שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/סג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה בא לפני שה"ר משה קטאלאן יצ"ו תושב קושטאנדינ' בא בהרש' של ה"ר אפי' נדה רודיטי יצ"ו ותבע מה"ר שלמה כלפון יצ"ו שטר חוב וז"ל בפנינו עדים ח"מ היקר ה"ר שלמה כלפון מדעתו ורצונו נתחייב בחוב גמור לתת ולפרוע ליקר ר' אפי' נדה רודנטי יצ"ו או לבאי כחו או למוציא שטר זה בעדו ובשמו חמשה אלפים ושש מאות וחמשים לבנים נקראים אש' יפים וטובים והם משארית חשבון שנשאר חייב לר' אפי' נדה הנז' בלי שום טעות והונאה כלל נפרעי' מהיום ועד תשלו' ששה שנים לזמנים מחולפים ר"ל מהיום ועד שנה תמימה יפרע לבנים תשע מאות וארבעים ואחד וכן יעשה מדי שנ' בשנה עד תשלום הששה שנים רצופים בלי שום אחור ועכוב ובלי שום שיור ותנאי ובלי שאלת זמן ב"ד הכל באחריות גמורה על החייב הנז' ועל באי כחו ועל כל נכסיו מקרקעי ואגבן מטלטלי והאמין החייב הנז' לבעל חוב הנז' ולבאי כחו נאמנות גמורה בפי' כשני עדים כשרים כו' הכל בקנין גמור ושלם מעכשיו בביטול כל מיכי מודעי כו' ולהוצאות כו' ושלא יפסל כו' ושלא ישמטנו בשביעית כו' מסודר כו' וקנינא כו' היה זה ביום ב' י"ג לחדש שבט שנת השל"ו ליצירה פה ראגוזה והכל שריר ובריר וקים עדיו יצחק בינג"מיל יאודה בן אלטביב וקיום ב"ד למטה השיב ר' שלמה כלפון שרצונו שיבא ר' אפי' נדה הנז' פה שלוניקי ויעמוד עמו לדין פנים בפנים כי לדעתו הוא נשאר חייב לו ולראית זה הוציא שטר אחד וזה לשונו בהיות אמת שר' אפי' נדה רודיטי תושב קושטנדינ' ור' שלמה כלפון תושב שאלוניקי השתתפו והיו לאחדים וטענו בקוסטנדינה בספינה א' לראגוזה ושם הספן ניקולו גראמטיקי סחורות שעלו לסך נ"ד אלפים לבנים ונתפשרו ביניהם שמכל ההנאה והריוח שיעשו יקח ר' שלמה הנז' ממונטון לבנים אלף ושמנה מאות ומאותו הריוח שנש' יקח ההנאה ראטה של י"ד אלפים לבנים והשאר ר' אפי' נדה הנז' ובבאם פה ראגוזה נפל הפרש ביניהם והסכימו להפרד משותפות וכן עשו ור' אפ' נדה פרע לר' שלמה הנז' כל הקרן שהי' לו לר' שלמה הנז' באלו הסחורות שהלבישו בקושטנדינה ונמסר מכל הסחורו' שטענו בספינה הנז' בקושט' ונשאר בחזקת ר' אפי' נדה הנז' ולכן בפנינו עדים ח"מ קבל עליו ר' אפי' נדה הנז' בחיוב גמור ובשעבו' כל נכסיו בקנין גמור ובשבועה תמורה לדעת המב"ה ולדעת כל הנשבעי' באמת לעשות בחשבון אחר הגעתו באנקונה בע"ה ויחשוב ההוצאות שעשה ויעשה בדיוק לא פחות ולא יותר ומה שיהיה הנאה וריוח יפרע ויתן לר' שלמה הנז' ראשונה ממונטון לבנים אלף ושמנה מאות ואח"כ האותה ההנאה שנשאר יפרע ויתן ההנאה ראטה של י"ד אלפים לבנים הכל בקנין גמור מעכשיו ובשבועה חמורה בתורה לדעת המב"ה ולדעת כל הנשבעים באמת בבטול כל מיני מודעי כו' ולהוצאות כו' שלא יפסל כו' מסודר כו' וקנינא כו' היה זה פה ראגוזה יום ב' י"ג לחדש שבט השל"ז ליצירה והכל שריר וקים עדין הם עצמם החתומים בשטר של ר' אפי' נדה הנז' שהם יצחק בינגמ' מיל ויהודה אן אלטביב אחר שראיתי השטרות מתביעת ר' משה קאטלאן מורשה מר' אפי"נדה גזרתי ואמרתי שהדין היה עם ר' שלמה כלפון שיבא פה ר' אפי"נדה לעמוד עמו בחשבון והטעם שענין ההרשאה הוא ענין רעוע מאד כמו שכתב הרמב"ם פ"ג מהלכות שלוחין ושותפין זה לשונו היתה לו מלוה ביד אחר אינו יכול לכתוב הרשאה עליה ואפי' היה חוב בשטר מפני שהמלוה להוצאה נתנה ואין אדם מקנה לחברו דבר שאינו בעולם כו' עד זהו הדין שנר' לי מן התלמוד אבל הגאונים תקנו שכותבים על המלוה כדי שלא יטול כל אח' ממון חברו וילך לו למדינה אחרת כו' עד דברים אלו קלים עד מאד ורעועים כו' עד והגאונים שתקנו תקנה זה אמרו שאין אומרים בו יקוב הדין את ההר אלא כדי לאיים את הנתבע אם רצה לדון בהרשאה זו נפטר ע"כ. משמע שאין אנו יכולים לכוף את הנתבע שיעמוד עם המורשה בדין אפי' על מלוה בשטר דאפי' שנר' שאינו כן דעת שאר הפוסקי' כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו אפי' בדבר חמור מזה כל שכן שהוא מעיד שהגאונים בעצמם אמרו כן שאין אומרים בזה יקוב הדין את ההר וכ"ש שיש לומר בנ"ד כן דדוקא אפי' לדעת שאר הפוסקים במקום דליכא טעמא לתקנה שהרי הם לא התקינו אלא כדי שלא יטו' כו' וכאן בנ"ד לא שייך האי טעמא שהרי עינינו הרואות שר' שלמה כלפון הנז' לא במרד ולא במעל בא למקומו כי ע"ד כן נתפרשו ביניהם. ועוד אני אומר שאפי' היינו רוצים לומר שגם בנ"ד שייך תקנת הגאונים מ"מ בנדון כזה שר' שלמה הנתבע הוציא שטר כזה על המרשה לכ"ע הדין עם ר' שלמה קלפון בטענתו שטוען שיבא התובע ר' אפינד"ה ויעמו' עמו בחשבון שהרי כתב הרמב"ם ז"ל ראובן שבא בהרשא' שמעון ותבע ללוי ואמר להד"מ אבל ישבע שמעון כו' עד וכן כל הדברים שתולה לוי בשמעון ידון עם ראובן ויהיה הממון מונח עד שיבא שמעון וישבע ויטול ע"כ וכתב ג"כ הרשב"א ז"ל אלו הדברים בסתם ולא הזכירם בשמו הרי נראה בפירוש אליבא דכ"ע שאין כח ביד ב"ד לכוף לנתבע שישבע לו התובע כו' או אם יש לו טענה כזו דנ"ד ודאי שצריך שיבא המרשה לעמוד בחשבון עם זה הנתבע ואפי' שיש נאמנות בשטר התובע מ"מ פשיטא דדבר ברור הוא שאין הנאמנות מבטל תביעה זו שטען הנתבע דמילתא אחריתי הוי ועדיף טפי מטענת מחילה וק"ל מאד ואין צורך בזה להאריך ואע"ג שכתב הטור סברת דיש אומרים שב"ד ישלחו כתבם לב"ד שבמקום המרשה ויחרימו בפניו ואז ישבע זה עם כל זה אני אומר שיש לדון כמו שאמרתי שאין לכוף לנתבע אחר שהרמב"ם ז"ל כתב שהדין הוא שיבא התובע וכמ"ש ג"כ הטור בעצמו אין לנו להניח דעת הרמב"ם ז"ל והנמשכ' אחריו ללכת אחר היש אומרים ועוד דאיכא טעמא רב שהתובע אומר דקי"ל ודאי שלא יכפור התובע והוא המרשה הריוח שהרויח שענינו הרואות שאין כאן ערמה מהנתבע שהרי עדיו בחותמיו זכין לו השטר שיש בידו שובר ומשבר כח שטר החוב ופשי' דכי האי גוונא הכל מודים שהתובע יש לו לילך למקום הנתבע וכמ"ש הרא"ש בפסקיו בכתובות פ' הכותב על ההיא אתתא דאתחייבא שבועה בב"ד דרב בבי וא"ל בע"ד תיתי ותשבע לי במתן פירוש היו שניהם דרים במקום א' בעיר אחד האיש והאשה והלכו לבית מדרשו של רב בבי לדון לפניו ואמר האיש אחר שאנו מעיר א' כשתחזו' לעירני תשבע לי אלו תתבייש מבני העיר היודעים בדבר אבל בענין אחר אין התובע יכול לכוף את הנתבע שילך עמו במקום שהוא רוצה הרי זכינו לדין שהדין עם ר' שלמה כלפון שהתובע יש לו לבא פה למקום הנתבע ועוד כדי שיתבייש התובע לומר בפניו דבר שאינו אמת ואם תאמר היה לי לחייב לנתבע שיוציא ממון התביעה ואח"כ יבא התובע הא ודאי אינו כן דע"כ לא אמרו שמחייבין להוציא ממון אלא במקום שיש חשש בטענותיו שטוען כן דרך הערמה שאומר כן אע"פי שאין טענתו אמיתית לפי שחושד שהתובע לא ירצה להניח מקומו ולבא למקום הנתבע אבל בנ"ד שאנו רואים בפירוש טענת הנתבע בלתי ערמה כלל ובכח השטר שמוציא טוען מה שטוען הדין דין אמת כמו שכתבתי שיבא התובע המרשה הנז' ויעמוד לדין פה שאלוניקי פנים בפנים עם הנתבע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |