שו"ת מהרי"ק/קצב
|
< הקודם · הבא > |
על אודות ראובן (א) בן יעקב שהיה דר עם אביו בביתו והיה כל עשקם ביחד הן מאכילה ושתיה הן מעסק חובותיהם הן משאר רווחים הכל היה בשותפות ויהי היום מתה לאה אמו אשת יעקב ונמצאו נכסים מאביו ידועים שהיו מיוחדים ליעקב אביו ביד ראובן הנ"ל והנה טוען ראובן שאותן נכסים מסרתן לו אמו בחייה בתורת פירעון מעות שהלווה הוא לאמו בחייה וכי היא הית' נושאת ונותנת בתוך הבית נראה לע"ד דאע"ג שכתב המרדכי פרק החובל בשם ראב"ן וז"ל כיון שהנשים רגילות לישא וליתן בזמן הזה הרי הוא כאלו מינום בעליהן שלוחים מפני תקנת השוק שישאו ויתנו עמהם עכ"ל. וכן מצאתי ג"כ בהג"הה מא"ז בשם ראבי"ה ה"מ בדבר מועט כדרך שהאשה רגילה לישא וליתן בזמן הזה להוציא הוצאות לאכילת ביתה בזה ודאי כתב ראב"ן מ"ש כדי שישאו ויתנו עמהם דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שתוכל לקנות אפילו ליטר' ירק לקדירתה ולא מבעי' באשראי אלא אפילו במעות יוכל הבעל לומר שממעותיו קנתה שהרי מן הסתם כל מה שביד האשה הנשואה היא בחזקת בעלה לכל הפירושים והלכך חשו לזה (ב) בדורות הללו שהנשים נושאות ונותנות בביתן דאנן סהדי ששלוחות הבעל נינהו כמ"ש והוי כאלו מינום הבעל שלוחין וכו'. דאל"כ לא תוכל לקנות לא בשר ולא ירק ולא תבלין לקדירת' ולא חטין לעיסתה אבל בסך גדול שאין דרך הנשים להשתדל בו ולהוציא הוצאה מרוב' כל כך פשיטא דלא שייך בזה תקנת השוק ולא מבעי' היכא שהאשה עושה בדרך הסתר שיש לחוש שמא מבעלה היא גונבת וכמו ששנינו בפ' הגוזל בתר' (בבא קמא דף קיח) אבל לוקחין מן נשים כלי פשתן בגליל ועגלים בשרון וכולם שאמרו להטמין אסור ליקח מהם ועוד תניא בברייתא בגמרא שומרי פירות אימתי לוקחין מהן בזמן שיושבין מוכרין וכו'. וכולן שאמרו הטמן אסור ולוקחין מהן מפתח הגינה ולא מאחורי הגינה ופשיט' יותר מביעות' בכותח' דבכיוצ' בזה לא אמר ראב"ן שיהא בו משום תקנת השוק כיון שהדברים מוכיחים שיהא גונבת ואדרבה יותר היה ראוי לקנום הלוקח דהוי כעוקב אחר נואף ולא עכבר' גנב אלא חור' גנב אלא אפי' לא אמר' להסתיר כל שהוא שלא בפני בעלה ובענין שאין דרכו של נשים להשתדל בסך גדול כזה כ"א הבעל בעצמו פשיט' דלא שייך בזה משום תקנת השוק אלא אדרבה יש לחוש לתקנת הבעל דאם כן הוא דמהימנת לה לאשה לישא וליתן ולמכור ולבזבז בכל אשר תשיג ידה הן מועט הן מרובה לא שבקת חיי לכל ברי' בזמן הזה שכל הנשים גבירות ואין עסקינו בקרקעות כ"א בכספים ובדבר המטלטל מיד ליד וכל אשה ואשה תשלח ידה בנכסי בעלה ותמסרם ביד בניה ויעשו קנוני' ביניהם כיוצ' בדבר הזה ונמצא הבן יורש את אביו בחייו. הא למדת שלא נתכוון ראב"ן מטולם לא לזה ולא לכיוצא בו כ"א לדבר מועט כדרך משא ומתן הנשים בדבר מועט וכדפי' ועוד דאפילו את"ל דבכל ענין דבר ראב"ן מה שאין כן וכדפי' מ"מ רבינו מאיר חולק עליו ולית ליה הך תקנת השוק דנשים לפי הנראה לע"ד שהרי כתב המרדכי שם אחר ההי' דראב"ן ודרבינו ברוך וז"ל רבינו מאיר וששאלתני אם יש להשביע א"א גם בזה איכא פלוגתא טו' ובעיני נראה דאין להשביע ולא מטעם דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד וכו'. עד אלא טעמא משום דמה שקנתה אשה קנה בעלה ואף בנכסי מלוג וכו' אין ב"ח גובה מהן אפי' לוותה ואכלה ועמדה ונשאת וכו' ופשיט' דמדהית' השאלה סתם אם יש להשביע א"א והשיב דאין להשביע' ג"כ בסתם משמע דאין להשביעה בשום ענין. ועוד דמדקאמר ולא מטעם דאין אדם רוצה שתתבזה וכו'. אלא מטעם דמה שקנתה אשה קנה בעלה וכו'. משמע דטעמא דמה שקנתה אשה וכו' שייכ' בכל מאי דשייכ' טעמא דאין אדם רוצה וכו'. מדקאמר ולא הטעם וכו' אלא מטעם וכו' וכי היכא דפשיט' דטעמא דאין אדם רוצה איירי בכל ענין דבכל תביעות ממון שייך למימר האי טעמא ה"נ טעמא דמה שקנתה אשה וכו' איירי בכל תביעת ממון שיהיה ל"ש תהיה התביעה משום משא ומתן דצריכו ל"ש משו' ענין אחר. וא"כ צ"ל דלא ס"ל למהר"ם הך תקנת השוק דראב"ן דאלת"ה היאך יאמר דאין להשביעה כיון שהכל של בעלה והלא גם בעלה מתחייב בעבורה היכא שנושאת ונותנה לצרכי הבית וא"כ תשבע כדי לחייב הבעל בהודאתה אם איתא דאית ליה דשייך בהתקנת השוק כמ"ש ראב"ן אלא ודאי פליג וכן נראה ששאר הפוסקים לא ס"ל הך תקנת השוק שהרי לא הזכירו אותה לא המיימוני ולא הסמ"ג וגם לא ספר חשן המשפט אשר הוא רגיל להביא כל הדעות וגם ראב"ן וראבי"ה במקומות הרבה והשמיט את זו משמע דלא ס"ל הכי ולכל הפחות מאחר דר"מ פליג אדראב"ן כדפי' לעיל לפי הנראה לע"ד אין כח ביד ראובן להחזיק בנכסי אביו דכיון דאיכ' פלוגת' דרברבת' נשארו הנכסים בחזקתן ופשיטא שלעולם הנכסים בנכסי האב מאחר שהיו הנכסים הללו ידועים לו לאב לפני תפיסת הבן דאין בתפיסת הבן ממש כמו ששנינו בב"ב פרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף מב) דאין לאב חזקה בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב. ועוד דכיון שהיו אוכלין על שלחן אחד וכל מה שהיו מרויחין וכל עסקיהם היה ביחד הוו להו כדין אפוטרופסין ממש שאין להם חזקה וגדולה מזה השיב מהר"ם ז"ל בתשובה שאלה המתחלת אלמנה סרח בת אשר שטענה על ראובן אח אביה כו' וכתב בסוף התשובה וז"ל ועל הספרים שהיא תובעת וכו'. אבל בספרים שיש עדים שהיו של זקנה ועכשיו רואין אותו בידו לא מהימן לעכבם בשבועתו וכו' עד הכי נמי אמו שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית עליה להביא ראיה עכ"ל הרי לך בהדי' שלא היה נאמן לעכבם בשבועתו ואע"ג שהיה בא מחמת טענה מעליות' שהיה טוען שנתנו לה במתנת ברי' וכו' כמ"ש שם בראש השאלה אפ"ה לא מהימן כיון שהיתה אמו נושאת ונותנת בתוך הבית וכו'. ולא מהני' ליה תפיסתו ונשארו הנכסים בחזקתה הראשונה ה"נ ל"ש וכיון דאיכא פלוגת' דרברבת' המוצי' מחבירו עליו הראי':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |