוא הוא המהנה לשותפו בשהיה נותן פה מעותיו בלי שיעברו אחריות והאמת שנראה בעיני שאין בשמעון עון אשר חטא כי לא נתהנה ממון חבירו ולא עשה עמו רע ומי יכול לבטל מחשבת המחשבים עליו רע ואם הוא הלך באמת ובתמים בזה אשריו שחשדוהו במה שאין בו ואם ח"ו עבר עליו דבר שלא כהוגן קורא אני עליו אם און ראיתי וגומר וברוך ה' אשר הצילו מבא בדמי חברו ולהשתמש בהם חוץ מדעתו הוא יתעלה יצילנו מכל שגיאה גדולה וקטנה כה מדבר העומד ברוח נכאה ונפש נענה הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |