שו"ת מהרש"ל/לו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת מהרש"ל ‏ לו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

גרסינן בפ' האומר רב גידל הוה מהפך בההוא ארעא אזל ר' אבא זבנה אזל רב גידל וקביל לרבי זירא ואזיל רבי זירא וקבליה לר' יצחק נפחא א"ל המתן עד שיעלה אצלינו לרגל כי סליק אשכחיה א"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מהו א"ל נקרא רשע ואלא מר מ"ט עביד הכי א"ל לא הוה ידענא השתא נמי נתבי נהליה א"ל זבוני לא מזבנינה לה דארעא קמייתא היא לא מסמוך מילתא דאמר מר המוכר נכסיו ראשונים אינו רואה סי' ברכה לעולם אי בעי במתנה נשקליה רב גידל לא נחית לה דכתיב שונא מתנות יחיה ר' אבא לא נחית לה משו' דהפיך בה ר' גידל לא מר נחית לה ולא מר נחית לה ומתקריא ארעא דרבנן.

פי' רש"י עני המהפך בחררה חוזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית.

והקשו התו' מהא דתנן במס' פיאה פירש טליתו עליה מעבירין אותו ממנה משמע שהנוטלה אינו רשע כה"ג קש' מהא דתנן בב"ק ראה את המציאה ונפל עליה או שפירש טליתו עליה ובא אחר ונטלה הרי היא שלו ע"כ פי' ר"ת האי מהפך בחררה דנקט הכי לא שייך אלא דווק' כשרוצה העני להרויח החררה בשכירות של בעל הבית או שרוצה לקנות דבר אחד וחבירו מקדים ומשכיר עצמו לבעל הבית או קונה אותו דבר כעין רב גידל על זה אמרו שנקרא רשע כי למה מחזר על זאת שטרח בה חבירו ילך וישתכר במקום אחר אבל אם הייתה החררה של הפקר או מציאה ליכא איסור בדבר שאם לא יקדים לזכות בה לא ימצא אחרת וכל הזריז לקדום ולזכות בה מותר ומההוא דלא יחפור דקאמר מרחיקים מן הדג כמלא ריצת הדג ופירש רש"י צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חוריו שאר הציידין מרחיקים מצודתם ממנו כו' אע"ג דהוה דבר של הפקר יש לחלק משו' דדמי ליורד לתוך אומנותו של חבירו בעין ההוא דהת' בר מבואה דאוקי ריחים כו' דא"ל קא פסקתא לחיותאי ועני המנקף בראש הזית דפ' הנזקין דאמרינן מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום אע"ג דהפקר שאני התם מפני שטרח העני להפילם לארץ וסמכ' דעתו עלייהו כן סוגית התו' לשם וכן בפ' לא יחפור וכן כתב האשר"י בפרק האומר.

והנה רוב הגאונים הסכימו לפי' ר"ת אף שכתב הר"ן בשם הרמב"ן שהסכים לדעת רש"י הלא הם בטלי' במיעוט נגד בעלי התו' ר"ת ור"י ומהר"ם והרא"ש דבתראי הוו שמהר"ם פסק הלכה למעש' והמרדכי הביאו על ראובן שהיה מהפך בקרקע של גוי על מצר של שמעון וקדם שמעון וקנה דלא אקרי רשע דהוה כמו מציאה דלאו כל שעת' מתרמי לקנות הקרקע על המיצר שלו ע"כ ואפי' לפי' רשב"ם שפי' בפ' ח"ה על הא דאמר שמואל נכסי הגוי הרי הם כמדבר וכל הקודם בהן זוכה כו' ומפרש התם בסוגיא שאם קנה ישראל הקרקע מגוי בכסף ולא נכתב לו עדיין השטר א"כ מאחר שקנייתו של גוי הוא בכסף ומיד איסתלק מן הקרקע וישראל לא קנה עד דמטא שטרא לידיה דלא סמכ' דעתי' של ישראל אמה שקבל הגוי הכסף שכל דבריהם שוא ותפל והרי הם כזבים לכל דבריהם א"כ המחזיק בה בקניין ממש זוכה וכתב רשב"ם וז"ל ומיהו נראה בעיני דההוא שני מקרי רשע כיון דיהיב ליה זה ראשון זוזי דלא גרע מעני המהפך בחררה כו' ע"כ אלמא אעפ"י שנכסי גוי הרי הם כהפקר אפ"ה שייך ביה דין חררה ולא כפי' ר"ת שכתב גבי מציאה והפקר לא שייך ביה דין רשע דמהפך בחררה מ"מ אי דייקת שפיר תמצא שרשב"ם מודה לדברי ר"ת ודוקא התם הוא דפליג לפי שהישראל הוציא מעותיו ומחזיר לגמור מקחו הוא דנקרא רשע אבל בשארי מציאות והפקורים מודה וכן מחלק מהררי"ק בשורש קי"ח אבל ראייה לא הביא לדבריו ואנו באתי להוסיף בראיות חזקות להגאון כי הניח לי מקום להתגדר בו דהא כתב רשב"ם מאחר דיהיב לוקח ראשון זוזי לא גרע מעני המהפך בחררה כו' פשיטא דפשיטא וק"ו שהתנוקות ידעי שיותר ראוי לקרות השני רשעי מאח' שהראשון נתן מעו' ומה בא להשמיע בדבריו אלא בא להשמיע לנו אעפ"י דגבי מציא' והפקר כה"ג לא מקרי רשע וא"כ גרע מעני המהפך בחררה כו' מהאי טעמ' דיהיב זוזי דאי לא יהיב זוזי אכתי לא אסתלק גוי מקרקע ועכשיו הוא דאסתלק בנתינ' מעות ונעשה כהפקר בלא בעלים כאשר אפרש לקמן אפ"ה מאחר שהלוקח הראשון יהיב זוזי לא גרע מעני המהפך בחררה כו' דהיא הנותנ' לקרותו יותר רשע מאחר שנתן זוזי וא"כ זה בא ומפסידו וא"ל משו' הכי כת' דלא גרע כו' דלא תימא עני המהפך בחררה כו' דמקא קאמר תלמודא עני המהפך בחררה ולא עשיר כמו שכתב הר"ן ואם כן הכא דלא איירי בעני נימא דאין נקרא רשע על כן כתב דלא רע כו' מאקר שמפסידים מעות אפילו לגבי עשיר לא גרע כו' ז"א דהא דלעניין קרקע אין חילוק בין עני לעשיר מאחר שאין הקרקעו' מצוין ליקח כדמוכח מעובד' דרב גידל דע"כ עשיר היה מדלא רצה לקבלה בחנם וכן פסק הר"ן דבקרקע אין חילו' בין עני לעשיר כדמוכ' מעובד דרב גידל ועו' ראייה מן האשר"י שכתב בפ' האומר וז"ל והא דאמרינן בפ' ח"ה נכסי הגוי הרי הם כמדבר וכל המחזיק בהו זכה כו' ופסק רשב"ם נהי דזכה מ"מ רשע מקרי כמו עני המהפך בחררה כו' עד ור"ת אומר אפילו רשע לא מקרי במידי דהפקר כדפירי' ע"כ ומדכתב האשר"י ר"ת אומר משמע דפלוגתא אחרינא הוא בין רשב"ם ור"ת גבי נכסי הגוי אם לקרותו רשע ולולי דאמר ר"ת בהדיא התם דאפילו רשע לא מקרי הייתי אומר שגם ר"ת מודה לרשב"ם מטעמא דיהיב זוזי כו' כדפי' וא"ל מאחר דלא הזכיר הרא"ש טעמא דיהיב לוקח ראשון זוזי כמו שכתב הרשב"ם אלמא דעיקר פלוגת' דרשב"ם אינו תלוי בהא דיהיב זוזי אלא בהא דשייך דינא דמהפך בחררה אף בהפקר ומציא' ז"א כמו שהוכחתי מלשון רשב"ם דע"כ תלוי טעמא דיליה בהא דיהיב זוזי ומה שלא הזכירו הרא"ש אי מעיינת בלישנא שפיר הזכירו והזכירו שכתב ופסק רשב"ם נהי דזכה המחזיק מ"מ רשע מקרי כו' מה היה צריך להזכיר זכיות המחזיק דנאמ' בהדי' לפנים מיניה בסוגיא כאשר הביא הרא"ש גופיה וכך היה לו לומר ופסק רשב"ם דמיהו רשע מקרי כו' וכזה הלשון כתב הרשב"ם גופיה בפ' ח"ה אלא משום הכי כת' בזה הלשון כלומר נהי דזכי המחזיק אף שיהיב הלוקח ראשון כסף והיה לנו לומר שאפי' זכייה לא תהיה לשיני וגרוע יותר מעני המהפך בחררה שאין כופין אותו לחזו' אבל בהא מ"מ יחזור בשלמא אי לא הוי יהיב לוקח ראשון זוזי אלא גמר פסק הדמים ואפילו לקח השטר מן הגוי מאחר שאינו קונה הישראל כ"א בכסף ושטר דשטר לבד אינו קניין בגוי כלל דעיקר קנייתו בכסף ושטר מאמת הדבר וסמכא דעתיה כדמוכח במסכ' בכורו' וכן פסק הרמב"ם להדיא בפ' ראשון דמכיר' והטו"ר סי' קנ"ד הילכך אי הוה קדים השני ובטל מקחו של ראשון וזכה מן הגוי בקניין גמו' אף שהו' נקר' רשע מ"מ הוי שפיר קדים וזכה אבל כשנתן הכסף וזה בא לאבדו וזוכה בה בחנ' בפרט לפי' רשב"א ולרא"ש שאפי' הדמים אינו צריך להחזיר לו וזהו נגד הסברא אם כן מן הדין היו ראוי להחזיר אלא ע"כ מאחר שנכסי הגוי הם כהפקר גמור א"כ לית עליו דין ה"נ לעניין מהפך בחררה אפי' לקרותו רשע להוי כשארי מציאה והפקר דאין בה דין רשע ע"כ כתב נהי דזכה המחזיק כלומר אף שהלוקח הראשון נתן הכסף מ"מ חשוב כהפקר אפ"ה לעניין מהפך בחררה לקרותו רשע מועיל האי טעמ' שנתן לוקח ראשון זוזי אם כן החכם אשר עיניו בראשו ירא מה יפה היה מבאר ומרמז הרא"ש בטעמא ובסברא דברי הרשב"ם דלא תימא שסבר אפילו בהפקר ומציאה דבר דין מהפך בחררה אלא דווקא בטעמא דיהיב לוקח ראשון זוזי כדפירש ועוד איות מן המרדכ"י שכתב בפ' ח"ה על האי סוגיא דנכסי גוי כו' וז"ל פסק רשב"ם דישראל המחזיק בה נקרא רשע וכתב רבינו מאיר דאם ישראל מחזיר לקנות וקדם ישראל אחר וקנה אינו נקרא רשע ולא שייך עני המהפ' בחרר' אלא א"כ שהישראל ראשון גמר פיסוק דמים עם הגוי ולא היו חסרי' רק כתיבת השטר ולהעלות בערכאות שלהם ולברר המקח וכה"ג אם קדם שמעון המקח והלך לקנותו נקרא רשע אבל אם לא גמר ראובן המקח עם הגוי ודוחק אותו שמא יזלזלו הגוי וקדם שמעון וקנאו לא מקרי עני המהפך בחררה ובלוקח מישראל נמי לא מקרי עני המהפך בחררה אלא היכא דגמרו הפיסוק כבר הלוקח והמוכר ונתרצו זה לזה ולא היו חסירים רק הקניין והלך זה וקנאה או באות' דמי או הוסי' דמים אז נקרא רשע אבל אם המוכר רוצה למכור לכך והלך אחר וקנאה לאו רשע הוא כו' ומדכתב המרדכי דברי מהר"ם אדברי רשב"ם משמע דס"ל מהר"ם כותיה ואף שכתבתי שהכל תולה כמה שנתן הכס' לגוי וזה בא ומאבדו היינו בנכסי הפקר מאחר שנתן הכסף לגוי אסתלק הגוי וגם הוא לא קנה א"כ הוי כהפקר וכן פי' הרשב"ם להדיא וכן הר"ן אבל כשלא נתן הכסף לגוי דאכתי לא אסתל' מן האי ארע' א"כ אינו כהפקר ופשיט' מי שקדם וקנה הוי רשע אפי' לפי' ר"ת דנכסי הגוי אינ' כהפקר אלא כעין שפי' ואם כן פסק על זה עסק מהר"ם דמ"מ לא נקרא עני המהפך בחררה אלא בגמר פיסוק הדמים וא"כ משמע שמהר"ם סבר כדעת רשב"ם ולעיל הבאתי דברי מהר"ם בפ"ק דב"מ שסבר מי שקנה בית אצל מיצ' של שמעון כו' דאין שייך בו דין מהפך בחרבה ודימ' אות למציא' כו' א"כ משמ' שסבר בדעת ר"ת ואז ראשך והר' אלא בע"כ שגם רשב"ם מודה לדברי ר"ת וכן יראה מן דעת המרדכי שמביא בכאן דעת רשב"ם ולא דעת ר"ת משמע שסבר כותי' ובפ"ק דב"מ כתב על הא דראה את המציאה ונפל עלי' ודייק מיניה דאין שייך דין מהפ' בחררה לקרותו רשע במציאה או בהפקר ומסיק כן פירש ר"ת ולא הזכיר דעת רשב"ם אלמש דס"ל כר"ת וא"כ אז ראשך והר אלא בע"כ כדפי' וא"ל דה' כת' המרדכ"י בפרק האומר דעת רשב"ם ודעת רבינו תם החולק עליו אלמא דלא הכריע כחד מינייהו הלא כך הוא סוגית הפוסקים שכותבים כל דיעות החלוקות בגוף השמעת' בלי הכריע דעת ואח"כ פקח עינך וראה שתמצא במקומות מיוחדים כל דין ודין לפי הסכמתו שהרי הרא"ש הביא בפרק האומר דעת רש"י שאפי' גבי הפקר שייך בו דין מהפך בחררה ואח"כ מביא דעת ר"ת דאינו שייך אלא במכר או בשכירו' ולא במציאה או בהפקר ואחר כך מביא דעת רשב"ם גבי נכסי גוי כו' ודעת ר"ת החולק עליו ולשם לא הכריע הלכה כמר אבל בפ"ק דב"מ כתב בסתמ' כדע' ר"ת ולא כרש"י וכן בפר' ח"ה כת' כר"ת ולא כרשב"ם ופלא על הגאון מהררי"ק שרצה להוכיח ש"ר אשר סבר כר"ת ולא כרשב"ם ומביא ראייה מן הטור שכתב וכן הסכים א"א הרא"ש ז"ל ולא עיין באשר"י בפרק ח"ה שלשם הכריע בהדיא כר"ת ונחזור לדידן דג"כ בהאי סיגנו' כתב המרדכי דעת שניהם בפרק האומר והכריע בפ"ק דב"מ כר"ת ולא כרש"י ובפ' ח"ה הכריע כרשב"ם נגד ר"ת כדפירש"י דוק' ותמצא כה"ג כמה פעמים סוגית הפוסקים ועוד יש לי ראייה מן הר"ן שכתב ג"כ גבי נכסי הגוי כו' שהמחזיק בה הוא רשע כולה ולא מביא שום דעה לחלוק ואח"כ כתב ולעניין מציאה אית ביה פלוגתא ביני רבוותא כולה והיינו רש"י ורבינו תם דפרק האומר דמשמע גבי נכסי גוים כו' יכול להיות רשע אפילו לפירש רבינו תם דפ' האומר כדפירש"י אף שדברי התו' דפ' לא יחפור קצת אינו משמע כן שכתב וז"ל והא דאמרינן בפרק ח"ה נכסי הגוי הרי הם כמדבר כו' ופירש רשב"ם דישראל המחזיק בהן רשע מיהו מיקרי ולפי' רבינו תם אפילו רשע לא הוי כיון שלא ימצא במקום אחר כו' ומאחר שכתב ולפי' רבינו תם ולא כתב רבינו תם אומר כמו שדקדקתי לעיל בלישנא דרבי אשר משמע שתלוי בפלוגתא דר"ת עם רש"י בפ' האומר ולכך לא הזכיר ג"כ טעמא דרשב"ם משום דיהיב זוזי כו' כמו שפירש"י לעיל ז"א כי התו' לא הביאו שם דעת ר"ת לפסק הלכה כלומר שלפי' ר"ת יהיה הפשט בפרק ח"ה דלא כרשב"ם דא"כ היה להם לכתוב דהא דאמדינ' בפרק ח"ה ופי' רשב"ם כו' לפי' רבינו תם לא הוי רשע וכ"ת ולפי' רבינו תם משמע שאינו עומד אלא שרצו להקשות עליו ממקום אחר כמו שמסקינן אח"כ באותו דבור פוק ודוק ותמצא להדיא כדברי ונלאיתי לכתוב הכל באריכות ומאחר שהתו' לא הביאו דעתו רשב"ם ור"ת אלא לדייק מהם ולהקשות ולפרק ע"כ הביאו בקצרה דעת' ולא הזכירו טעמא דרשב"ם משום דיהיב זוזי וכן דרך התו' פעמים באריכו פעמים בקצרה לפי הצורך ועוד הלא נמצא בתו' ר' פרץ והביאה מהררי"ק סי' קל"ב דריב"א פי' אפילו לר"ת הוה רשע גבי נכסי הגוי ולא דמי למציאה מאמר שלא באה לידו בחנם בדעת רשב"א אלמא דפלוגתא דר"ת ורשב"ם בהא תלוי אם חשוב נכסי הגוי במציאה והפקר או לא דמי מאחר דיהיב זוזי כדפירי' אבל במציאה והפקר כ"ע מודו אף דאנו לא קיימא לן כהא דריב"א אלא בתו' שלנו ובאשר"י ז"ל דסברי בשם ר"ת דאפי' רשע לא מקרי גבי נכסי גוי ולא ברשב"ם וס"ס הבאתי ראייו' דטעמו דרשב"ם אינו משום דפליג על דברי ר"ת גבי מציאה והפקר אלא מטעמא דיהיב זוזי כדפי' מכל הלין משמע שרשב"ם ורוב הגאונים כאחת הסכימו לפי' רבינו תם דאין שייך דין מהפך בחרר' במידי דהפקר או מציאה וכה"ג וכן פסק מהררי"ק ואף היכא דשייך בו דין מהפך בחררה אינו אלא לקרותו רשע אבל לא לכוף אותו לחזור ותדע דאי ג"כ אכפיי' קאי למה לא רצה רבי אבא לחזור ולקבל מעותיו משום סימנא מאח' שמחויב לחזור מן המקח א"כ אינה הוי כמכירה כי המכירה הראשונה בטעות הייתה מאחר שלא ידע שרב גידל היה מהפך בארעא ועוד אפילו את"ל שאפ"ה אית ביה קצת סימנא למה לא היה רב גידל כיפה את ר' אבא בדין שיחזו' לו המקח ויקבל מעותיו ואח"כ יעשה ר' אבא עם המעות מה שירצה מאחר שטענ' רב גידל הית' ישרה בימים ההם שהיו בורחים מן המתנות ע"ד הקרא ומכירה של ר' אבא אינה מכירה כדפי' אלא ע"כ כמו שפי' דאין בה דין כפיי' לחזור במקח א"כ הוה כמכירה חדשה וק"ל והר"ן כתב בפ' ח"ה וז"ל והעלו האחרונים ז"ל דבמקו' שנקרא רשע מ"מ אין מחייבין אותו ב"ד להחזיר מדאמרינן פר' האומר בקדושי' זבוני לא מזבנינ' כו' שלא כדברי ר"ת שפי' שמחייבי' אותו לחזור ע"כ ותמה אני אם יצא דבר זה מפי ר"ת ז"ל שאלמלא נשתכחה תורה מישראל החזיר בפלפולו וישגה בזה וגם אני לא מצאתי רמז בכל הפוסקים שום צד ה"א לחזור המקח אלא לקרותו רשע וכן פסק מהררי"ק בפשיטו' ודייק מדברי רשב"ם שפסק גבי נכסי גוי כו' שנקרא רשע ואי הוה פירוש ושצריך להחזיר לו הקרקע למאי נ"מ אמר שמואל המחזיק בה זכה ע"כ ואעפ"י שאין ראייה גמור' רק על דעת רשב"ם אבל לעולם ר"ת לטעמי שסבר התם דלא נקרא רשע להכי אמר שמואל המחזיק זכ' אבל לעולם היכ' דנקרא רשע כופי' אותו אליב' דר"ת לחזור אלא מחוורת' הראיי' כדפי' אבל אין לומ' אפי' מקצת ראייה אינו דאפילו כדברי רשב"ם שדית ביה נרגא ולומר דילמא דווקא בעניין נכסי גוי שהן בהפקר ומן הדין אפי' רשע לא היה לקרותו לשני המחזיק בה כדעת ר"ת ומ"מ מאחר שהלוקח ראשון יהיב זוזי וזה בא להפסיד' דיו שהחמיר בו רשב"ם לקרותו רשע אבל לא להחזיר אבל בעניין אחרינא הוא רשע ומחזיר. ז"א מאחר שכתב רשב"ם דלא גרע מעני המהפך בחרר' א"כ דינו כעני המהפך בחררה דהתם ואי היה חוזר לשם אף הכי בנכסי הגוי כו' היה חוזר מאחר דלא גרע מעני המהפ' בחרר' אבל א"ל דבודאי ר"ת וסיעת' סוברין שכופין אותו לחזו' דאי לאו הכי מאי פריך בפ' האומ' ממתנית' דב"ק ראה את המציא' ונפל עליה כו' ובא אחר ונטלה הרי היא שלו אלמא דלא מקרי רשע בנכסי הפקר ומציאה ומה קשה דלמא לעולם מקרי רשע ולעניין זה היא שלו דלא צריך לחזור אלמ' מדאקש' ר"ת ש"מ דס"ל דדין רשע שצריך אפילו להחזיר ז"א דודאי כ"ע מודים דאין בו דין חזרה אלא לקרותו רשע דאי לא דייק ר"ת אלא משו' דדין רשע הוא שיחזו' המקח א"כ איך מצאו מהר"ם והמרדכ"י ידיהם ורגליהם שמסכימין לדעת רשב"ם כדפי' וג"כ סברי כדברי ר"ת שאין שייך דין מהפך בחררה במציא' ובהפקר כדפירש"י ומוכרחי' אנו לומר אליבא דרשב"ם שדין רשע אינו אלא לקרותו רשע ולא לחזור כמו שהוכחתי לעיל וכן פסק מהרר"ק וא"כ מנא להו ראייה דר"ת דאין שייך דין מהפך בחררה גבי מציאה והפקר וק"ל אלא ע"כ ראייה דר"ת אינו אלא ממתני' דפיאה דנאמר התם מעבירי' אותו הימנה דמשמע לכתחיל' וכן פירש הר"ן להדיא בפ' האומר וזאת היא עיקר הראייה ומה שמביא ראייה מפ"ק דבבא מציעה ממתנית' דראה המציאה כו' סמך אהא מאחר דשקל וטרי ממתני' דפיאה ומייתי לה בגמרא בסוגיא דמתני' דראה את המציאה כו' ודייק מתרווייהו לענין ד' אמות של אדם אם קונים בכל מקום משמע דמתניתין דנזיקין ומתניתי' דפיאה שוים ובחד מחית' מחינהו רבינו הקדש וכן משמע לישנ' דתלמודא דהתם מותיב ר' חייא בר יוסף פיאה מותיב ר' יעקב בר אידי ניזקין כו' משמע דדמיין להדדי וע"כ דייקי התו' בלישנ' בפ' האומר וקשה מהא דתנן בפ"ק דב"מ ראה המציאה כו' וכן הא דקאמר התם גבי פאה כו' ולא קאמר וכן תנן במסכת פיאה כו' אלא משמע דעיקר הראייה סמך אפאה אדאייתי התם בפ"ק דב"מ וא"ל לפי זה היה לתו' להקדי' מתניתי' דפאה ולא להתחיל במתניתין דמציא' מאחר שהיא תלייא בהא דפאה אין זה דקדוק בתו' דלפעמי' מקדימים ולפעמים מאחרים ותדע דהא בפרק לא יחפור מקדימין מתניתין דפיאה ואח"כ למתניתין דמציאה ומאחר שזאת היא עיקר הראייה וע"כ לא הזכירה המרדכי בפרק האומר והרא"ש והר"ן רק מתניתין דראה מסדר זרעים ולמה לא הביאו מתניתין דראה המציאה כו' שהי' שגור' בפ' כל אלא כדפי' ומ"מ אפשר שהם ג"כ מראים מקו' למשנה דראה המציאה כו' שכותבים בזה הלשון ומייתי לה הך מתני' בפ"ק דב"מ כלומר לרמוזי על מתניתין דמציאה כו' כדפי' רש"י ואין לדקדק מדברי הרא"ש שכתב בזה הלשון פירש טליתו עליה מעבירין אותו הימנ' משמע אותו שנגזל לא מיקרי רשע ע"כ א"כ משמע דפירש אינו לכתחילה מדלא כת' אלמא דמותר ליטלה ז"א דע"כ מוכר מאתה לומר דלישנא דמתני' לכתחילה ולא עוד אלא אפילו לא סגי דלא מעבירים אותו וז"ל המשנה נטל מקצת פאה וזרק על השאר פי' כדי לזכותו אין לו בה כלום נפל לו עליה ופירש טליתו עליה מעבירים אותה הימנה עכ"ל ותני עלה בירושלמי תני בשם רבי מאיר קונסי' אותו ומוציאים ממנו את התלוש ואת המחובר פירוש אפילו מה שלקט כבר וכן פסק הרמב"ם בפרק שני דמתניתין עניים וז"ל עני שנטל מקצת הפאה וזרק על השאר או שנפל עליה או שפירש טליתו עליה קונסים אותו ומעבירין אותו הימנה ואפילו מה שנטל לוקחים אותו מידו וינתן לעני אחר ע"כ אלמא דלישנ' מעבירין הנאמ' במשנ' לכתחל' הוא ולא זו אף זו דלא סגי דלא מעביר' לפי שרצה לגזול חלקן של עניים וא"ל א"כ מה מקשה ר"ת ממתני דפאה דלמא התם משום קנסא אבל בעלמא מקרי רשע זהו בלאו הכי קשה על סוגיא דתלמודא דפ"ק דב"מ דדייק מהאיך מתני' דפאה דד' אמות של אדם אינו קונה ומ"נל דילמ' התם משום קנסא היא דלא קנה אלא ע"כ תלמוד דידן לא ס"ל הכי ושקילות' וטירותא דתלמודא דידן מפרשי מתניתין כפשוטו ומה שליקט כבר פשיטא שאין מוציאין מידו ולא איירי בקנסא וכן פירש הר"ר שמשון בסדר זרעים רק שהירושלמי והתוספ' סוברי' שקונסים אותו לגמרי והרמב"ם פסק בתוספת' וירושלמי ותימה רבה שפוסק נגד סוגיא התלמוד וצריכה ביאור יפה ליישבו ואין לי מקום בחיבורי זה לפרש מידי דלא תלייא בדידי וכשאגיע לשם אפרש בעז"ה מסקנת הדבר מבואר היטיב ואליבא סוגיא דתלמודא דידן דייק רבינו תם וסיעתו מאחר שאין הטעם משום קנסא למה מעבירין אותו לכתחילה ואני לא הבאתי ראייה מן הירושלמי והרמב"ם רק לישנא דמעבירין אותו משמע בודאי לכתחילה דהא לדידהו אפילו לא סגי דלא מעבירין ואם כן על כרח' מוכרח אתה לומר מה שכתב הרא"ש אלמא דהנוטל' אינו רשע לאו דווק' שאינו רשע אלא לכתחילה לא יעשה כדפיר"י אלא משום הכי כתב האי לישנא שקאי על חררה דלעיל מיניה שרש"י פסק אפילו גבי הפקר הנוטלה רשע על זה כתב אלמא דהנוטלה אינו רשע מאחר שהיא הפקר ועוד אם באת לדקדק מדברי הרא"ש אדרבה נידוק לאידך גיסא דאי סבר צריך להחזיר למה אמר דהנוטלה אינו נקרא רשע למה לא אמר אלמא דהנוטל אין צריך לחזור אלא כדפיר"י ומההיא תשוב' של הרוקח דלעיל אין להביא ראייה שצריך לחזור שכתב בה ואם לא ישמע לקול הוריהו כו' כמו שהבאתי לעיל בטענה לדעת המורה ז"א דהא פשיטא דפשיטא דהרוקח לא איירי אלא בדבר שבא לידו כבר וקנה אותו בקניין גמור בלי חיסרון שום דבר להגמרת המקח וקדם אחר עם השלטון ובטל מקחו להוציאו מידו דאז שפיר הוי כגזלן ויוצאת ממנו בדיינים אבל היכא שנחסר דבר מגמר המקח אז אין דינו אלא כרשע כמו שמשמע מדברי מהר"ם דפרק ח"ה שהבאתי לעיל ואין לומר דילמא הרוקח בקעה מצא וגדר כאשר כתב הרמב"ם אף על פי שאין דנין דיני קנסות כגון אונס ומפתה ול' של עבד גזילות וחבלות מכל מקום למיגזר מילתא קונסין הבית דין לפי תיקון השעה וצורך הזמן וכן עסק המרדכ"י פ"ר השולח ז"א מדכתב נקרא רשע ואין גזלן כמותו משמע דדין גזלן ממש יש עליו וזהו פשוט לנערי' מק"ו לגדולים אלא כדפי' ועוד מצאתי להדיא בהגה"ה מיימוני פ"ה דהלכות חובל וז"ל פסק רא"מ עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע שיש לחזן בה להכריז עליו ברבים וכן היה מורה רבינו מאיר משמו עד כאן אלמא רק לעניין לקרותו ולא לעניין כפיית ממון דאטו בתרי קטלי קטלית ליה וגם כן הוא דומיא דהמגביה ידו על חבירו כו' דלעיל מיניה באותה הג"ה דמביא הא לראייה עליו והתם לא איירי כעניין כפיית ממון אלא לקרותו ה"נ הכא וא"ל לחייב להחזיר משום דאיתא במרדכ"י פרק לא יחפור וז"ל אמר רב הונא האי בר מבואה כו' יש מקומות שדנין דיני מערופי' וכן ראיתי בתשובות רבי יוסף ט"ע ומדמו להו לדגים דיהבי סיירה כו' ויש מקומו' שאין דנין ומתירין לישראל לילך למערופיא של חבירו ולהלואת לו ולשחודי ליה ולאפוקי מיניה דאין כאן גזל דנכסי הגוי הם הפקר וכל הקודם בהם זכה בהם כדאיתא פ' ח"ה וכן היה רבי אבא ורבי אילעי וכל רבותינו שוין בדבר ועוד ראייה מפרק קמא דב"מ דקאמר נפל עליה כו' מעבירים אותה הימנו עד כאן אם כן יש לדקדק מדכתב יש מקומות שאין דנין ומתירים דהיינו תרי בבי מכלל דיש מקומות נוהגין לאסור ולדון עליו וכן משמע לישנא דדנים אפילו להוציאו מידו ועוד מדכתב אחר כך ביש מקומות שאין דנין כו' מפני שאין כאן גזלן מכלל דיש מקומות שרבין עליו ומדמין אותו לגזלן כלומר להוציאו מידו אלמא שאיכא מקומות שדנין דין המהפך בחררה ובא אחר ונטלה שמוציאים מידו ז"א דאפילו לאותן מקומות שדנין היינו טעמא שמדמין למצודת דגים כו' והתם היינו טעמא מפני שיורד לתוך אומנתו של חבירו דמצי מעכב כמו שהוכחתי לעיל בש' רבינו תם ואם כן גוי הרגיל לילך אצל יהודי אחד בין בהלוואה בין במש' במתן והוא מערופיא שלו והלך זה היהודי ופייס את הגוי עד שנתפייס לישא וליתן עמו אם כן המקומות שדנין עליו סברי שפיר דדמיא לדגים דיהבי סיירה פירש רש"י שנתנו עין בהבטם להיות נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות הילכך כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בתוכו בטוח בו שילכדנו דה"ל כמאן דמטי לידיה דמיא ונמצא חבירו מזיקו על כן מרחיקים מצודות הדגים שלא ירוץ למקום מצודת חבירו והערוך פירש בע"א וכולן אח"ד אם כן מאי גוי נמי הרגיל אצלו הוה כאילו מזומן בידו ודמי לדגים או לעני הנוקף בראש הזית דסמכא דעתיה כו' אבל בדין עני המהפך בחררה ליכא מאן דפליג דאין דנין עליו להוציא מידו ואותם מקומות שאין דנין עליו מדמין אותו להפקר ומציאה וכמו שפסק רבינו תם דגבי הפקר ומציא' אין שייך בו דין המהפך בחררה ואינו דומה לדגים דמזומן הוא אצלו והוה כאילו לכדו מה שאין כן בגוי דלמא לא ישא ויתן עוד עמו וגם כן אין כאן ריוח ברור ומסוים לומר כאלו לבדו כגון גבי דג וק"ל ומה שכתוב במרדכ"י הטעם לפי שנכסי הגוי הרי הם כהפקר אף על גב דאינו דמי כלל דנכסי הגוי אינם כהפקר אלא משום טעמא דפירש מאחר שלקח הגוי הכסף אם כן אסתלק מהאי ארעא והישראל גם כן לא קנאה דאם כן הוי כהפקר בלא בעלים וכל הקודם זכה כאשר מוכח מתוך הסוגיא להדיא וכמו שכתבתי לעיל אבל בע"א נכסי הגוי אינם כהפקר ושייך ביה דין עני המהפך בחררה כו' כמו שפסק מהר"ם היכא דעשה גמר עיסוק דמים כו' כמו שהבאתי לעיל ואין חילוק בין ישראל לגוי אלא הכא מביאין ראייה שנכסי הגוי הרי הם כמדבר וכהפקר לעניין זה שזכה ולא נימא דלא זכה בו כלל ויוציאו מידו דמאחר שנתן זה המעות א"כ סמכא דעתיה עילויה והוה כאילו הוה בידיה מק"ו דדג ואפ"ה קאמר כל הקודם זכה לפי שכסף אינו קנה ולא סמכא דעתיה מאחר שרוב גוים אנסים ושקרנים הן כדפיריש' לעיל ולכן מביא ראייה מר' אבא ורבי אילעי דשוין כו' כלומר שכולן סברי כסוגיא דגמר' כל הקודם בה זכה ואין מוציאין מידו וק"ל א"כ כ"ש גבי מערופיא דמה שרוצה לישא וליתן עמו לא חשבי כאילו בא לידו ולדון עליו ואפילו לכתחילה מתירין.

יש מקומות כמו התם דסברי כפירוש ר"ת דאפילו רשע לא מקרי במידי דהפקר ה"נ האי ריוח של גוי כהפקר הוא ואותם מקומות שאוסרים ודנים עליו סברי דדמי למצודות דגים שכבר ג"כ מזומן אצלו מה שאינו גבי נכסי הגוי דפרק ח"ה דאינו מזומן אצלו קודם שכתב לו הגוי שטר אארעא ולא סמכא דעתיה כלל ומאחר דיש מקומות חלוקות ויש פנים לכאן ולכאן ראוי לכתחיל' לאסור עליו אבל לא לדון עליו כלל בפרט בזמני' האילו וכן מצאתי' שפסק אב בית דין הזקן מורינו ורבינו רבי קלונימוס אשר כבוד מנוחתו לעת עתה בק"ק בריסק בשבת תחכמוני וכל בעלי תריסין אבני פז הנמצאים שם עמו הסכימו וז"ל הגאון ובגלילות הללו לא מצאנו ידינו ורגלינו להיותינו דנין בדיני מערופיא ע"כ:ס"ס לא פליגי אותם מקומות אלא אם דמי לדגים או לא דמי אבל גבי עני המהפך בחררה דנקרא רשע לכ"ע אין דנין עליו אלא לקרותו רשע.

מכל הלין נשמע דאין שייך דין עני המהפך בחררה אלא לקרותו רשע ולא להוציא מידו כלל ואפי' לקרותו רשע ג"כ אינו אלא היכא דהוא התחיל לבטל ולקלקל מקחו או שכירתו כלישנא דתלמודו ובא אחר ונטלה כו' משמע שבא מעצמו ליטלה אבל אם שמע האחד מן זה המוכר שאינו רוצה למכור או להשכיר לזה המהפך בה וק"ו אם זה המוכר או המשכיר מקדים ומתחיל עם האחר שיקנה או ישכיר ממנו ואפילו ידע שהראשון היה מהפך בה מאחר שאינו רוצה זה המוכר למסור לראשון אם כן אין בו דין רשע כלל מאחר שהראשון לא זכה בה כלל רק תקנת חכמים כעין מצרנו' משום הטוב והישר כדאיתא במרדכי וגרוע יותר ממצרנות דאפילו לחזור ולבטל מקחו אין מחייבים אותו אם כן היכא דאיכא צד אמתלא שלא בא ליטלה מידו אז הוא שרי ואפילו אין לו עדות בדבר ששמע מזה המוכר מכל מקום מספיקא אין לנו להחזיקו כרשע ונימא לא שביק התירה ואכל איסורא כדמוכח בפרק איזהו נשך ובודאי אם לא שמע מן המוכר היה מטריח עצמו ליקח במקום אחד ועוד מסתמא דנאמן על עצמו כדי שלא לעשותו רשע דהא אפילו הודה מעצמו אינו נאמן על עצמו להיות בו דין רשע דאורייתא אם כן לכ"ה נאמן דלא ליקרא רשע מספיקא ופשיטא שרבי אבא לא הוצרך להביא עדות ואמתלא לדבריו כדי שלא לעשותו ח"ו רשע שלא שמע שום דבר מקניית רב גידל ונראה אפילו אם זה המוכר כופר ואמר מעולם לא אמרתי לו כדברים האלה מכל מקום נאמן על עצמו שלא נוכל לקרותו רשע ואוקי גברא נגד גברא ואפילו שבועה אין צריך מאחר דאין בו דרר' דממונא רק לקרותו רשע ועל זה וכה"ג אין נשבעין עליו כמו שפסק מהר"ם בפרק החובל לעניין הוצאת ש"ר וא"ל דילמ' יחזור המוכר מדבריו ויחזיר וימכור לראשון שהפך בו ואם כן היה לו לסלק עצמו פשיטא דלא אחמורי חכמים כולי האי מאחר דהראשון לית ביה זכייה כלל כדפירש"י וכן איתא בתו' דקידושין על עני המהפך בחררה כו' לפי שיכול להשכיר עצמו במקום אחר וז"ל ומכאן נראה לרבי יצחק שאסור למלמד להשכיר עצמו לב"ה שיש מלמד אחד בביתו כל זמן שהמלמד בביתו מאחר שהוא שכור שם ילך זה המלמד להשתכר למקום אחר א"ל שיאמר הב"ה דאין רצונו לעכב המלמד שלו כו' עד כאן אלמא כששמע רק מן בעל הבית אמירה בעלמא שרי דאי בע"א פשיטא דשרי מאחר שאינו רוצה הב"ה אלא כדפירש"י והנה מאמר שמדמה התוס' מלמד לעני המהפך בחררה כו' אם כן לא איירי אלא בשכרו לימים או קבלנות לספר כמו שהיה בימיהם כל שכירות מלמד כשכירות פועל וכן דימו אותו הפוסקי' דיני מלמד לדין פועל לעניין חזרה ואיירי שזה המלמד לא נשתכר לזה לב"ה אלא לשכיר יום או יומים ולא עשה עמו עת קצוב עד כמה ימים אם כן אם בא אמר ליקח מחייתו ולדחותו מאחר שהפך הראשון זה בחררה להיות קשר בזה ב"ה אסור לדחותו אבל אי שכרו הב"ה לזמן קצוב והקדים זה קודם כלות זמן והשכיר עצמו לבעל בית אין זה דומה לעני המהפך כו' דעדיין לא הפך בזה החררה אבל לפי מה שמצאתי בהג"ה במ"ק בפרק ח"ה וז"ל ואר"ת שאין רשות למלמד מן הדין להשכיר עצמו במקום שחבירו נשתכר תחילה דרע לו לילך במקום אחר אבל ב"ה מותר לשכור מלמד ששכר חבירו כבר בזמן שעבד חדא שאין דרכו של ב"ה לחזור במקום אחרים להשכיר מלמדים ועוד שיש כמה ב"ה שהיו רוצים להפסיד הרבה קודם שיהיו בניו בטילים עכ"ל תוספו' שיט' פ' לא יחפור ע"כ ובתוספו' פרק האומר עוד טעם אחר וז"ל אכל הב"ה יכול שפיר לשכור אותו מלמד ששכר כבר חבירו ולא יכול לומר לו הב"ה שכור לך מלמד אחר דיכול לומר זה ניחא לי טפי כי כמדומה לי שילמוד בני יפה ממלמד אחד ע"כ א"כ משמע דאיירי אף במלמד ששכר לזמן ואפ"ה אסור לשכור לאותו בע"ה אף שכלה הזמן מכל מקום לא קשה מידי מאחר דאיירי במלמד ששכרו ב"ה על היישוב במקום שלא נמצאו לומד"י וחבורת אנשים כדמוכח משיטת התו' דלעיל להדיא א"כ מסתמא איזה מלמד שהלך לשכור עצמו אצל בע"ה אחד להיות לו למלמד דעתו לאו אזיון אחד הוה אלא על כמה ימים וא"כ דומה לעני המהפך בחררה להיות קשור בבע"ה כמה זמנים וזה בא ונטלה אכל בע"א כגון בקהילות שיש שם קבוצות הרבה מישראל ששוכרים מלמדי' לזמנים קצובים פשיט' אם בא אחר והשכיר עצמו לב"ה אחר כלות זמנו אינו נקרא כעני המהפך בחררה כדפירי' והנה כמה חלוקים בדברי עני המהפ' בחררה אם הוא דבר של הפקר או מציאה אז הוא מותר לכתחילה וכדבר שאינו הפקר ודומה למציאה אזי נקרא רשע וראוי עליו להכריז בב"ה ברבים שהוא רשע ואם הוא דבר שטרח בו כגון עני הנוקף בראש הזית כדפירשי' אז הוא גזלן מדבריהם ואין יוצאת בדיינים כדאיתא בפרק הניזקים ואם הוא דבר המזומן אצלו כגון דגים וכה"ג וחבירו ירד לתוך אומנתו הוה כעין גזלן וחבירו יכול לעכב עליו בדין ולדון עליו והנה יפרד והיה לד' ראשים וא"כ צריכין אנו לבאר כל הד' חלוקי' ומתו' כך יבואר שאילתינו ויש להם ד' שמות שם א' הפקר ומציאה שם שני מהפך בחררה ג' טירחה ד' אומנותו בכך השם הראשון מציאה והפקר לאו דווקא שיהיה הפקר או מציאה אלא כל שדומה למציאה שלא יכול למצוא במקום אחר חשוב כמציאה ומ"מ צריך להיו' ריוח ברור כגון שזבין שוה מאה כו' או מעט יותר וכן פי' מהרר"ק הא דכתב במרדכי וז"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה בקרא רשע ה"מ כשקנה דבר בשוויו כו' ע"כ ומשמע מיניה כשקנ' בזול חשוב כמו מציאה מ"מ לא איירי אלא בזול המבור' אבל בדבר מועט שאינו מבורר לכל לא דאי לא תימ' הכי א"כ בשום סחורה לא יהיה שייך בו דין עני המהפך בחררה דרוב סחורה שאדם קונ' קונה בזול כדי להרויח בה אלא כדפ' והיכ' דאין הריוח ברור לכל ונרא' לעיניים קרוי בשויו כסתם סחורה וכתב הגאון מהררי"ק בשורש קל"ב דאין חילוק במתנה מרובה או מועטת רק שיהא ריוח ברור וגדול קצת שנראה לעינים שלא יכול למצו' רוח כזה במקום אחר והאריך הגאון הרבה עד שלא הניח לי מקום להתגדר בו והנה דימה הגאון הלואת רבית בחנות כמו שהמנהג ליהודים ביש מקומות לדבר שאין בו קצבה ואין מבורר הריוח אעפ"י שתלוי בו כל מחייתו של אדם בגלות הזה כמו שכת' הגאון עצמו בסוף התשובה ומ"מ נרא' בעיני דווקא בענין זה שנוכל לומ' שיכול השני אשר רוצה לדחותו לפזר ממונו במקום אחר ובישובים אחרים אבל מי שלא יכול למצוא כעין זה במקום אחר אפילו אינו מבורר הריוח וקצוב מ"מ חשוב כהפקר או מציאה כגון שנים שדרו בעיר אחד מכמ' שני' ולא היו להם חנות עד הנה והנה אחד מהפך לקנות החנות מן שר ואדון של העיר והקדימו האחר דאינו נקרא רשע דהוה לו כמו מציאה מאחר שלא יכול למצוא עוד חנות באותו העיר כי אין המנהג רק להשכיר החנות להלואות רבית רק לאדם אחד ולא נימא שיחפש לו מקום אחר למחייתו דמסתמא לא גרע ממה שפסק מהר"ם והבאתי לעיל שאם קנ' על המוצר כו' שיכול להקדימו מאחר שלא יכול למצוא כל פעם קרקע העומד על המינ' שלו ק"ו הכא שמצ' מחייתו בביתו מה טוב ומה נעי' שבת אחי שלא נאמ' שיכול למצוא מחייתו במקום אחר ודומה קצת לזו פסק מהררי"ק גופיה בשורש קי"ח אף שהוא לא כתב אלא היכא שהיית' לו כבר אותו מחייה ואם יצטרך לצאת יהיה הפסידו מרובה מ"מ אומר אני תעשה כך היה שפסק עליה וג"כ היה ריעותא לשם שבע"ה אחד הפקידו לשם והבעל הראשון היה המוחזק מכמה שנים ואחר כך כשמת אדון העיר בא זה ודחה אותו לגמרי וקנה אותו החנו' מן אדון אחד אשר נתמנ' תחתיו וזהו לכאורה אין לך השגת גבול יותר מזה ע"כ דקדק להוסיף לשריות' אבל בנדון שכתבתי ג"כ כה"ג שרי אפילו לא יצטרך לילך מן העיר רק שלא ימצא מחייתו בהשקט ומנוח מעניין אחר כמו זה שפיר חשוב כמו מציאה ולא כתב הגאון בשורש קל"ב שיכול לחפש לישוב אחרים כזה דזוזי דאינשי עבדי ליה ספסרנות' ולכן קרוי שפיר עני המהפך בחררה היינו משום שהשני לא היה דר מתחילה תוך אותו העיר רק עכשיו בא לדחות חבירו אשר הסך בחרדה כמה שנים בקניין החנות ולאו דווקא לעניין חנות אלא כל הדומ' לו וכן יראה משיטת התוספו' דפרק ח"ה שכת' לתירץ אחד לפי שאין דרך של ב"ה לחזור במקומו' אחרים אחרי מלמד כו' אלמא כשאין דרכו לחזור אעפ"י שב"ה ג"כ אין דרכו לחזור אחד מלמד כמו זה אלא מ"מ מאמר שהדבר קשה לב"ה אם ימצא המלמד במזוזת לפניו הוה דומה להפקר ומציאה ואעפ"י שיכול למצוא במקום אחד ה"נ לעניין חכמה ודומה לו מאחר שזולתו יהיה המחיי' קשה עליו ועכשיו היה במזומן לפניו הוה דומה להפקר ומציאה ואין לומר דילמא לעניין ת"ת שאני דלא גזרו חכמים לגבי תורה מידי לעושה הנוטלה רשע כדי שלא ימנע מלהשכיר מלמד לבניו מאמר שאין דרכו לחזור אחר מלמד וכן מצינו במרדכי לענין חרם ישוב שאין הגזר' נעשית ותלי' על הת"ח ושאר דבר מצוה אף שנגזר בסתמא ואפילו יש שם רב מקודם דס"ס קנאת סופרים תרבה חכמה קל ומומר לענין תלמיד לנערים שכל העולם אינו כדי לה ועומד על הבלי פיהם כדאיתא בפרק במה אשה שנאמר בטלה לגבייהו איסור מגזירת חכמים שהנוטלה רשע ז"א דא"כ אדרבה ניפוק לאידך גיסא דאם אתה מתיר ליטול המלמד ממנו א"כ זה הראשון לא ישכור עוד מלמד לבניו מאחר שאין דרכו לחזור אחר המלמד וא"כ כדקיימא קיימא ויאסר משום מהפך בחררה אלא כדפי' הלך לדור שם ס"ס סתם דרכים בחזקת סכנה וקשה טילטול דגברא וחשיב טירחה כמו עני המנקף כו' ועוד הלא יש לגאון כמה טעמים מצורפים לזה ולאו על טעמא דטרח לבד סמך דהא החמיר בה יותר מגבי עני המנקף דאין דנין עליו בדיינים ועל אותו המעשה פסק להוציא אלא מצירוף כמה טעמים כאשר כתב בתשובה בסופו וכ"ש היכא דטרח ועשה כלי לדבר אחד כגון גבי מצודות דגים דפרק לא יחפור וכל פריס' מצודי' חשוב ככלי כדמוכ' בפ"ק דשבת והיא טירח' הנכרת לעינים ומבורר יותר מעני המנקף בראש הזית אף שנשא נפשו למות מ"מ אין ניכר שום דבר ואין שינוי להדיא כמו שפירס כבר מצודתו או כל כה"ג שצריך חבירו להרח"י מצי לעכב עליו ואין להקשות א"כ מה הקשו התו' בפרק האומר וכן בפרק לא יחפור ממצודו' דגים כו' לישני משום שטרח לא קשה מידי כי התם משמע סתמא אפילו בלא פרס מצוד' רק שנתן הצייד עיניו בדג כו' והכיר חורו כדפי' לעיל בשם רש"י וכן משמע לישנא דתלמודא מרחיקים מצודות הדג מן הדג ולא אמר מן המצודו ועוד משום הכי מתרצים הטעם משום שיורד לתוך אומנתו דלהוי כעין גזלן ומצי לעכב ודנין עליו ואפילו כבר פירסו אחרים מצודת' מצי לעכב בהו דדמי להאי בר מבואה כו' כדאיתא בסוגייא ואעפ"י שהתו' תירצו בפרק לא יחפו' שינוי קמ' משום שיכול לפרוס מצודתו במקום אחר ולפי זה ג"כ לא יכול לעכב עליו רק שנקרא רשע מ"מ שינוי בתרא עיקר וכן כתבו התו' בפרק האומר וכן כתב הרא"ש והמרדכ"י ועוד שהתירוץ הראשון של תו' בפרק לא יחפור לאו לאוקמי הכי אלא נגד מה שמקשים לפי' ר"ת דגבי הפקר אין שייך דין מהפך בחררה והכא גבי מצודה כו' גם כן הפקר ואעפ"י כן אסור על זה קאי שנוי קמא שזאת אינ' תמיהא כלל ואינו קרוי הפקר מאח' שיכול לפרוס מצודתו במקו' אחר אבל מן הדין יכול גם לעכב עליו ולדון עליו מאחר שאומנתו בכך: השם הרביעי אומנותו בכך הוא דבר שאומנתו בכך וחבירו יורד לתוכו כגון בר מתא דאוקי' ריחים כו' וחנות וכל כה"ג יכול לעכב על מי מאינו בר מתא אבל בר מבואה אבר מבואה לא יכול לעכב כלל דהלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע דבתראי הוה כדאית' בפ' קמא דב"ק רב פפא ורב הונ' בריה דרב יהושע כו' וכן פסק הרי"ף והרא"ש ואפי' אבר מבוא אחרינ' לא מצי מעכב דנשאר' בתיקו וספק מתונ' לקול' אבל מצודת דג כו' יכול לעכב אפ"י אבר מבואה משום דיהבא סיירא כדפי' לעיל דהוה מזומן אצלו וכאלו בא לידו דמי דהא פריך בגמרא ארב הונא דאמר האי בר מבואה דאוקי רחייא כו' מצי לעכב אפי' אבר מבואה דיליה לימא מסייע ליה ממתנית' מרחיקי' מצודת הדג כו' משני שאני דגים דיהבי סיירא א"כ מהאי טעמא אף דהלכה אינו כרב הונא רק כרב הונא בריה דרב יהושע מ"מ כ"ע מודי במתנית' גבי מצודות דגים משום דיהבי סיירא דהו' כיורד לתוך אומנתו ומה שדימו התו' בפר' האומר וכן הרא"ש מצודות דגים להאי בר מבואה דרב הונ' כו' אף דהאי עדיף טפי כדפיר"י דהא דברי רב הונא לית' לא קשה מידי דאינ' מביאין ראייה רק מן הטעם דקא פסקא לחיותי' משום שיורד לתוך אומנתו כדאיתא במילתא דרב הונא אבל העיקר כי מצודות דגים כו' משום דיהבי סיירא ואין לי מקום להאריך באיזה סחור' יכול לעכב בר מתא אבר' מת' אחרינ' וכן כל החילוקי' שנעלו בסוגיא כי אינה תלוי בו בשאילת חיבור ההוא ודיני דמערופיא חלוק ביש מקומו' שדני' ומדמין לכמו שיור' לתו' אומנתו של חבירו ויש שמתרין לכתחל' ופשיט' שאין לדון עליו כלל כדפי' לעיל ומתוך זה יבאו שאילתנו אשר הרחבנו והעמקנו כל היסוד ההוא בתחילה צריכי' אנו לדקדק אם דומ' קניין זה של יין שרף שהוא רק רשות לדבר שאין בו ממש מתרי טעמי חדא דאין בו ממש רק רשות וגרוע יותר מדירה שפסקו כהג"ה מיימוני' ר"ח והגאוני' שקרוי דבר שאין בו ממש א"ל שיקנ' גוף הבית לדירה כ"ש הכא דאין באותו הקנין שום דבר אפי' דירה רק רשות וכח שלא יעשה שום אדם יין שרוף זולתו ועוד הוא דבר שאין בו ממש שלא בא לעול' עדיין והוה כמו פירות דקל ועוד ריעותא שמוכרים היין שרף באות' זמן שאינ' ברשות' וכל דבר שאין ברשות של אדם קרוי דבר שאין בו ממש כמו מה שאירש מאבא כו' כדאיתא פ"ק דב"מ וכן פסק הרמב"ם וכל הגאונים ע"כ לא מכרו בקניין דמעכשיו אמת שיש לחלק הרבה ולדון דאינו דומ' לפירות דקל דספק יהיו פירות או לא יהיו אמת שיש לחלק הרבה ולדון דאינו דומ' לפירות דקל דספק יהיו פירות או לא יהיו דומה למה שתעלה מצודתי ואפילו את"ל יהיה ס"ס כשער הקנין לא יהיה וא"כ למה חול הקניין קודם שבא לעולמו על אחר שבא לעולמו אבל קניית רשות לעולם לא בא בעולם שיהא בו ממש יותר מעתה וג"כ הוא בודאי בלי ספק שיבוא הרשות בידם ועוד בודאי אין שום דבר בעולם שלא יחול בו קניין דאפילו פירות דקל יכול למכור דקל לפירותיו וא"כ אותם פירות במה אתה קונה אות' כי אם השטר ערכאות ומה שאינו בידם למכור עכשיו ב"ש מאחר של סוף הזמן יבא מאיליו לכחם ברשות דומה למי ששכר בית לחבירו לזמן קצוב יכול למכרו אחר הזמן וה"ה אם מכר לזמן קצוב שדומה לשכירות בכל מילי רק שיכול הקונה לזמן לבנות ולתקן בו כל מה שירצה כמו שפסק הרמב"ם וכן הטור הביאו אבל לעניין מכירה יכול ג"כ המוכר למכור לאחר אף שלא כלה הזמן עדיין ואפילו מעכשיו אינו צריך כמו שמוכיחי' התו' במסכת יבמות היכ' דאיתא גוף הדבר בעולם ויש בו ממש ודמי למי שאמר לאשה מקודש' לי לאחר ל' יום לכ"ע מקודשת בין לרב בין לשמואל וזהו פשו' רק שעקר הטעם שלא יכול אדם להקנות דבר שלא בא לעולם או דבר שאין בו ממש היינו בדבר שיכול לבוא או אינו לבוא אפי' אתי' בידיה כגון מקודשת לי לאחר שאגיי' דאינ' מקודש' כדאיתא בפרק האומר משום דילמא לא ישתכח ג' שיכול להתגייר בפניהם אבל במידי דאיתי' בידי' ויהיה בודאי בידים לאחר זמן אין זה דומ' לדבר שלא בא ברשותו רק שיש לחלק ולומר דווקא בדבר שהוא בעולם כגון מכירות בתים וכה"ג אבל בנדון זה אין חל עליו שום קניין כי אין בו ממשות בעול' רק שמוכר' אני לחלק בדב' רשו' שלא יהיה לבסו' יות' ממשות מלעת עתה שחל עליו קנין בפרט בשט' דהא אפילו לעניין פירות דקל כתב העיטו"ר בשם הרי"ף כשיש לו שטר חשוב כמו שתפס ואם יבאו הפירות זוכה ה"נ נימא הכי ועוד מצינו בפסקי גאוני' שהיו קוני' חזקת ישובים מן השר להתנות עמו שלא יבא שום אדם יותר לדור שם ואפי' אם בא אחר כך אדם אחר והשתדל עם השר להיפך יפול היהודי הראשון לעכב עליו כדאית' ג"כ במרדכי דדינ' דמלכות' דינא ואף שג"כ אין ממש בקניין מן השר שלא ידור שום אדם אצלו אלא רשות ושלטנ' במתא חשוב כמו שקנה גוף העד לאותו השלטנות והוי כמו שקנה בית לדיר' אף שלא כתב בהדיא בשטר כך והעיין בעיני מאח' שמצינו שם במסכ' ב"ב בפ' לא יח' פועל הא דנכסי גוי הן הרי כהפק' כו' ה"מ דלית דינ' דמלכות' דלא לקני ארע שלא בשטרא אבל אית דינא דמלכות' כו' לא והרמב"ם הוסיף בביאור בפרק א' דהילכו' זכיי' וז"ל כד"א כו' אבל אם יש משפט ודין של אותו מלך שלא יזכה אדם בקרקע אלא מי שכותב בשטר או נותן דמי' וכיוצא בדב' אלו עושי' כפי משפטי המלך שכל דיני המלך בממון על פיה' דנין ע"כ ק"ו הכ' מה שרגיל אדם לקנות מן שלטוני העיר שאזלינ' בתרייהו בדינא דמלכות' וידוע הוא בכל המלכו' שקוני' המכסים או דוגמתו ויין שרף ושארי רשותתו שלטנות בעיר כל הקניין ע"י שטר ארנדא ועל זה הן דנין ורגילין ג"כ למכור קודם כלות זמנו של ראשון ומוכרין לשני כי הרבה המהדרין לקנות ומזרזין להקדים ולזכות בו ומתוך כך יעולה בדמים וזהו הוספ' ותועלת לאוצרתם ומצינו ג"כ בדברי חכמים ששינו הידוע ואפילו מה שהוא מקח ממש אמרו שאינו קונ' כדמוכח בסוגי' דנכסי גוי כו' דכסף אף שקונ' בו אמרו חכמים דאינו קונה משום דלא סמכה דעתיה ואפילו בחזקה אח"כ אינו קונה משום דלא סמכה דעתיה עליה כמו שסבר הראב"ד והרשב"א והר"ן וכן דעת הטור וכן באתרא דכתבי שטר אפילו גבי ישראל אינו קונה בכסף לבד משום דלא סמכ' דעתיה וכן אם קנה בשטר ולא נתן דמים אינו קונה מהאי טעמא אם לא במוכר מפני רעת' ובזה השוו כל הגאונים ומה שאינו מקח ממש אמרו ג"כ חכמים שהוא קניין גמור בסוף פ' הריבית גבי סטומתי וכן כתב האשר"י בפ"ק דב"מ וז"ל כי הקניין לפי המנהג כדאמר לקמן גבי סטומת' ומזה הביאו ראייה המחברים שעיקר קניי' בין בסחורה הכל לפי המנהג ק"ו מנהג ודת המלך וגדולה מזו כתב במרדכ"י פרק המקבל וא"ז פרק הפועלין הטוען תמורת המנהג אפילו במיגו אינו מהימן אלמא דמנהג עיקר לעניין משא ומתן הילכך הנראה בעיני מי שקונה מכס או כה"ג מן המלך אפי' קודם זמנו הוא קניין גמור והנוטלה ממנו הוא גזל גמור ויוצא' בדיינים ויש במה חלוקים באותם הדינים בדבר שלא בא לעולם ואין בו ממש והעולה בדרך קצרה כתבתי כי אין ביה נפקותא כ"כ לעניין שאילתינו:

ועכשיו מה היה כוונת המורה פלוני אלמונ"י שמו טו"ב בשם אדונ"י אשר חייב את ראובן פשיטא ופשיטא ודרדקי דבי רב ידעי במה שחייב את ראובן לשלם לשמעון כפי העלת דמים שאין לו צד זכות שבעולם אם לא בטעות וכשגג' היוצא מלפני השליט כי גרמ' בניזקין פטור לכ"ע ולא חייבו חכמים מסור אלא שהראה ממון חבירו דקליי' בדבוריה אבל מה שיצריך שמעו"ן להוסיף דמים שבא בסיבתו אינה דומה כלל למסור וכן כתב מהררא"י בסימן רי"ב ולא עוד שהרשב"א הוסיף וכתב אם אדם אחד אומר לשר גבה ממון מפלוני עשיר אינו חייב אלא במאחווי' אחווי' אבל בדבור בעלמא לא ע"כ אפילו את"ל דלא סבר ליה כרשב"א בהא כאשר פליגו עליה רוב המפורשים שאפילו בדבור נקרא מסור מ"מ דווקא כה"ג שאמר לו תקח ממון מפלוני אבל שבא בסבתו שדעתו לא היה על הפסד ממון ליכא מאן דפליג ועוד דהא להציל את שלו מן העירונים כיון כדי שיקצוף עליהם הסופר והמלכה וכאשר פתר כן היה ודומה לזו פסקו התו' ורשב"ם גבי נכסי הגוי הרי הם כמדבר כו' אף שקנה הישראל וזכה בה מ"מ אם יכול הראשון לדין עם הגוי ולהוציא את מעותיו ואע"פ שמתוך כך יחזור הגוי ויגזול הקרקע מיד הזוכה לא הוה בזה מסור דכי קתבע ישראל לגוי בדין קתבע ואפי' הרא"ש שחולק על זה לאו מזה הטעם אלא מטעמ' אחרינ' מאחר שבדין ישראל וערלים לא יכול להוצי' מן הגוי כמו שכת' שם הילכך אם רצה לעסוק בתחבולה עם הגוי שיבוא באלמות וכח על המחזי' לכופו להחזי' הקרק' לאשר קצוהו ככה"ג יש בו דין מסור אבל היכא דמוציא בדין מידי הגוי פשיט' דשרי לכ"ע וראובן עשה בדין להציל את שלו מן הגוי וגדול מזו כתב רבי אליעזר מטולה בסוף הגוזל במרדכ"י וכן בהג"ה מיימונ"י דלא מצינו מסור בתלמוד אלא במתכוון להזיק אבל מי שמתכוין להציל את שלו אף בתקפו בידי גוים ומתוך זה העלילו עליו הרבה אפ"ה פטור ק"ו בנו של ק"ו הכא דלא נתכוון להוציא ולהזיק היהודי שום דבר דאין בו צד חיוב ממון אלא לית נגר ובר נגר דלפרקיני' אלא בשגגה ובנסלח לו אלא אפילו מה שפסק המורה שראובן יחזור מן מקחו ויתננה ביד שמעון לא ידענ' מאי אידון ביה לזכות שום זכות למורה אי דימה אותו ליורד תוך אומנתו של חבירו הלא אין שייך לענין זה כלל דהא הוא בר מתא כמו שמעון ולא מצי לעכב עליה ולעניין מצודת הדגים כו' אינו דומה דהתם טעמא משום דהוה כמזומן אצלו כדפירישי' לעיל שאני דגים דיהבי סיירא ואפילו לעניין מערופיא אינו דומה דהתם אפילו הוי גוי הרגיל אצלו ולא היה נושא ונותן כי אם עמו ע"כ לא ישיג גבולו ויקח מחייתו אבל זה היין שהיה בתחיל' ביד ראובן כמו בידו ואפי' לא היה בידו מעול' ס"ס אחרי' חולים וערלים היו חופשים מקודם היין כמו הוא וזה לא קנה אותם אלא פעם אחת על ג' שנים כמו שהוא הדרך פשיטא שיכול ראובן לקנותו כדין וכהלכה ועוד אפי' גבי דיני מערופיא גופיה יש מקומות חלוקות בלא הכרע דעת וספק ממונ' לקולא והמע"ה כדפירישי' לעיל ואין לומ' דקניין הראשון של ראובן לא היה קניין ממש וא"כ קניין של שמעון הוא קניין ממש והוה כגזל בידו אדרבה אמינא דקניין שראשון הוא קניין ממש שהיה בשטר ארנדא מכל הערונים ואוושא מילתא יותר ממה שהיה קניית שמעון דהא מקצת העירונים לא נתרצו לגמרי ואדרבה טענו שזויף הוא ובהסתר פניהם לקחו החותם מן התיבה ואלא מאחר שלא היה המכירה הראשונה בהרמנת של כל עיר א"כ הוה כחספא בעלמא ודמייא לעבד שמכר נכסי אדונו א"כ כ"ש שמכיר' שנייה ליתא שמכרו שלא כדין וגם לא בהרמנת המלכה שהם עבדי עבדים לה ובלא הרמנת של העירונים וכאשר הוכיח סופו על תחילתו שהמלכה גערה עליהם בנזיפה לקיים מקח הראשון רק שיוסיף בדמים כנגד השחד שהיה בלאו הכי נותן לעירוני' ואל השר. וא"ל שהמכירה הראשונ' אינה מכירה מאחר שעדיין הוא ברשות של שמעון ואינו ברשות העירונים למוכרה הלא כתבתי לעיל שפשוט שהוא קניין גמור ואפי' אם יטעה המורה ויאמר שאינו קניין א"כ אפי' קניית שמעון ג"כ אינו קניין דאין לומר לשמעון הוי קניין מאחר שברשותו הוא כבר הרי שעדיין לא כלה זמנו זו הבל ורעיון רוח דמאחר שאינו ביד המוכר למכור ואינו בידו א"כ מאי יזכה שמעון לקנותו דהא בעינן קונה ומקנה ומהפקר ליכא למימר דזכה דנכסי הגוי הרי הם כהפקר הלא אינו כהפקר שאחר כלות הזמן יחזור לידי הגוים וא"כ לא איסתלקו מרייהו כאשר פירשתי לעיל וא"ל מאחר שהשטר לא בא ליד ראובן א"כ אינו מקח הלא נתנו לידו כאשר בעצמם לא כפרו וא"ל מאחר שאין לו עדות יהודית שנתנו השטר בידו א"כ הוה כמו שלא קנה הלא אוושא מילתא וקלא דלא פסק חשוב בעדים וזה היה גלוי ליהודים ולערלים ועוד אין לך הודאה ועדו' גדול מזו שעל אפם ועל חמת' הוברחו להודות ולומר אמת כן הוא רק שהשני הוסיף בדמים והשר גזר שיתנו לשני ואלא שחייבו להחזיר המקח משו' עני המהפך בחררה כו' הלא הוכחתי בראיות ברורות וכל אפי' שוי דאין עליו דין אלא לקרותו רשע וא"כ למה פסק המורה להחזיר המקח ועוד הלא אין שייך דין עני המהפך בחררה במידי דדמי למציאה והפקר דהלכת' כר"ת כאשר כתבתי לעיל וזהו דומה למציאה שמצא מחייתו בהשקט בלי טורח ועמל ואין מציאה גדולה כזו אפילו את"ל דאינו סובר המורה שקרוי הפקר או מציאה אלא במידי דאית ביה ריוח ברור לכל וקצוב א"נ שהמורה הטה וסבר הלכתא כרש"י דבכל מידי שייך דין עני המהפך בחררה ס"ס נדין דידן אינו דומה כלל דאינו שייך עני המהפך בחררה אלא במהפך בה וטרח בה קצת כדמשמע מתו' שהבאתי לעיל וכן הוא לישנא דמהפך בה אבל זה לא הפך על מכירת היין שלאחר כלות זמנו מידי ואפילו את"ל שכבר הפך בה שמעון עם השר מקודם כאשר אינו הלא פסק מהר"ם שאינו שייך דין עני המהפך כו' אלא בגמר פיסוק הדמים ואינו נחסר אלא כתיבת השטר ולברר המקח כמו שהבאתי לעיל וגלוי וידוע שלא עשה שמעון לא גמר מקח ולא הדומה לו.

וג"כ אין לומר דאדעתא דהכי קני ליה בתחלה כדי להיות לו לעד דורות או לזמן מרובה שסבר שום יהודי לא יסיג גבולי ודומה למלמד כמו שכתבתי לעיל שאדעתא דזמן אחד לא נחות והוה כאילו הפך בה לזמן אחר זה אינו מאיזה טעם סבר כך וכי לא ראה מה אשר היה לפניו מאותם שהיו תופסים היין שרף שלא האריכו קיצם יותר מזמן אשר קנה ואין חדש תחת השמש.

ועוד הא ע"כ לא תוכל לומר דסמכא דעתיה דאטו אם יהודי לא יקנה ס"ס גוי אחר יקנה כמו שהיה מתחילה תופס גוי עידון אחד ואלא מטעמא דחזקה דג' שנים חזקה זו לא ידענא ולא רמיזא בתלמוד ולא בפסקי גאונים דלהוי ג' שנים חזקה כה"ג ואין חילוק בין שנה לג' אלא לעניין חזקת קרקע כדאית' בב"ב ולא בע"א ואף את"ל ג' שנים איכא חזקה מי ששכר דבר אחד ג' שנים אבל זו הקני' לג' שנים פזימנא חדא חשיב' דאין שייך לומר מסתמא מחיל מאי הוי ליה למיעבד בתוך זמנו ולא כת' מהררי"ק בשורש קל"ב דשייך גבי חנות דין עני המהפך בחררה אלא שקנה בסתם ודעתי לדורי דורות שיהיה לו הרשות להלואת ביחידי וידע ששום גוי אינו מלוה ברבית ואיש אחר בא לקפח מחייתו אשר טרח בה הראשון הוה כמו שקנה ישוב מן השר כמו שמביא ג"כ ראייה בתשובה וה"ה נמי מי שהוחזק בחנות אחד מכמה שנים ואין לו מחייה אלא זו וידוע ששום גוי לא יסיג גבול אפשר מן הנכון שגם כן ישראל לא ירד לתוך אומנתו אבל כהאי גוונא דליכא חד מהני טעמי לזכות שמעון ולחייב ראובן ואף שמצינו חזקה לעניין ישוב וחרם היינו היכא שהסיעו על קיצתם כדאיתא במרדכי ובכאן לא מצינו לא חרם ותקנה ואפילו מה שגזר ר"ג מ"ה שלא לשכור בית מגוי שדר בו חבירו עד מלאות לו שנה אחר יציאתו ובודאי הוי תקנה שלא נתפשטה בכל מדינות ואפילו מה שגזר ר"ג היינו לעניין בתים וחנות לתקנות ישראל בגולה אבל לא לעניין סחורה ומכסים ואפי' מה שתיקן היינו כעניין זה שאין צריך לירא שמא יקדימו הגוי כי אין דרכם לשכור בתים כאשר בעו"ה יושבים לבטח בנחלת אבותם ושלהם וכן חרם היישוב שלא יקפח מחייתו ג"כ אינו מתיירא מן הגוי אבל בנדון דידן אפי' עמד ר"ג מ"ה בפנינו אין שייך חרם ותקנת במה שיכול ג"כ גוי להקדימו א"כ מוסב הוא מן הגוי ויהבי' ליה כל טעותי' דשייך בו דין עני המהפך בחררה וראוי להחזיר מקחו ה"מ כשבא הוא מעצמו ונטלה אבל הכא ששלחו העירונים אחריו ואמרו למכור לו ולא לאחר כאשר יש לו עד מהימן בודאי ר"ג מ"ה בעצמו היה קונה אותו כמו שהוכחתי לעיל ממלמד בלי דעת חלוקות ע"כ נשאר המורה ערום מעל צד זכות אפי' לכל הדיעות שבעולם על אחת כמה וכמה מעלות טובות כפולות המועילות לזכות עלינו חדא שהלכה כרבינו תם ולא כרש"י דגבי מציאה אין שייך דין עני המהפך בחררה וזה חשוב כמציא' כמו שהוכחתי ובלאו הכי אין שייך בו דין עני המהפך כו' שעדיין לא הפך וגמר פיסוק דמים או הדומה לו ולא עוד שהעירונים בעצמם הקדימו אותו הכהור"ה זאת יוכשר בעיני אלקים ואדם.

והקבול קניין שקבלו לפני המורה לא קבלו רק לדין ולא לפשרה וקניין בטעות חוזר לכ"ע כדמוכח בגיטין ואפי' קניין שעל הפשרה והיא בטעות חוזר כמו שכתב המרדכ"י בפ"ק דסנהדרין וז"ל כתב הסמ"ג דיין שטעה וחייב שבוע' למי שאינו חייב ועשה פשר' עם בעל דינו כדי שלא ישבע ואחר כך נודע לו שאינו בר שבועה חוזר אף שקנאו מידו על הפשרה אינו כלום דהא לא קבל עליו ליתן ולמחול אלא לפטור מן השבוע' שחייבו הדיי"ן הטוע"ה וכל קניין בטעות חוזר ע"כ כ"ש הכא דהא לא קבלו קניין אלא לדין תורה אף שכתב בשטר כל אשר ימצא ביניהם ויאמר המורה שאתא לרבויי נמי כן מכל מקום לא קבל טעותי' עליה אלא מילתא דתלוי בסבר' ויש פנים לכאן ולכאן אבל להכריע נגד דת תורתינו שלא כהלכה אין טעות גדולה מזו ואפי' אם יאמר הדיין שקבל הקניין אף לפשרה הלא הדיין אינו נאמן אחר שיצא הפסק מידו וג"כ יש לו עדי' שלא קבל ק"ס אלא כפי משמעו' השטר ואפי' את"ל שקבלו עליהם בין לדין בין לפשרה מ"מ פשרה זאת אינה פשרה שדומה לפוטר מים טרם התגלע ריב אלא גובר מים והיא כגודא וגמלא להרבות מחלוקות בישראל וכי לעשות פשרה לחייבו ולא לזכותו בלא שום צד שבעולם פשרה בזאת גער' היא ועל זה נאמר בוצע ברך ניאץ ה' וכ"ע מודים לזה ועוד הלא לשון פשר' ממי יודע פשר דבר כמו שדרשו רבותינו בברכו' כו' והיינו למצו' דבר הממוצ' לפשר המחלוקת או הריבה ועוד ראייה דאפילו קבלו עליהם אף לפשרה קניין בטעות הוא וחוזר לפי מה שמחלקים התו' בפר' קמא דסנהדרין ובמקבל שמחילה בעלמא אינה צריכה קניין מ"מ עשרה צריכה קניין משום שבא על ידי דיינים והוה כמחילה בטעות שיכול לומ' לא הייתי יודע שאמחול כ"כ הרבה לכך צריכ' קניין ואף שעכשיו הוה כקניין טעו' מ"מ אלימ' טפי בקניין מבלא קניין ע"כ ומ"ה תירצו התו' ממ"נ אי פשרה הוה כמחילה בטעות א"כ אפילו בקניין לא מועיל כדאיתא בפ"ק דגיטין ואי לא הוה כטעות אף דאלימא טפי בקניין ס"ס לא הצריכו חכמים קניין כדמסקינן והילכתא פשרה צריכה קניין ואם לא קניא חוזר אלא ע"כ הכי קאמר ע"י קניין אלימא טפי והוה כנחית למחילה להדיא וא"כ נדון דידן כולהו סהדי דלא נחית ראובן למחילה כ"כ לחייבו אותו מכל וכל בשצף קצף וא"כ הפשרה הוה כטעות לכ"ע וכבר הוכחתי שקניין אפילו בפשרה בטעות חוזר וא"ל דווקא טועה בדבר משנה חוזר אבל לא בע"א הא כתב האשר"י כשאדם טועה בפסקי הגאונים כטוע' בדבר המשנה אף שכתב הרא"ש וז"ל ואומר אני ודאי כל מי שטעה בפסקי הגאונים שלא שמע דבריהם וכשנאמר לו פסק הגאונים ישר בעיניו טועה בדבר משנה כו' ולא עוד אפילו בפסקי כל חכמים שבדורות כו' אבל אם מבי' ראייה לסתור דבריהם מתלמוד ודבריו מקובלים לאנשי דורו יפתח בדורו כו' ע"כ אולי ג"כ ידמה המורה בנפשו לסתור כל דברי הגאונים שהבאתי מ"מ לא כתב' האשר"י כולי האי לחלוק על כל הגאונים אשר היו לפניו בפרט שנפלו כמה דעות ופנים באות' הלכה ושום אחד לא משוו' עמו ואדרבה ראיות ברורות חזקו חצובי' מהררי' ברזל לבלתי שדית בהו נרג' ובפרט מה עלה בדעתו להוציא ממון הלא לעולם ספק ממון לקולא והמוציא מע"ה וכשיש מחלוקות בין עמודי העולם כגון בנדוני' חתני' ואליבא דרש"י ור"ת כמו שכתב במרדכי בפרק נערה בשם ר' שמואל בר ברוך ואם תפס החתן יכול לומר קים לי כרש"י ועוד הלא פסק מהררי"ק גבי ממון לא יכול לומר קים לי כגאון אחד ואפי' תפס מוציאים מידיו ק"ו בנו של ק"ו כנגד כל הגאוני' ועכשיו אני אהפך הקערה על פיה דאדרבה שמעון חייב בנזקי ראובן מאחר שקנה ראובן בקניין גמור ידוע וזה בא להפסידו הוה כגזלן ממש ואין גזל כמותו כמו שפסק הרוק"ח בתשובה שהבאתי לעיל ולא יכול לומר כונתי לא היה להזיק וסבר אני להציל את שלי עשיתי וסברתי כדין וכהלכה עשיתי כמו שכתבתי לגבי ראובן זה אינו מאיזה טעם היה שמעון סובר שעשה כדין לבטל מקחו דהא אפילו הנשים יודעים אסור לא תגזול אי משום שהיה סובר שהמכירה של ראובן אינו מכירה מפני השגת גבול של שמעון וכי לא ראה מה שלפניו שכך הנהיג בעירו ומסתמא דרי גרוע מגרעי עד ביאת ב"ן דו"ד ועוד וכי טיפש הוא שלא ידע מאחר שגוי אחד יכול להקדימו אם כן ממילא ישראל לא גרע ואלא שהיה סובר שקניין של ראובן אינו קניין לפי שעדיין אינו ברשותו וסבר לגבי דידיה הוא קניין ויפטור עצמו בהא דרבי אלעזר מטול"א דלעיל לאו כל כמיניה למיפטר עצמיה בהאי טעמ' דאנן סהדי דלא גברא למדנא הוא דנחית לדינה כי אות אחת לא ראה בתלמוד כל ימיו והיכא ידע לדמות זה לקניין שאין בו ממש ובר מן דין מאחר דהתרה בו לבלתי הזיקו לפני ערכאות של גוים א"כ לא טוב עשה בעמיו ודין מסור לתשלומין אית ביה אפי' את"ל שקצת שוגג היה מטעמא דהשגת גבול לבלתי דון אותו כמסור דשמתי' לקועי' דאין אדם עומד על ממונו ועל צערו וסבר מאחר שזה בא לכלותו ולשרשו ולהסיג גבולו והתחיל בתקלה נעשה לו בהית' מכל מקו' מן התשלומי' מי פטרי דהא אדם מועד לעולם בין מזיד בין שוגג וכמו שפסק מהר"ם למי שמסר חבירו בעת הזעם שחייב בתשלומין ולא דמיא לרבי אלעזר מטול"א כלל דהא נתכווין להזיקו מאחר שלא השגיח בהתראה.

ומכל מקום לא אביתי לירד לתכלית תצמית ענשו של שמעון ואני לא נקראתי לעת עתה לחייב רק להציל ולזכות בו וכדי שלא יאמרו ההמון התורה נעשה כשתי תורות חד שרי עורבה וחד אסר יונה וד"ל רק כאשר התחלתי לטהר כן יסייעי לי מן השמים וכותלי בית המדרש יעידו עם רבותי לזכותי ויאמרו דברי התלמוד ישר ושלום לכל דייני ישראל עד ביאת הגואל שעד הנה אני העני אשר הפכתי בחררה זו על כן מי שיבא ויטלנה שלא כדין וכהלכה יהא דינו חרוץ כרשע במידת דין הקש' והיא סוד הפח"ד המרומז ליודעים. דברי שלמה בן מהר"ר יחיאל לורי"א שליט הנקרא שר יצחק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.