שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קנג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אחרי אשר באו לדון לפני המעולים נשיאים וגבירים פלו' ופלו' כת א' וה"ר שמואל ן' צרויה כת אחרת וטען ה"ר שמואל הנז' שמעותיו אשר היו ביד הנאמן שיעשו שיחזירם אליו וטען לזה טענה אחת שכל מה שנעשה נעשה בטעות שהרי הוא לא נשבע אלא עד שישבעו כולם ונמצא שא' מן השותפים לא נשבע א"כ היה בטעות ונמצא הכל בטל ואינו חייב לשלם דבר. עוד שנית טען שאחר שבתוך הזמן מת אחד מן השותפים נתפרד' החבילה ובטל השותפות עוד שלישית טען שההסכמה היתה ביניהם שכל מי שיצא הגורל ליתן הבגדי' לעבד המלך יר"ה יתן ואם מאותם הבגדים יפסול הנאמן מוטלים הם על בעל הבגדים והם לא עשו כן אלא שלא הוליכו הבגדים לפני הנאמן ולא רצו ליתן אות' ועל זה לא נתחייב דאינהו דאפסידו אנפשייהו: עוד רביעית טען שלא היו יכולים לא הם ולא שום אחד מהם ליתן שוחד לבד אותו שהסכימו כלם והם נתנו ועברו ושמפני זה אין להם עמו דבר ועל הכל אמר שאם הנשארים עשו הסכמה אחרת ביניהם והוא לא ראה ולא ידע ממנה מה לו ולהם אומר בן צרויה שהו' אינו מחוייב אלא מכח ההסכמה הראשונה שנעשה במעמד כלם אמנם בזאת האגרת השני' שאינו נכנס ואינו יוצא עד כאן טענות ה"ר שמואל הנז' הנתבעים הנז' טענו ואמרו לטענה הראשונה שבמעמד ההוא אשר נעשי' ההסכמה סברו וקבלו עליהם כלם משני אנשים אשר הם מדרכם לישבע שיקובל דברי הא' מה' במה שקבל עליו לקיים כל ענייני ההסכמה בחומרא גם השני ששותפו קיים ונשבע בעדו והביאו לזה עד אחד. ועל הטענות האחרות השיבו בסגנון זה שעבד המלך הלוקח הבגדים כשלקח סך שומת כמה אמות אמר להם לנשארים תדעו שעם היות שאני קיימתי עמהם ליקח סך כך חתיכו' בגדים היה בחשבי שיצאו האמו' לשיעור הרגיל בין רב למעט אמנם עתה מניתי האמות ואני רואה שיוצאים הרבה לפי שחתיכות הבגדים ארוכים יותר מדאי ולכן איני רוצה ליקח יות' מסכום כך בשום אופן וזה תדעו בודאי ואם לא תרצו כן איני לוקח אפי' אמה אחת ונשאו ונתנו בדב' וראו שהיה הנאמן נוצח אותם בטענה נצחת גם ראו ההיזק וההפסד שהיה מגיע לכל השותפים אם ישארו כל כך בגדים ולכן הוסכמו כל הנשארים בהסכמת אותם ג"כ שכבר נתנו חלקם לתת תיקון בשלא ישארו אלא מעט גם תקנו אופן שהנשארים יהיו מהבגדים היותר טובי' כדי שיגיע להם נזק מועט גם טענו ששלחו בעד רבי שמואל הנז' ולא רצה לבא גם שדברו עמו ואמר אני איני יודע דבר המעות שלי כבר הם מונחים ביד הנאמן מה אתם רוצים ממני מה שיגזור עלי הדין אעשה ושלכן כשראו שלא בא ומה שהיו עושים הכל היה לתועלת כלם גם תועלת רבי שמואל הנז' וזכותו וזכין לאדם שלא בפניו עשו מה שנראה להם טוב ולתועלת כלם גם על מה שהוסיפו לתת שוחד קצת אמרו שלא נתנו כי אם לאנשים נכרים אשר לא מתוך האנבאר הם והכל עשו וכוונו לטובה ועל הכל אמרו לי לראות מה הדין נותן ולהיות האמת כאשר יודע האמיתי ששמתי השתדלותי להסיר מעל פני דין זה ולהרחיקו מעלי לסוף לא בא מידי אלא להגיד דעתי וצויתי להביא כתב ושטר ההסכמה לדקדק בלשונה היכן הדין נוטה:
וראיתי כתוב בשטר וז"ל עוד הסכימו שכל מי שיתן בגד לעבד המלך שיתן ביד פלו' ט"ו לבנים בעד כל חצי בגד כו' עד שאם יהיה דבר שישאר אי זה מהחתומים למטה שלא יקח העבד את בגדיו שיתנו לו מאלו המעות כו'. עוד במקום אחר כתוב זה הלשון וכן יחלקו כל הבגדים שנשארו שלא לקח אות' העבד בין כל החתומים למטה סואילדו אליברה כו' בשני אלו המקומות אינו מזכיר לשון פילה במקום שלישי אומר כדי לתת משם הריוח מהלבן ושתי פרוטות באמה לאותה פילה שישאר שלא לקח העבד אחר כך כתוב וכן רבי כו' לתת כו' עד וכן ג"כ נתחייבו כלם ליקח כל א' את חלקו מהבגדים שנשארו שלא לקח אותם העבד ולא אמר מאפילה שישאר כו' עוד למטה כתוב יתן אותם לאותם שנשארו הבגדים מלמכור עוד כתוב מאחרי הדף כדי לפרוע מהם הריוח מהבגדים שנשארו שלא לקח אותם העבד שלא נמצא שאינו מזכיר שם פילה לא בתחלה ולא בסוף אלא שבמקו' אחר וכנראה בהכרח לומר שלא דקדק הסופר שלכל הפחו' היה ראוי שיכתוב לאותה פילה או פילאש כו' כאשר מוכרח כן אלא שיש לנו לומר שכל קבוץ בגדים רבים קרא פילה בין מאיש אחד בין מאנשים רבים כל זה כתבתי ג"כ להורות שמה שהיה טוען רבי שמואל שההסכמה אינו אלא ליתן אם ישאר פילה שלימה אמנם עתה שנשארו י' מזה וז' או ט' מזה שאינו מחוייב נראה בפירוש שאינו כן שע"כ יש לנו להלך אחר לשון אחרון כאשר פשוט כן בפוסקים והביאו הטור ז"ל סי' מ"ב וכ"ש וק"ו בנדון זה שנר' מוכרח בכמה מקומות כנז' וגם שאפשר לפרש לשון פילה על קבוץ בגדים רבים מאנשים רבים כמו מאיש אחד כמו שנמצא כתוב על לשון השבעה בגדים שהפרישו כדי שימסרו אותם באחרונה בפילה אחת וח"ו לערער במקו' שבועה חמורה על טענה זו. עוד ראיתי ההסכמה האחרת שכתוב בה וז"ל שלא יוכל שום אחד מהחתומים למטה לתת שום שוחד יותר על מה שיתפשרו כלם יחד ובאופן אחר לא יוכל לא לתת במתנה ולא דורון לא בגד ולא כסף ולא שוה כסף בשום צד ואופן בעולם לא על ידו ולא עד יד שום אחר בעולם ע"כ כבר היתה טענה טובה מה שהשיבו כנ"ל אם היה צורך אליה וזה כי בתחלה כתוב על ענין הבגדים אשר נותנים בכל שנה ושנה לעבד המלך יר"ה כו' עד והו' לוקח מהם השוחד כו'. וא"כ כבר היו יכולים לומר כי מה שכתוב למטה שלא יוכל כו' ר"ל השוחד למקב' השוחד הנז' וכן לסופר שהכל נכנס תחת עבד המלך אמנם ודאי שאין צריך לזה כמו שאמרו אנשים מהשותפות הנז' שההסכמה הנז' וכל מה שנעשה הוא כדי שלא יזיק שום אחד לחבירו ויהיה זה שהוא ירבה בשוחד כדי שיקחו בגדיו ולא בגדי חבירו או כדי שיקח אותם יותר טוב ומזה יוזק אותו שיבא אחריו אמנם השוחד הזה שניתן לאותם שעברו לא היה מגיע להם נזק לבאים ועתידי' ליתן כלם לאותו ליתן אם כן ה"ל שבמעמד כלם היה ופשוט הוא זה בעיני שהיא טענה אמיתי' גם מה שטענו ששלחו בעדו להודיעו צערם ולא רצה לבא נראה בעיני שצדקו בטענתם שהיה ראוי לו לבא ולמחות בידם במה שירצו לעשות וכיון שלא בא רצה במה שעשו השותפים הנז' וגדולה מזו כתבו הפוסקים ואיתא בגמרא פרק מי שהיה נשוי הני תרי אחי ותרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד ואזל חד מנייהו בהדיה לדינא וכו' ומסיק בגמ' דלא מצי למימר אלו אנא הואי טענינא טפי היכא דאיתא במת' משום דאיבעי ליה למיתי וכ"ש וק"ו בנ"ד שהודיעוהו ולא בא דאיהו דאפסיד אנפשיה אפי' אם היה בעיר אחרת וכמו שהביא הטור סי' קע"ו וז"ל ויש אומרים היכא שלא היה בעיר שיכול לתובעו שיכול להחרים עליו שלא ידע שירד שותפו עמו לדין משמע בהדיא דאלו ברור לן שהיה בעיר אינו יכול לתובעו וק"ו לנ"ד וק"ל לע"ד. וא"כ אחר שהיו מוכרחים השותפים להניח בגדים רבים לקיים רצון האימין ואם לא היו עושים כן להתפשר עמו היה מגיע נזק רב לכל השותפים בעזיבת כמה בגדים טובים ורעים אין ספק שהיה בא מידם לעשות כל האפש' לתועלת כלם ואפי' בלא דעת השותפים האחרים וכמו שנרא' מכמה תשובות מהרא"ש ז"ל והביא הטור ז"ל סי' קע"ו עוד תובעת אלמנת שמעון כך וכך מעו' נתת לפ' בחיי בעליך תני לי כנגדו והשיבה אלמנת ראובן נתתים לו לתועלת להתעסק בהם ולריוח כוונתי ואם נאבדו מה אני יכולה לעשו' תשבע אלמנת ראובן שנתנה לו להתעסק בהם לצורך השותפות כו' עד ואם נאבדו פטורה בשבועה שהוא כדבריה הרי שאפי' הגיע נזק והפסד ממה שעשתה בלא רשות כיון שמה שעשתה עשתה לתועלת השותפי' פטורה את"ל דשאני התם שלא שינתה אמנם בנ"ד ששינו במה שלא הביאו כל הבגדים כל אחד מהם לפני העב' כנז' כבר השיבו שכבר רצו לעשות כן ואמר להם העבד שלא יקח עוד אם לא יעשו כדבריו וא"כ מוכרחים היו במעשיהם גם הביאו ראיה לדבריהם שאפי' אותם שלקח הנאמן לא רצה הסופר לכתוב אותם בספר עד שנר' שזו טענה נצחת שהפליגו לעשו' וא"כ אין ראוי לשלם רעה תחת טובה ולאו כ"כ לומר היה להם להניח ואני הייתי משלם חלקי מן הכל ומה להם ולתועלתי שהרי אחר שנתברר שהיה מגיע נזק רב לכלם ובמה שעשו תקנו חייב ה"ר שמואל לשלם ואפי' לא היה שותף מתחל' עמהם אם בא והגיע תועלת לה"ר שמואל במה שעשו היה חייב ה"ר שמואל הנז' לסייע וכמו שהוכיח מהררי"ק ז"ל בשרש ד' וכתב וז"ל והרי דבכל חשש סכנת גנבים או ליסטין כופין כל השייכים אל החשש ההוא לסייע בהצלת חשש כגון הדל' כו' וכ"ש בהיותם שותפין מעיקר' כנ"ל אמנם מה שצריך קצת עיון הוא בטענה דנתפרדה החבילה ולזה טרם החלי לדבר אומר מה שקרה לי בענין הזה כי שאלו את פי ע"ע פטירות כה"ר בנימין נ"ע ואני השבתי תיכף שהיה נר' בעיני שאינם חייבים לנהוג עם היורשים כדין שאר השותפים וחזר השואל לומר לי אעיין בענין ואז השבתי כדברים האלה במה שאמרתי אין לי ספק אמנם אם ביטל השותפות בנשארים יש לי קצת גמגום ולכאורה נראה בעיני שגם בזה פשוט שבטלה השותפו' וכן חשבתי אמנ' אחרי שנתיישבתי בענין והוצרכתי לכך ע"ע אחר אירע בעיר ודקדקתי קצת בספרים נהפך לבי ואמרתי שאין הדבר כמו שחשבתי וכשבא ר' שמואל הנז' לדין לפני עם רבי אברהם אלאטיב שהוא אחד מן הפילירוש תיכף ומיד אמרתי לו שלא יעמוד לפני בדין זה כי אחייב אותו כי חשבתי לא היתה לו טענה אחרת כי אם זאת מנתפרדה החבילה אז אמר לי אעפ"כ לפי שיש לי טענות אחרות ואקבל עלי כל מה שתגזור אז שמעתי טענתם וכנר' או שלא היה יודע רבי אברהם הנז' לטעון או שהיה קנוניא ביניהם אני חייבתי לרבי אברהם וזכיתי לה"ר שמואל כמו שיש לו כתב ידי ממה שטען רבי אברהם ומה שהודה אחר שראיתי טענות הנתבעים הנז' נראו בעיני וכתבתי מה שכתבתי למעלה עתה אני רוצה להגיד דעתי בטענה הנז' בנתפרדה החבילה ואתחיל ואומר כי שותפות זו יש לראו' העמדתו וקיומו במה הוא תלוי שהרי לדברי הרמב"ם והרמב"ן אין צד לקיים שותפות כזה ואפי' בקנין וכמו שהבי' הטור סי' קע"ו כי היו צריכים לערב כל הבגדים וכאן לא עשו כן ואפי' קנין לא היה בדבר עם היות שלדעת הנז' לא היה מועיל דקנין דברים הוא מכל מקום נר' לע"ד דשותפות כי האי דנ"ד אפי' לדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל נתקיים אפי' בלא קני וכמו שהוכיח מהררי"ק ז"ל בשרש קפ"ב מכמה מקומות דרשאין החמרים כו' ורשאין בני העיר כו' וכתב וז"ל ונלע"ד דכן ס"ל להרמב"ם דהיכא שכל אומנים הסכימו להשתתף שהסכמתם קיימת בלא קנין ואין אחד מהם יכול לחזור שכח הרבים יפה כדכתב הרשב"א ז"ל דע"כ לא פליג הרמב"ם על שאר הפוסקים אלא בשני שותפין דעלמא ואינה הסכמת כל בני האומנות אבל היכא שכל בני האומנות התנו להשתתף מודה הוא דרשאים הם ותנאם קיימת שהסכמת הרבים דרכי ה' דרכי נועם כו' ולכך אמרו שיהא דבריהם קיימין בזמן שכלם היו בהסכמה ובאגודה אחת לא יוכל שום אחד מהם לחזור בו ולהרוס מצב האמת והשלום ואם ירצה האומר לומר דה"מ כשנקשרו כלם אמנם בנ"ד נשארו קצת אנשים שלא נכנסו בהסכמה איפשר היה לומר דמ"מ אחר שהיה רוב רובו ככולו וכן בכל הדברים וכן היה אפש' לדקדק מלשון הרב הנז' שכתב דע"כ לא פליג כו' אלא בשני שותפין כו' התחיל בשני שותפים וסיים בכל אלה שנר' שהרוב ככלו והמחצה כשנים ואפי' את"ל שיש לדחות ולומר שכלם דוקא קאמר מ"מ בנדון שלנו אלו שנתנו כבר בגדיהם ונהנו מן השותפות אינם יכולים לומר הרי לא נתקיי' השותפות כיון שלא היה שם דב' המקיימו וכמ"ש מהרי"ק ז"ל בתשו' הנז' וז"ל ועוד נר' לע"ד בלא כל הני טעמי דלעיל דמאחר שהדברים מוכיחים שבתחלה היה מישטרי יוסף נהנה מחברת האנשים הנכבדי' כו' עד דאפי' הרמב"ם יודה בזה דלאו כ"כ שיהנה משותפות בתחלת השותפות אשר כמעט כל ההנאה שלו והם לא יהנו ממנו בזמן אשר כוונו אליו כו' עד דכל כה"ג משתעבד מדין ערב ונוסף על זה שבנ"ד זכה הנאמן כבר במשיכ' המעות בעד כלם ואחר שזכה לאו כ"כ לחזור מה שלא שייך טעם זה בנדון מהררי"ק ועתה אני חוזר לטענת נתפרדה החבילה דין זה כתבו הרמב"ם ז"ל והביאו הטור ח"מ סי' קע"ו בהסכמת אביו הרא"ש ז"ל והביא לשון הרמב"ם בטעמו והוא שכבר יצא הממון ליד היורשים ונראה לע"ד שאין הכונה בג' או ד' שותפים שמת א' מהם שנתבטל השותפות מהנשארים אלא דוקא בשני שותפים שמת א' מהם שאין השותף הנשאר מחוייב לקיי' השותפו' עם היורשים שהרי הם פנים חדשות ולא עמהם התנה אלא עם המוריש וכן ג' או ד' שמת א' בטל השותפות לגבי יורשי המת אבל בינם לבין עצמם השותפו' קיימת דמה טעם שכבר יצא כו' השותפים הנשארים ואי משום טעמא מזלא דבי תרי עדיף ויוכלו הנשארים או א' מהם לומר לא נשתתפתי אלא ע"ד מזל פ' שמת ועתה שמת איני רוצה לקיים השותפות למה תלה הטעם בשיצא המעות ליד יורשין הל"ל אדעתא דפ' שיתעסק הוא עמהם נשתתפו ולא עתה שמת ואין לנו כח מזלו ואין לומר שזהו כונת הלשון שא"כ בחיים נמי משכחת לה כגון א' מן השותפין שלא רצה לקיים השותפות שהרי יצא הממון ליד היורשים וא"כ כבר נשתנה המזל כי ודאי לא משמע הכי ולמה היה צריך להזכיר ממון אלא שהכונה הוא לומר שכבר יצא הממון ליד יורשין ולא התנו עמהם וכמו שהיורשין אינם מחוייבים לקיים השותפות כן השותפים או השותף הנשאר אינן מחוייבים לקיים השתוף עם היורשין ונר' לי ראיה לזה שהרי הביא מהררי"ק ז"ל בתשו' הארבעה רופאים בשרש קפ"ב הנז' מכמה מקומות שקיום השותפות ימצא לכ"ע אפילו בלא קנין כמו רשאין החמרים כו' וכי יעלה על הדעת שבכל עת וזמן שימות אחד מבני האומנות שצריך לחזור ולהתקבץ לקיום השותפות לע"ד מלתא דלא מסתבר הוא אלא כל שעשו הסכמה ביניהם ומת אחד מהם נשאר השותפות לנשארים זה נראה לי מכח כל אותם המקומות אמנם מפני שמכל מקום נשאר פתחון פה לחלוק נראה לי להביא ראיה מתשו' הרא"ש ז"ל כלל פ"ח וז"ל ראובן קנה סחורה באלף ומאתים זהובים בא שמעון ונשתתף עם ראובן ברביע ושוב בא לוי ונשתתף כו' וכן עשה גם יודה בשלשתם נתן רביע בסחורה נזדלזלה הסחורה כו' עד וא"ת שלא הייתי יכול לסלקם בלא דעתך שנשתתפת באחרונה ומצית למימר מזלא דארבע גרם כדאמרינן גבי תרי דעבדין עסקא מ"מ אינה טענה לזכות בריוח שעשיתי כבר יראה שהדין עם ר' כו' מתוך דברי השואל נר' שהיה חכם ונר' מדבריו דתלה הטעם דא"ת בשלא היה יכול לסלקו הא אם מת או שהוא עשה שלא כדין אין טעם לבטל השותפות ואפי' עתה שהו' סלקו לא הועיל לבטלו כדי שיוכל יודה לומר נתבטל השותפ' ואיני רוצה להיות שותף ולא ארויח ולא אפסיד שיאמר לא נשתתפתי אלא ע"ד שנהיה כלנו שותפי' ואיש אל רעהו יעזורו אמנם עתה נתפרדה החבילה אלא שחייבו הרא"ש ז"ל בהפסד וא"כ נר' דבנ"ד כ"ש דלא נתפרדה החבילה כיון שהם לא הסירו מהם להחכם הרופא ה"ר בנימין וכמו שאם היו מפסידים בסחורה שההפסד מגיע בשוה לכל אחד מהם כי אם לא עשו אותו כי מן השמים בא כן הפסד החכם הנז' שוה לכל א' מהם ע"כ לי ראיה ברורה מתשו' הרשב"א ז"ל וז"ל עמדתי על שטר תנאי השיתוף שעשו ביניהם האחים י"ט ויוסף ואמם עד וכן נשתתפה אמם עמם בכל נכסים ובכל מה שיש לה ושיהיה לה ובתשובה כתב ומה שטוען יוסף אחיו שלא היתה כונת השיתוף אלא מחמת ממון אמם תנאי זה אינו בשטר התנאים ודברי' בעלמא הם שהוא טוען ואם האם אינה רוצה לקיים תנאיה זאת שבועת' ועושה שלא כדין יכריחוה שניהם ואם אינם רוצים להכריחה לא נתבטל שתופם בכך הרי משמע שבשביל א' מהשותפי' שיפרד מן השותפות לא נתבטל השותפות בין השנים הנשארים כל עוד שלא התנו כן בפי' וה"ה והוא הטעם כשמת וכ"ש הוא וזה אפי' להבא ושלא נהנה שום אחד מהם עד עתה יותר מחברו אמנם אם נהנה האחד כבר פשיטא דלכ"ע לית דין ולית דיין שמוכרח השני לקיים מה שהתנו ביניהם מדין ערב כנז' ולכן אני אומר שאיני רואה טענה להר' שמואל הנז' אלא הטענה הראשונה שנשבע ע"ד כו' דאז אפי' את"ל שאין שתוף כזה צריך קנין ולא קיום אחר מ"מ כיון שלא באו בהסכמה אלא ע"ד שבועה ונמצא טעות כנז"ל ה"ל כאילו לא נשתתפו מעולם אמנם אם לא היה בטעות הרי הכל קיים וגם מטעם השבועה איני רואה איך ומה היה אפשר לומר נתפרדה החביל' שהרי נדר שהותר מקצתו הותר כלו כתב הטור בלי חולק דה"מ כשהתר הנדר על ידי פתח שנעקר הנדר מעיקרו אבל כשהותר קצתו ע"י חרטה לא הותר כלו וכן הביא ריב"ש בתשובה וז"ל וכ"ת והלא כשנדרו לשני הסופרים ביחד והותרו לר' אברהם הותרו גם לרבי חיים כו' עד וק"ל כרבי עקיב' דאית ליה הכי הא ליתא דהתם הוא בנדר שהותר על יד חכם בפתח שהוא כנדרי טעות או בחרטה כפי דברי התוס' אבל בנדון זה לא הותר נדר זה כלל ובמקומו עומד אלא שעבר הזמן כו' ואפי' בהפרת הבעל כתבו המפ' ז"ל דלא אמרינן נדר שהופר מקצתו הופר כלו משום דבעל מיגז גייז ואינו עוקר הנדר מעיקרו כ"ש בנדון זה שלא הותר כלל ואפי' מכאן ולהב' שהרי לא היה צריך כו' ובנדון שלנו הכי הוא דהא לא נעקרה השבועה מעיקרא דהגע עצמך שיש כאן ד' שותפים וקבעו זמן שותפותם לזמן פ' והרויח אחד מהם ק' זהובים אח"כ בתוך הזמן נפטר אחד מהם אפילו אם ת"ל שנתבטל השותפות פשיטא שלא יאמר אותו שהרוי' נתבטל השותפות מעיקרא ואיני רוצה ליתן חלק המגיע לכל א' מהק' זהובים שזה לא עלה בדעת אדם וא"כ אפי' מי שירצה לומר דנתבטל השותפות א"א להתבטל אלא מכאן ולהבא ובמקום שבועה איך יתבטל אם לא בהתרה כי אם מת אחד מהם הותר כנגדו אמנם לא כנגד שאר השותפין וכעין ההיא דהריב"ש כנז"ל וא"כ כלל הדברים שאני אומר שאם יבא עד שני כראשון ה"ר שמואל חייב מג' טעמים אחד שהרי נהנה מן השותפות וחייב מדין ערב ב' שהרי זכה הנאמן במשיכת המעות בעד כלם וכ"ש דאיכא מגו דזכי לנפשיה כו' ג' מטעם השבועה ואפי' היה איזה ספק ראוי להחמיר דספיקא דאורייתא לחומרא עוד אני אומר לטענה שטוען ה"ר שמואל הנז' שלא היתה ההסכמה אלא אם תשאר פילה שלימה אמנם אם תחסר מבעל הפיל' בגד שיקח אותו הנאמן עבד המלך שלא חלה הסכמתם והשבועה ע"ז ונ"ל לבד מכל מה שכתבתי שאין הדין עמו בזה כלל דאי יעלה על הדעת לומר שאם הנאמן יניח פילה אחת שלימה יתחייבו המוכרים הקודמים ליקח כל הבגדים ומשום שישתדל האיש הזה לעשות באופן שלא ישארו כ"כ בגדים שמטעם זה ישלמוהו רעה החת טובה זה לא יתכן ואת"ל מ"מ אינו מחוייב מצד השבועה כיון שלא הוציאו בשפתם כי אם פילה נלע"ד דאפי' שלא היה כתוב בשטר כי אם פילה אחת מ"מ אחר שאומדן דעת גדול כזה יש שלא כוונו למעט שאם ישאר בגד חסר מן הפילה שלא יכנס בהסכמה כי היה דבר סותר לסברא יש לנו לומר שכונתם היא להתחייב עצמם בכל הפילה ר"ל כל הבגדים מן הפילה ואיני רוצה להאריך בזה אלא לשון אחד שכתב מהר"ר דכ"ץ בתשו' ל"ב וז"ל בשלהי התשו' כללא דמלתא דבהסכמות ובתקנות אמרינן דעת מתקני תקנתא בין להוציא ממשמעות ההסכמה והתקנה מה שיראה לנו בין להכניס ולהוסיף בכלל התקנ' מה שלא פירש בה והרי הוא כמותרה ועומד שם וכשם שהחרם חל על הדבר הנכתב והמפור' בהדיא גם על הנוסף מאומד הדעת חל עכ"ל ואפי' לדעת החולקים נלע"ד דבנ"ד כ"ע מודו דבאומדן דעת גדול כזה ושהוא נכנס מכ"ש בהסכמה וכ"ש שלשון פילה אינו ברור כאשר כתבתי ואין בזה ספק כלל כמו שאמרתי כך נראה לי ברור הצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |