שו"ת מהרש"ל/לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת מהרש"ל ‏ לג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ראית"י דמעות העשו"ק היור"ד ובוכ"ה משו"ק לשו"ק:

קול נהי וקול בכי וקול תמרורים מקולות מים רבים משברי ים אדירים הם מים הזידונים מי המרים מקור נובע מסלעי המחלוקות מראש צורים. הקול קול עקב וקול ערעורים קלא דאפקו סנאיי רשיעייא בריב ומצה וחרחורים. קול דיבה ויבבה בתרוע' ושברים. קול אנח' כהני' מהמוני' וזרי' המפגלי' זנחיהם בהקרבת מלכים ואימורים. כי דם הקודש נשפך כאילים ופרים. מפה לפה נתמלא הומיה בקרית יערים על זה ידוו כל הדווים זקנים ונערים. על כן נערתי חצני לעזרת ה' בגיבורים. לקפץ על הגבעו'. ולדלג על ההרים. לבנות מזבח ההרוס מול בית פוערים. ולהחזיר העטרה למשנה כצבי תפארת והדורים. כי לא יכון לנגד עינו דובר שקרים. ואומר כפי אשר יראוני מן השמי' בבירורים. להנהיר עינין כנהורים.

ואתחיל ואומר על דברי המחלוקת ישנה עד שעלתה חלודה בין כמ"ר נחשון בן עמינדב ובין חתנו כמר אליצור בן שדיאור אשר האמין לקול מלחשים להוציא דיבה וש"ר על אשתו שרח בת נחשון הנ"ל. ובתחלה אעתיק כל העדיות והטענות מגוף פסקי ג' אלופי ישראל הנקובים בשמם על ספרא דמת' מק"ק קראקא ובוודאי אותה ההעתק' היא הישרה הנתאמ' להחכמים עד אשר נתנוה בהעתק לוח פסקיהם איש איש על דגלו.

וז"ל נוסח טענות ר' אליצור איך בין בייא מיינם ווייב גיוועזן אונ' האב גיזעהן דז זיא האט פיל עסקי' גיהט מינו דע' זימרי אונ' איך האב מיין שוויג' גיבעטן זיא זול אים אין דאז הויז ניט לאשן גין זיא האט זיך ניש' דראן גיקער' אונ' דר נאך האב איך מיך אויז היצוהן אין איין אנדר הויז אונ' בין איין מאל גיגנגין אין דיא גערבר גם דא האב איך גיזעהן מיין ווייב' אונ' שלומי' גין מיט זמרי אונ' שלומי' האט קיכליך גיטאראגן דא האב איך גיצורנט אונ' האב גישפראכן גיא איין היים דא האב איך מיר איין גיזעצט אין מיין דיעה איך וויל נור דען זעלביגן זמן בייא איר בלייבן אונ' בין אלזו פון איר גנגין אונ' האב זיא ניט אן גירורט וזה היה כנגד ה' או ו' שנים און גיפער' פער ב' שנים האב איך וועלין צו איר קומן דא האט מן מיר גיזאט וויא זיא איבל גיהאנדלט האט דו האב איך מיר איין גיזעצ' דו זיא טמא איז אונ' דז איך אל מיין טאג ניט צו איר וויל זא האבן מיר אין גיפראג' האשטו עטווי' מין פון איר גיזעהן דא האט ער גישפראכין ער האט פון איר נישט גיזעהן וועד' איין מאל איז זיא גילעגן אין בית החור' אוי' דער בנק אונ' זמרי איז אים חדר גיוועזן זינשט האב איך נישט גיזעהן אבר איך גלייב וואול דז זיא איז טמא גיווארן דען מן האט מיר אזו ויל גיזאגט דא האבן מיר אין גיפראגט פון וועם ערש גיהערט האט דא האט ער גישפר אכן ער וויש עז ניט מן וואורד עז וואול אין זיין עידות זעהן אויך האט ער אירנט אנדרש מיז עדים ער ווישט איצונדרט ניט זועם עכ"ל טענותיו.

ונחשון השיב מצד בתו שהכל שקר וכזב רק שהיה לו קטט עמו בעבור ממון וע"י זה נתגלגל הריב ביניהם וכדי להתנקם פירש ממנה והביא פסק אחד שהעיד הסופר מהקהילה שנפסק להם ע"י פסק קטט שביניהם כתקנת שום וכן העיד משה בפני ב"ד שזוכר שהיה להם קטט ביחד בעבור ממון בפני הראשים אבל לא שאליצור הנ"ל נתן אשמה לבתו והאריכו עוד בטענותיהם ואין צורך ברוב דבריה' אלא בעיקר מה שכתבתי ובתוך זמן פריד' אליצור מאשתו יצא קול זנות על אשתו לא ידעינן אי מאויבים או לא וטען אליצור שהו' מאמין לדברי העדי' והקול שנטמא' והארי' הרב' בטענותיו גם הראה לנו עדות שהוגבה בב"ד של הדיוטות ממש שלא בפניה וב' עדים העידו עליה שכל אחד ראה ששכב הנחש' עליה כדרך המנאפי' אך לא ראו הדב' ביח' רק העידו בפני אותו ב"ד שראה כל אחד הדבר בפני עצמו.

וז"ל העד הראשון איך האב גיזעהן מיט מיין אויגן דז זמרי איז גישפרונגן פון איר איך העט גימייט עז ווע' איין גויה גיוועשט זא זאך איך שרח כו'.

עוד העיד וז"ל איך האב אין גיפונדן בייא איר אויף דער בנק ממש בעו"ה דז מעשה אויף אננדר גילעגן אונ' דער נאך אבר איין מאל עכ"ל העד ה"א.

וז"ל העד הב' זא האב איך זיא גיפונדן בייד בייא אננדר זמרי אונ' שרח גיזעהן בעו"ה ליגן דען זימרי אויף שרח אויף דער ערדן. ועוד העידו אחרים אך העיק' דין עדות זו ע"כ.

עוד אעתיק מפסקי הגאונים וז"ל על דבר עדים הנשארים שהביא אליצור בעל אשה זו כתוב לפנינו וכתוב בתוכו בזה הלשון דאז זאג איך אחירע בן עינן אויף מיין חלק לע"ה נימץ צו לייד נאך צו ליב איך בין מיט אליצור גנגין אין די גערבר גס וכו' עד בתוך כך איז שרח אונ' זמרי אונ' שלומי' פיר גפנין דא האט אליצור שרח גיזעהן אונ' האט אוף זיא גישריאן דא איז זמרי איין וועק גילאפן אונ' שלומית האט איין שיסל מיט קיכליך גיטראגן דא האט אליצור גישעראכן גיא איין היים דא איז זיא וועק גנגין דא האבן מיר אין נאך גיזעהן דא זיין זיא ווידר צו אננד' גיקומן אונ' זיין דער נאך ורשוואונדן.

עוד העיד בכתב ידו וז"ל נאך איין מאל האט פלונית צו מיר גישפראכן אויף שרח זיא זיצט אובן אין דער שטוב ור שפערט אונ' עשין צווייא ארלייא עיש אונ' וויין זויף מיט אננדר דא בין איך גיגננין האב אן גיקלאפט אונ' העט גערן מיט געשין דא האבן זיא מיך ניט וועלן איין לאשן אונ' איך האב גיהירט שרח מיט זמרי רידןץ

עוד העיד בכתב ידו וז"ל איך בין היים גנגין דא איז שרח בייא זמרי אונטר דער טויר גישטאנדן אין דער פינשטר אונ' האט איר ברוין טשמלטין כעלציל אן גיהט אונ' אים אונט' המע' אזו בין איך דער שראקין אונ' האב מיך מצע' גוועזן אונ' האב עז מיינם ווייב גיזאג' אונ' דאז איז גיוועין אונגיפערדליך אם ה' אדר אם ו' אין דיא נכט אונ' דאז זאג איך אויף מיין חלק לע"ה איך וויל עז אונטר דעם פנים זאגין אונ' גלייך פער דעם ב"ד אונ' וואו מן וויל עז איז אייטל אמת נאם אחירע בן עינן עכ"ל העדות שהביא אליצור בעל האשה בפנינו ולא הגיד דבר בפנינו רק כך היה כתוב בכתב יד העד הנ"ל:

עוד שאר שמץ עדות שהעידו עליה נשים וקטנים שראו בה דברים זרים כי האשה העידה שראהו יוצא מחדרה קודם עלות השחר והחדר היה סגור קודם צאתו והגדול העי' שרא' בקטנותו שעיינ' בראשו ושוב לא ראה מאומ'.

ועוד העידה אשה ששמעה מפי אחרים איך שקטן גיזם לה לומר עליה שזינתה עם הנחשד ואשה אחרת אמרה שכתב' לו כתב ע"כ.

ושוב אעתיק מפסק הגאונים העדיות לזכות נחשון ובתו וז"ל ולפסול העדים הראשונים פסקיה אתו לקדמנ' ב' עדים כשרי' והעידו על עדים הראשונים שפסולי עדות הם שרבים העידו דרך כלל שאין לסמוך אעדות' כי כן הוחזקו לרקים ופוחזים וחשודי' וכן הוא מפורש' לכל אף הבעל דבר דבר ולא יוכל להכחיש זו אלא שאמר שמשום זו אין לפוסלם לעדו' ב' או ג' העידו בפרט עד אחד העיד בפני אליצור שהעד הראשון מסר פרנסי הקהילה בידי גוים כיושבם ביח' בבית הוועד ועד ב' העיד ג"כ בזו אך שלא בפני אליצור כי הלך לדרכו קודם שגבאנו עדות על זה ועוד העידו רבים עליו ובפני אליצור איך שעמד בפרהסי' וגיזם למשו' להרוג ושהוא נשבע תמיד ולפעמים הוא מחרף ומזכיר שם ע"ז אחר זו גם על עד השני א' העיד בפני אליצור שמצ' אצלו ספרים שגנב והב' העיד שלא בפניו איך שגנב לו הרבה דברים ודבר אחד מצא ביד הצורף שמכר מגניבתו.

ועוד העיד א' שגנ' לאביו והוצרך להחזיר הגניבה לאביו אך שהעד אומר שקטן היה באותה שעה.

עוד העיד א' ששמע מבעל הבית שלו שהעד הב' חשוד הוא שגונב ע"כ.

ועוד אעתיק מפס' הגאוני' העדיות שהוגבי על הבעל שחזר אחר עדי שקר וז"ל העדות שהעידו עליו ר' אבידן בן גדעוני העי' עליו וז"ל אמ' לי איך זולט זאגן וויא זיא ח"ו וועד איב' דען קרוג גנגין חונ' האט מיר וועלן מכן איין שטר אום י' טאלר אונ' אינורצו נאך גלאפן איך זאלט זאגן אין פלונית הויז זאלטן זיא זיין אויבר דען קרוג גנגין אונ' האט מיר גיוויזן חתימ' אלז אין כתב גיוועזן אונ' ביגערט איך זאלט מיך דרויף חתמן זא האב איך ניט גיוואלט ואמר לי ווארום ווילשטו דיך ניט חתמן האב איך דאך פיל עדים דו איך גיזעהן האב דו אלז איין כתב איז דא האב איך נישט מין וועלן מיט צו שיקן האבן עכ"ל העד הא' ושוב העיד אחירע בן עינן וז"ל דא איך בין ל"ע קרנק גיוועזן דא איז אליצור צו מיר גנגין אונ' האט מיר ד' טאליר אויף דען שלחן גיווארפין אונ' האט צו מיר גישפראכין נים דיא ד' טאלי' אויף נירונג ווען דו וורענט גיזונד זיין דא ווערשטו מיר עדו' זאגן אזו בין איך ש"ל גיזונד גיווארדן אונ' דיד' טאליר הישן אויף היבן אזו האב איך זאלין איין וועק ציהן דא האט שלמיאל נאך מיר גישיקט ואמר לי אחירע דו ציכשט איין וועק גיב מיר אויף גישריבן וואו דיר ווישקליך איז דא האב איך אימש ניט וועלן גישריבן געבן דא האב איך איין משכון בייא שלמיאל גיהאט דא האט ער מיר דאז משכון ניט וועלן געבן אונ' האט גיזאג' ע"ש שאט נישט דא האב איך אים גישריבן געבן דז איך האב מיזן זאגין וויא זיא גיוועלט האבן האב מיר גידאכ' עז איז יוא קיין ב"ד אונ' עדו' דר ביי' עכ"ל.

עוד העי' וז"ל אונ' האבן פון מיין ווייכא וועלן האבן זיא ואל עדות זאגין דש האבן זיא אן איר ניט קינן ערלנגין דא האבן זי כמה פעמי' פון מיר אונ' פון אייר וועלן האבן זיא זאל נאר אמן זאגין אויף דאז עדו' דז איך גישריבן האב געבן אונ' ווייש איין גאט וויל קיין ביז בכל העולם פון איר עכ"ל ושוב העידה אשה אחת שאם רצת' לחטוא היית' יכול' להרויח מעו' כיצד אליצור רצה להשכירה ושוב העיד ר' אליאב בן חילון דר נאך איז מיר אליצור ווידר נאך גנגין אונ' האט מיך גובעטן איך זאלט מיט מיין ווייב רידן ער וועלט עז ניט אם זינשט ביגערן דא שפראך איך דא זייא גאט פיר דז איך וועלט מיין זיל ור זענקין פון געלט וועגן דא איז ער מיך נאך גנגין עטליכא וואוכן דז ער נישט האט קענן פון מיר ברענגין דא האט ער צו מיר גישפראכין וואז שט עז דיר גיב מירש גישריבן איך וויל דיר עטווי' שענקין דא הא' איך גישפראכין איך וויל עז אם גאט וויל ניט טון אונ' ער האט וועלן האבן איך זאלט זאגין וויא איך זמרי מיט שרח העט דער ווישע ח"ו עכ"ל.

עוד העיד אחד ששדיאור ז"ל רצה לשוכרו ע"כ ההעת'.

והנה אבא לדון לפני רבותיי וחביריי להיות מן המתירין וכח דהיתר עדיף.

תחילת דברינו שאות' אשה שרח בת נחשון מותר' לבעלה ר' אליצור על כל אפי' והתירה מתחלק על ארבעה דרכים:

הדרך הראשון שכל אותם העדיות אפילו אם היו ח"ו עדים כשרי' והוגבו כדת וכהלכ' מ"מ אין כאן דין עדי טומאה אלא עידי כיעור כמו שפסקו הגאונים הנ"ל דשמא בבגדים קאמרי ולא בקירוב בשר ורש"י פירש בסוף פ"ק דמכו' דבעינן שישכבו כדרך המנאפים בקירוב בשר ואף שרש"י בפ' השוכר את הפועלים לא כתב להדיא דבעינן שכיבה בקירוב בשר מכל מקום מאחר שכתב שם משישכבו זה על זה כדרך המנאפים ואין צריך לעדים שיראו כמכחול בשפופרת משמע זולת זה כעינן כל הראוי לתשמיש והיינו שכתב ישכבו זה על זה כדרך המנאפים ולא סגי במה שכתב ישכבו זה על זה ועוד מסתמא בעינן שכיבה הראוי להעראה כי עיקר טעמא דסגי בהכי דאמרינן מסתמא הערה בה כמו שכתב הרמב"ם בפ"ק דביאה וכן הטור אחריו דאין צריך כמכחול בשפופרת אלא כשרואים אותם דבקים כדרך המנאפים הרי אלו נהרגין שבודאי הערה בה עד כאן והנה הנראה בעיני מאחר דליכא כאן אלא עידי כיעור וליכא קלא דלא פסק שהרי מוכח שאין כאן שום קול ורינון אלא מה שהעידו העדים והוציאו עליה רינון וכבר פסקו ה"ג והרי"ף והרמב"ם ור"ח ז"ל ד' עמודים יסודי עולם שאין מוציאין מן הבעל אלא בעידי טומאה ולא בעידי כיעור וכן נראה לר' בעל התוספות וכדי היו לסמוך עליהם שלא לאסור אשה על בעלה אלא שמהר"ם כתב שלא להקל כדברי השאלתות מאחר שדבריהם דברי קבלה.

והנה כבר הכריע הרא"ש שהוא ראש לכל האחרונים שאף לדברי השאלתות לא מפקינן מבעל אלא בעידי כיעור וקלא דלא פסק ומי יחלוק על דבריו להחמיר שלא כדין להוציא אשה מבעלה ואף שהרב מביא ראייה מדברי הרמב"ם ומשוה אותו לדברי השאלתות לאיסור שלא כדברי והטור גם כן כת' שדעת הרי"ף כדע' השאלתות כפי אשר ביאר אותן הרא"ש ואני כתבתי שהרי"ף והרמב"ם ורש"י כולן הושוו בדין שלא כדברי השאלתות.

וצריך אני לברר את דברי ולהעתיק קצת מחבורי בפרק כיצד אשת אחיו סימן ט"ז וכבר ידוע פירושו של מהר"ם איך מפרש השאלתות ואיך ר"ת חזר לדון בדברי השאלתות כאשר כתוב באשי' ואינני צריך להעתיק אלא מה שחיברתי על דבריו ואיך עמדתי בהחלט הדבר לפי קוצר תבונתי ומיעוט שכלי וזה הלשון ונראה לפי דברי מהר"ם וישובו הא דקאמר בקלא דלא פסיק דסגי בראות הבעל לחוד אין הפירוש שקול יוצא ע"י שראה הבעל דבר מכוער או קלא דפסיק שיצא הקול על ידי עדים שראו דבר מכוער כמו שפירש הטור דאם כן קלא מאי מהני ובסוגיא משמע דלא סגי בלא קול אלא נ"ל קול הוא לעז בעלמא שמרננים אחריה ועל זה הנחשד שזינתה עמו זולת אותו דבר מכוער שראו העדים או הבעל וכן יראה להדיא מן הרמב"ם פ"ב דהלבות סוטה כפירושי ומ"מ היכי שיש עדים בדבר הכיעור אז סגי אפי' בלא קול כלשון השאלתות והא דקאמר הא בקלא דפסיק שצריך לכל הפחות קלא גבי עידי כיעור אין הפי' שצריך לקלא אלא ה"פ הא דקאמר רב שצריך עדים לכיעור אבל בלא עדים אפי' ע"י ראית הבעל וגם כן יש קול אינה נאסרת היינו בקלא דפסיק ומ"ה צריך עדים אבל ה"ה בלא שום קול מהני גם כתב הטור לדעת ר"ת ר"ל כמו שחזר בסוף ופיר' כדברי השאלתות שאם יש לה בנים לא תצא אלא בעדי טומאה ולא דק בדבריו כי אליבא דר"ת נמי שפירש מהר"ם לעיל אף בעדי כיעור אפילו יש לה בנים תנא דהוי כמו פתח פתו' כו' וכן כתב הרא"ש גופיה אליבא דר"ת ועוד כתב המרדכי בשם מהר"ם וז"ל ואחרי שדברי השאלתות מיושרים מי יחלוק עליהם להקל ועוד שכל דבריהם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם כמו על התלמוד ואף רבינו תם חזר בו שוב והיה חושש להחמיר כדבריהם ואף המיימוני' פ' ד' דאישות כדבר הם וז"ל היו שם עדים שעשה דבר מכוער ביותר שהדברים נכרים שהיתה שם עבירה ואף על פי שאין עדות ברורה בזנות כגון שהיתה בחצר לבדה וראו רוכל יוצא ומ"ד נכנסו בשע' יציאתו ומצאו אותה עומדת מעל המיטה והוא לובש מכנסים או שהיא חוגרת אזורה או שמצאו רוק למעלה מן הכילה או שניהם יצאו ממקום אפל או מעלי' זה את זה מן הבור וכיוצא בו או שראן מנשקין זה את זה או מגפפי' זה את זה או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלת וכיוצא בדברים הללו אם רצה הבעל מוציא ואין לה כתובה ואין זו צריך התראה עוברת על דת יהודית או שעשתה דבר מכוער פירוש בלא ראית עדים אלא ע"פ הבעל אין כופין את הבעל להוציא אלא אם רצה הוציא ואף על פי שלא הוציא אין לה כתובה והכתובה תקנת חכמים היא שלא תהא קלה בעיניו להוציא ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות אבל הפרוצית אין להם תקנה זו אלא תהא קלה בעיניו להוציאה הרי כדברי השאלתות עכ"ל ושרי ליה מרי' כי אגב חורפיה לא עיין בדברי הרמב"ם כלל כי אדרבה לשם משמע להפך שהרי כתב אפילו היכא שראו עדים הכיעור מכל מקום אם רצה יוציא משמע שאינו מחוייב להוציא והיינו כדברי הג' ור"ת ורי"ף גם מה שכתב אחר כך או עשתה דבר מכוער פירושים בלא ראיית עדים על כרחך צריך לפרש שהיא אינו מכחישתו דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן בכתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הלא יכול לומר ראיתי דבר מכוער ממנה וגם הרמב"ם פסק פר' כ"ד דאישות שאפי' אם ראה הבעל שזינתה אינו נאמן להפסידה כתובה וכן כתב מהר"ם גופיה בתשובה שאין הבעל נאמן והיא בהגאות דקידושין וזו אינה צריכה פנים דפשיטא דאינו נאמן אם לא שאינה מכחישתו האמת שהוא מפרש כך מדעתו אבל אינו כן אלא הכל בעדים רק שהרמב"ם חוזר ומפרש הא דלעיל הא דקאמר רצה הבעל מוציא כו' ואף שיש קצת לדחוק ולישב דברי מהר"ם איך השווה דברי הרמב"ם לדברי השאלתות בשינויי דחיקי אבל אין לנו להוצי' דברי הרמב"ם מפשוטו וכן פירש המ"מ להדי' שדע' הרמב"ם כה"ג ור"ת שאין מוציאי' בעידי כיעור מבעל דאם כן מאי קאמר אי איכא דבר מכוער בשני עדים וקלא דלא פסיק מפקינן הלא בעדי כיעור לחוד סגי וא"ל דאו או קתני כלומר בעידי כיעור או בראית הבעל בקלא דלא פסיק אם כן ה"ל לפרשו קלא דלא פיסיק ודבר מכוער בראית הבעל ועוד דלא ה"ל לאתויי ברייתא דרובל יוצא כו' דמדבר בדבר מכוער בראית הבעל אדבר מכוער בשני עדים וכן נראה שהשאלתות מפרשי דברי רב בעדי טומאה וברייתא דרבי ברוכל בעדי כיעור רבי סבר דבעידי כיעור מפקינן מבעל ורב סבר דבעידי כיעור לא מפקינן מבעל כלל אלא בעדי טומאה ופסק תלמודא הלכתא כוותיה דרב בקלא דפסיק כלומר אז עדי כיעור לא מהני אלא צריך עדי טומאה וכוותיה דרבי בקלא דלא פסיק דמהני עדי כיעור עם הקול שיצא בעיר אבל בראית הבעל לחוד לא מפקינן מבעל אפילו בקלא דלא פסיק ועדי כיעור עם קלא דלא פסיק דוקא חשוב כפתח פתוח או עד אחר קנוי וסתירה ומה שהיה קשה לר"ת לעיל דאי רב בעדי טומאה מאי קאמר כי אפסקא לקלא כו' אין שייך לשון קול בטומאה אגב דבעי למימר באותה סוגיא אלא דליכא עדים ואפסקא לקלא נקט נמי בתחלה האי לשנא ועוד דאלישנ' דמתנית' קאי דקרי ליה נטען דמשמ' טעינה בדברי' בעלמ' והיינו קלא וזהו מסתברא אבל לא מסתברא כלל לפרש ובעידים סתם דקאמר רב היינו בעדי כיעור וכן באו עדי טומאה דברייתא איירי בעדי כיעור וכך היא שיטת רב אלפס והרמב"ם עכ"ל ונראה מה שכתב כך היא שיטת הרי"ף כו' אין ר"ל שהרי"ף סובר דבעדי כיעור עם קלא דלא פסק מפקינן מבעל כמו שפירש הרא"ש אליבא דשאלתות כי הרי"ף והרמב"ם פוסקין להדיא דאין מוציאין כלל מבעל אלא בעדי טומאה עד שיהא כדרך המנאפים ודווקא מן הנטען מוציאין בעדי כיעור וקלא דלא פסיק ומה שכתב שיטת הרי"ף והרמב"ם כלומר שמפרשי דברי רב ובעדים בעדי טומאה והברייתא בעדי כיעור אבל אינם מפרשים תצא מן הבעל כדברי השאלתות אלא מן הרוכל הניטען ומתוך כך שגג הטור וכתב לדעת הרי"ף בעדי כיעור עם קלא דלא פסיק מפקינן בין מנטען בין מבעל וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל וליתא שהרי"ף לא סבר כן אלא שהרא"ש פוסק כן כדעת רש"י והשאלתו שמפרשי תצא אבעל קאי ומה מאד יפו בעיני דברי הרא"ש שמכריע כשאלתות ואינו מקיל בהן ומפרש אותה בסדור יפה וראייה שהביא מהר"ם מדקאמר אין אוסרין על היחוד ולא אמר אין אוסרין ותו לא חילוק קלישא הוא בעיני לבנות עליו יסוד בניין על דרך האמת עד כאן העתק וקצרתי והשתא נתלבנו דברינו שהאשה מותר' לפי דעתי אפי' אם היו עדי' אמתים ח"ו.

וטרם פתחי להכנס במבוי המקורה להתיר אציע שיחתי לפני הגאונים הנ"ל שכתבו שיש טעות סופר במרדכי ולא כתבו באיך ומה לתקן המעוות והמעוקל ואם היו באם לתקן שלא כפירושו היה להם לפרש ולומר מה שכתב ואע"פ שלא הוציא אין לה כתובה כו' חוזר הרבה ראשונה דלקמיה דאיירי בעידי כיעור גם לפי דעתי שאי אפשר לתקן כולו שהרי מהר"ם דומה לחשוב שדברי הרמב"ם כדברי השאלתות היינו במה שיכול להוציאה ואין לה כתובה כדברי השאלתות אף שלא הושווה ממש לדבריהם הרי שהם כתבו שמוציאין בע"כ ממנו גם אפשר מאחר שהפסיד' כתובת' אם כן מסתמא ראוי לו ומצוה להוציאה וקרוב קצת דבריו לדבריהם אי נמי אף השאלתות לא איירי שמוציאין ממנו אלא היכא שאינם מכחישין ומאמין לדברי העדים שראו הכיעור אבל היכא שאמר הבעל להדיא איני מאמין לעדים כלל שראו אף הכיעור הזה אין מוציאין מידו אבל מכל מקום דוחק דמניין לו להוציא דברי רבי משה מפשוטו כאשר פירשנו סוף דבר הא לן קמן דהאי איתתא שריא לבעלה ולא יכול לגרשה כלל בע"כ ואף לפי סברת הרמב"ם שכתב אם רצה להוציא מוציא היינו בימיו דלא נתפשט חרם הגאונים ודר"ג שלא לגרש אשתו בע"כ אבל בימינו ובזמנינו שנתפשט חרם דר"ג שלא לגרש בע"כ כל היכא דשריא לבעלה לא יכול לגרשה בע"כ וה"ה שלא הפסידה כתובתה דהא טעמא דר"מ דהפסידה כתוב' משום שתהא קלה בעיניו להוציאה והכא שלא יכול להוציאה ממילא שלא הפסידה כתובת'.

והדרך השני אף אם היה העדות מספיק לאסרה ולהוציאו מבעלה הכא שלא הוגבה בפניהם לית כאן בית מיחוש כלל ואל תבא לאסרה מדברי ראב"ן שפסק דבדיעבד הוי קבלת עדות שלא בפני העדות כי כבר הוכחתי בחבורי פרק הגוזל קמא סי' ט' שאין הלכה בדבריו ואעתיק לך ממנו קצת העניין וז"ל מה שכתב המרדכ"י בשם ראב"ן מאחר שמכשירין לקבל העדות שלא בפני בעל דין ע"י אונס ש"מ דבדיעבד כשר אף בלא אונס דאי פסול בדיעבד אף בלא אונס אם כן באונס נמי ניפסול ועוד כת' שאם אינו בעיר ואין שהות לשלוח אחריו דמקבלין ע"כ.

והנה מה שכתב אם אין שהות לשלוח אחריו כו' נראה דלא ס"ל כוותיה אלא כמו שפסק ריב"ם דאף באונס לא מגבינן שלא בפניו אלא אם כן פשע שלא בא ומה שכתב ראב"ן בדיעבד כשר כו' היינו שמביא ראייה מדברי עצמו שפסק להדיא אפי' היכא דלא שלחו אחריו מ"מ מקבלין העדו' היכ' דאיכ' אונס כגון שעדו' חוליו או הוא וגורם או שלחו אחריו ולא בא אבל לפי מה דכתבינה שהגירס' המקובלת היא ושלחו אחריו אם כן לית ליה ראייה כלל דמחמת אונס נמי לא מכשירין לקבל העדות שלא בפניו א"ל שפשע ולא בא ואדרב' ריב"א מביא ראייה שאם קבלו בדיעבד שלא בפניו אין עדות כלל לדון על פיו וראייתו מפרק האשה שנתארמלה אין מזימין העדים אלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהו הוה פי' מכחישים העדי' אף שלא בפניה' דלא לחוב את העדים אלא חוב של בעל דין והרי הוא בפנינו אבל אין מזימין כו' פירוש לדון אותם על פי אותה הזמה משום דהוי חובת העדות ואין מקבלין שלא בפניהם אבל לעניין הכחשה הוי שפיר הזמה אלמא אף בדיעבד שקבלו הב"ד ההזמ' מ"מ לא הוי קבלת עדות לדון ולחייב העדים עליה מאחר שלא הוי בפניהם ואף שכתב המרדכי שיש דוחין שכל ענייני הזמ' חדוש הוא ולא גמרינן מיניה ואיני מבין דבריו כלל נהי דעדים זוממים חדוש לחייב אותם מטעם תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכ' אהני כו' ולא גמרינן מיניה לחיוב' ולא חמורי אבל לפטור ולקולא שפיר ילפינן מיניה מכח ק"ו שאפילו עדים זוממי' לא מחייבי' להו שלא בפניהם ק"ו בדוכת' אחריתי וכן יראה מלשון רש"י בפר' כל הבשר גבי בשר בחלב חידוש הוא דווקא חומרי לא גמרינן מיניה ואף את"ל דפרכינן הכי בין לקולא בין לחומרא מידי הא באורייתא כתוב שאין מזימין אלא בפניהם ובהזמה גופי' מנלן אלא דק"ל לרבותינו שאין מקבלין העדות שלא בפניו משום דהוי כמו דין ואין דנין את האדם לחוב שלא בפניו כדכתיב עד עמדו לפני העדה למשפט וה"ה לכל מילי דדינא ומ"ה כתב בעל העיטור תשובה לרי"ף וז"ל קבלת עדו' צריך ג' ומומחין יודעין הלכות עדות כשר ופסול וזהירת' בקבלת לקבל כל אחד ואחד דתנן הוי זהיר בדבריך שמא מתוכ' ילמדו לשקר משו' דבי דינא בתר בי דינ' לא דייקי ומחדש התחילו הדיוטות לקבל עדים ומטים עקלקלות וכל המקבל עדות ואינו ראוי לדון כאילו קבל עדו' שקר ואין ראוי לדון על פי אותו שטר עכ"ל ובתשוב' מיימוני' הביא דברי ריב"ם לפסק הלכה וכן הסכים הרא"ש ותימ' על הגאון מהרא"י שהביא בכתבי' סי' קע"ה דברי ראב"ן לפסק הלכה ואולי לא סמך אדברי ראב"ן כל עיקר אלא סמך קצת אמה שכתב בסוף התשוב' וז"ל ואף כי עיקרן אינ' אלא לברר אמיתת הדברים לפי אומדנו' הוכחו' עכ"ל פי' מכח זה היה מתיר לגבות שלא בפניו וגם העיקר שאותו גברא שצוה להעיד שלא בפניו גברא אלים הוה כמו שכתוב בראש התשובה ולכל זה יכול להיות שריב"ם גופיה מודה ובודאי כך דעתו ותדע כי לא הורגל זה הגאון לפסוק כחד דעה בפרט בדיני ממונו' וגם רבי' חולקי' עליו כגון ריב"א והאשיר"י אלא עיקר כמו שפיר' ע"כ העתק מחבורי ואף שנמצא כתוב בחידושי מרדכי בהגהות החדשות הנוספו' עליו בדפוס וז"ל תקנת הגאונים בשמקבלים עדים מן הקטטות שאין לעדים להעיד בפני הבעלי דיני' כדי שלא יעשו זה את זה קטטות כשישמעו עדות וגם הדיינים לא יגלו עדות שיקבלו לבעלי דינים שלא ילך בעל ריב אליו להתקוט' אבל עסקי ממון מקבלי' בפני בעל דין עכ"ל אין לטעות וצומ' דשרי נמי בנדון זה לקבל שלא בפניה כדי שלא יתגלגל ריב חלילה וחס לדמות עניין זה לנדון דהא על עסקי ממון הזהיר שם שלא לקבל העדות שלא בפניו ולחוב את חבירו אלא בפניו כי טעם זה שכתב מפני הקטט כו' אינו מספר כלל אלא להדיין שרוצה לישב ולדון דברי ריבות וקטטות בין איש לחבירו או בין משפחה למשפחה שאין בהן דררא וממונא וכ"ש שלא יהא בהן דברי אסורים אלא ענייני חירופים וגידופים ולראות מי הוא הפושע וכדי שידע לפשר העניין וידע מי מחוייב ביותר כדי להשקיט הריב או הוא שרי לקבל העדות שלא בפניהם ועוד הארכתי לשם בחידושי הרבה מאלו הדינים ונלאתי להאריך ואין לשדות ביה נרגא ולומר שמפני אלמותו של ר' נחשון כ"ץ שאימתו מועלת על הבריות שלא היו יכולים העדים להעיד אלא בהסתר ובהחבא ומה שרצו הגאונים הנ"ל לחלק דלא אמרינן דין אלים לגבי בניו אין טעמא ברור לדבריהם נסיני דמ"ש הא מהא ומסתמא תלמודא דפ' ח"ה דמסקינן לשם דלבן הגזלן יש לו חוץ נשבא בטענת עצמו היינו כשהחזיק שלשה שנים אחר מות האב שכבר חלף והלך לו אלמותו של האב כדמשמע צורתא דשמעתא למעיין שם אף שבדברי מהר"ם שכתב על הישוב משמע שאפילו באביו חי קאמר מ"מ יש לתמוה אף עליו ועוד שאני התם דחזקה מסייע ליה ותדע דאפילו הגזלן גופיה מהני ליה חזקה במה שלא הוחזק עליה גזלנות כ"ש בנו שלא הוחזק בגזלנותא כלל וגם יש לחלק בין ממון שאין אדם חוטא ולא לו ובין פגם בתו שפגמה פוגמתו שהרי סוקלין אותה על פתח בית אבי' לומר ראו גדולי' שגדלתם כ"ש בת כהן שתלויה בקדוש' וע"כ יצאה להחמיר ולידון בשריפה שיהא זה שייך דין אלם אלא שתמה אני על הגאונים איך הושבו חכמים אחור והיה להם להשיב נהי דהוי אלם מכל מקום אבות יאכלו בוסר וגומר הלא עיקר דינא דאגבינן עדות שלא בפני אלם היינו מקור חוצבו מהאי עובדא דמרי בר איסק דאתא ליה אחוה מבי חוזאה כו' אמר ליה מרי בר איסק לרב חסדא רבי וכי דינא הכי המוציא מחבירו עליו ראייה וא"ל רב חסדא הכי דיינינא לך ולכולהו אלמי דכוותיך משמע דמקלינן גבי אלם למעבד ליה נגד דת תורתינו וה"ה למגבי עדות שלא בפניו ומה שיש רוצים לדקדק מהאי עובדא איפכא בבר ביארתי יפה לשם בחיבורי אלמ' שעיקר דינא דאלם משום קנסא ואם כן אי קנסינן ליה לאב למה נקנס לבניו כזו לא אשכחן לא בתורה ולא במקר' ולא במשנ' ולא בתלמוד והא דצריכין למימ' במוק' דאין קונסין בנו אחריו היינו במידי דאתי ליה מאבוה כגון שאביו בנה בית כו' כדאיתא התם ועוד בר מן דין וכי כל בעל דין מהימן לומר אחבריה גברא אלמא הוא אלא דווקא שיש קצת רגלים לדבר כו' כמו שכתבו התוספו' והרא"ש והכא מאי רגלים לדבר איכא ואדרבה חזינן שהוא מן הנרדפים והנעלבים כמה שכתבו הגאונים הנ"ל וז"ל ועוד דברור לנו שבזמן שנגבה עדות זו היה צד אליצור המושלים וראשי הקהל והיו יכולין לגבות עדותן לפניו ותו הרי הראה לנו נחשון חתום בתלתא גברי מהמני והיינו ר' משה ור' אהרן ור' דוד שהתרו בפני אליצור הנ"ל שאם יש לו עדות שיגביה בפניהם והם רוצים לישב בב"ד ולא יגורו מפני איש ומדלא עשה זאת נראה נראה דאין מקום לטענתו שגבה עדותו שלא בפניה מפני אלמותו של רבי נחשון עד כאן לשון הדייני' כל שכן לפי טענותיו של ר' נחשון שרוצ' לברר שבאותו הפרק שהוגבה העדות הכה אותו העד הראשון בפני הראשים מכת מרדות והיה נסכה בלא משפט ראשי שהקהל תפסו אותו במשמר כעין ד' שבועות ע"י אותו העד והיה בעו"ה נספה בלא משפט והוה על הוה בא לו ואיך יעלה על לב האדם לדון בו דין אלם שיוכשר קבלת ההדיוטות שלא בפניו ואף אם תאמר להחמיר ולומר דהילכתא כראב"ן דקבלת עדות שלא בפניו הוה עדות בדיעבד מ"מ אינו אלא בממון ומטעם הפקר ב"ד הפקר כדי שלא תנעול דלת בפני לוין מה שאין כן בנדון לאסו' אשה על בעלה ולפוסל' דדמי לדיני נפשות הלא אשכחן דאין אדם משים עצמו רשע כמו שאין אדם חייב מיתה על הודאת עצמו ואם כן איך נשים אותה רשע' שלא בפניה וק"ו לפוסלה ולפוגמה ואין חילוק בזה שהוגבה בפני הבעל שהרי הוא בא לחוב לה ולפוסלה ואף אם יבא בעל דין לחלוק ולומר שהוגבה לחובתו מ"מ אינו מועיל לפוסלה נהי דחוב לו שיוציאה מביתו מ"מ הוא אינו נפסל ונעשה רשע ואם כן איך יועיל אותו הקבלה לעשותה רשעה ולפוסלה.

ועוד נראה בעיני דעיקר הטעם שאין מקבלין העדות אלא בפני בעל דינו היינו משום שלא יוכלו להעיד כל כך בפניו שהוא ידע בשקרייהו ואף דמשמ' מעבדא דינאי המלך דקטל כו' ששלחו לו חכמים יבא בעל השור ויעמוד על שורו היינו דילפינן מקרא והועד בבעליו וגזירת הכתוב שבעל הממון יעמוד על ממונו ואולי אף בזה איכא טעמא שמא לא יוכלו העדי' לשקר ולהעי' בפני בעל הממון אף שלא ידע בשקריי' מ"מ שמא יסוגו אחור בראותם בעל הממון שלא להפסי' ממונו שלא כדין ונראה בעיני אף אם היה ינאי המלך עומד לפני העדים מכל מקום לא היו יכולין לקבל העדות שלא בפני העבד שהרי אנו מוזהרין על הריגתו כמו על ישראל ואיך ידונו שלא בפניו ולא אמרינן דקבלת האדון יסייע לחוב לעבדו שלא בפניו ולישנא דתלמודא התם מסייע לנו ששלחו ליה רבנן תא את נמי להכא שמע מינה דתרווייהו בעינן דאם לא הל"ל תא את להכא וק"ו בנו של ק"ו בנדון זה ותשובת הרא"ש מסייע לנו כאשר הביאו הגאונים כפסקם:

הדרך השלישי אף א"ת שהעדות מספקת לאיסור וגם בדיעבד הוה קבלה מ"מ בנדון זה העדו' לא הוה עדות שהרי הוגבה על פי הדיוטות ממש ושלא בדרישה וחקירה וכבר פסק רבינו תם שאין להוציא אשה מבעלה אלא ע"י דרישה וחקירה ואביא ראייה לדבריו מהא דמסקינן בסוף יבמות תניא אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה דברי ר' עקיב' ר' טרפון אומר בודקין וקמפלגי בדרבי חנינא דאמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונו' ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמ' משפט אחד יהיה לכם מה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה שלא תנעול דלת בפני לוין ובמאי קמפלגי מר סבר כיון דאיכא כתוב' למשקל כדיני ממונ' דמי ומר סבר כיון דקא שרינא אשת איש לעלמ' כדיני נפשות דמי ופסק ר"ח והרי"ף דהלכה כר' עקיבה וע"פ צ"ל דטעמא דיליה לאו משום טעמא דכתובה לחוד הוא דאטו משום דמהני גבי ממון יקילו לומר דמהני נמי גבי נפשות אדרבה איפכא מסתברא מאחר דלא מהני לגבי נפשות לא מהני לגבי ממון וא"ל דר' עקיבה לא קאמר דלא בעינן דרישה וחקירה אלא לעניין כתובה לחוד דהיכא תבוא לגבות כתובה א"ל שיתירוה הב"ד להנשא ומאחר שצריכה דרישה וחקירה לענין שריות' דילה למה אמר שאין צריכה דרישה וחקירה לכתובה אלא בוודאי ר' עקיבה סבר דבוודאי לענין שריותא דילה אינה צריכה דרישה וחקיר' כלל דהא קילא ליה מגבת כתובה דהא נשאת ע"פ עד אחד אפ"י ע"י קרוב וכמו שכת' רבינו משה פ' ג' דהלכו' גירושין וז"ל אל יקש' בעיניך שהתירו חכמי' הערווה החמורה בעדו' אשה או עבד או שפח' או גוי המסיח לפני תומו ועד מפי עד מפי הכתב ובדלא דרישה וחקירה כמו שביארתי שלא הקפידה תורה על העדות שני עדים ושאר משפטי העדות אלא בדבר שאין את' יכול לעמוד על בוריו אלא מפי עדים וכעדות' כגון שהעידו שזה הרג את זה או הלוה זה את זה אבל דבר שאפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד הזה ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון שזה שהעיד שמת פלוני לא הקפידה תורה אליו שדבר רחוק הוא שהעיד בו העד בשקר לפיכך הקילו חכמים בדבר זה והאמינו בו עד אחד אפי' שפחה ומפי הכתב ובדלא דרישה וחקירה כדי שלא ישארו בנות ישראל עגונות ע"כ אם כן בא ר' עקיבה לומר שאין בודקים נשים בדרישה וחקירה דלעניין שריות' דילה פשיטא דלא בעי ולעניין גביית ממון שהיא הכתוב' נמי לא תקנו דריש וחקיר' דבדיני ממונו' דמי אף דליכ' בה טעמ' שלא תנעול דל' בפני לוין מ"מ לא חלקו חכמים בין דיני ממונו' א"נ משו' חינא איקלו נמי גבה ור' טרפון סבר מאחר דס"ס מתירין א"א לעלמא כדיני נפשות דמיא ואף שהקילו בעדות אשה מ"מ אותו העד שמעיד או שני עדים שמעידים אין יוצאין מדין דרישה וחקירה שמא מתוך דבריה' ימצאו לשקר והלכה כר' עקיבא אבל לאסור אשה על בעלה דלא מקילנא לגבה פשיטא דבעי דרישה וחקירה לכ"ע וכן כתב האגודה במסכת יבמות בפ' הבא ע"י שאין לפסול ולפגום שום איש ישראל בלא דרישה וחקירה מאחר דאין לפוסלה ולאסרה על בעלה בב"ד זו שהוגבה ע"פ הדיוטות ממש בלא דרישה וחקיר' אלא אדרבה דרוש וחקור העניין שהוא לשקר א"כ אין ממשות כלל בכל עדותיו ואין שייך לומר כאן דפלגינ' עדות ולומר נהי דאינה נאסרת מ"מ הפסידה כתובתה דלעניין ממון לא בעי דרישה וחקירה ונבא לדחוק ולומר אף שאין שייך הכא טעמא דנעילת דלת ואדרבה אי מפסידתן כתובה בלא דרישה וחקירה עבדינן נגד הסברא שהרי הקילו חכמים לגבה משום חינה כדפירש"י וכ"ש דנוקמ' אדינה א"ה נתפוס טעמא קמא שכתבנו שאין לחלק בין דיני ממונות זה אינו דפשיטה לפי מה שנהוג בינינו חרם ר"ג שלא לגרש אשה בע"כ א"כ כל היכא דשרי לבעלה ויושבת תחתיו אית לה כתוב' כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כדפירש"י ועוד איך יתכן לומר שהפסידה כתובתה א"כ זינת' ואיך שרי' לבעלה ומדשרי ש"מ דאוקמ' אחזקה שלא זינתה ואיך הפסידה כתובת' ועוד לא שייך למימר כאן פלגינן כלל דהא מדינא בעינן דרישה וחקירה אף בממון אלא שהקילו חכמים גבי ממון ומאחר דהכא גבי לאסרה על בעלה בעינ' דרישה וחקירה א"כ פשיטא דאוקמינן האי איתתה לכל דבריה בדינה.

שוב מצאתי בתשובת הרשב"א סיוע לדברינו דבעינן דרישה וחקירה בפרט האידנא וז"ל התשובה ומ"מ אני רואה כי רבו היום אנשים מתפרצו' ואין איש בארץ להוכיח רשע ולגלות מומו ולאמ' למקלקל מקומו מדוע ככה עשית ובנות ישראל צנועות הן אלא שהדור מנוולתן ולפיכך מן הראוי לחכמים ולנכבדים לחקור הרבה ולדרוש ולהוציא דבר לאמיתו כי מדין התורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות צריכי' דריש' וחקירה אלא שבדיני ממונות בלבד הקילו משום נעילת דלת וכאן באמת אף כשתמצא לומ' שהוא כדיני ממונו' הואיל ועדיין לא נשאת היא לאחר ואין כאן עדיין דיני נפשות ראוי לנעול דלת בפני בעלי הוללות וככלות ודורשין וחוקרין אותם להוציא לאור משפט וכדאמרינן בריש פרק אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות דאפילו בדיני ממונות בדין מרומה צריך דרישה וחקירה דגרסי' התם רב פפא אמר אידי ואידי בהודאות והלוואות כאן בדין מרומה כאן בדק שאינו מרומה כדרבי שמעון בן לקיש דר' שמעון בן לקיש רמי כתי' בצדק תשפוט עמיתך וכתי' צדק צדק תרדוף הא כיצד באו בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה ע"כ ואם הורה כך בעדים שבאו להעיד על מה שנתקדשה ולהחמיר ק"ו בעדות שבאין להעיד לפסול האשה ולפוגמה ולהוציאה מבעלה ולאותם שני דרכים שכתבתי שהעדות בט"ה משו' שהוגבו שלא בפניה או שהוגבו על פי הדיוטות בלא דרישה וחקירה מסייע לנו תשובות הרא"ש וכאשר הביאו אותה הגאונים בפסקם ע"כ לא הוצרכתי להביאו:

הדרך הרביעי דנהי דסהדי דקמסהדי על עיקר הכיעור סהדי שקרי נינהו כאשר העידו עליה' עדי' כנ"ל ואף שיש לפקפק ולהשיב דרוב מעשיהם הרעים של אותם האנשים בע"ו ההרגל מצוי באנשי דורינו ובפרט בקהילה קדיש' דפראג ביותר מרוב ריבוי ההמון שהם כצאן אשר אין להם רועה ומנהל ס"ס מאחר שהוחזקו לרקים ופוחזים כאשר חקרו ודרשו הגאונים הנ"ל ואף אני הקטן אחריהם חקרתי ודרשתי שכל פומי שוה שקלים הם מסובין וא"כ איך יוכשרו לעדות כזו בפרט מאחר שיש עדות שחקר האי זעליקמן הנ"ל אחר סהדי שיקרי ובא לשכר עדים עד דמנא סהדי שיקרי דזילי באיגרייהו ונאותו בדבר קל להעיד כפי רצונו וכבר ידוע שהרקים והפוחזים שאינ' בדרך ישוב העולם ודרך ארץ וכ"ש במצות שפסולי לעדות כאשר כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות עדות פי"א וז"ל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי הוא בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם שכל מי שירד עד כך חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שיבאו לידו לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו עדות אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ מקבלין עדותו אע"פ שהוא עם הארץ ואינו לא במקרא ולא במשנ' נמצאת אומר כל תלמיד חכם בחזק' כשר עד שיפסל כל עם הארץ בחזקת שהוא פסול עד שהוחזק שהוא הולך בדרכי הישרים וכל מי שיקבל עדות עם הארץ טרם שתהיה לו חזקה זו או קודם שיבאו עדים ויעידו שהו' נוהג במנות ובדרך ארץ הרי זה הדיוט ועתיד ליתן את הדין שהרי מאבד ממונם של ישראל על פי רשעים ע"כ וכ"ש שמצורף לזה שמחמת שנאה ותגרא שכיר לסהדי על ר' מרדכי כהן הנ"ל ובאו לנקום נקמת נפש ואף שהלכת' כחכמי' דשונא כשר להעיד מ"מ גבי רקים ופוחזים פשיטא דפשיט' דלא מהימיני ולולי דמיסתפינא מרבותיי וחביריי אמינא דשונא גמור פסול להעיד מדמסקינן ספ"ק דמכות הרוב יציל נרבע יציל ופירשו התו' משום שהוא שונא לו ואף שגבי נרבע סתרו זה הטעם ופירשו בע"א מ"מ גבי הרוג יציל כו' עומד זה הפי' על אופנו מפני שהוא שונא לו וכן פירשו בפ"ק דסנהדרין וקשה הלא שונא כשר לעדות ודוחק לומר דדווקא אליבא דר' יהודא פריך דפסל שונא לעדות דא"כ הל"ל הניחא לרבנן דמכשרי שונא לעדות אלא לר' יהודה מא"ל ועוד מאי פריך לר' עקיבא דדריש התם במתני' מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כו' דלמא הוא סבר כרבנן ור' יהודא סבר כרבי דאמר התם במתנית' בד"א כשהתרו בהם אבל לא התרו בהם מה יעשו ב' אחים שראו באחד שהרג את הנפש ואמת שמצאתי בתו' הגליון תו' הישנים קושיא זו ובתימה עומד בוודאי תימה וצריכ' תלמוד קאמר והניחו לנו מקו' להתגדר בו דבוודאי שונא גמור כהרוג וכדומה לו פסול לעדות ולא פליגי אלא בסתם שונא היינו שלא דיבר עמו ג' ימים כדאיתא התם להדיא במתניתין דבשונה כזה פליגי אבל שונא גמור שהוא לו כאחד מן הרודפים ומבקש להתנקם ממנו אין לך נוגע בעדות גדול מזה וכל היכא דאיכא למיחש שהוא עושה להנאתו פסלינן כאשר כתב הרמב"ם והטור וז"ל כל כיוצא כזה לא יעיד אליהם ודברים אלו אינן תלוין אלא בדעת הדיין ועוצם בינתו שיבין עיקרי המשפטים וידע הדבר הגורם לדבר אחר וידע הדבר להעמיק ולראות אם ידע שיש לו לעד שום צד הנאה בעולם בעדות זו אפילו בדרך רחוקה ונפלאת הרי זה לאיעיד בה וכשם שלא יעיד בדבר שנוגע בעדות כך לא ידון עד כאן כל שכן מה שראיתי כל דבר כתוב וחתום איך נגבו אותם העדיות במרמה ותרומות ומראשו ועד סופו אין בו מתו' וכזאת לא יעשה בישראל הכזונה יעשה את אחותינו והבית דין העתקתי בסוף סיום הכשר היריעה ומאחר שאותו כתב עדות הכל שוא ותפל והעדות השני שהגאונים דימו לדמות לכיעור אומר אני אף שהוא עדות כיעור להרחק ממנו מ"מ אין זה כיעור להוציא דאינו דומה כלל למ' שכתב הרמב"ם שניהם יוצאים ממקום אופל דהיינו פירושו מקום סתר ומיוחד לעבירה להסתר דבר מה שאין כן בנדון זה שהוא בפתח הבית ועוברים ושבים מצוין בעיר גדולה כמוה ושומרי העיר סבבוה תמיד ולומדי התורה נעורים ומצוים להקשות דלתות פתחי הבתים הפתוחים לרוחה ואין זה מקום סתר כלל ואף זה היה בכתב ולא התירו לקבל עדות מפי כתבם אלא בדיני ממונות משום נעילת דלת ותיקון השוק כמו שכתב הרמב"ם אבל לא לעניין שאר דברים כגון קנסות או לאסור אשה על בעלה או לעניין עדות קידושין והארכתי בעניין זה בפ' ד' אחין רק אעתיק לפני רבותי' מעט מינהו וז"ל רש"י פי' מחומש מפיהם ולא מפי כתבם מכאן שאין העדים יכולין להעד בכתב ולשלוח לב"ד אחר וכותבים התו' והרא"ש אין להביא ראייה לדבריו מהא דתניא בפרק מי שאחזו אם לא יגיד פרט לאלה שאינו יכול לדבר אלא בכתב ורחמנא אמרה מפיהן ולא מפי כתבן שאני אלם שאינו ראוי להגדה כלל כדאמרינן בעלמא כל שאינו ראוי לבילה בילה אינה מעכבת כו' ור"ת נהג שישלחו עדי' עדותו לב"ד בכתב ולא קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם כיון שזוכרין עדותן אף שאפשר לומר ששכחו עתה מ"מ בעת שכתבו היו יודעים ואם יראו בכת' יזכרו ומדברי הרמב"ם יראה כרש"י שכתב בפ"ג דהלכות עדות וז"ל דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנא' על פי שנים עדים מפיהם ולא מפי כתבם אבל מדברי סופרים שחותכים דיני ממונו' בעדות שבשטר אע"פ שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין וכת' הטור עליו הרי שלא התירו אלא נחתו' בשטר ומ"מ נהגו העם כר"ת לשלוח העדות בכת' למקום אחר היכא שמכירין חתימתם והנראה בעיני דלאו משום דינא הוא אלא משום תיקון העולם ותיקון הסוחרי' ההולכי' למרחקים מביתם לשוקא לטרוף לחם חוקם ולוים ופורעים ומקיפין ממקום למקום שלא יהא צריך כל פעם ליקח עדים עמו ואולי אף הרמב"ם מודה לזה ומה שכתב שהתירו לרבותא דסיפא קאמר כמו שמסיק ואין דנין בעדות שבשטר בענייני קנס ק"ו מכות וגלות וכן נרא' עיקר כרש"י ורמב"ם שאין לדון על פי עדות בכתב א"ל בדיני ממונות נוהגים היתר כר"ת אבל בדיני קנסות וכן בעדות על אשה שזינתה או לפסול עדות אין דנין על פי השטר וכן עדים מעידים על הקדושין בכתב ידן בלא ב"ד כאשר כתב הרשב"א בתשובה וז"ל ועל עדות שאמרת אם מקבלים מפי כתבם אין עדות שבשטר עדות אלא בשטר שיעשה בדעת המתחייב כשטר מקנה שממנו אנו למידין שנאמר ובתו' בספ' וחתום וגומר שהמוכר צוה לכתו' ולחתום וכן כל כיוצא ביה אבל כל שטר שלא נעשה מרצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם הוא זו וזהו שאמרו הודאה מפי שנים וצריך לומר כתובו שאם לא צוה אין להם לכתוב ואם כתבו שלא מדעתו אין עדות' עדות וכדאית' בפ' זה בורר דגרסינן התם ההיא אונית' דלא הוה כתב בה אמר לנא כתובו וחתומו והבו ליה אביי ורבא דאמרי תרווייהו היינו דרבי שמעון בן לקיש דאמרי חזקה אין עדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול כלומר והכא נמי חזקה לא חתמו אלא א"כ אמר להם חתומו הבו ליה מתקיף לה רב פפא מי איכא מידי דלא ידעינן ואינהו ידעי שאלינהו לספרי דאביי וידעי לספרי דרבא וידעי אלמא טעמא דידעי הא לא ידעי פסולה והכא נמי אם כתבוהו וחתמוהו עדים שלא מדעת המתקדשת אין סומכים על עדות זה עד שיבואו ויעידו בפניהם והאריך ואני קצרתי וכ"ש היכ' שחזר בו שאין ממש באותו עדו' ואפי' באבק פורח להבאיש שמן רוקח ואינו ושאר עדות של נשי' וקטנ' פשיט' שאין ממש בעדותם ואין ממש בדבריהם כאשר כתבו הגאונים הנ"ל בפסקם באר היטב.

ושוב בחפזי עיינתי בב"ד שהובא מק"ק פראג והיא כתובה בסוף הכשר היריעה וכתוב בה שיש תקנה והסכמה בקהילה שלא לגבות עדות בב"ד אלא בפניהם ובפני ב' שמשי' וסופר דמתא ואף מהר"ר יהושיע שהוא מצד שכנגדו פיו הודה בדבר א"כ פשיטא שנתבטל ונתהרס כל בניינו אשר בנה אותו זעליקמן הנ"ל וכל תחבולותיו בעדות לשוא עמלו בוניו בו דפשיטא דתקנת הקהילה תוכל להפקיע העדות אפילו שהוא עדות כשר כאשר כתב הרשב"א בתשובה וז"ל מה שהקהל עשו תקנה מחמת הפרוצין שכל מי שיקדש אשה שלא במעמ' עשרה שלא יהו קידושיו קידושי' שורת הדין נרא' בברור שרשאין בני העיר לעשות כן ובלבד שיסכימנו בכך אנשי העיר ואם יש שם תלמיד חכם ולא הסכים עמהם לא והטעם בזה לפי שהציבור יכולין להפקיר ממונו של זה ונמצא כמקדש בממון שאינו שלו וכמו שאמרו בכמה מקומות בתלמוד אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ובפרק ח"ה אמר אמימר תלוה וקדיש קדושיו קידושין רב אשי אמר באשה ודאי אין קידושיו קידושין הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה וביבמות פ' ב"ש הוה עובדא דהוה בנרש דאקידשא כשהיא קטנ' וגדלה ואותיבוה אבי בורסי' אתא אינש אחרינ' וחטפ' מיניה ורב ברונה ורב חננאל תלמידי דרב הוו התם ולא אצרוכה גיטא מבתרא אמר רב אשי הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה דבכל מקום הפקר ב"ד הפקר כו' עד ומעשה היה בעירינו ודנתי בדבר לפני רבותיי ומורי הרב ר' משה בר נחמן הודה לדברי ומכל מקום עוד צריך להתייש' בדבר עכ"ל התשובו' ומה היה צריך נמי לטעמא דהפקר ב"ד הפקר ואף א"ת שיש חולקים על דבריו היינו משו' דבעו להפקי' דין עדות שהוא כנגד תורתינו דכל בי תרי כמאה עדים דמי אבל הכא שתקנת והסכמת הקהילה לאוקמ' אדינ' דאוריית' שהרי מן הדין אין גובין עדות אלא בפני ב"ד כדי שיבא בעל השור ויעמוד על שורו אלא שבאת' להקל ולומר שהתירו בעדות ממון לקבל ע"י אונס וה"ה במעבד אפי' בלא אונס כדעת הראב"ן וכמו שהקילו לגביה לעניין דרישה וחקירה פשיט' שיוכלו לתקן שלא ישתנה מדינ' דאורייתא ובטל כל הדיעות שהוגבה שלא בפניה ולא בפני השמשים והסופר ונתרועע כל היסוד ונפל כל הבנין.

ועכשיו ביארנו כל הדרכים וארון אלוהי' ולוחו' הברית עוברים לפנינו לתור למרי"ם מנוחה וכשרון טהרה לבעלה באתי לדבר משפט עם בעלה שבא למעול מעל ולבגוד באשת נעורים ולהפך ברית אשר כרת עמה ולא שמע למוסר מלאכי מפי האלהים ואומר שמאמין לדברי העדים באמרו שכשירי' הם בעיניו לנאמנים ונאמנים בברית אתו ועבדה לנפשיה חתיכ' דאיסור' כעובדא דשמואל בהאי סמיא בקידושין דא"ל אי מהימן לך כבי תרי כו' ויבא לשלם כל כתובת' ועל זה באתי לענות לו מן הסערה הלא שנינו משנה שלמה בסוף נדרי' בראשונ' היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומר' טמאה אני לך שמי' ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנ' עיניה באחר ומקלקת על בעלה אומרת טמאה אני לך תביא ראיי' לדבריה כו' ע"כ לשון המשנה וכתבו התו' וז"ל חזרו לומ' אינ' נאמנת דחיישי' שמא עיניה נתנה באחר וא"ת טמא' אני לך אמאי לא מהימנ' הא שוי' נפשה חתיכה דאיסורא כדאמרינן בקידושין פר' האומר היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסור בקרוביו ותירץ הרב ר' אליעזר דלא מצינו זונה שהי' אסור' לינש' לכהן דוודאי הוא מוזהר עליה אבל היא אינ' מוזהרת עליו הלכך גם לדברי' אינ' אסור' בו וקשה דאמר ר' בפרק יש מתירין כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרה וע"ק דאמרינן בגמרא באוכלת בתרומ' שלא להוציא לעז על בניה ואמאי והא לגבי תרומה שווית' נפשה חתיכה דאיסורא ונראה לי כיון דיש לחוש שמ' נתנ' עיניה באחר יש כח ביד חכמי' לעקור דברי' מכל וכל בסברה גדולה כזאת ומיהו דנראה דאף למשנה אחרונה אם אומרת אשה טמאה אני לך ואמר הבעל שמאמינ' דאסור' לו דאיהי שויא לנפשה חתיכה דאיסורא ואפילו תחזור בה האשה ותאמ' באונס היה ויש אומרים דמשמתינן ליה על שגרם שתיאסר אשתו עליו ועובר על חרם תקנת רבינו גרשון עכ"ל התו' והשתא מאחר שאיכא תקנת ר"ג שלא לישא אשה על אשה ולא לגרשנה בע"כ למ' לא ניחוש ג"כ לגבי בעל היכא שאמר מאמין אני לעד אחד או מאמין אני לפסולי עדות כגון רקים ופוחזים דהכא שאינם משקרי' ונימא ג"כ שעיניו נתן באחרת ואף לפי הר"ן שכתב לפי שהאשה משעובדת לבעל ואין כח בידה להפקיע עצמה מבעלה אלא דלפי משנה ראשונה משום דכסיפא לה מילתא לומר כך ומ"ה הימנוה דאי לא קושטה אמרה לא הוה מזלזלה בנפשה לומר כל כך ומכי חזו רבנן דאיכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר חזרו ואוקמוה אדינ' דקמא כו' ע"כ מ"מ ה"נ איכא למימר גבי בעל לפי חרם ר"ג מאחר שהוא משועבד לה ולא יכול לגרשה בשום עניין בע"כ א"כ אין כח בידו להפקיע עצמו ממנה ואף אם תבא לחלק ולומר שלא תקינו אלא בנשים כמו שכתבו התו' והרא"ש ביבמות פ' שני וז"ל ואל תתמה היאך מתירין אותה לבעלה הא שויתא לנפשה חתיכה דאיסור' כיון דאמרה טמאה אני וכי מאכילין לאדם דבר האסור לו וי"ל דלפי שראו חכמי' קלקול הדורות שנתנו הנשים עיניהם באחר ורוב האומרות כך משקרות לכן נראה להם להתירן וכה"ג אמרינן התם בשילהי נדרים אמרה לבעלה טמאה אני לך אמר רב ששת אוכלת בתרומה שלא תוציא לעז על בניה עכ"ל התו': וא"כ יש לחלק דלגבי אנשים לא ראו הקלקול אפילו אחר שנתפשט חרם ר"ג ותקנותיו ולא תקנו חכמי הדור ח"מ הבא דאיכא רגלים לדבר שעיניו נתן באחרת או בממון כאשר העידו עליו שחקר אחר סהדי שקרי ואיכא רגלים לדבר שרגליו לרע ירוצו שיש לומר עיניו נתן באחרת ונכוף אותו לכל דבר המשועבד לה כגון שארה כסותה ועונתה כאשר כתב ר' שמשון מיינכיל על אחד שאמר שראה באשתו שזינתה כו' ומה שכתבו התו' דמשמתינן לי' על שגרם שתאס' אשתו עליו ולא כתבו שכופין אותו להיו' עמה היינו משום שהיא התחילה לומר טמאה אני ונתנה אצבע בין שיניה ולא שייך לומר עיניו נתן באחרת ומ"מ שויא לנפשה חתיכה דאיסורא אבל משמתירן ליה ומ"ה מיושב מה שהביא האגודה דברי התו' וכתב שיש חולקים בדבר והיינו טעמא משו' שראוי היה לומר שאפי' מן השמת' יהא נפטר שהרי היא התחילה בקילקול ונתנה אצבע בין שיניה אבל בנדון שכתב ר' שמשון מיינכו"ל וכנדון דידן איכא שפיר למימר שמא עיניו נתן באחרת ואף אותם החולקים אף על ר' שמשון מיינכול ואמרו שאין כופין האדם לעבירה ואין מאכילין לו את האיסור בעל כרחו ולומר לו שיעשה עבירה ואינו דומה לאשה שהיא משועבדת לו והיא קרקע עולם לפניו היינו היכא שאמר שהוא ראה שזינתה דאיכא למימר לב יודע מרת נפשו אבל היכא שאומר שהוא מאמין ואינו מחויב להאמין אפילו אי אתא יהושע בין נון יכול למימר לא צייתנ' ליה ומחמת שחל עליו החרם של ר"ג לא יכול להאמין ומושבע ועומד שלא להאמין ואוקמינן אחזקה שלא האמין אלא עיניו נתן באחרת כ"ש הכא שאיכא רגלים לדבר שהלך בתרמי' ואץ ברגלים חוטא להשכיר סהדי שקרי דלאו כל כמיניה לומר שהוא מאמין וב"ש היכא שהיה כבר קטטה בינו לבינה כגון בנדון זה וכאשר כתב הרשב"א בתשוב' והביאו הגאוני' בפסקם ומה שכת' הרשב"א בתשוב' אחר' שאפי' לפי החרם ר"ג יכול לגרשה היכא שרואה בה דברים מכוערי' כו' היינו היכ' דאיכ' הרבה דברים מכוערים שהרי כתב לא גרע מרוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר כו' והוא ראה בעיניו ומרגיש בדבר עבירה אבל הבא שהודה הבעל שלא ראה בה דבר מכוער אלא שבא ומצא עילה להאמין להרקים פשיט דלאו כל במיניה ובוודאוי כל המחלוקת שנפל בין הגאונים האחרוני' אי יכול להאמין ולשוויה אנפשי' חתיכ' דאיסור בנדון זה כ"ע מודה והכא אין שייך לומר שצריך ליתן אמתלא לדבריו אלא היכא שאמר בעצמו שראה שזינתה וא"כ כי לא נתן אמתלא לדבריו הוא אוכל דבר האסור לו אבל הבא שלא נאסרה לו מעולם אלא שבא לאוסרה על עצמו בזדון לבו על פי עדות רעוע או שטעה וסבר שיש בהן ממש והשתא קחזו רבנן דלית ביה חשש בהאי עדות א"כ לית ביה בית מיחוש כלל וכ"ע ידעי שהדברים פורחות היו ודומה לזה אמרינן בתלמוד דכה"ג ליכא למיגזר דאיכא למימר קמו רבנן במילתא ואישתכח דשיקרא הוא ע"כ היריעה של הכשר טהרתה:

על כל פנים הוא אינו יוצא מנקיון כפי' וכסות עניים עד שיאמר ברבי' אשר שיחת דרכו והפר ברית ורצה לשלוח יד בכלי קודש ולקלקל באר של מרים מעין חתום גן נעול ע"כ ישוב למי בורו וישת' מים חיים וימאס מים גנובים אלא ישת' בעציצו כל ימיו ולא ישלחנ':

ומה שחייב האי זעליקמן שהוצי' עליה ש"ר ובא לבגוד באשת נעורי' לפי דעתי תועבה גדולה עשה וקשה עונו לנשו' א"ל בתשובה ובהכנעה גדולה ובוודוי ברבים ואני לא נקראתי להכנס במבוי זה אלא לשריות דהאי אשה ואף גם זאת מה שעשיתי עשיתי מרוב צעקת ובכיית האיש ר' מרדכי הכהן אשר נכמרו עליו רחמי בראותי דמעות העשוקים ובת ישראל יושבת עגונה מכוסה בשק ואפר וקוננת על ימי נעורה אשר נתנה למשחית ולחבל כרם ה' צבאות בת של אברהם אבינו המבורכ' בכל תהא ח"ו ארור' מכל:

גם זקני עירי הגדולים והמנהיגים התחננו על נפשו ועל נפשם לומר לי אזור כגבו' חלציך להתיר המותר ולאסור האסור ונראה שיש אלהים שופטים בארץ ולהרחיק הבצ"ע ומ' וה"ר הדיינים בין מוקדם בין מאוחר תועבת ה' גם שניהם לולי זה היה לי להשיב ידי אחור והגאונים אשר התחילו דבר מצוה עליהם היה לגמור ומי הוא זה ואיזהו שיבא לחלוק על אם לא מי שהורגל להטיל מום בקדשים עד שירוצה בעולת נדב"ה ועולת ראי"ה הלא עמהן הכרתי והפלתי וחשן המשפט ואורי"ם ותומים עמהם:

גם עניין המחילה וסדר הכשר והנקיון אשר יעשה ברבים הכל יהא על פי הגאונים הנ"ל ואח"כ דעתי מסכמת בהחלט' להכריז בכל בתי כנסיו' שהאי אש' מרת מרים בת ר' מרדכי הכהן נמצאת זכאה כדין וכשרה וטהור' ועולה הוציאו עליה אנשי רשע ואנשי ריב וזדון השיאו עליה העמל הזה שוא ותפל אפילו היה בעלה כ"ג מותרת לו:

ואז יבקע כשחר אורה וידעו כל העם שהיא טהורה ונתבטלו דברי המור' שאמר פסולה וכעורה ולבעלה היא אסורה אלא שגג ויצא מלפני' כשור' על כן נכנסתי בעובי הקורה כי על ראשה לא יעלה מורה וכבראשונה יזהיר אור כהורה ערוכה בכל כבודה בת מלך ושמיר' ואם יהיה איזה שורש פורה ראש ולענה כעם עמורה להוציא עוד בשפתיו ולהגות בגרונו ולהעלות דבר זרות על שרבים לשונו במידה אשר מדד יהא מידתו וישתרבב לשונו על גוויתו בפגיעת מרגלי' תהא פגיעתו במיתת מגפה תהא מיתתו וקבורת החמור תהא קבורתו א"ל יבקש להתיר גערתו וילקה ויתוודה ואז יחזור לכשרותו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.