שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קעז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן קדש בתו לשמעון ובשעת קדושין נתן שמעון לארוסתו במתנה גמורה מאה משקלים זהב וחמיו נתן גם הוא לחתנו חמשים זהובים במתנה כדי לזכות באלו המתנות שנתן חתנו לבתו ואחר זמן נכנס שמעון לחופה וילדה אשתו בן ועברו ימים מועטים ונפטר שמעון לבית עולמו וחיי לרבנן שבק ונטלה אשתו כל הנדוניא והתוספ' שהביאה מבית אביה וכשראו יורשי שמעון שנטלה אשתו כתובתה ותוספת שלה נטלו גם הם המתנות שהם הסבלונות שנתן שמעון לארוסתו בשעת הקדושין וראובן בקש ליקח המתנות שנתן לחתנו בשעת קדושין מיורשי שמעון ויורשי שמעון מבקשים טענות ואומרים מאחר שנשאר מאחינו בן יורשו אין אנו חייבים לפרוע לך המתנות שנתת בשעת הקדושין לחתנך ע"כ.
תשובה
המתנות שנותנים לארוס ונכנסו לחופה אח"כ דבר פשוט הוא שהם מהבעל לעולם ואם מת בניו או יורשיו יורשים אותם המתנות ודוקא שלא באו לידי נשואין אז חוזרין וכמו שחוזרין המתנות שנותן הארוס לארוסתו בשעת אירוסין או שדוכין ונתבטלו אז חוזרין וכן מה שנותנים קרובי הארוס הכל חוזר בביטול האירוסין וכמ"ש הרשב"א בתשובה הביאה ב"י וז"ל המשדך בתו לחברו ושלח לו בגדים ותכשיטין ואח"כ נתבטלו השדוכין בין שחזר הוא בין שחזרה היא אם נתבטלו השדוכין החתן חייב להחזיר לה את הכל דכי היכי דהדרי סבלונות דשלח איהו לה הכי נמי הדרי מדידי' לדידה דאמדן דעת' הוא שלא שלחה אלא על מנת שיכניסנה לחופה כו דהא דתנן לה בהשולח סבלונות לבית חמיו ולא תנן נמי בשולח אבי הכלה לחתנו אורחא דמילתא נקט כו' ע"ש באבן העזר סי' ן' הרי לך בפירוש שכתב אלא על מנת שיכניסנה משום הכי כשנתבטלו השדוכים חוזר אבל כיון שכנסה כבר נשלמה כונת האב ושוב אינו חוזר ע"כ:
ומכאן היה נראה דדיו לאב להיות כנדון וכמו שהכניס' לחופה מתנות שנתן האב מהכלה לחתנו שוב אינם חוזרים והרי הם שלו ומיורשיו אחרי כן הסבלונות ששלח החתן לכלה בשעת אירוסין והגיעו לידי נשואין היה לנו לומר שהרי הן של הכלה ויש להן דין נכסי מלוג שאם נתאלמנה או נתגרשה תטול אותם הסבלונו' מלבד כתובת' אבל מצאנו ראינו שהסבלונו ששולח החתן לארוסתו מעולם אינם חוזרין והטעם דאמדינן דעתו של החתן שאינו שולח אותם אלא מפני שהיא תחזור אותם לידו ויעשה מהם מה שירצה ועל דעת כן הוא שולחם מה שאין כן בסבלונות שנותן אב הכלה לחתנו וכן נר' המנהג פשוט וכתב הרמב"ם והביאו הטור א"ה סי' כ"ג הנושא אשה סתם כותב לפי המנהג וכן היא שפסקה להכניס נותנת כפי מנהג המדינה ובכל הדברים האלו וכיוצא בהם מנהג המדינה עקר ועל פיו דנים והוא שיהיה אותו מנהג פשוט בכל המדינה עד כאן אם כן אני אומר שמעולם לא ראינו שתתבע שום אלמנה הסבלונות ששלחו לה לביה אביה לפי שיודעת ודאי דאדעתא שתחזור היא אותם הסבלונות לבית בעל' ויעשה מהם מה שירצה לא שנותן אותם מתנה גמורה לגבותם אם תתאלמן או תתגרש ולכן נראה בעיני שהדין עם יורשי שמעון:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |