שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/לו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן יחיד מק"ק סיסילאני היה מתקוטט עם אנשי קהלו על עניני מנהגי התפלות באומרו שהיה רצונו להתפלל המנהג הספרדים וזה מכמה סבות אם שנפשו חשקה באותם המנהגים וגם שמיום היותו לא ראה מחזור כי אם כמנהג הספרדים וגם עתה אין להם מחזורי' כמנהג הסיסיליאני להתפלל בהם וגם שהחזנים רובם אינם יודעים להתפלל כמנהג הסיסליאני וכראות ראובן שלא עלה בידו שיתפללו כרצון נפשו היה מיצר לעמוד שם ולהתפלל עמהם אח"כ חלף הלך לו אל מקום אחר עשה לו בית הכנסת חדש לעצמו לקיים מה שאמר ר' חייא בר אבא ומביאו הטור א"ח סי' צ"ח וז"ל כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל ר' חנינא ביומא דרתח לא הוה מתפלל וגם בפירוש אמרו אל יתפלל אדם במקום שיש שום דבר שמבטל כוונתו ומה דבר יותר גדול מזה שמבטל רצונו מפני רצונם ומצר עצמו ואין דעתו מיושבת להתפלל במקום שאין רצונו וע"כ נאמר עת לעשות לה' ובנה הבית הנזכר והלכו עמו יחידי סגולה אשר היו מסכימים לכוונתו ועמדו שם בבית ה' החדש כמו ששה חדשי' ויותר ואחר הזמן הנז' קמו ממוני ק"ק סיסילאני להכריח לראובן וליחידים המתפללים עמו שם בגזרות קלות וחמורות שכל א' וא' יחזור לקהלו ושלא יוכלו לעשות ב"ה חדש וכראות ראובן איך קמו עליו והיו רוצי' להחרימו על לא חמס עשה קם הלך לו לק"ק גריגי שלא היו בהסכמה הסיסיליאני ונתחבר עמהם ונעשו אגודה א' ונשבע על דעת רבים מפורשים וקבל עליו נזירות שמשון בכל תנאיו לבלתי יוכל להתפלל תפלת קבע בעד ה' שנים כי אם בב"ה גריגי והיות השני בתי כנסיו' אגודה א' וקופה א' והמחוי א' ועתה יורינו מורנו מורה צדק אם יוכלו הג' ק"ק להכריחם ליחידים ההם ולראובן הנזכר לחזור כל א' לב"ה שלו ולהתפלל בעל כרחם במקום שאינם חפצי' ושאין דעתם מיושב להתפלל שם כנזכר לעיל ובפרט שהם מוצערים להתפלל כמנהגים ההם ומה גם זאת היות העושים ההסכמה ההיא מונעים את הרבים מלעשו' מצוה וכמו שהביא הרי"בש בתשובה של"א וז"ל קשה הדבר ורע ומר ולא יאמר שהציבור יסכימו לבל יתפללו י' בבית תפלה שיבנה יחיד ויקדישנה כי העושה זה מונע רבים מלעשות מצוה ע"כ. וגם יורנו מורנו אם יש ממשות בהסכמה ההיא אף שנעשית עפ"י רוב הממונים אם לא היו במעמד ההוא לפחות כל הממונים הנמצאים בעיר ואדרבה שאחד מהממונים לא רצה שיבואו במעמד ההיא קצת מהממונים שהיה יודע שלא היו רוצי' בהסכמה ההיא וכשהיו אומרים לו יבא פלוני במעמד לדעת מה יש ברצונו היה משיב כעשה הונח שאינו רוצה ונראה אנחנו אם יש רבים נגד אתם שלא באו במעמד ויהיו בטלים ברוב היש טעם בדבר הזה לעשות הסכמה חדשה בלתי שיהיו שם כל הממונים גדולים וקטנים ואפי' שהיו רובא דרובא כמו שמביא הרא"ש כלל ששי דין י"א בתשו' ז"ל ויותר מזה אני אומר אם בררו מתחלה בעניין זה שיש להם לילך אחר הרוב אם מתא' מהם בטלה הברירה מידי דהיה אסנהדרי גדולה וקטנה עכ"ל וכל שכן בנ"ד שהיו בעיר קצתם ולא נקראו במעמד ההוא אם יש טעם בדברי' וכמו כן מבי' הרי"ק בי"ד סי' רכ"ח תשובת הרש"בא וז"ל ואפי' היתה הולכת אחר הרוב אין הסכמת הרוב אלא כשהיתה במעמד כלם בענין ב"ה דעלמא ע"כ עוד יורנו מורינו על ענין שאומרים הסיסיליאני לראובן שעבר בהסכמה א' שהיה ביניהם לבלתי יוכל שום יחיד מהג' בתי כנסיות להתפלל תפלת קבע בב"ה של הגריגי וזאת ההסכמה לא נכרזה בב"ה ורוב הק"ק אינם יודעים בה וקצת' אומרים שנעשת בזמן שהיו הקטטות בין הג' ק"ק עם ק"ק גריגי ועתה שהלך ראובן להתפלל שם אומרים שעבר הסכמה ורוצים להכריחו שיחזור עמהם ומה שנשבע וקבל נזירות שלא חל נגד ההסכמה הא' וטען ראובן שאותה הסכמה לא נעשית מעול' היה צווח שיראו לו אותה הסכמה ויקבל דינו ושלא היה מאמין בעדותם לפי שהם נוגעי' בדבר ויש להם הנאה רבה בחזרת ראובן עמהם גם טען ראובן שלו יהי כדבריכ' כבר הותרו כל ההסכמו' שהיו ביניהם כשעשו שלו' עם ק"ק גריגי ויש קבלת עדות מהממונים שהיו בימים ההם וגם מהחזן שהוא היה ש"צ כשהותרו כל ההסכמות והכריז ואמר מדעת כל הק"ק שכמה הסכמות היו נגד הגריגי יהיו כחרס הנשבר וראיה לזה שאחר שנעשה שלום בין הק"ק הלכו פרנסי ק"ק גריגי לשאול מא' ק"ק סיסיליאני יחידיה' שהלכו שם בשעת הקטטות והשיבו להם החכ' השלם וכל הק"ק ואמרו שפה בארצנו אינו כמו בשאלוניקי שיש להם הסכמות ותקנות שלא יתפלל שום יחיד אלא בקהלו לבד שהרשות נתונה לכל יחיד לההפלל בב"ה שלבו חפץ ויש מעשה ב"ד בידו מכל הנאמר ועוד טוען ראובן שאף אם כדבריהם יהיה מה שאינו ונודה שההסכמה לא הותרה זה יובן ליחיד או יחידי' שלא באו לכלל עדה שהם קהל אבל יותר מעשרה לא בשם יחיד או יחידי' יכנו והרי הם קהל בפני עצמו ולעול' אימא לך דהסכמה מתחלה לא נעשתה כי אם לפחות מעשרה וכמו שנראה מכח לשון ההסכמה שלא יוכל שום יחיד מהג' ק"ק להתפלל תפלת קבע בב"ה של גריגי יחיד דוקא ולא רבי' שהרי קהל א' כלו מהג' היו יכולי' להתפלל עם הגריגי כי לא נגזר עול קהל א' דבר וא"כ כת היוצאי' נמי כבר נעשה קהל בפני עצמו על הדין ועל האמת ששה חדשים קודם כניסת' בק"ק גריגי ואח"כ נתחברו שתי קהלות בשלום יחדיו ואפי' שנאמר שאינם יכולים להיות יחד ולהתפלל בב"ה תושבי' מפני ההסכמה הנזכרת טוען ראובן שאינם יכולים לצאת מקהל קדוש תושבים מפני שנשבעו על דעת רבים מפורשים שלא לצאת וחוץ מהשבוע' נזירות שמשון בכל תנאיו בפירוש פיהם ולבם שוים וראובן בפרט הקדיש חוץ מהנזיר' והשבועה מאתים פרחי' מעתה ומעכשיו לת"ת של ק"ק תושבי' אם יצא ויבטל שום תנאי מהתנאי' אשר עשה עמהם בין אם יביאו פסקי' מחכמי שאלוניקי שהדין עם שאר הקהלות בין אם יכוף אותו החכ' השלם כמהר"ר יוסף פורמון וגם יורינו מורנו על ראובן שצוה מחמת מיתה כמה פרטי' וציוה להעלות' על ספר על ידי סופר ועדי' ובשטר והצואה כתוב זה לשונו עו' צוה שיושמו מנכסיו חמשים אלפים לבני' בריוח ויהיה בנו שמעון פקיד עליהם והנאת' מהיום ועד עשר שני' יהיה הקדש בעד ישיבה או תלמו' תורה של עיר פלוני מקהל קדוש סיסיליאני כפי שיראה בעיני בנו ע"כ ועברו כשנתי' ימי' מפטירת ראובן ושנס מתני חריצותו שמעון בנו הנז' ועשה כל אשר צוה לו אביו ועתה זה ימים רוח אחרת נוססה על הבן שמעון ורוצה להחליף ההקדש ההוא וליתנו לישיבה ולתלמוד תורה בית הכנסת אחרת לפי שנפשו חשקה בהם ובמנהג' בענין התפלות ומתפלל עמהם ואמר ג"כ לקבוע הוא עצמו ישיבה בב"ה שמתפלל שם יחד עם חברי' יודעי דעת ומביני מדע מקשיבים א' לחברו יותר חכמים ונבונים ויותר ראויים להספקה ההיא ורוצ' לתת ההספקה ההיא לישיבה מהבית הכנסת האחר' והקהל קדוש מסיסיליאני בראותם כוונת שמעון לא טובה עמהם מערערים וטוענים ואומרים שכבר זכו במתנה ההיא ובהקדש ההוא זה שנתים ימים ששמעון עצמו היה נותן ההספקה ההיא בישיבה מהב"ה שלהם ושלא יוכל ולא יורשי' ולאו כל כמיניה להחליפה ולא ימיר ושמעון טוען ואומר כי הרשות נתונה לו לעשות כאשר ישר בעיניו להחלי' ולהמיר מב"ה א' לאחר כל כמה פעמים שלבו יחפוץ שכן כתוב בצואה כפי שיראה בעיני בנו דמשמע שהמעות יהיו הקדש כל משך הזמן הנז' אמנם הרשות בידו לתתם אל המקום אשר יהיה שמה רוחו ונפשו ומה גם דאמדי' דעת האב שאם היה יודע שהבן יקבע ישיבה הוא עצמו ודאי שהיה מניחם לישיבת בנו ולא בישיבה אחרת ומייתי בהאי מוה"ר אליה מזרחי שאלת תשו' נ"ג וכההיא דפ' יש נוחלין הרי שהלך בנו למדינה הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה ואמר רב נחמן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא דאזלינן בתר אומדנא דדעתא דאלו היה יודע שבנו קים לא היה כותבה לאחרים ע"כ וא"כ אף בנ"ד אמדי' דעתו שאם היה יודע שבנו יקבע ישיבה בודאי בנו היה קודם לכל אדם כי כל ישעו וכל חפץ אביו להועיל לבנו בלמודו שקבע ישיבה לעצמו ודיקא נמי לישנא דאביו שכתב ז"ל והכאהם מהיום כו' יהיה החד' בעד ישיבה או תלמוד תורה ולא כתב בעד הישיבה עם ה' הידיעה מאחר שמכמה שנים היתה קבוע ולא די זה אלא שנתב כפי שיראה בעיני בנו כמו שכתבנו וגם רוצה ראובן לתת מה שהיה נותן לתלמוד תורה של ק"ק סיסיליאני לת"ת של ק"ק תושבים מהטעמים האמורים ובפרט מכח החיוב שנתחייב לק"ק תושבים וז"ל החיוב ונתחייב ראובן לתת קופ' ותמחוי ערכו נדרים ונדבות וכל דבר לק"ק תושבים כיחיד מהק"ק הנז' כמו שהיה נותן לק"ק סיסיליא ביחד וכל זה עם כל החזוקים החמורי' שבועה ונזירות והקדש ובני סיסיליא אומרים כי אינו נכנס בכלל חיובו ה"ת והוא טוען שנכנס ולזה כיון גם כן זאת ועוד טוען ראובן שאפי' שלא היה חיובי משמע אף בתלמוד תורה שאינו רוצה לתתו שם כי אם פה להיות כי מעולם לא חל ההקדש בשתים ישיבה ות"ת כי אם בא' מהם שכן צוה מורישו בפיו ואמ' והנאתם יהיה הקדש בעד ישיבה או תלמוד תורה או חלק או ישיבה או ת"ת ולא שתיהן עוד יורנו המורה אם יש סמיכות בדברי השכיב מרע שכתב יושמו ולא כתב לשון נתינה או הנחה או חלוקה הנמצא בספרי הפוסקי' עוד יורינו מורנו על ענין ההקדשות שהקדישו ראובן ואביו ובני משפחתו בעודם עמהם בק"ק סיסיליאני אם יוכל ראובן להוליכם עמו בב"ה האחר שהלך שם להתפלל וגם ממה שנמצא כלי הקדש בסתם בלתי בעלי' מיוחדים אם כת היוצאי' גם הם יקחו חלקם ובאי זה אופן יחלקו אותם אם לפי ממון או לפי נפשות על הכל יורינו מורנו מה משפט השאלות הנזכרות ומה' תהיה משכורתו שלימה:
תשובת השאלות ה' יודע כי לבי בל עמי מכמה סבו' ואפילו עיון ההלכה אשר אני צריך ללמוד עם חברי הישיבה יצ"ו אין לי פנאי לעיין ומ"מ לא יכולתי להשיב פני הנבונים ומעולים בני הנבון ונעלה כה"ר יצחק אלמושנינו נ"ע ריקם שחלו פני לכתוב הנראה לע"ד באלו השאלות ולא אאריך כעת בראיות רק לגלות הנר' לע"ד:
ועל השאלה הא' הדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא שאין כח לשום קהל להכריח לשום יחיד שיבא ויתפלל בבית הכנ' אשר התפללו אבותיו והוא עד עתה אם לא יהיה מצד ההסכמה קדומה מקובלת מכולם וזה אני אומר בין מצד הדין בין מצד המנהג אם מצד הדין כבר כתב' כמה פעמים דכל קהל וקהל כעיר בפני עצמו וכמו שמי שרוצה לצאת מעירו לדור באשר לבו חפץ א"י בני העיר לעכבו מלצאת אם לא מדינא דמלכות' כמו הסירגוני' וכיוצא בהם גם עתה למה לא יבא מקהלו לקהל אח' פשיט' דלא גרע כ"ש בטענה חזק' שטועני' שאינ' יכולי' להתפלל בכוונה כלל ואיך איפשר שנאמר שהקהל יכופו לבטל יחיד או יחידי שלא יעבדו את ה' וכבר אמרו שאין אדם למד תורה אלא במקום שלבו חפץ ואפילו יש לאדם רב בעירו והוא רוצה לצאת ללמוד עם רב אחר שלבו חפץ בו יותר אין אביו יכול לעכבו ואפי' שיצטער אביו מפרידתו אין לו לחוש למצות אביו כדי ללמוד תורה ואפילו שאין לך מצוה גדולה יותר ממצות כבוד אב ואם שהוקשה כבודם לכבוד המקום ודין זה הביאו הר' בעל תרומת הדשן ז"ל סי' מ' וא"כ פשיטא וכ"ש וק"ו בנדון דידן שיכול לצאת מקהלו הא' כדי להתפלל בכוונה ולעבוד את ה' ואם מצד המנהג ג"כ דבר ידוע כי בקוסטאנדינא רבתי ובשאר מדינות ועיירות כיוצא בה מעשי' בכל יום אנשי' כשהיה להם דבר לסבה מה יוצאי' מקהל זה והולכי' לקהל אחר ואין דובר להם דבר כי אין מכריחי' לשום אדם שעמד הוא ואבותיו באותו מקום כיון שעתה אין רצונו להתפלל אלא במקום אחר ואפי' בעיר הזאת שאלוניק שיש להם תקנ' לעמוד כל א' וא' בקהלו לפעמים קצת מהם נפרדי' מן הקהל והולכים ומתפללים במקום אחר ואין מוחה בידם ועוד היום שתי קהלות מספרד חשובות וחלוקות זו מזו ק"ק גרוש ספרד יצ"ו לסב' הפרשי' שנפלו ביניה' יצאו מקצתם ועשו בית הכנסת לעצמם גם ק"ק שלו' יש קצת ימי' מעטי' שיצאו מהקהל מקצת' והלכו להתפלל בבית הכנסת פרובינצה במקו' שלא שיערו הם ולא אבותי' ואפי' שמערערי' עליה' קצת אין מערעי' עליה' אלא מצד שהיה בניהי' הסכמ' קדומה אב' בלא"ה פשיטא ופשי' שאין כח לרבי' להכריח ליחידי' להתפלל אלא במקום שירצו א"כ השאלה א' פשוטה שיכולים אלו היחידים לצאת ולהתפלל במקו' חפצם ולשאלה השנית שאומרים שיש הסכמה שלא יוכל שום יחיד להתפלל בקהל קדוש גריגי אם אמת הדבר שהסכמה זאת נתקבלה בקהל שהוכרז' וקיימ' נראה בעיני שאין הדבר ברור בטענה שאומרי' דדוקא יחיד אמרו אבל לא צבור ואפי' שיש צד לומר כן מטעמא דקי"ל בנדרי' ושבועות פיו ולבו שוין בעינן והסכמות הקהלו' דין נדרי' ושבועות יש להם וכמו שפסק מורי הרב הגדול כמהרר"י טאיטאצק ז"ל ומטע' זה היינו יכולים לו' דה"נ כיון שהוציאו בפיה' שלא יוכל שו' יחיד נר' דדוקא על יחיד גזרו ולא על עשרה שהם נקראי' עדה כמו שידוע ועוד טעם אחר שלא על דעת שיצאו י' מהסיסיליאני בבת א' להתפלל עם הגריגי בקבע א"כ י"ל דעל דבר דלא שכיח לא גזרו ולא עלה במחשבת' לגזור ומ"מ לא הייתי מסכן נפשי להורות היתר מן הטע' הנז' אבל כיון שיש ספק במציאות ההסכמה אם הוכרזה ונתקבלה אם לא גם שיש ספק או קרוב לודאי שאפילו אם הוכרזה הותרה ויש רגלים לדבר כנזכר בשאלה שכן הוא אם כן ס"ס וכל ס"ס אזלינן לקולא כ"ש וק"ו שכפי הטעם שאו' נכרי' דברי אמת ועוד אני אומר שהם היוצאי' להתפלל עם הגירגי נאמנים על עצמ' יותר ממאה עדים וא"כ כיון שהם ההולכי' אומרי' שההסכמה הנז' לא הוכרזה או שהוכרז' והות' הם נאמנים על עצמ' ולא הכת מנגדת וכבר הארכתי במקום אחר יותר מדאי ודי לנו עתה בזה וע"מ שאומר' שהסכמה שלא נמצאו בה כל הממוני' אם עלתה הסכמה או לא גם בזה דבר פשוט שצריך כל הסכמה להיות מקובלת ומקויימת על כל הקהל שתהיה עשויה ומסודר' במעמד כל הממוני' מן הקהל ושיהיו הרוב מוסכמי' לדעת א' במעמד כלם גם בזה כתבתי כמה ראיות. ע"מ שבא בשאלה משטר הצואה שצוה הש"מ שיושמו מנכסיו ן' אלפי' לבני' בריוח כו' כנז' בשאל' שעתה שמעון בנו רוצה להחליף ההקדש ההוא וליתנו לישי' אחר' ולת"ת בבי' הכנס' אחרת לפי שחשק נפשו בהם ובמנהג' בענין התפלות ולהתפלל עמהם ואומר ג"כ לקבוע הוא עצמו ישיבה בבית הכנסת שמתפלל שם כו' וכנז' והסיסלאני טוענים ואומרים דלאו כל כמיניה להחליפה כו' כנז' גם על זה רואה אני דבר שמעון דבר ידוע מה שכתוב בתוספות בהגוזל קמא האומר תנו מאה דינר לעניי' סתם יתנו לעניי אותם העיר מ"מ כתוב במרדכ"י מעשה בא' שנתן מקצ' נכסיו לצדקה בעת מותו לימים ירדו קרוביו מנכסיהם וגדולי' היו אומרים שיש ליתן אותה צדקה לקרוביו משו' דאמדינן דעתו שאלו ידע שירדו קרוביו מנכסיה' לא היה מניח קרוביו ונתן לאחרי' וגדולי' אחרים חולקים עליהם דאדרבה אמדינן דעתיה איפכא דמידי הוא טעמא דיהיב אלא כי היכי דתהוי ליה כפרה ותלך לפניו צדקתו והשתא דקרוביו עשירי' ימנע עצמו מלעשות מצוה לעצמו וימתין עד שירדו מנכסיהם ועד אותו זמן יהיה נדון אלא ודאי הואיל ובההיא שעתא עשירי' היו אין להם באותה צדקה אלא כשא' עניים וע"כ לא פליגי הני רברבי אלא במי שצוה סת' לצדקה ולא השליט לשום אדם בפירו' עליה הא אם השליט לאיז' אדם פקי' ושליט עליה' לעשו' כאשר יר' בעיניו פשיטא דלכ"ע אותו השליט או הפקי' יכול לעשות כאשר יר' בעיניו ז"ל מהרי"ק ז"ל משרש ח' אעפ"י שכתבו הפוסקים דדוקא צבור רשאין לשנות אבל לא גבאי הלא כתבו התוספות כל דבר מצוה אפילו גבאי יכול לשנו' וכן כתב בספר האשירי ואפילו למי שחולק איפשר דהיינו דוקא בגבאין הממוני' על צדקת עירם אבל כשבני עיר אחר' שולחי' מעות לצדקה לגבאי עיר אחרת או כשנוחי נפש מניחים איזה מעו' לצדקה וממני' גבאי' על אותם מעו' ודאי מסתלקי מאותם המעות ונותנים הכח לאות' הגבאים ויש להם כח כמו בני העיר מצדקת עירם א"כ בנ"ד הדבר ברו' דכיון דהשליט ראובן לבנו שמעון על הממון הנ' שיעשה כאשר יר' בעיניו יש לו כח לשנו' כמו שיראה בעיניו והרי דין זה יוצא מהא דאמרינן שאם יש חבר עיר פירוש אד' גדו' שהכל גובין על דעתו והוא מחלק לעניים כפי מה שנראה לו הרי זה יכול לשנותו לכל מי שירצ' לצרכי העיר וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות מתנות עניים וז"ל רשאין בני העיר לעשו' מקופה תמחוי וכו' ולשנותם לכל מה שירצו מצרכי צבו' ואעפ"י שלא נתנו כן משעה שגבו ואם היה במדינה חכם גדול שהכל גובין על דעתו והוא יחלק לעניים כפי מה שיראה לו הרי זה רשאי לשנותם לכל מה שיראה לו מצרכי צבור עכ"ל וכל זה יוצא מהא דאמרינן בגמרא בפ"ק דב"ב רב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנא דכל דקאתי לתת מעות לקופ' אדעת' דידי קאתי ולמאן דבעינא יהיבנא ליה והדברים ק"ו ומה התם דלא הוי אלא מכח אומדנא אמר שיש ברשותו לשנות לכל מה שירצה בנדון דידן דאמר המצוה בפי' מה שיראה בעיני בנו פשיטא ופשיטא שיש כח בידו לשנות כמו שיראה בעיניו כ"ש שאינו משנה לדבר צדקה אחרת אלא ממש לת"ת ולחברי הישיבה נראים בעיניו הגונים יותר ויותר דבהא ליכא מאן דפליג כלל ועקר. ועל השאלה מלשון יושמו נראה בעיני שלשון יפה הוא ומועיל בכי האי גוונא כמו שמועיל לשון הנחה לדעת הרא"ש וכל הלשונות אינו מוכרח שימצאו בלשון הפוסקים וראוי לדון העניין כפי כוונת המצוה ולאפס פנאי לא יכולתי להאריך בזה גם מה ששאל השואל בעניין ההקדשות אם יכול ראובן להוליכם עמו בב"ה אחר כו' וגם מה ששואל מה שנמצא מכלי הקדש בסתם נראה בעיני דבהא ודאי אין כח לראובן להוציא ההקדשות ההם מאותו ב"ה להוליכם לב"ה א' כיון שכבר זכו בהם באותו ב"ה ויש לי ראיות לזה מתשובת הרא"ש שכתב שנדבות שהתנדבו לצורך ב"ה או לצורך בית עלמין יכולים בני העיר לשנותם כו' אפי' אם הבעלים מעכבים הרי משמע שמאחר שזכו בהם בני הקהל אין כח לבעלים עליהם כלל וכן יש לי ראיות אחרות אלא שכבר כתבתי שאין כוונתי להאריך גם שהרב הגדול כמהר"ר אליה מזרחי כתב בתשובותיו שאין לנפרדי' מן הקהל ליקח מחפצי הקהל שהוקדשו שם ולא נתנו לי פנאי לעיין ולראות עתה לשונו אבל מ"מ נר' בעיני שהדין דין אמת שכל ההקדשות זכו בהם ק"ק סיסיליא הן מיחידים ידועים הן מכלל העם אין כח ביד הנפרדים ליקח לא כולם ולא מקצתם הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי אני שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |