שו"ת מהרש"ל/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת מהרש"ל ‏ ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה ראובן היה בדעתו לילך מטבריא לציפורי ומכר ביתו לשמעון ובשעת המכירה אמר שאדעתא דהכי קמזבין ואח"כ כתב לו שטר מכירה כדרך שאנו כותבין.

ואח"כ בא לו אונס וסיב' ידוע שאי אפשר לו לעקור מטבריא ובקש לחזור ונתעצמו לדין ושניהם יודעי'.

טען שמעון עליו שמכר לו הבית בשטר בלי שום תנאי ודברים שבלב אינ' דברים השיב ראובן הלכה פסוק' בפ' האיש מקדש דדווקא דברים שבלב אינ' דברים אבל בגילוי מילתא יכול לבטלה ואני בשעת המקח בקיצות הדמים אמרתי שאדעת דהכי אני מוכר וא"כ ממילא כל מה שעשיתי אח"כ לתועלת הקניין אדעתה קמאי קעבדי שאם לא אעקור דירתי באיזה עיכוב המוכרח שלא לרצון שיהא המקח בטל.

השיב שמעון אמת כדבריך שאמרת שעת הקניין הכי ובוודאי בשעת כתיבת המעות ג"כ היה דעת' לגילוי קמא אבל אחר כך שנתת' לי שטר בטלת' לכל הגילוים ומכרת' לי במכירה גמורה בין תלך מפה או לא תלך שהרי היה השטר אח"כ והיה לנו עדים אחרים ולא הזכרת מאומה על דעת מי אתה מוכר. השיב ראובן השטר אינה קונה בלא דמים וכעת גמר פיסוק הדמים היה גילוי הדעת ונתבטל הכל:

תשובה יראה שאם כתוב בשטר ביתי מכורה לך כדרך שטר מכירה שאינה לראייה הוה הדין עם שמעון דמאחר שכחב לו שטר מכירה כדינו וא"כ הוי כזבינת' אחריתי נהי דבזבינת' קמאי בטלה מ"מ בזבינת' קניינא דהוית כלא גילוי דעת קיימי פשיטא אי הוי סהדי קמאי אהך שטר מכירה יכול ראובן לומר אדעת' דגילוי קמאי קמזבנא אבל מאחר דליכא סהדי קמאי וזו היא מכירה חדת' פשיטא דאמרינן דברים שבלב אינה דברים והא דאמרינן בפ"ק דקידושין דבשטר לא קנה עד שיתן דמים ומאחר דבדמים לא קנה א"כ בשטר לא זכה כדאשכח' ב"פ ח"ה אמר רב נחמן לרב הונא לא הוה מר גבן באורתא בתקוע' דאמרינן מילוי מעליית' המוכר שדה לאשתו קנת' ולא אמרינן לגילוי זוזי הוא דבעי א"ל ומאי מילי מעלייתא הן דדל זוזי מהכא ותיקני בשטר דתנן נכסים שיש להן אחריות נקני' בכסף ובשטר ובחזקה א"ל ולא אתמר עלה אמר שמואל לא שנו אלא בשט' מתנ' אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים אלמא היכי דבזוזי לא קנה אף בשטר לא קנה היינו טעמא משום דהתם ליכא נתינה מעות כלל כי הוא אמר ששלו היו ולגלוי זוזי הוא דקבעי ואשתכח דלא הוי זבינ' בנתינה המעות אבל הכא שנתן המעות רק שתנאי יש בדבר וא"כ אח"כ כשקונה בשטר ממש בלא שום תנאי אישתכח דלא חסיר מתן מעות כלל וקנה שמעון שפיר וראובן לא היה יכול לחזור אבל לפי נדון דידן שלא היה כתו' בשט' מכיר' כדינו ולא כדרך שטר ראייו' שאנו כותבין דאינו לקניין אלא הדמים קונו' והשטר הוא הגומר המקח באחרי דכתבי שטר' דאז סמכ' דעתו נראה אין כאן מכירה כלל בשטר ומה שכתב הר"ן בשם העיטור בפ' ח"ה אסוגיא דלעיל שמעינן מהכא דשטר ראייה שאדם כותב מכרתי שדה או בית פלוני לפלוני כדרך שאנו כותבין יש בה משום קנייה באלו כתב בהן שדי או ביתי מכורה לך דאי לא תימא הכי מאי פריך דל זוזי מהכא ותקני בשטר דילמא איירי בשטר ראייה דמפר לו שדה או בית בכך וכך דמאן לימא ליה דשדה מכורה לך כתב ליה וכן דעת הרמב"ן אלא שהרא"ה חולק ע"כ ונראה דעת הרא"ה החולק עיקר דלישנא דפ"ק דקידושין משמע דשטר מכירה אינו אלא שדי מכורה לך כדאיתא בברייתא להדיא ועוד מסברא נלמוד הדבר מעניינו דהאשה ג"כ מתקדש' בכסף ובשטר ושטר דהתם אי אפשר אלא בעניין שיהא גוף השטר קידושין ממש כגון שכתב בה אתה מקודש' לי או בתך מקודשת ומסתמ' כה"ג שטר מכיר' דמניין לנו לחלק בלא ראייה ולומר דלשון הברייתא לאו דווק' קאמר וראיית' שהבי' העיטו' אינ' ראיי' כלל דרב הונ' דברי' ידע שפיר דאיירי בשטר מכיר' ממש דאי לא תימ' הכי מאי פריך דלמא איירי באת' דלא כתבי שטר' או איירי שכתב שטר ואח"כ נתנ' מעו' דאף השט' משו' גילוי זוזי הוא אלא דצ"ל דידע שפיר דברי ר' נחמן במאי איירי או דבעי לשנויי ליה דאפי' בכה"ג הוא מילי מעליית' וכן נוטין דברי הרמב"ם שכת' לשון הברייתא כפשוטו בשטר כיצד שדי מכורה לך משמע דבע"א לא קנה וכן כתוב הטור להדיא שהשטרות שכותבי' עתה אינ' אלא לראייה ואין הקרקע ניקנית על ידן.

ומ"מ נראה דוקא בכה"ג שרוצה לקנות בשטר מכירה בלבד כגון מוכר מפני רעת' או היכא דאתני להדיא שיקנה בשטר לבד או בשטר מתנה בכולן דינה הכי דצריך שיהיה גוף השטר קונה ויהיה כתב שדה מכורה לך או נתונה לך ואין שטר ראייה מועיל אבל היכא דיהיב זוזי וכותבין השטר משום דאתרי דכתבי שטר' אנן פשיטא דשטר ראייה מועיל דהא הכשף קונה והשטר אינה אלא משום דסמכ' דעתא בוודאי שפיר קונה ולא יכול לחזור בשטר והר"ן נמי כתב בפ' האיש הקדש דאפי' בשטר הודאה קנה כה"ג וסברתו ששטר הודאה גרועה יותר משטר ראייה ואני אומר דשטר הודאה שפיר קנה בכל מקום דהא מודה על עצמו שמכר לו כדינו והוה הודאת ב"ד כק' עדים דמי ואי אפשר לחזור בשום עניין אלא בגזלן ואנסן כדאמרינן פ' ח"ה דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי לדידי' ולחמרי' לשחוור הא לאו הכי קנה ולפעמים הוא עדיף משטר מכירה ממש כגון מוכר לאשתו דאמרינן לגלוי זוזי הוא דקבעי ואפי' בשטר מכר לא מהני ושטר הודאה מהני כמו שכתבתי שם בחידושי סי' קכא אבל בנדון שלפנינו אפי' הוה כתב שטר הודאה יכול ראובן לחזור שהרי הוא עומד בהודאה שמכר לו כדינו רק שאומר אדעת' דהכי לא קמזבין מתקנא דמלתא הנראה בעיני להלכה למעשה דבכל עניין יכול לחזו' ראובן אם לא שכתב לשמעון שטר מכירה ביתי מכור לך ובעדי' אמרי' שלא היו בעת פיסו' הדמים בשעת המקח שאומ' הגילוי דברים דאדעתא דהכי קמזבין דכה"ג לא יכול לחזור אבל היכא שכתב שטר הודאה או שטר ראייה בכל עניין יכול לחזור הנראה בעיני כתבתי: דברי שלמה לוריא

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.