שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/רו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה שהיה כך היה ר' היה עני חוזר על הפתחים והניח אשתו מעוברת וילך לו לארץ מצרים מעוני וחוסר כל ואחר ילדה בת ואם הילדת בראותה שאין לה כח לקיימה נתנה את הילדה לבעל הבית א' שמתו כל בניו ובעל הבית ההוא ואשתו קבלו עליהם לגדל אותה ולהשיאה סמוך לפרקה ומכל זה לא ידע אביה בדבר ואחר הימים שנתגדלה ותהי כבת תשע בא האב והכיר בתו ביד מי היתה ויברך אותם על הטובה אשר גמלו עם בתו כי ראה אותה מעולפת ספי' ורוב מיני תכשיטין גם שהיו מתקנין לה נדו' ומשתדלין לקדשה וחזר האב ללכת למצרים ומתוך הדברים נכרו דברי אמת וכ"ע ידעי שהאב הניח את בתו כדי שהם ישיאו אותה כפי רצונם למה שיזדמן להם אלא שאין עדי' בדבר שהוא עשאם שלוחים ואחרי שהלך העני לארץ מצרים בקשו איש ואשתו בחור שנזדמן להם ע"פ רצונם וידרו לו נדונ' ויקדשוה לו ואחרי ו' חדשים נתקוטטו עמו וישליכו אותו מהבית כי היה זמן רב שהכניסו את התתן בביתם וילמדו את הילדה למאן ומאנה בב"ד והבחור צועק כי היא ארוס' ואיך תצא בלא גט גם אחרי המיאון נתקבצו ב"ד של ג' ויקראו לבעל הבית ואשתו ואמרו להם איך קדשתם אותה ולא יראתם שמא יקדשה אביה במקום אחר כחששת ה"ר מנחם מיוני ויענו איש ואשתו ויאמרו לפי תומם והלא הוא עני ומדולדל והוא א"ל בפי' שידינו כידו בכל מה שנעשה והב"ד בשומעם את דבריהם אמרו ליה א"כ הרי עשה לכם שלוחים ואיך תפטרו אותה במאון ונתביישו בפני ב"ד וכשיצאו לחוץ למדו להם שיכחישו בדבר וחזרו לו' שמעולם לא הרשה אותם האב ואין עדי' בדבר על ענין השליחו' וקצת מהחכמים נסתפקו בדבר זה ופקפקו לאסור לכתחלה להנשא בלא גט מטעם שכתב ר"ת וכמש' המרדכי אחריו וכמה רבוותא דהיכא דליתיה האב בעיר חוששין שמא יתרצה האב והוו להו קי' למפרע אלא שנסתפקו אי היינו דווקא כל זמן שהיא לא מאנה אבל השתא שמאנה לא חיישינן שמא שמע ונתרצה דדוקא שמא יתרצה אמרינן שמא נתרצה לא אמרינן וכיון שמיאנה תו לא מהני רצוי האב כמו שאמר הר"ן או דילמא כיון שעברו ששה חדשים בין הקדושין למיאון ואבי הנערה במצרים קרוב הדב' לומר ששמ' ונתרצה ותו אינו מועיל המחאה גם נסתפקו בהבנת לשון המרדכי שכתב דהיכ' דליתיה בעיר הלכה כרב ושמואל אי הוי גט ומיאון יחד דהכי משמע לישנ' דהלכה כרב ושמואל ולעיל מיניה כתב צריכה גט או מיאון דמשמע דבחד סגי ועוד קשה תיבת הלכה וכי הלכה מכלל דפליגי והלא לפי סברת ר"ת לא אפליגו אלא היכ' דאיתיה בעיר דהיכ' דליתיה בעיר ליכ' למימר מרתח קא רתח וכ"ע מודו דחוששין עוד נסתפקו בתשובה שהבי' המרדכי שם גבי קטנה דאז' אבוה למדינת הים ושבק ביתי' ריקם כו' שכתב בסוף השאל' ז"ל ועתה לפי דרכנו תועיל הקדושין אלו שלא תצא ממנו אם לא בגט ומיאון וכו' אם פי' גט ומיאון יחד כסב' רב ושמואל או אם פירושו גט או מיאון גם נסתפקו בתש' שהבי' מהר"יק בסי' ק"נ מספ' הישר דבמיאון סגי אבל גט מספק' לה אי פליג אההיא דר"ת דהיכא דליתיה בעיר חוששין שמה יתרצה האב והוו להו קדושין למפרע גם נסתפקו לומר דאפי' מאן דסבירא ליה דאין חוששין כסברת קולון דילמ' לא הוי אלא בגבר' תגרא אבל בנ"ד שהוא עני אנן סהדי דניחא ליה וחוששין קרוב לודאי שנתרצה וליבעי גט גם נסתפקו בענין השליחות כיון שהודה השליח והמשלח אינו מכחישו אם יש לחוש בשליחות ההוא וקצת מהחכמים רצו להצריכה גט וקצתם אמרו שישלחו כתב לאבי הילדה כיון שהו' במצרים ואפשר למיקם עלה דמלתא אם עשאם שליח או אם שמע ונתרצה וקצת מהחכמים רצו להתירה לכתחלה מיד אע"ג דאפשר למיקם עלה דמלתא לא חששו להצריך שליחו' הכתב לגלות דעת האב ועת' יורנו מורנו הרב את הדרך אשר נלך ואת המעשה אשר נעשה ושכמ"ה:
תשובה
דבר ידוע לכל כי יש בדין זה כדי להאריך למי שירצה להבי' מחלוקת האמוראים והפוסקי' אך דרכי באהבת הקצור ודרך כלל אני אומ' שרבו דעות הפוסקים אלה בקצה אחד מן הקולא ואלה בקצ' האחד מן החומרא ויש דעת אמצעית בין שני הקצוות.
הקצה האחד הגאונים והרי"ף ז"ל והנמשכים לדעתו מן האחרונים שדעתם שקטנה שנתקדשה בלא דעת אביה רצוני שקדשה היא עצמה לאיש מבלי רצון אבי' שדעת' ז"ל שאפי' שכששמע האב ואומר שרוצה בקדושין ואפילו הקדושין עדין בעין ויש אומרים שאפי' ששדכה אבי' לזה שקדשה עצמה בין שהיה אביה בעיר בין שלא היה בעיר הקדושין אינם קדושין כלל הקצה האחד מן החומר' אותם דסוברים דהלכה כרב ושמואל דבין יהיה האב בעיר ובין הוא בעי' אחר' צריכ' גט ומיאון גט דלמה נתרצה האב מיאון שמא הרואה שהוציאה בגט יחשוב שהיתה מקודשת ויאמר שאין קדושין תופסין באחותה וכשיראה שיוצאה במיאון יבין ויאמר שהגט היה מספק ולא יטעה הדעת האמצעי דעת הרמ"ה והרא"ש מסכים לדעתו דכל עוד שלא ידענו רצון האב אינה מקודשת אבל נתברר בפירוש ששמע הקדושין וכששמע נתרצה הוו קדושין משעת שמיעה ובנדון זה היה אפש' לדון ולומר שנערה זו מותרת להנשא בלא גט מטעם דאיכ' ס"ס ספק שמא ידע האב קודם שמיאנה או שמא לא ידע ומיאונה סגי להתירה ואת"ל ידע האב קודם המיאון שמא לא נתרצה ועוד איכא ספק' אחרינא שאפי' את"ל שידע ושנתרצ' שמא הלכה כהרי"ף ושאר הנמשכים לדעתו שהם רבים שאפי' נתרצה אין הקדושין כלום א"כ היינו יכולים לומר שילדה זו בחזקת פנויה היא עומדת אך אמנם עומד לפנינו סברת ר"ת שהביאה המרדכי שכתב וז"ל אך ר"ת פירש דהא דעולא לא מיירי אלא כגון דאיתיה לאב דאי ליתיה לאב איך יתיר עולא ספק א"א שמא יתרצה האב והוו להו קדו' למפרע אלא ש"מ דאיתיה לאב ובהא פליגי רב ושמואל סברי מדשתיק אודויי אודי ליה ועולא סבר מרתח קא רתח ומ"מ מרבנו תם נלמוד אליבא דעולא כשאין אביה בעיר בעינן גט או מיאון ואליבא דרב ושמואל בעינן תרוייהו ואפי' בעיר דבהא איפליגו ע"כ וכפי הנר' מי שיעיין שם במרדכי ימצא יש רבנים מסכימים לדעתו ומיהו בדור הזה מי יערב אל לבו לעשות מעשה להקל דבר ערוה נגד סברת ר"ת אלא שמ"מ דברי ר"ת צריכים עיון שכיון שהוא ז"ל כתב היאך יתיר עולא ספק א"א שמא יתרצה איך אמר דמר"ת נלמוד גט או מיאון לספק א"א מה מעלה ומוריד מיאון:
עוד קשה שהרי כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו על קטנ' שהלך אביה למדינת הים והשיאה אמה ואחיה וה"ר מנחם ז"ל היה אומר דאסור לקיימה מטעם דחיישינן שמא קדשה אביה לאחר שם והק' לי ר"ת דלדבריו אם מת אביה במ"ה תהא אסורה לעול' שמא קדשה אביה ואין אנו יודעי' למי והשיב נהי דלל"ל שמא קיד' לשמ' יקדש אי' ל"ל כדאמר רבא כו' עד ומיהו נר' דכיון דלא חיישת בשום פנים לשמא קדש א"כ מותרת היא לעולם וכל שעתא אמרינן עדין לא קדש ומותרת היא לו כו' עד אבל הכא לא יעבו' למפרע למת שתתקדש לבסוף וכיון דלא חיישינן שמא קדש לעולם היא עומדת בהתר א"כ נר' דבשלמא אי הוה דעת ר"ת כדעת הרמ"ה דכתב שאם יתרצה האב היו הקדושין חלין משעת רצוי ניחא אבל כיון דהוא סב' דחיישי' שמא יתרצה האב והוו קדושין למפרע איך מותרת במיאון דנר' דלפי דעתו א"א לצאת בלא גט וקודם שאבא ליישב דברי ר"ת ראיתי ליישב הספקות שנסתפקו בלשון המרדכי וזה החלי לספק הראשון בלשון המרדכי שכתב דהיכא דליתיה בעיר הלכה כרב ושמואל אי הוי גט ומיאון נראה בעיני דפשיטא דכיון שכתב הלכה כרב ושמואל ודאי גט ומיאון יחד בעינן דמאן פליג לומר בהא הלכה כשמואל ולא בהא ומה שכתב למעלה מר"ת נלמד היה אפשר ליישב ולומר דהכי קאמר גט לבד בנערה דלא שייך בה מיאון או מיאון נמי לקטנה שהרי כתבו הפוסק' דשייכי הני פסקי בנערה כמו בקטנה אלא דנער' לא שייך מיאון ומה שסיים או מיאון פי' על הגט הנז' דהיינו בקטנה זה היה אפשר לומ' אלא שכפי האמת אינו מתיישב מה שאמר אח"כ ואליבא דרב שמואל בעינן תרוייהו ומשמע בפירוש דאליבא דעול' לא בעינן תרוייהו לכן אני אומר שלעולם קודם שידענו רצוי האב על הסתם אף עפ"י שעבר זמן רב שאפשר שכבר ידע האב מקדושי בתו מ"מ איפשר מועיל מיאון כל עוד שהיא קטנה לפי שנאמר שאין לחוש לומר שמא נתרצה האב קודם המיאון ואח' רצוי האב המיאון אינו מועיל כלום אלא ודאי נעמיד אותה בחזק' התר ולשמא נתרצה לא חיישינן בהכי פירושה מר"ת נלמוד ירצה מכח ר"ת שכתב איך יתיר עולא ספק אשת איש יש לנו ללמוד דהיכא דליתיה האב בעיר בעינן גט לפחות או שמ' מיאון והטעם דאע"ג דלפי דעת ר"ת אי אפשר שיחלוק עולא על רב ושמואל אלא בדאיתיה האב בעיר מ"מ לא יחוייב לומר דהיכא דליתיה בעיר שיודה לרב ושמואל לגמרי דאפשר לומר דלחשש שמא נתרצה האב דהיא חששה גדולה חושש ובעי גט אבל מיאון לא בעי דלחששה שמא יאמרו דלא תפסי קדושין באחותה חששה כזו קלישא ולא חש עליה עולא או שמא צריך מיאון נמי כדפרש אבל רב ושמואל ודאי תרתי בעו זהו מה שיש לנו ללמוד מכח ר"ת אבל כנר' לי דאיתוק' הלכה כרבינא דלא סבר בהא כרב ושמואל הני מילי היכא שהאב בעיר כדפירש ר"ת דזה מבואר בדבריו אבל היכא שאין האב בעיר אין הדבר ברור בדברי ר"ת דהלכה כשמואל לגמרי אבל איכ למימר דהלכה כשמואל בכל ואיכא למימר דדוקא לגבי גט עבדינן כותייהו אבל לגבי מיאון לא ועוד יש לפרש גט ומיאון ה"פ ודאי על הסתם תרוייהו בעי ומ"ש גט או מיאון במקום שנתרצה האב שידענו כן שידע ושתק גט לאפוקי מהרי"ף ז"ל אבל במקו' שידענו שעדין לא ידע האב מיאון לבד סגי לפי שנתבטלו הקדושין במיאונ' ואעפ"י שאח"כ ידע האב ונתרצה לא הוו קדושין כלל ואינה צריכה גט:
ועל תיבת הלכה כבר עם מה שאמרתי נתיישב שפיר שהרי לדע' ר"ת כפי מה שפירשתי לא ברי' לן דהלכ' כרב ושמואל דבעו תרוייהו גט ומיאון דאפשר לפרושי דבחד סגי אליבא דעולא ותו למה לא יאמר הלכ' כרב ושמואל כערך שאר הפוס' דסברי דאין הלכ' כרב ושמואל דהאי דנקט רב ושמואל אפי' נימא דלדידי' עולא לא פלי' בדליתיה לאב מכל מקום משום דאינהו רב ושמואל קמאי דאמרי הכי קאמר הלכה כשמואל:
ועל התשובה מהאיש שהניח ביתו רקם כו' שכתוב אם לא בגט ומיאון איני יודע מנלן למידחק ולומר או מיאון מאחר דאיכא גאונים דסברי הכי כרב ושמואל דצריך תרוייהו ובודאי כאשר נתרצה בלשון כזה לפרש גט או מיאון היה צריך הכר' גדול מה שאין כאן:
ועל מה שכתב מהררי"ק ז"ל שרש ק"ן נר' בעיני דלא פליג אהא דר"ת דהיכ' דליתיה בעיר חוששין שמא יתרצה האב דהכא הכי קאמר ועל קטנה שנשאת ואביה במדינת הים נר' בעיני קדושין דרבנן וצריכ' מיאון היינו לדעתי בדידעי' שלא שמע האב דהיינו דפליג דס"ל שלא תקנו רבנן נישואין לקטנה שאביה קיים ולדידהו לא צריך אפי' מיאון ומ"ש למעלה אין קדושיה קדושין היינו לגבי שאינה צריכה גט כדסבר רבינ' כנ"ל ולא נחית מהררי"ק התם לחלק בין גבר' תגרא לאינש אחרינ' כיון דהוא בתר' ולא פירש ולענין מה שנסתפק שאמר הבעל הבית לאשתו שעשאם אב הקטנה שליח לקדשה נר' בעיני ודאי שאין לחוש בזה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ' ג' מהלכות אישות וז"ל כל העושה שליח לקבל קדושין צריך לעשות בפני עדים דכתב הר' מגיד משנה ז"ל שדבר זה מוסכם מן הפו' ונלמד מדין שליח קבלת גט ולא עוד אלא שאומר אני שהראב"ד ז"ל כתב כן אפי' בשליח האיש לקדש אלא שבשליח האיש לקדש או לגרש שאר הפוס' לא הסכימו לדעת הראב"ד אלא סברי שאין צריך עדים מ"מ בנ"ד ודאי שהיה צריך עדים דאפי' היה מודה האב שהאמת שעשאם שליח לא הוי כלום אם יש עדים שאין דבר שבערוה פחות משנים כמו שידוע שהאיש והאשה שמודים זה לזה בקבלת קדושין אינן קדושין כלל אם לא היה בפני עדים עוד יש בנדון שלנו שאפי' את"ל שהיה ראוי לחוש למה שאמרו בעל ואשתו שהאב עשאם שליח לקדש את בתו מאחר שיכולים אלו לתת אמתלאה לדבריהם והי' נראית לעין שהטעום הבית דין שאמרו להם למה לא חששתם שמ' קדשה אביה שמן הדין חשש' זו אינה הלכה והם הבעל הבית ואשתו נבהלו במה שאמרו להם הב"ד לכן אמרו כן בחושבם שבעת ההי' כבר הנערה פטורה במיאון שעשתה והקדושין שנעשו עלידם נתבטלו וכ"ע לאו דינ גמירי וכשיבאו להם הדברים כהוגן לא נחשדו הישראל להכשיל בענין כזה כ"ש באלו שאנו רואים שכל כונתם וחפצם לעשות מצוה ולזכות את נפשם להשי' הנערה הזאת ואיך יעלה בדעת ירצו להכשילה וישימו נפשם בתחתית שאול ולגרום ממזרים בישראל ומ"מ הלכה למעשה בנדון שלפנינו אעפ"י שיש מקום רב להקל נר' בעיני כיון שהבחורה עדיין קטנה היה וליכ' כל כך עיגונ' ואפש' לברר הדברים ראוי לחוש לסברת הגאונים הסוברים שהלכ' כרב ושמואל שיש לחוש שמא נתרצה האב וצריכה גט ומיאון וכן דעת ר"ת כפי מה שפי' והראתי פנים הנר' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |