שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קיד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מודעת זאת לכל רואי חתימות ידינו דלמטה בשולי פיתקא הדין איך אמר הוא שבא אצלנו פה עיר אובן ראובן כדי שתחלוץ לו זקוקתו אשת אחיו וקודם שחלצ' לו תבעה לדין לפנינו ח"מ שתשלם לו הוצאותיו שהוציא ושפיזר משאלוניקי עד ביאתו הנה עיר אובן בעד הוצאות הדרך והיא גם היא השיב' אמרי' שאינ' מחוייבת לשלם אפילו פרוטה מחמת צואת בעלה ז"ל וגם מחמת השטר כתוב וחתום שהסכימו חכמי העיר עם הסכמת הק"ק יצ"ו והאריכו בטענותיה' עד מאד ונחנו ח"מ אף שנתנו חתומי' על השטר שהסכימו הק"ק יצ"ו כנז' מ"מ הכשירו אותנו לפסוק הדין ביניה' כנז' ונחנו ח"מ בראותינו השטרות שביד החלוצ' הנז' ובפרט השטר שהסכי' הק"ק כנז' פסקנו וגזרנו אומר שאין החלוצ' הנז' מחוייבת לשל' לראובן הוצאותיו כנז' מחמת השטר שהסכימו הק"ק יצ"ו שנעשה לטובתו ולתועלתו של ראובן כמבואר באותו השטר בעצמו אשר הוא ביד ראובן וקרוע בקרע ב"ד ולהיות הדברי' כנז' ביד מי שמוציאו לזכו' ולראיה כתבנו שורותים אלו וחתמנו שמנו עליו נאם הצעיר דוד בר יעקב הכהן זלה"ה ונאם הצעיר שמח' בר חיי' בהיו' שבא הנה ראובן כמבואר בפיתקא שכתב אותו האיש הנ"ל הנה באמת יצאת נקי מהמזונות שהם מפני שתקנת הק"ק היה לטובת היורשי' מטעמי' המבוארים בשטר של הק"ק יצ"ו ונוס' טעם שאינו מבואר שם שגם אותו סופר הנ"ל הוא כת' אותו השט' ולא יוכלו הק"ק לחזו' להקהיל' יחד והסכימו והחתימו כך כי הסופ' הנז' השמיטו וה' יודע כוונתו אם לעק' לכן עת' כי זכרנו כל ההרו' אז וע"מ סמכו הק"ק יצ"ו שיהיה הכל לטוב' היורשי' לא חששו באם יוציאו הוצאה על ככה גם כי ידוקד' לכל מעיין בהצוואה וכעת לאפס פנאי אין להארי' אמנם אי"ה במהרה יש עם לבבי ליחד לח"ה נר ישראל כמהר"ר מתתיא יצ"ו ולכתו' ושם אבא' אי"ה לפי הצור' ובכן ש"ש מא"ע וממני אהו' דורשי' שלומי יושבי ק"ק אשכנזי' דשאלוני' יצ"ו נאם חיי' ן' מהר"ר יצח' המכונ' הצמן שהי' אב"ד במעהרן: טופס המתנה:
זכרון עדות שהית' בפנינו עדים ח"מ בששי בשבת בארבעה ועשרים יום לחדש שבט שנת חמשת אלפים ושלש מאות ותשעה ועשרים לבריאת עולם למנין שאנו מנין בעיר אובן איך שכ"ר שבתי בר אפרים יצ"ו חמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני בקנין גמור אגב סודר ובה"ה ובב"ד וכתבו בכל לשון זכו' ובכל אופן המועיל ואף חתמו לה ליד זוגתי יטיל בת אברהם ז"ל להיו' בידה לזכות ולראיה ולעדות מחמת שרציתי מרצון נפשי הטוב שלא באונס כלל כי אם בלב שלם ובנפש חפצה ובדע' שלמה ומיושבת והנני מודה היו' בפניכם כמודה בפני ב"ד חשוב בהודאה גמורה שרירא וקיימא נאמנה ואמיתית חתוכה וחלוטה דלא להשנאה ודלא למהדר ביה מן יומא דנן ולעלם איך אמת שהוספתי לזוגתי מרת יטיל הנז' על עיקר כתובתה שיש לה ממני כמנהגנו פה עיר אובן הוספתי לה עוד כל נכסי שיש לי בעולם הן מקרקעי הן מטלטלי הן כסף הן שוה כסף הן ראוי הן מוחזק הן טמון הן גלוי הן מכל מה שהפה יכולה לדבר והלב לחשוב זולת עשרים זהובים הגריים מעות פשיטין שיורשתי ליורשי אחרי כדי שלא תעקר ירושה דאורייתא ממקומה אמנם שאר כל נכסי כנז' הוספתי לזוגתי הנז' כנז' ויהיו עלי ועל יורשי אחרי ההוספה הנז' כחוב גמור ומוחלט ככל דין וכח חזקה של עיקר כתובה שיש לה ממני כנז' וכדי ליפות כח זוגתי הנז' נתתי לה ארבע אמות במצרי במתנת ברי ולא במתנת ש"מ ואגבן ואגב ק"ס וכל חומר כו' הקנתי ושעבדתי לה כל נכסי דאית לי תחות כל שמיא זולת העשרים זהובים כו' וכל זה דוקא באם תזקק זוגתי כו' ליבם של אחי שיש לי בעולם והם לא יפטרו אותה בחליצה כשרה והגונה בלי כסף ובלי מחיר אפילו שוה פרוטה אז התוספת כתובה במקומ' וחזקה עומדת אמנם אם יפטרו לזוגתי הנז' בחליצה כשרה והגונה אזי השטר תוספת כתובה הזאת בטלה מעיקרא וחשובה כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש ומכלל לאו אתה שומע הן וכל מי שיבא מארבע רוחות העולם בן או בת אח או אחות קרוב ורחוק יורש ונוחל יודי או משאר האומות אוכל נכסי ופורע חובותי דאתי ברשותי ודאתי שלא ברשותי דיקום ויהנה ויטעון ויערער וישתעי דינא בהדי זוגתי הנז' כדי לבטל שטר תוספת כתובתה דא יהיו מעכשיו דברי המערערי' ההם בטלים ומבוטלים ויהיו כדבר שאין בו ממש דלא יתעבד להו לא דינא ולא פשרה בין בדיני ישראל בין בדיני האומות וכל מודעי ומודעי דמודעי דנפקא מגו מודעי עד סוף כל מודעי דמודעי דמסרתי כבר ודעתיד אנא למסור על שטר תוספת דא כלם בטלים היום בפניכם בכל לישני דאמור רבנן מבטלים בהון מודעות ושטר תוספות כתובתה דא לא יפסל מחמת שום פסול בעולם מכל מה שהפה יכולה לדבר והלב לחשוב אלא לעולם יהא שטר תוספת כתובתה דא בחזקתו ובתקפו כאילו נפיק נכתב ונחתם בבי דינא דרב אשי ורבינא וכל נכסי שיש לי בעולם כנזכר וביד כל מי שהן הן יורש ונוחל הן כל אדם אחר שבעולם הרשות ביד זוגתי הנז' ובאי כחה להוציאה מידם ולגבותם בכח שטר תוספת כתובתא דא כי מעכשיו הקניתי' לה בק"ס וכחומר כו' וכל הדברים הנז' נעשו בתנאי גמור ומוחלט ובתנאי כפול ומפורש בהן קודם ללאו ובתנאי קודם למעשה בזה אחר זה בתוך כדי דבור כתנאי דבני גד ובני ראובן הכל בהכשר וכתיקון וחוזק ותוקף תקנת חז"ל אל השערה ולא יחטיא וחומר שטר תוס' כתובתה דא קבלתי עלי ועל יורשי אחרי ועל כל באי כחם ככל אחריות וחומר כל שטרי כתובה דנהיגין בבני ישראל העשויין בתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מן כ"ר שבתי בר אפרים יצ"ו לזוגתו מרת יטיל הנזכר על כל מה דכתיב ומפורש לעיל במנא דכשר למקניא ביה והכל שריר וקיים:
טופס הסכמה הק"ק
מודעת לכל רואי חתימת ידינו דלמטה בשולי פתקא הדין איך הוא אמת שהסכמנו יחד נחנו ח"מ בהסכמה גמורה שרירא וקיימא דלא למהדר ביה כלל כי ראינו שמדת הדין פגעה בה בהאלמנת מרת יטיל בת אברהם במיתת בעלה כ"ר שבתי בר אפרים יצ"ו ונוסף על צרת מיתת בעלה הנז' צרותיה צרורות ותכופות זו לזו שזקוקה ליבם מאחיו על בעלה הנז' ובעלה נתן לה במתנה כל נכסיו בכלל ובפרט דאם לא יפטרו לה אחיו בחליצה כשרה כמבואר בשטר שבידה כתוב וחתום וכאשר ראינו שהעניה היתומה מאב ומאם תהיה נדחת מדחי אל דחי ובזה מדת הדין לקתה הסכמנו שנרשום כל נכסי עזבון ר' שבתי ז"ל הן מזומנים הן כסף הן שדה כסף הן מטלטלין הן מכל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב ונמסור אותם הנכסי' ביד שני נאמנים מבני הק"ק יצ"ו או בענין אחר ואם יבא הנה עיר אובן היבם כדי לפטור היבמה מרת יטיל הנז' בחליצ' כשרה והגונ' בלי כסף ובלי מחיר תוך שנה ראשונה ממית' בעלה כ"ר שבתי ז"ל אזי כל הנכסים שיהיו יותר מסך כתובתה ותוספת כתובתה של היבמה הנז' ימסרו ויתנו הנאמנים הנז' או איזה אדם שהנכסים בידו ליורשי כ"ר שבתי ז"ל הנז' או לאביו דהיינו כ"ר אפרים יצ"ו או להיבם כאשר יקוב הדין בעת ההיא או יתפשרו האב ובנו היבם זה עם זה אמנם אם היבם יתן כתף סוררת וימאן לפטור זקוקתו בחליצה כשרה והגונה כמ"ש בהשטר מתנה שבידה מבעלה ז"ל ויתעכב הדבר יותר משנה ממיתת אחיו ז"ל הנז' אז כל הנכסים בכלל ובפרטן מחוט ועד שרוך נעל ימסרו ויתנו ליד היבמה הנזכרת להיות שלה ושל יורשיה אחריה והרשות בידה משנה זו ואילך אם תרצי לחלוץ לו או לא כי מאחר שחייב היבם לפטור לה בחליצה כשרה הנז' לאחר זמן שנה תמימה כנז' אמנם עשרי' זהובים הגריים מעות פשיטים על כל פנים ראוי האב הנז' לירש מנכסי בנו ז"ל אף אם ימסרו ויתנו הנכסים להיבמה הנז' כדי לקיים צואת כ"ר שבתי ז"ל הנז' וכל ההסכמ' שהסכימו כנז' עשינו ע"ד החס' והרחמנות כי ידו' לכל שבקצ' ימי' נתפרדה חבילה והניחה להענייה זוגתו שכולה וגלמודה ואף הנדוניא שנתנה לו לא הוחזר בשלמות ומי שאמר לעולם די יאמר לצרת' די כי דין תורה במקומו עומד ועשינו לפנים משורת הדין והסכמנו ההסכמה הנז' ופתחנו הדרכים לפני היבם לטובתו ולתועלתו כדי שיקויים מאמר ציווי אחיו ז"ל כי ריחם על זוגתו הנז' כדי שלא להוסיף יגון ואנחה על צרותיה הנלוים שנפרדים זה מזה הפרדה עולמית לכן אם יבם הנז' יתן כתף סוררת כנז' הנה ברור כשמש כי לב הותל הותעו ואיהו דהפסיד אנפשי' לירש אחרים ירושת אחיו ז"ל שהיה לו תועלת בזה הדבר לכן הסכמנו בהסכמה גמורה דלא למיהדר ביה כלל שאם ח"ו יסרב היבם הנז' לפטור זקוקתו כנזכר ויעמוד בקושי עורפו להתריס נגד האמת והיושר עד כלות שנה תמימה כנז' אזי אות' האנשים שהנכסים בידם מכל וכל עד פרוטה אחרונה ימסרו ויתנו להיבמה הנז' להיות שלה ושל יורשיה אחריה אמנם הרשות בידה אם תחלצי לו אח"כ או תמאן מלחלוץ לו ותשב עגונה כל ימיה ולהיות כל הדברים הנז' בכלל ובפר' לזכות ולעדות ולראיה ביד מרת יטיל היבמה הנז' כתבנו שורותים אלו וחתמנו שמינו עליו נחנו ח"מ נושאי וסובלי טורח עול הק"ק יצ"ו פה עיר אובן לעת כזאת והיה כ"ז היום יום א' כ"ו לשבט שכ"ט לפ"ק פה עיר אובן כתבנו וחתמנו וקים:
ראיתי מה שנכתב ונחתם בעיר אובן ע"ע ראובן שהלך לקיים מצות חליצה וראיתי דברים איני יודע על מה סמכו לגזור הדין נגד ראובן ואלו היו הם בי דינא דרבי אמי ור' אסי לא היה להם כח להפקיע זכות שכר טרחו ועמלו ויציאיתיו שעשה ראו' ולא מבעיא עתה שכפי דברי ראובן גם מפי מגיד אמרו שמעתי כן ששלחו בעדו אלא אפי' לא שלחו בעדו היתה היבמ' מחייבת לפייסו כמו שאבאר בס"ד שנינו בפ' הגוזל בתרא זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדק' חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש בתוכו אין לו אלא שכרו שמעינן מהא מתניתין שאפי' לא אמר לו בעל הדבש שיציל את שלו דשכרו מיהא נוטל וכ"כ הדין בפשיטות הפוסקים ז"ל הרמב"ם פ' י"ב מהלכות גזלה ואבידה כתב וז"ל הניח את שלו והציל את של חברו אין לו אלא שכרו הראוי לו וכן הטור ח"מ כתב הלשון בעצמו הרי שאפילו במקום מצוה שמחזיר אבידת חברו חייב ליתן בעל האבידה שכרו הראוי לו עוד שנינו בפ' אלו מציאות משנת איזו היא אבידה כו' היה בטל מן הסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל ופרי' בגמ' והא לאו בטל הוא אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה ופירש"י הא לא בטיל הוא שהרי טורח בהשבתה דבטיל מיניה שמין כמה אדם רוצה ליטול ולפחות משכרו וליבטל ממלאכה זו מכבידה שעוסק בה ולעסוק במלאכה קלה כזו ע"כ ור"ח פירש בענין אחר והוא שלעולם נותן לו שכר מלאכתו שנתבטל ממנה אלא שאם היינו שמין מה שהיה מרויח בשעה שהיה המלאכה מצוייה הרבה היה מרויח פועל זה סלע וקאמר דאין שמין אלא בשעת שאין המלאכה מצויי' שאז לא היה מרויח במלאכתו אלא החצי כי הוא כדי שלא לעמוד בטל יעשה בחצי ממה שהיה עושה בזמן שיש הרבה מלאכה לעשות ואחר שהדין פשו' מאד שהיבמה צריכה שתלך אחר היבם למקומו שהוא דר בו ואפי' שעירו ב"ד קטן מב"ד עיר היבמה וכ"ש בנ"ד שהוא הפך א"כ נמצא שהוא לא היה מחויב לילך לשם א"כ נמצא שכפי הדין היתה היבמה מחוייבת כדי להחלץ ממנו לבא לעירו ואם תרצה שילך הוא לעיר' צריכה לשלם שכרו ע"ד שביארנו ועוד אני אומר דבנ"ד לא שייך לומר מלאכה דבטי' מיניה כנ"ל דפשיטא שאין לך מלאכה כבדה וקשה מהליכת דרכים רחוקים וכמ"ש הכתוב ענה בדרך כחי כו' וא"כ מה טעם יש במה שצוה הנפטר כנז' בצואה וכי יש מי שיעלה בדעתו שמחוייב זה היבם בשביל שצוה אחיו לקיים דבריו פשיטא שדבר זה לא יעלה בדעת ואפי' מצוה לקיים דברי המת ליכא ואין צריך להאריך בזה כ"ש שאיפשר לומר לרווחא דמלתא שמ"ש ואם לא יפטירו אות' בחליצ' כשר' בלי כסף היינו כסף ומחיר בשביל מעשה החליצה אבל הוצאת ובטלת מלאכתו אינו נכנס בגדר זה כיון שהוא אינו מחויב לילך למקומה והוצאת הדרך ובטלת מלאכה מלתא אחריתי היא לא מחיר החליצה וא"כ הסכמת הקהל בזה לא הפסיד ליבם כי הם לא הסכימו אלא כדי לקיים מצות המת וכבר ביארנו שמלשון צואת המת לא משמע אלא שלא יטול היבם שכר מן המעשה מצד עצמו כמו שהוא דרך לפעמים מכמה יבמים שרוצים לעגן ליבמותיהן עד שיתנו להם מה שרוצים ועל כיוצא בזה אמרו שיכולין לטעות ליבם אם איפשר אבל שכדי הראוי לו מן הדין כיוצא בזה הנדון שאנו עומדין עליו פשיטא שהיבמה חייבת וכל זה אני אומר אם כששלחו בעדו לא פירש אליו דבר אלא ששלחו בעדו על הסתם אבל אם כששלחו בעדו פירשו לו ע"מ שאין עליך ליטול כלום מהוצאותיך ולא שכר טרחך אזי ודאי דאין היבמה חייבת לו כלום שהרי ע"מ כן הלך אמנם אם כתבו לו סתם אז חייבת היבמה מן הדין לפרוע לו הוצאותיו ושכ' טרחו כפי מה שיראה שראוי ליתן אפי' שלא פירש לו דבר סתמו כפירושו וכמו שכן הדין בשוכר את הפועל סתם שיתן לו כמנהג המדינה ואין הב"ה יכול לומר איני רוצה ליתן אלא כך ולא הפועל יכול לומר כך אני רוצה אלא ב"ה נותן כדרך שנשכרים שאר פועלים והפועל לא יבקש יותר כך הדין בנ"ד שעל הסתם צריכה היבמה לתת לו כמו שיאמרו בית דין של שלשה כמה אדם כיוצא בזה ראוי ליטול בשכר טרחו ועמלו וכמה הוצאת צריך להוציא וכמה נתבטל ממלאכתו כנ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |