שו"ת מהרי"ק/קנג
|
< הקודם · הבא > |
ואשר שאלת בראובן ששלח מעות לשמעון לקנות לו חטין וכן עשה שמעון ושם החטים בבית אחד מבתי העיר אשר היה דר שם ועמד שם זמן מה. ובשלוח ראובן אחרי החטין נמצאו נרקבים מחמת שירדו עליהם גשמים. ועתה טוען ראובן שעל שמעון לשלם דמי חטין כדין ש"ח שפשע בשמירתו. ושמעון טוען דלאו פשיעה היא אלא אונס דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שירדו עליהם הגשמים ע"כ תוכן טענותם כאשר כתבת לי. ואולם כי מאד קשה לי להכניס עצמי בספקי ההוראו' כי ידעתי חסרוני חסרון לא יוכל להמנות. אמנם אהבתך דחקתני ותשאני מהלאה למחיצתי לחוות דעי גם אני. והוא כי נראה לע"ד דודאי שמעון פשע בשמירתו שהרי הדבר ידוע דעבידי בתים דמדלפי וסתם גגים חתורי הם אצל גשמים יותר מאשר סתם דלתות חתורות הם אצל כלב דמטעם זה מחייב בעל כלב בנזקי גדיש בפרק שני דב"ק (דף כ"ג) משום דסתם דלתות חתורות הם אצל כלב וכו' וא"כ צ"ל ע"כ דה"ה ש"ח מחייב בכה"ג שהרי אנו אין לנו כ"א ד' חיובים בשומרים והם פשיעה ואונס וביניהם גניבה ואבידה אבידה קרובה לפשיעה וגניבה קרובה לאונס כדאי' ר"פ השואל (דף צד) וצ"ל ע"כ דחתיר' דלתות אצל כלב פשיע' היא אצל בעל הכלב מדמחייב בעל כלב משום ממונו דמזיק דהיינו כלב וא"כ ה"ה דש"ח יתחייב בכה"ג כיון דחשיב פשיע' דאין לומר חשיב פשיעה אלא הוה כעין אביד' או גנבה דהוי אונס טפי מפשיע' ולא יתחייב ש"ח בכה"ג שהרי כתב המרדכי וכן התוס' פ"ג דב"ק (דף כז) דבאונס שהוא כעין אבידה דאפי' אדם המזיק פטור בו ואע"ג דמפצע תחת פצע מרבינן סוף פר' ב' דבבא קמא (דף כו) באדם המזיק אפי' באונס מה שאינו כן בממונו דאזיק היינו דווקא באונס קטן שהוא כטין אבידה דאדם המזיק חייב באונס כזה וממונו דאזיק פטור וכו'. וא"כ צ"ל ע"כ דממון דאזיק לא מחייב אלא בכעין פשיעה דש"ח דאי בכעין אבדה א"כ מאי איכא בין אדם דאזיק לממונו דאזיק דפשיטא דאין לומר שיש שום אונס קנון מאבדה וישנו גדול מפשיעה ונאמר שזהו חיובו של ממון המזיק ותחשוב ההיא דחתירת דלתות אצל כלב כיוצא בו ונאמר דשומר חנם פטור בכיוצא בו. דהא אין לנו אלא ד' חיובים השומרים כדפי' לעיל. ותדע שכן הוא דהרי כתבו התו' פ"ב דב"ק (שם דף כז) וז"ל אבל באונס שהוא כעין אבידה שהיא קרובה לפשיעה יותר כדאמרינן בהשואל (שם דף צד) דגניבה קרובה לאונס ואבדה קרובה לפשיעה נראה דאדם המזיק חייב דאי אפשר לומר שלא יתחייב אלא בפשיעה וכן משמע לעיל דמחייב בנפל מן הגג ברוח שאינו מצוייה אע"ג דרוח שאינו מפטר בה ש"ח דאמר בפרק ד' וה' כו' עד אלמא אע"ג דמפטרי בה ש"ח מיחייב בה אדם המזיק והיינו משום דהוי כעין אבדה עכ"ל התו' משמע בהדיא דאין ממוצע בין פשיעה ואבידה דאלת"ה מה מוכיחות דבכעין אבדה מתחייב משום דאי אפשר לומר שלא יתחייב אלא בפשיעה נימא דבכעין אבידה פטור וחייב בההוא שבין פשיעה ואבדה. ועוד שהרי מסיימות אלמא דאע"ג דמפטר בה ש"ח מחייב בה אדם המזיק והיינו משום דהוי כעין אבדה משמע דפשיטא להו לתוספות דמכיון דפטור בה ש"ח ע"כ היינו כעין אבדה וא"כ ע"כ כיון דאדם המזיק לא מחייב אלא בכעין אבידה כמו שכתבו התוספות והמרדכי ממון דאזיק לא מחייב אלא בפשיעה דאל"כ לשתוק קרא מפצע תחת פצע ומאחר שהוכחנו שממון דאזיק לא מיחייב אלא בכעין פשיעה מצינו גבי ממון דאזיק שחייב בכה"ג בחתירת כלב אצל דלת אם כן משיב פשיעה כ"ש וכל שכן דסתם גגים חתורים הם אצל גשמים שהרי דבר הנראה לעינים ואפי' תינוק בן יומא יודע שיותר מצוי שידלפו הגגים מאשר מצוי שהכלב יחתור הדלת. ואין לחלק בין דלתות שלנו לדלתות שלהם ולומר דשלהם היו רעועים יותר כמו שכתב רבינו תם לעניין שמירת כספים שהרי רבינו משה מיימון הביאה לההיא דכלב שנטל חררה ודלק הגדיש משלם וכו'. ואם לא היה נוהג דין זה בזמנינו פשיטא שהיה מפרש דבבתים שלנו פטור בעל הכלב ועוד דמסתמא לא היו הבתים רעועים כל כך בזמן התלמוד שלא היו הדלתות יכולות לעמוד בפני רוח מצוייה לכל הפחות ואפילו הכי לעניין חתירת הכלב חשיב פשיעה כל שכן וכל שכן דחשיב פשיעה דליפת הגגים לפי הנראה לע"ד. ואין לומר דאדרבה נדמה נדון זה לבעל גחלת דמיפטר בששמר גחלתו ולא מחייבינן ליה מטעם דסתם דלתות חתורות הן אצל כלב דפשיטא דלא דמי דהתם גבי בעל גחלת אע"ג דהוה לאסוקי אדעתיה חתירה כלב כיון דסתם דלתות וכו' מ"מ כיון דנט' כדמנטרי אינשי ששמר גחלתו לא אטריחו רבנן טפי דמאי ה"ל למיעבד כיון שהייתה ביתו נעולה כדרך סתם בתים הלכך שדיוה רבנן לחיובה אבעל כלב דהוה ליה למינטר כלביו אבל הכא מכיון דהוה ליה לאסוקי חתירת גגים אצל גשמים מק"ו דחתירה דלתות אצל כלב לפי הנראה לע"ד הרי שלא שמר כדרך השומרין ולכל הפחות לכשירדו גשמים היה לו ללכת לבית האוצר לראות אם גשמים מדלפין על החטים וכיון שלא עשה כן אין לך פשיעה גדולה מזו ותדע דכן הוא דאלת"ה היכי יליף רבי' שמחה במרדכי דסתם תיבות חתורות הם אצל עכברים ומחייב הנפקד באכילת העכברים מההיא דסתם דלתות חתורות הן אצל כלב אדרבה נידמיינהו לבעל גחלת דפטר כששמ' גחלתו ואע"ג דסתם דלתות וכו'. אלא ודאי דלא דמי דהתם מאי הוה ליה למיעבד כדפי' לעיל אבל הכא היה לו לשום על נס כדכתיב במרדכי. ועוד תדע שהרי רבי' משה והרבה אחרים מחייבים הנפקד בגנבת המעות היכא דלא טמנם בקרקע אפילו בזמן הזה. ואף על גב שדרך כל אדם לשום מעותיו בתיבות ולא אמרינן הא נטר כדנטרי אינשי והיינו משום דכיון דאיפשר לו לעשות שמירה מעולה יש לו לעשות כל כמה דאפשר והוה ליה לאסוקי דדילמא מיזדמני גנבי ואע"ג דלא שכיח ואין דרך בני אדם לחוש על כך בזמן הזה כ"ש בנדון הזה שדרך גשמים לירד ולדלף ועבידי בתי דמדלפי כאשר נראה לעינים וזה דבר פשוט לפי הנלע"ד עוד נלע"ד להביא ראייה דע"כ מחייב ש"ח בכה"ג מדגרסי' בהזהב (דף מז) א"ר יוחנן דבר תורה מעות קונות וכו'. עד שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה ופריך סוף סוף ההוא דשדא דליקה לא בעי לשלומי אלא גזירה שמא תפול דליקה באונס. ועתה יש לדקד' למה תלה טעם הגזירה בשמא תפול דליקה באונס דהוי מילתא דלא שכיח היה לו לתלות בשמא ירדו עליהם גשמי' בעלייה שהרי הדבר ידוע דהא שכיח טפי מנפילת דליקה באונס. וכן מוכיח בפ' הרבית (דף סג) דגרסי' שם אמר ליה אביי לרב יוסף אלא מעתה מותר ללוות סאה בסאה משום דא"ל שקול טיבותך ושדי אחיזרא דא"ל חטי דקדחי אכלבאי. ופרש"י וז"ל חיטי דקדחי אכלבאי בתמי"ה וכי אם הנחתי חיטים שלי כולם היו גשמים יורדים עליהם שיהיו צומחות בה צמחי' להתקלקל עכ"ל רש"י. והנה דבר פשוט לכל מבין דכשרצה אביי לומר שאין לחוש להפסד החיטים כדאמר חיטי דקדחי אכלבאי בתמיה כדפרש"י שתופס לו החששה אשר הוא יותר ראויה לחוש לה והשמיענו גם בזו דאין לחוש כדקא מתמה בחשש דילה וכל שכן בחששות אחרות אשר אין ראוי לחוש להם כל כך דאם היה תופס חששה המועט' עדיין נשארה חשש המרובה אשר לא ניצל הימנה ומזה אין נריך להאריך. ואם כן ע"כ צ"ל דחששה דירידת גשמים היא יותר ראויה לחוש לה מאשר ראוי לחוש לנפילת דליקה ואמאי תלה רבי יוחנן תקנת קניין משיכה משום חשש דנפילת דליקה באונס דלא שכיחא ולא תלה בחשש' ירידת גשמים דשכיחא טפי כדמוכח ההיא דפ' הרבי' (דף סג) שהבאתי אלא נראה לומר דמשום כך תלה הטעם בנפילת דליקה באונס ולא בירידת גשמים דמשום ירידת גשמים אין להם לתקן שהרי המוכר היה חייב לשלם לו ללוקח שהרי פשע להניחה במקום שיוכלו גשמים לרדת עליהם. הרי לך שמתחייב המוכר באחריות דירידת גשמים ואף על גב דלא הוי עלייהו אלא שומר חנם. שהרי הקשו התו' וא"ת והיכי חיישינן שמא יאמרו לו נשרפו חטיך בעליים הא הוי עלייהו ש"ש ואם לא יציל ישלם דכי גבי זוזי הוי מוכר עלייהו ש"ש כדמשמע בפרק הזורק וכו' עד והכא נמי גבי חיטים הוי ש"ש ואר"י דלעולם גבי זוזא לא הוי ש"ש וכו'. עד ועי"ל דאע"ג דגבי זוזי הוי ש"ש היינו משום דשרי להוציא ואע"ג דהמפקיד מעות אצל בע"ה תנן דלא ישתמש בהן בהמפקיד (דף מג) מ"מ מוכר משתמש עכ"ל התו' הרי לך בהדיא דלכל הפירושים בחיטי' לא הוי אלא שומר חנם. ואם כן צריך לומר דש"ח חייב בירידת גשמים כמו שהוכחתי לעיל מדלא תלה רבי יוחנן טעם התקנה משום ירידת גשמים דשכיחא טפי כדמוכח בפ' הרבית (דף סג) וכדכתבתי לעיל אמנם יש לדחות קצת הראייה ונימא דלעולם אימא דש"ח פטור בירידת גשמים והא דלא תלה רבי יוחנן הטעם בגזיר' שמא יאמרו לו נפלו גשמים היינו משום דגשמים לא שכיחי בא"י ורבי יוחנן מארץ ישראל הוה. אבל אביי דא"ל לרב יוסף חיטי דקדחי אכלבאי וכולי דמשמע דגשמים שכיחי מדליקה כדהוכחתי לעיל היינו משום דבבבל היו רב יוסף ואביי ובבבל שכיחי גשמים יותר מבא"י כדאמרי' בהרבה מקומות בתלמוד דאמרינן בני בבל מיטר' אתא במערבא סהדא רבא פרת ועוד אמרי' אין תענית צבור בבבל אלח ט' באב בלבד ועוד שנינו בפרק קמא דתענית (דף י') מאימתי שואלין על הגשמים מג' במרחשון וכו' ותני עלה בגמרא וכו' חנניא אומר בגולה ס' יום. פרש"י ובגולה כבבל מתוך שאין צריכים לגשמים אין שואלין עד ס' בתקופות תשרי עכ"ל. סוף דבר נראה לע"ד ששמעון פשע דה"ל לאסוקי אדעתיה ברדת הגשם פן ידלוף על החטים והיה לו ללכת שם בשעת ירידתן לראות אם דלף טורד על החטים דהא מילתא דשכיחא היא והוי ליה לאסוקי כש"ח שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות בחנם ולא קדם שחייב גם מתחילת הנחתם שם נמי פשע שהיה לו להניחם תחת התקרה ומעזיבה עד שלא יוכלו גשמים לרדת עליהם. והלא לעניין כספים חששו לגשושי לטפסאי לפרומאי. וחייבו ש"ח אם לא חש לכל אלה כ"ש וכ"ש בנדון הזה דכי היכא דאיפשר לו לתקן ולהניח החיטין תחת התקרה ומעזיבה דה"ל לאסוקי אדעתי' שירדו גשמים מכח הראיות דלעיל. ואע"ג דגבי ההוא תורא דלא ה"ל ככי ושיני משמע דגבי ש"ח לא אמרינן איבעיא לעיוני. מדפריך התם מכדי האי בקרא ש"ש דיתמי איבעי ליה לעיוני משמע דוקא ש"ש אבל ש"ח לא איבעי ליה לעיוני פשיטא דלא דמי כלל דהא מילתא דלא שכיח' כלל שלא יהח לשור ככי ושיני. אבל ירידת גשמים שכיחא טובא ועבידי גגים דמדלפי וזה דבר פשוט ומ"מ על דברי אין לסמוך כלל לשתי סבות ראשונה חוסר השגתי שניה לה אחר שלא מצאתי ראיות יגידו על הנדון כי אם על דרכי ההיקש ודומיהם דבר אל דבר.
ואתה שלום עם שלום כל הנלוים אליך כנפשך ונפש מוכן לאהבתך כותב בנחיצה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |