שו"ת מהרי"ק/קפט
|
< הקודם · הבא > |
ועל דבר אליקום המכונה גיצלק דאתפקרא ברבותינו שבאשכנז והעיז פניו במעמד' ולפני הר"ר מאיר צבי והר"ר ברוך היושב באופלהי"ן ואומר להם שאל יחשבו שבא ע"י גזירתם כי אינו חושש כלל על גזירתם כו' דבר פשוט הוא דאין לך אפקרותא גדולה מזו שהרי כתב המרדכי בהלכות נדוי וז"ל ולא אשכחן שמתא וחרם אלא על כבוד הרב וכו'. או לממונ' וכשתהא בנדוי ונתנדה פעמים הרבה ואפ"ה לא מפייס לבעל דינו נמצא שאין חושש לתערומת בעל דינו ולא לנדוי ב"ד ואין לך אפקרותא גדולה מזו עכ"ל. הרי לך בהדיא דמדחזינן מתוך מעשיו שאין חושש לנדוי ב"ד דאין אפקרותא גדולה מזו. ואע"ג דאפשר שהוא אנוס כ"ש וכ"ש היכא שהחציף ואומר בהדיא שאין חושש מגזירתם שיגזרו עליו מכח חרם כיוצא בנדון הזה שאין אפקרותא גדולה מזו. ועוד דלא יהא אלא חציפת בעלמא שהחציף פניו נגד ת"ח דרך זלזול משמתינן ליה כדגרסינן במועד קטן ההוא גברא דאתפקר ביה ברב טובי בר מתנה אימנו עליה אביי. וכולהו רבנן ושמתינו וכו'. ותו גרסינן התם אבל לענין אפקרותא עד דחיילא עליה שמתא תלתא יומין וכתב הערוך בערוך אפיקורס פי' בריש גמרא דבפרק הדר אפקרותא חציפות. ועוד תדע שכן הוא דאומר ריב"ל לאפיקורוס זה המבזה חבירו בפני ת"ח הרי לך דמשום דלא פליג יקרא לתלמיד חכם להתבייש ממנו שלא לבייש חבירו בפניו נקרא אפיקורס כ"ש וכ"ש המתכוין לביישו ולהקניטו. ויישר כח רבותינו שבאשכנז שנדוהו וגם אנכי הצעיר מסכים עמהם כי גדול עונו מנשא בהיותו מלעיב במלאכי אלקים ובוזה את דבריו וגדול' מזו מצינו בפ' הנודר מן המבושל (נדרים דף נ) גבי ההיא איתתא דאיחייבא בבי דינא דרב יודא כו' דא"ל ידעתי ליה אמרה ליה אין זוטר ורב כרסייה וכו' וא"ל לבזויי קא מכוונת אמר לה תהוי ההיא אתתא בשמתא וכו' ומביה ראיה במרדכי בת"ש השייכות לסדר נשים דמשמתינן אע"ג דמצי למימר לא לבזויי נתכוונתי כו'. ועוד מביא ראיה מפרק אלו מגלחין (מועד קטן דף טז) ההיא איתתא דיתבי בשבילי דנהרדעא וכו' וחלף ההיא מדרבנן קמא ולא איכנע וכו' ואע"ג דאפשר שלא נתכוונה וכו' אפ"ה חייבה ר"נ נזיפה חד יומא. ולע"ד נראה דה"ה והו' הטעם שיש להביא ראיה דהיכ' שהת"ח נדהו שנדויו נדוי ואע"ג דאפשר שלא נתכוין מדגרסינן שם אתאי לקמיה דר"נ אומר לה שמעת שמתא מפומיה אמרה ליה לא אמר נהוג נזיפותא חד יומ' משמע דאי הוה שמעת שמת' מג' ומי' דהוא בשמת' דאלת"ה למאי שיילה אם שמעה שמתא מפומי' כיון דבלא שמיעה חייבה לנהוג נזיפא חד יומ' אלא ודאי דאי הוה שמעה שמתא מפומיה הוי' בשמת' ואע"ג דלא חרפה ולא ביישה רק לא איכנע' ואפשר שלא איכוונה כמ"ש שם המרדכי כ"ש וכ"ש האי גברא אלמ' שנתכוין להקניט ולהתריס כנגד כבוד ת"ח דשפיר עבדיה דשמתוה וכ"ש לזה שהוא רגיל לבזות ת"ח לפי מ"ש מה"רר משה לוי מינץ יצ"ו וא"כ עונשו מרובה וראוי לקונסו ביותר כיון שנשתרש באיסור זה. וכדאשכחן בב"ק פרק הגוזל (בבא קמא דף צו) גבי ההו' גבר' דגזל פדנא דתוריה מחבריה עד האי איניש גזלנא הוא ובעינן דאקנסיה ש"מ דמשום שהיה רגיל לגזול קונסו יותר וכן כתב שם רב אלפס וז"ל ש"מ דבכה"ג קנסינן אפילו בבבל וכו' ולא תימ' דדוקא לענין ממונ' הוא דקנסינן בכה"ג דהא מייתי רב אלפס עלה דההיא הא דגרסינן בסנהדרין אומר ר"א שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה וכו'. והתם מסיים ומעשה באחד שרכב ע"ג סוס בשבת ובא מעשה לב"ד וסקלוהו ש"מ דאפילו לענין חיוב מיתה שייך קנסא בכה"ג וכ"ש לענין נדוי ושמת' דאם אמרו שהו' חמור מנגידא פשיט' דממיתה לא חמיר ועל כן לא אמרתי דליהוי ההו' גבר' בנדוי ושמת' עד אשר יכנע לבבו הערל וישוב מדרכו הרעה ויבקש מחילה מרבותינו אשר זלזול בכבודם בשאט הנפש ובגילוי פנים וגם יפייסם ע"פ מהר"ר אשר הכהן יצ"ו ומהר"ר שמעון הכהן יצ"ו ומהר"ר יוסף הלוי יצ"ו ע"פ שלשתם או שנים מהם ואחר ישוב ונחם על רעתו ויפייס רבותינו אשר בזה כנז' וינהג נדוי בעצמו ל' יום כדין אפיקורות' אז תהפוך לו הקללה לברכה ואז טוב לו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |