שו"ת מהרי"ק/קכג
|
< הקודם · הבא > |
ילמדינו רבינו על ראובן שהוא דר בבבל ושם היו שתי בתי כנסיות אחת בבית ראובן הנזכר ואחרת בבית בע"ה אחר כי היו דרים שם עם משתי לשונות ומשני מנהגים וכל אנשי מנהג אחד היו הולכים בבית הכנסת של מנהגם ובכל אחת מן הבתי כנסיות היו בה קופת הצדקה ושמן למאור וכל אחד מן הבעלי בתים שהכנסת בביתו היה גבאי מן הקופה שבביתו לימים ראובן הנזכר עקר דירתו מן בבל וגם כל אנשי לשונו ומנהגו ונתבטל הכנסת ההיא. וראובן הנזכר לקח עמו המעות שנמצאו אז בקופה ההיא שבביתו כי אומר ידעתי דעת הנותנים כי בנתינתן לא היו נותנים לקופה האחרת וראובן הנזכר קבע דירתו במקום אחר רוצה לומר בעיר אחרת ושמה קבע גם כן בית הכנסת בביתו ועשה שם קופה אחרת והמעות שהיו בידו מן קופת בבל תמיד החזיק בפני עצמם ולא ערב אותם עם דמי הקופה שחדש ולא עם מעות אחרים ועל הרוב הוציאם בריוח עד שעשה מהם כפליים ממה שהיו והנה עקר דירתו ג"כ מן המקום ההוא אשר התיישב שם והניח אחר במקומו והניח הבית הכנסת עם כל הכלים השייכים לבית הכנסת וגם הקופה משם ומסר הכל ביד האיש שהניח במקומו מעות הקופה מבבל הביא בידו והנה ראובן הנזכר היה במקום קהל ובמקום תורה ורוצה לצאת ידי שמים ושלא למעול מעל חס ושלום בהקדש ושואל מה יעשה עם המעות ההם להשיבה למקום שיצאו משם אי אפשר שגם בית הכנסת האחרת שהיתה בבבל נתבטלה ואין שם היום בית הכנסת ושואל אם כח ורשות בידו להשימה לקופה צדקה שהיא במקום דירתו או אם יכול להחליפם לענין אחר רוצה לומר לתלמוד תורה או להשיא בתולות עניות או לתיקון בתי כנסיות ובית החיים וכדומה לזה ואם יעשה זה לפי דעתו ורצונו או אם ימסירם ביד אחרים נא אדוני מורה צדק תורה הדרך אשר ילך בו לצאת ידי שמים למען לא יכשול ולך אדוני יהיה צדקה מאת אוהב צדקה כו' לע"ד נראה שאם ראובן היה ממונה על הקופה של צדקה שהייתה אז בבבל רוצה לומר שנתמנה מרצון הקהל לחלק המעות של צדקה לפי דעתו ולא יחשבו הקהל על ידו רק יעשה כרצונו ועל אמונתו היו סומכין דגם עתה הרשות בידו לעשות מהם כרצונו וככחו אז כחו עתה הן לחלוק המעות לעניים כאשר יראה בעיניו הן לשנותה למצוה האחרת שהרי במקום בני העיר עומד מאחר שנתמנה על כך מאתם דדבר פשוט הוא כי רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו כדאיתא בהדיא בפ"ק דב"ב (דף ח) וזה דבר פשוט ואין צריך להאריך בו אבל אם ראובן הנזכר לא נתמנה מאת הקהל לחלק המעות לדעתו ולא היה אלא כסתם גבאי של צדקה שהאמינו הקהל לשמור המעות מצדקה אמנם לא היה מחלקם לפי דעתו מבלתי שימלך בראשי הקהל ועתה אירע שנתפרדו איש מעל אחיו כמבואר למעלה בשאלה נלע"ד כשר והגון שאם אפשר לו לראובן להמלך בראשי הקהל אשר היו אז בבבל כשנגבה הקופה ההיא של צדקה שימלך בהם ראובן וכל דבר מצוה אשר יסכימו עליה כולם או רובה יעשה מהמעות הנ"ל וכן טוב וישר בעיני ה' ואדם רק שתהא דעת כולם או רובם מסכמת לאחת מן המצות כגון צדקות עניים או להשיא יתומות או לתלמוד תורה וכיוצא בזה אבל אם לא יסכימו חס ושלום ויבקש כל אחד גדולה לעצמו רוצה לומר לחלקו לדעתו וכן תבטל המצוה כי אין לדבר סוף לא צייתינן להו ויעשה מהם הגבאי מה שירצה רק שיוציא המעות באחת מן המצות הנ"ל כמו שכתב הרשב"א בתשובה אמנם אינה עכשיו בידי שאוכל להעתיק הלשון אמנם תוכן דבריו הוא דהא דקאמר בפרק קמא דערכין (דף ו) גבי גוי שהתנדב מנורה או נר לב"ה כו' דיש לחלק בין ישראל לגוי משום דמפעא פעי דהיינו משום דסתם ישראל ציית לתקנת המצוה ומתרצה לכל דבר הראוי ואפי' לשנות מצות נדבתו למצוה אחרת מה שאין כן בגוי ואחר כך כתב כיון דסתם ישראל ציית כו' אפילו ימצא שם דפעי ומעכב על ראשי הקהל מלשנות מצותו למצוה אחרת אשר ראה בעיניהם ראוי לשנותה לה דלא חיישינן לפעייתו מדלא ימצא איסור שינוי אלא בגוי דוקא וכל שכן הכא שאם יערערו אנשי הקהל בענין שיגרום ביטול המצות דאין לחוש לפעייתן וערעורם אמנם אם יסכימו כולם או רובם לשום מצוה מהמצות הנ"ל טוב וישר הוא לעשות כדברי הרבים מהם ואם באולי אי אפשר לו לראובן מאיזה טעם שיהיה לחזור אחר אנשי בבל אשר היו שם בשעת גיבוי צדקה כנזכר ולהמלך בהם אפילו הכי נראה לע"ד שהרשות ביד ראובן לחלקה לפי דעתו ולא מבעיא לצורך עניים וכמו ששנו רבותינו מותר עניים לעניים וכגון שגבו לעניים סתם כאשר חשבתי היות הקופה הזאת לעניים סתם נגבית בראשונה אלא אפילו לשנותה למצוה אחרת של עילוי כלו' למצוה דעדיפי מינה כגון לתלמוד תורה נראה לע"ד שהרשות בידו כמו שפסק הרשב"א בתשובה דמעות שהתנדבו לבית עולמים שיכולין בני העיר לשנותו לתלמוד תורה משום דהאי קדושה של עלוי והביא ראיה לדבריו ולא מבעיא לדברי רבינו יצחק שהביא הסמ"ג במצות הצדקה וכן משמע גם מתוך התוס' בפ"ק דבבא בתרא (דף ח) דהא דקתני דבני העיר רשאין לשנות לכל מה שירצו דמשמע דוקא בני העיר ולא גבאי דהיינו דוקא לשנות לדבר הרשות אבל לדבר מצוה אפי' גבאי יכול לשנות דודאי פשיטא שיכול לשנות למצוה גדולה כתלמוד תורה אלא פי' לדברי שאר הפוסקים דסבירא להו דאין גבאי יכול לשנות אפי' לדבר מצוה בלא רשות הקהל אפי' הכי נראה לע"ד דהיינו דוקא היכי דקיימי צבורא קמן וקביעי בדוכתייהו התם הוא דאיכא למימר דדעת המתנדבים בעם שיחלקו המעות לפי דעת הקהל וכל דאתי אדעתא דידהו קא אתי כמו שכתב רבינו מאיר ולא לדעת הגבאי לבדו דכיון דאפשר לשייולי בציבורא דרבים נינהו אחרי רבים להטות אבל בכהאי גוונא שאנשי הקהל נדדו אלה הלכו לצפון ואלה לדרום ואי אפשר לשייולי בהן בהא מודו כולי עלמא דנתרקנה רשות לגבאי לגמרי ויפה ככח הקהל דמסתמא לא נתכוונו שם שיהיו המעות מונחות ביד הגבאי עד שיבא אליהו אלא דעתם היה שיעשה בהם צדקות עניים או מצוה אחרת וזה דבר פשוט וגדולה מזו כתוב במקצת ספרי המרדכי וז"ל ורשאין בני העיר וכו' פי' ר"י בני העיר ודאי רשאין אבל גבאי שגבו קופה או תמחוי אינן רשאין אפילו לדבר מצוה וכו' עד והאידנא דעבדין שנותנין מן הצדקה לכל צרכים פי' ר"י משום דלב בית דין מתנה עליהם כשפוסקין הצדקה ביניהן עושין על דעתו שיעשו הגבאים כל מה שירצו עכ"ל הרי לך שכתב בשם רבינו יצחק ר"י הזקן או ר"י הבחור הפך מה שכתב בסמ"ג בשם רבינו יצחק ומ"מ למדנו מדבריו דאף ע"ג דס"ל דמדינא דתלמודא אין לשנות לדבר הרשות אפילו בני העיר וגבאי לחודיה אפי' לדבר מצוה לא מכל מקום האידנא לב בית דין מתנה כולי והגבאים יעשו כל מה שירצו משמע דבדעת הגבאים תלוי מדלא קאמר יעשו בני העיר כל מה שירצו. ועוד למדנו דבתר דעת הנותנים אזלינן לשנות אפילו לדבר הרשות כל שכן וכ"ש דלדבר מצוה יש להלוך אחר דעת הנותנים ובזה מודו כולי עלמא דהא לא שדו זוזייהו בכדי אלא שיעשה בהם מצוה וכדפי' ועוד נראה לע"ד דמאחר שכשנסעו מבבל אנשי הקהל והלכו לדור במקום אחר ולא צוו כלל ענין הקופה של צדקה גט דעתם שעל הגבאי היו סומכין לעשות בו כטוב בעיניו דאם לא כן היה להם לצוות עליה אל הגבאי ודכוותה אמרינן בכתובות פרק נערה (כתובות דף מח) מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו עד ולא שני לך בין יוצא לדעת ובין שלא לדעת ופי' שם רש"י וז"ל ולא שני לך בין יוצא מן המקום לדעת היה בידו לצוות על מזונות אשתו ובניו גלי אדעתו שאין רוצה לזונם כולי הרי לך בהדיא דאפילו לענין מזונות בניו ובנותיו שדרך כל אדם לזונם כשהם קטנים וכל הנמנע מלזונם מגונה ביותר ומכלימים אותו ואומרים ארוד ילדה כו' עורבא בעי בני כו' אפילו הכי כיון שיצא לדעת ולא צוה על מזונותה אמרי' דמדלא צוה גלי אדעתיה דלא ניחא ליה כל שכן הכא דאיכא למימר דמדלא צוו על עסק הקופה גלי אדעתייהו דניחא להו בכל מה דעביד הגבאי דהא בדבר קל בגלוי מועט יש לנו לומר כן דמסתמא ניחא להו בהכי דהא אפי' בענין מצוה מהני גלוי דעתא כדאיתא שילהי פרק הגוזל קמא (בבא קמא דף קיא) דאפילו לרבי יודא דאומר יחזיר כסף אצל אשם גבי נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה אפילו הכי מודה דאי נפיק משמרת יהויריב ולא תבעי דאוחלי אחולי גבי משמרת יהויריב למשמרת ידעיה שמע מינה דאפילו לענין מצוה מהניא מחילה וגילוי דעת לא שנא לגבי כסף ולא שנא לגבי אשם כדמוכח הסוגיא התם בהדיא והכי נמי לא שנא ואית לן למימר דכיון דלא תבעו ולא הפקידו לגבאי על אודות הקופה דאחולי אחלי גביה כל טובת הנאה דאית להו בגוה וביד הגבאי לעשות ממנה את הישר והטוב לפי ראות עיניו ואי לדידי ציית ישא מאותו מעות בתולות עניות מאחר שמתחלה נתנו המעות אדעתא דצדקה ופשיטא דאין לך צדקה גדולה מזו כדאמר בכתובות פרק מציאת האשה (כתובות דף סז) די מחסורו זה ביתו אשר יחסר זה מטה ושולחן. לו זה אשה כו' כל שכן שיש יותר מצוה להשיא עניה מלהשי' עני כדקתני לעיל מינה יתום ויתומה שבאו לישא משיאים את היתומה כו' ואע"ג דפשוט שהרשות ביד הגבאי לעשות מהן אי זה מצוה של עילוי אשר תיטב בעיניו כדפי' לעיל מ"מ טוב יותר לעשות בענין זה שהרי כתב רבינו יצחק אבן גיאות דהא דרשאין בני העיר לעשות מקופה תמחוי כו' דדוקא לצורך ענים יכולין לשנות כגון לצורך כסת וקבורה וכיוצא בו אע"פ שגבו אותו לצורך מאכל אבל שלא לצורך עניים לא ואע"ג שנחלקו עליו רוב פוסקים מ"מ הבא למלוך ראוי להשיאו עצה לצאת ידי כולם ומהיות טוב וגו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |