שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/קנ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן ושמעון אחים ושותפים במשאם ומתנם ויקר מקר' בלתי טהור שנהרג ראובן בלכתו בדרך ושללו הרוצחים נכסיו והנה יצאו בעלי חובות רבים וקפצו על אחיו שמעון שיפרע יש שטרות ששמעון ערב בעד אחיו ויש שטרות וחובות שאין שמעון ערב עליהם והבעלי חובים שאין להם שמעון לערב טוענין ואומרים שכל החובות שוים ושיש לשמעון לפרוע מנכסי אחיו שוה בשוה כל אחד לפי ערכו יטול כפי הנכסים שימצאו ושמעון טוען אני רוצה לפרוע השטרו' והחובות שאני ערב בעדם כי לכם איני חייב כלום שהרי אם לא אעשה כן הבעלי חוב שאני ערב להם ידחקו אותי והם אינם חפצי' במה שאתם רוצי' אלא שאומרי' שאפרע להם או משלי או משל אחי יורינו רבנו הדין עם מי:
תשובה נראה דבר פשוט שהדין עם שמעון שאם הוא מוחזק בנכסים ר"ל שלא תפסו הבעלי חובות מנכסי ראובן אפי' שיהיה החוב שלהם קודם אין להם שום דין כלל על ש' ולא דמי למאי דאמרי' בגמ' בפ' הכותב יימר בר חשי הוה מסיק ביה זוזי בההו' גברא שכיב ושבק ארבא א"ל לשלוחיה ז"ל תפסה ניהליה אזל תפסה פגעו ביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אמרו ליה את תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואמר ר' יוחנן התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ופסק הרמב"ם פ"כ מה' מלוה ולוה וז"ל אין דין קדימה במטלטלין אלא כל שקדם וגבה מהם זכה אע"פ שהוא אחרון קדם אחד משאר אדם ותפס מן המטלטלים של זה כדי לזכות לאחד מבעלי חובות לא זכה שכל התופס לבעל חוב במקום שיש עליו חוב לאחרים לא קנה ע"כ ואם ירצה אדם להשוות ולומר שכמו כן בנ"ד דשמעון זה שרוצה לתפוס בשבי' אחרים ולפרוע להם מנכסי אחיו אינו רשאי כיון שחב לאחרים הא ודאי לא יאמר דבר זה אלא מי שאין לו מוח בקדקדו דלא מבעיא לדעת רש"י שפי' פרק שנים אוחזין וז"ל לא קנה כדאמרינן בכתובות דלאו כ"כ להיות קופץ מאליו וחב לאלו מאחר שלא עשאו אותו הנושא שליח לתפוס דמשמע דאם עשאו שליח דמצי תפיס ואע"ג דמההוא מעשה דיימר בר חשו הנז"ל [למ"כ] נרא' בעיני דלא קשה מהתם כלל דמצינו למימר דרב פפא ורב הונא הוו טעו בדינא כי היכי דנר' דטעו במה שאמר להם רבא בשם רב נחמן והוא שתפס מחיים או אמרו הכי משום שאף הם היו נושים בו מעות ואם יניח שליח הארבא היו יכולים לזכות הם מ"מ לפרש"י הוי הערב ק"ו בן בנו של ק"ו דאם השליח שאין לו שום שייכות בנכסים ההם כלל ואם לא יתפוס אין עליו הפסד כלל ועקר הוי דינא שאם תפס בעד משלחו מהני תפיס' ערב שאם לא יתפוס ישלם מביתו עאכ"ו אלא אפי' לשאר המפ' כלם שדחו דברי רש"י מ"מ פשיטא שהערב לא מיקרי תופס לבע"ח במקו' שחב לאחרים דאמר רבי יוחנן המגביה מציאה לחברו קנה חברו וכתב הרא"ש בפסקיו וז"ל ואע"ג דאמר רבי יוחנן התופס כו' ומשמע משמעתין דהא בהא תליא אומר ר"ת דר' יוחנן מפרש טעמא דמציאה מגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי לחבריה ותופס על חוב נמי אי הוה חייב גם לתופס הוי זכי נמי לחברי' במגו דאי הוה בעי הוה זכי לנפשיה והלכה כר' יוחנן דעולא ורמי בר חמא דלעיל סברי כותיה ע"כ הא קמן דאע"ג דלא זכי לנפשיה כלל מצי לזכות לחבריה בטע' מגו כ"ש היכא דזכי לנפשיה ממש שהרי כאשר ישלם הוא נמצא ראובן חייב לו ומה לי שיפרע הוא קודם מנכסיו ואח"כ יחזור יפרע מנכסי אחיו או שיפרע תחלה לבעל חוב מנכסי אחיו והדין שכתב הרא"ש בשם ר"ת הביאו הנמקי ג"כ בפ' שנים אוחזין וכ"כ הטור ח"מ סי' ק"ה דין זה סתם בלי שום חולק וז"ל ואם ראובן חייב ג"כ ליודה מהני מה שתפס לצורך עצמו מגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה וא"כ הדברים ק"ו בנדון שלנו שהרי זכי לנפשיה מקרי והדברים ברורים והאריכות בו מותר. אמנם אם יטענו הבעלי חובים ויאמרו לש' הרי אתה שותף לאחיך בממון וזה הממון שהוא חייב לנו לצורך השותפות היה וא"כ אתה חייב בשבילו שהשותפין שלוחין זה לזה גם בזה אני אומר שהדבר ברור שאין להם דין על ש' ולא מבעיא אם יכפור שמעון ויאמר שלא נכנסו שטרי חובות שלהם בענין השותפות דאז פשיטא לכ"ע דאין להם על שמעון כלל תביעה בעולם אלא אפי' שיודה ש' שידע שנכסים אלו לקחם אחיו לצורך השותפות והכניסם בשותפו' אינו חייב לשלם אלא אם יש נכסי' שישארו אחר פריע' החובו' אשר הוא ערב משל השותפות אז יפרע ש' מהחלק של אחיו לאלו הבעלי חובו' אבל מנכסיו איני חייב כלום והטעם כמ"ש שהרי יש לנו כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה וכתבו הפוסקים מטעם זה דהיכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא ולא בלבד היכא דהוו ב"ד שקול אלה מפה ואלה מפה אלא אפי' שיש רבים מצד א' מ"מ יכול המוחזק לומר קי"ל כפ' ובלבד שלא יהא יחיד בסברתו ואלה הדברים ברורים ואין צורך להאריך בהוראת מקומם ולשון הפוסקים גם כי לא נתנו לי פנאי להאריך ולי נמי טריחא מלתא להעתיק הלשונות הנמצאים כתובים בפוסקים הנמצאי' בדפו' ונמצאים בכל מקום אמנם לעיקר הדין צריך אני בהכרח להביא לשון הטור ח"מ סי' ע"ז וז"ל כתב הרמב"ן שותפין שלוה א' מהם מא' השני משתעבד ר"ל שהשני משועבד במה שלוה חברו אפי' לא היה עמו בקנין ודוקא שהוא מודה שמה שלוה חברו הוא לצורך השותפות כו' עד אבל אם כפר השותף ואמר שמעולם לא נכנס דבר זה בשותפות אין הודאת שותפות מזיקו לכלום עד שיתברר הדבר שלצורך השותפות לוה מה שלוה וא"א הרא"ש לא כתב כך בתשו' שכתב ששאלת ר' וש' הוו שותפים במעות ולוה ר' מלוי ממון כו' עד דנהי שהיו שותפים בממונם מ"מ כל זמן שלא שעבד גופו וממונו לא חל השעבוד עליו כו' עד אמנם אם יש ממון השותפות ביד ש' יגבה לוי חובו מחלקו של ר' אחר שממון השותפות ביד ש' הרי אתה רואה שבין לדעת הרמב"ן ובין לדע' הרא"ש שאם לא יודה ש' זה שתובעים ממנו אלו הבעלי חובו' היה לצורך השותפות אין להם עליו כלום וכן מ"ש הרמב"ם בה' מלוה ולוה פ' כ"ה וז"ל וכן השותפים שלוה א' מהם או שלקח בשותפות הרי הם ערבים זה לזה אע"פ שלא פירש היינו ודאי שנתברר שהיה לצורך השותפות וכדעת הרמב"ן דהיינו דקאמר או ששלח בשותפות דמשמע דבריר לן שהיה לצורך השותפות אלא שלא נכנס השני ערב בפי' וקי"ל זה מלשון הרמב"ם ועל החלק השני שאפשר שיודה ש' או יתברר ע"י עדים שהממון ההוא היה לצורך השותפות אז ודאי לפי דעת הרמב"ם והרמב"ן נר' ודאי שהיה חייב ש' לפרוע אמנם אחר שהרא"ש ובנו הטור הוו בתראי וסבירא להו דכיון שלא נשתעבד ש' בחוב ההוא לא חל השעבוד עליו ודאי הוי ספק' דדינא דלא מפקינן ממונ' ובפרט בהיותם אחרונים שהם ראו דברי הרמב"ם והרמב"ן ולא נר' להם דבריהם יש להלך אחריהם להחזיק הממון ביד בעליו וזה פשוט ואם כן אני אומר שכל זמן שלא ישאר מנכסי ר' אחר פריעת חובות ששמעון אחיו ערב בהם כדי לפרוע להם אין להם על ש' טענה כלל כי הנכסים שיש עתה הרי הוא יכול לתפס' בשבילו כמו שהוכחתי למעלה ונכסיו מיקרו לא של שותפות אמנם אם אחר שיפרע לבעלי חובות יותירו הנכסים מנכסי ר' אז ודאי חייב לשלם מה שיותיר ולא בענין אחר כך נלע"ד הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |