שו"ת מהרי"ק/עז
|
< הקודם · הבא > |
יצא בברכה בהמשכה ורבייא מאת הרב העלילייה ידיד נפשי מהר"ר אליה הנה כתבתי לאנשי מצותך בדרך נכון כאשר יכלתי לאהבתך ואם כי לא מלבי מהיות מגוזרי גזרות מ"מ הנה נשאתי את פניכ' גם לדבר הזה וקבל את המכתב (עד) [על] יד נ"כ זה.
ואשר (א) הוקשה לך משתי תשובות של מהר"ם ז"ל פרק המפקיד דנראות כסתרי אהדדי הנה אמת דכבר צווחו עלה קמאך וקמאי דקמאי למירמינהו אהדדי אמנם לא הוי רומיא כדרמית את ח"מ לפי הנראה לע"ד כי מה שכתבת דהוי כהלכתא בלא טעמא לחלק בין אשתו לאחרים אחרי שעכ"פ ראוי להפקיד אצלה דודאי פשיטא שיש חילוק גדול ביניהם כמו שאבאר בעה"י ומ"מ איכא למירמינהו אהדדי שהרי בראשונה כתב דהא דקאמר גבי הנהו גינאי וכו' שאני התם דכל יומא ויומא גבי דידה הוו מפקדי דלא אתי כרבי יוחנן אליבא דאביי ואלו בשנייה כתב דאפילו לאביי פטור כדמשמע הכי גבי הני גינאי כו' דהוו מפקדי מרייהו כו' משום דכל יומא הוה מפקדה גבה הרי לך שמעמיד זה אפילו כאביי זהו שמדומה אני ששמעתי בימי חרפי שהקשו ראשונים. ואמנם אומר דבלאו רומיא אהדדי איכא לאקשויי מתשובה קמייתא על דברי מהר"ם מיניה וביה שהרי תחלת דבריו כתב שם וז"ל ואפי' היה רגיל להפקיד שאר עניינים אצל לוי נראה דמצי למימר אין רצונו כולי וא"ת אמאי קאמר לעיל גבי ההיא סבת' שאני התם דכל יומא ויומא גבי דידה הוו מפקדי משמע דאפילו רבי יוחנן מודה דפטור כיון דרגילים להפקיד אצלה. וי"ל דלא אתי למימר דאפילו רבי יוחנן מודה דפטור בהא כו' אבל לרבי יוחנן מטעם דאין רצוני נראה דחייב עכ"ל ועתה יש להקשות והלא מהר"ם לא קא מחייב אלא היכא דרגיל להפקיד שאר עניינים אצל לוי כולי משמע דאם רגיל להפקיד אותו ענין עצמו אצל לוי דגם הוא היה מודה דפטור אפי' לר' יוחנן דהא ליכא למימר אין רצוני שיהא פקדוני וכו' כיון דהאי פקדון גופא רגיל להפקיד אצלו וא"כ תימה על עצמך דמאי קושיא לך מההוא דהנהו גינאי כולי דמסיק עלה דפטור משום דכל יומא ויומא כו' והלא הך עובדא דהנהו גינאי היה אותו הענין עצמו כדקאמר בהדיא דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבי דההיא סבתא יומא חד אפקדינהו גבי דחד מינייהו שמע קול הלולא אפקדינהו בידא דההיא סבתא ואגנוב וכולי והרי לך בהדיא דמרייהו גופייהו דהוו רגילי לאפקודי בידי דההיא סבתא אפקיד גם זה השומר גבה וא"כ דין הוא שיפטר אפילו לדברי רבינו מאיר ואפילו לר' יוחנן שהרי לא חייב אפילו היכא דרגיל להפקיד אצלו שאר עניינים כמו שהוכחתי לעיל תוך לשונו. ולמאי דחיק עצמו לומר דלאו אדר' יוחנן קאי אלא אדרבא דבתר הכי ונלע"ד דיש ליישב דברי מהר"ם דקשיא ליה לישנא דתלמודא דקאמר שאני התם דכל יומא ויומא גבי דידה הוו מפקדה דלא תלי הטעם אלא במה שהיו תמיד רגילי' להפקיד אצלה ולא חש להזכיר שאותו פקדון עצמו היו רגילין להפקיד אצלה מדלא קאמר שאני הכא דהני מרייהו גופייהו כל יומא ויומא הוו מפקדי גבי דידה משמע דדי לו בטעם דרגילין להפקיד אצלה ואפי' היה פקדון אחר כדקאמ' סתמא דכל יומא ויומא גבי דידה הוו מפקדי ועל זה מתרץ רבינו מאיר דרב חסדא דקאמר הא מילתא כדאיתא התם ס"ל כרבא דתולה טעמא באת מהימנת ליה בשבועה ומשום הכי לא הוצרך לתלות הטעם משום דהוה ההוא פקדון גופה אלא במה שהיו רגילין להפקיד אצלה בלבד. אבל אביי דמפרש עממא דר' יוחנן משום אין רצוני כולי ודאי לא הוה פטר ליה משום הך טעמא לחודיה דכל יומא ויומא הוו מפקדי גבה אי לא משום דהוה ההוא פקדון גופה. ומ"מ אין להקשות בתשובה שניה היאך מביא ראיה לפטור אליבא דאביי כיון דע"כ אליבא דרבא איירי רב חסדא ולא כאביי די"ל דסביר' ליה לרבינו מאיר דמדקבע רב אשי שסידר התלמוד הא דאמר רב חסדא הא דרב לאו בפירוש איתמר כו' דהנהו גינאי כו' בתר מילתא דאביי אליבא דרבי יוחנן דמפרש משום טעמא דאין רצוני כו' בטרם יביא דברי רבא דתלי טעמיה באת מהמנת ליה בשבועה כו' ולא הביא דברי רבא אדרב חסדא ש"מ דאע"ג דמתוך לשון דרב חסדא יש לדקדק דלית ליה לאביי כו' וכדפי' מ"מ עיקר דבריו דקאמר לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר אתי אפילו לדברי אביי אליבא דרבי יוחנן ומשום דשאני התם דהאי פקדון גופיה דהיינו מרייהו כל יומא הוו מפקדי גבה דבהא מודו אביי ורבי יוחנן כדפריש' לעיל משמע דלא שייך למימר אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר כיון שאותו פקדון עצמו רגיל להפקיד בידו ותדע שכן הוא שהרי בתשובה הראשונה לא הזכיר רבינו מאיר גופא דעובדא דהנהו גינאי דהוו מפקדי תרוויהו אלא כתב סתם גבי ההיא סבתא כולי. ואלו בתשובה שניה כתב וז"ל אפי' לאביי אליבא דר"י דמחייב כולי הכא פטור כדמשמע הכא גבי הנהו גינאי דהוו מפקדי מרייהו גבי ההיא סבתא וכו' ואפילו לר' יוחנן משום דכל יומא הוו מפקדי גבה כלו' דכל יומא הוו מפקדי הנהו מרייהו גופייהו גבי דההיא סבתא ומשום כך הוזקק להביא גופא דעובדא מה שלא עשה בתשובה ראשונ' וק"ל. ומשום הכי פטור שמעון שמסר ליד אשתו של ראובן פקדון בעלה דודאי חשיב כל כאלו רגיל להפקיד בידה כל יומא ויומא האי פקדון גופה כיון שראובן מניח לישא וליתן כו' וכדמסיים ואומר דלאשתו מהימן טפי דכל אשר לו נתן בידו ומשום ההיא מדמהו לההוא עובדא גופא דהנהו גינאי כו' דפטור אפילו לאביי כדפי' משום דהך פקדון גופיה דהיינו מרייהו הוו מפקדי גבה כל יומא וזה פשוט לפי הנראה לע"ד. ומה שהקשית (ב) על מה שכתב המרדכי בשם מהר"ם בפ' המפקיד דהא דפריך תלמודא והא שמירה בבעלי' היא לא קאי אהשאילני ואשאילך וכתבת דבפרק השואל מייתי המרדכי תשובת מהר"ם ראובן אמר לשמעון בקשת מאשתי להשאיל לבתך עגיל של זהב כולי דמשמע דאפי' בהשאילני ואשאילך דחשיב שמירה בבעלים לא ידעתי מה רצית לומר שהרי אותו פסק אשר שם בפרק השואל בראובן שטען על שמעון בקשת מאשתי כולי לא כתבו בשם מהר"ם כלל וכן מצאתי בשני ספרי מרדכי שהביאו סתם ולא כתב מי אמרם. ולפי דעתי שהוא מפסקי ראב"ן בספר צפנת פענח שלו כי כן הוא רגיל לכתוב דין זה פסוק כו' וכן כתוב שם דין זה פסוק מהנהו בי תרי כו' ולפי דעתי שאין מהר"ם רגיל לכתוב בלשון זה דדין זה פסוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |