שו"ת מהרי"ק/קפו
|
< הקודם · הבא > |
איש ישר ונאמן הותיק ידיד נפשי הח"ר קפמן שלום. קבלתי כתבך אתמול קרוב לכ"א שעות והנה סרתי למשמעתך לחוות דעתי הקצרה ולהיותי פורש מים המבוכות והטרדות אשר אנו עומדין בתוכו לעת עתה ברוך הגוזר ואולם כי לקוצר הזמן אשר ידעת אלי לא אוכל להאריך כאשר היה עם לבבי רק אמרתי להעתיק לך את אשר כתבתי כבר וזה לו כמו ג' שנים כי כבר נשאלתי על הריב הזה מאז בטרם יתגלע לפי הנראה וממנו תלמוד כי לפי הנלע"ד דבר פשוט הוא כי לא נשאר ליעקב שום זכרון וחלק ונחלה בחזקת החנות במות השר הראשון ואפי' היה כדברו השואל שכ' אלי שלא נסתלק יעקב מחזקת החנות ושייר לעצמו שיוכל לסלק את ראובן מהחנות לכשירצה כאשר תראה מתוך לשון השאלה אשר העתקתי כאשר נשאל' ממני כ"ש וכ"ש א"כ הוא כדברי ראובן שאומר חלוף הדברים דאדרבה מכל וכל סלק יעקב את עצמו מחזקת החנות ונתרוקן אליו כל הרשות מיום נשא יעקב את רגליו וילך לו. וגם כי גדולה מזו ראיתי באגרת הזאת השנית כי בין מלכא למלכא נעשית העיר קלוניי"א מאין אדוני' לאלה אנשי העיר ההיא ואז הוציא חוקים מערוני העיר על שמו ולו לבדו נתנה הרשות להלוות שם וגם אחרי כן כשקם מלך חדש הוסיף המלך ההוא ליתן חק לראובן לבדו ובאר באותם החוקים שלא יוכל שום יהודי לבא לדור שם מבלתי רשות ראובן. והנה דבר פשוט הוא שביד השר לעשות כן ונתקיימו הדברים מדינא דמלכותא וגדול מזו כתב המרדכי בפ' הגוזל בתרא וז"ל גם פסק מהר"ם ז"ל דאם השר אומר מעצמו איני חפץ ששום יהודי ידור שם אלא ברשות ראובן דראובן יכול לעכב עליו מדינא דמלכותא עכ"ל. ופשיט' יותר מביעות' בכותח' דהא דמשמע שצריך שיאמר כן השר מעצמו דהיינו משום דמיירי שהיו שם כבר יהודים אחרים דרים שם ועד היום היה להם כח בישוב כמו ראובן דבענין זה מדבר למעלה כל התשובות שלמעלה מזה שם במרדכי ודבר הלמד מעניינו הוא. והדברים ק"ו ומה התם שהיו שם יהודים אחרים אשר יפה כחם בישוב כמו ראובן אפילו הכי ביד השר לדחותם מפני ראובן מכח דינא דמלכותא כיון שלא גרם ראובן הסתלקות חביריו כ"ש וכ"ש כשיאמר השר כן קודם שידורו שם יהודים אחרים שהרשות בידו מדינא דמלכותא ואפילו עשה לבקשת ראובן דהא למה זה דומה לרואה את המציאה וקדם ורץ מהרה וזכה בה בטרם יגיעו שם חבירו ולא עוד אלא אפילו נפל לו עליה מעבירין אותה הימנו כמו ששנינו בפ"ק דבבא מציעא (דף י) ובהדיא כתב הר"ר משה מצור"ך ז"ל בהגהות הגדולות מספר מצות קמן במצות הגזילה וז"ל שנינו במסכת פיאה נפל לו על הפיאה או פרש טליתו עליה מעבירין אותו הימנו מכאן מדקדק רבינו יעקב כי מה שאומר בפרק האומר עני המהפך בחררה וכו' עד ומהכא משמע שאם קנה אדם עיר אחת מן השרים ע"מ שלא יבא שם שום אדם לדור עמו בעיר שיוכל לעכב שלא יבא שום אדם לדור שם שירד עמו לחייו עכ"ל ועוד האריך ולבסוף כתב שהוא לשון התוספות בפ' האומר ואולם כי בתוספות טו"ך לא מצאתי זה והרי לך בהדיא שזכה ראובן בישוב מכח קניינו מן השר לדחות כל יהודים מעליו ומאחר שכן הוא א"כ הוא כדברי ראובן שמעולם לא נתרצה שתנתן דת ליעקב להלוות שם בלתי לו לבדו כמבואר בטענות פשיטא שלא היה כח ביד השר להרשות אחר זולתי יעקב כאשר נתרצה ראובן שהרי כבר זכה ראובן בישוב ונתן הכסף וקם לו כמו שכתבו הפוסקים ועוד שהרי השר ביושר לבבו עומד וצווח שלא היה מעולם בדעתו לעשות את הדבר רק מרצון ראובן. ואשר טען שמעון שראובן בעצמו נתרצה שתנתן דת ליעקב ולבניו נראה לע"ד שמאחר שהוחזק ראובן ביישוב תחילה ויעקב ובנו שמעון באו בגבולו שעל שמעון להביא ראיה שנתרצה ראובן שהרי נעשה ראובן כמוחזק בגוף הקרקע מכח השר ודמי להא דאומר בכל דוכתא דמלכא אומר דמאן דיהיב עסקא ליכול ארעא ותדע שכן הוא שהרי שוו כל הפוסקים דחזקת היישוב ג' שנים הרי שמדמה אותו לחזקת הבתים והקרקעות ועוד שהרי כתב המרדכי וז"ל ההוא גברא דדר בקישתא דעיליתא מכאן היה דן הר"ר יודא כהן דה"ה לענין יישוב דהיכא דהוה דר אבוה שנה והיורש ג' שני' בשופי דזכי היורש ביישוב ולא נראה לרבי' מאיר דלא שייך למימר הכא טוענין ליורש דהתם דוקא טענינן לי' כגון פתח פיך לאלם דאי בעי טעין מינך זבינתי' ואכילתא שני חזקה אבל הכא אפילו אי טעין מנייכו זבינתא לאו טענותיה עענה כיון דאינהו נמי דיירי בעיר לא חיישי למחויי הלכך אין חזקתו חזקה כדאיתא לעיל אנא בשכונא גואי הואי וא"ל רב נחמן זיל ברור אכילתך עכ"ל הרי לך בהדיא שפסק רבינו מאיר דאפילו אומר מינך זבינתיה דלא מהימן להוציא היישוב מחזקת הראשונה ואין לו חלק ביישוב כיון שהיו דרים גם בעיר מדמדמהו לההיא דאומר ליה ר"נ זיל ברור אכילתך דהתם אוקמא ר"נ בידא דמרא קמא ואפקי מידא דהאי דהוה דייר ביה השתא וכן לעיל מינה כתב המרדכי בשם מהר"ם וז"ל נשאל לרבינו מאיר על אודות היישוב אם שמעון ובניו טוענין חזקה שיש עמו טענה אז יש להם כח לגור שם ולמחות למי שבא לגור שם בלי רשות וכו' ומדקאמר שאם יש להם חזקה שיש עמה טענה אז יש להם כח לגור שם ולמחות כו' משמע דאם אין להם חזקה אפילו באים מחמת טענה כדקאומר שיש עמה טענה דאין להם כח לא לגור שם ולא למחות א"כ הכא בנדון הזה שאין לשמעון חזקה אפילו בא מחמת טענה ואומר שראובן נתרצה ליעקב ולבניו אפ"ה אין כח לגור שם כיון שאין לו חזקה ואע"ג שיש בטענות שיעקב דר שם כשלש שנים וכו' מ"מ הרי מוחה ראובן בראשונה ולא נתרצה שתנתן דת לבניו של יעקב להלוות שם. ועוד מה תועיל חזקת יעקב כיון שלא החזיקו בניו והנה ראובן מודה שליעקב נתרצה שילוה הוא אבל לא לבניו. ואשר נסתפקת אי שייכא שבועה בכיוצא בזה שאין כאן חיוב ממון בעין כו'. נראה לע"ד דהגון הוא להשביע ראובן שלא נתרצה בהלואת הבנים כאשר טען שמעון אם שמעון טען ברי ואע"ג שכתב רבינו מאיר בתשובה על לאה שטענה על ראובן אמרת לאישי מה לך להתייחד עם נפקא ברא כו'. שאם יש עדים בדבר שיש לקהל לקונסו בממון או במלקיות כו'. עד ועכשיו שאין עדים כו' ושבועת היסת לא נתקנה על דיני קנסות כאלה אלה על תביעת ממון בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא כו'. שאני התם דליכא דררא דממונא אלא קנס' בעלמא אבל הכא דאיכא דררא דממונא נראה לע"ד דיש להשביע היסת מידי דהוה ארקעות ואשכירות קרקע' דנשבעין עליהם כדפסק רב האי גאון זכרונו לברכה וכן רוב הפוסקי' והא נמי דמי לשכירות קרקע דפשיטא שנשבעין עליו ולכל הפחות פשיטא שיש להחרים סתם כדכתב בעל הטור דחשן המשפט וז"ל כתב הרמב"ם כו' עד אתה חללת אותי הוצאת עלי שם רע וזה כופר אין מחרימין על זם ועל כיוצא בזה עכ"ל ומסתברא שמחרימין שהרי אם יתברר שהוא אמת קונסין אותו עכ"ל. וכן כתב נמי מהר"ם בסוף דבריו דלעיל גבי לאה שטענה על ראובן כו' אמנם אה ירצו הקהל להפיס דעתה יתנו ברכה בבית הכנסת על עצמם שיודו האמת עכ"ל ועוד בר מן דין ובר מן דין הלא כתבת שנבחרת לפסוק ביניהם הן דין הן פשרה הן כנגד הדין ולמה לא תחייב ראובן שבועה מאחר שאתה רשאי לעשות אפילו כנגד הדין ומתוך כך יתבררו הדברים לאמתם הלא ידוע הוא כי בכל עוז יש לו לדיין להשתדל שיצא הדין לאמתו וינצל עשוק מיד עשקו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |