שו"ת מהרי"ק/ס

שו"ת מהרי"ק ‏ ס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ואשר כתב בסמ"ג (לאוין קמח) במצות יין נסך כותי שזרק צמר או שום דבר מרחוק ואפי' בכוונה מותר אף בשתייה דאמר בירושלמי תני רבי שמואל בשם רבי אבהו אין זריקה אוסרת ביין נסך עכ"ל. והקשה ידידי מה לו אצל הירושלמי ה"ל לאיתויי ראיה מהתלמוד דידן דקאמר רב אסי בפרק רבי ישמעאל כל שבזב טהור בכותי אין עושה יין נסך וכו' לע"ד נ"ל שיש לדחות דאי מרב אסי הא דדוקא יין נסך אין עושה ליאסר בהנאה כדמשמע לישנא דאין עושה יין נסך דמשמע אין עושה יין נסך גמור אבל מ"מ אוסר הוא משום יין נסך בזריק' לעניי' שיאסר בשתייה ומש"ה אייתי ראיה מירושלמי דקאמר דאין אוסר ביין נסך משמע דאין אוסר כלל אפילו במקצת איסור יין נסך דהיינו שתייה וכי תימא על כרחך לישנא דעושה יין נסך לא משמע איסור הנאה אלא איסור שתייה דהא רב קאמר דתנוק בן יומו עושה י"נ ופיר' איהו גופי' דוקא בשתייה אסור אבל לא בהנאה כדאית' בפ' ר' ישמעאל גבי ההיא כותי דסליק לדיקלא וכו' י"ל דרב אסי דהכא לטעמיה דמשמע ליה לישנא דעושה יין נסך דהיינו ליאסר אפילו בהנאה כדגרס שם א"ל רב כהנא לרב אסי לרב והא מר הוא דקאמר תנוק ב"י עושה יין נסך ומהדר להו אימא דאמר בשתייה כו' אבל רב אסי שהקשה לו לא הוה משמע ליה לישנא הכי ומיהו הא קשיא לי על זה התירון דאכתי היה יכול להוכיח בלא הירושלמי דע"כ רב אסי מתיר לגמרי מדפריך עלה רב חייא ממתניתין דקתני נטל אבן וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והתירוהו בחמתו אין שלא בחמתו לא. ושני ליה התם דקא אזל מיניה ומיניה ואי איתא דדוקא בהנאה מתיר רב אסי לשני ליה בחמתו הוא דהתירו אפי' בשתייה שלא בחמתו לא היו מתירין אלא בהנאה דאין לדחות לומר דהא דרב אסי לא רצה לתרץ כן משום דס"ל דאפילו בחמתו לא מישתרי בשתיה כי אם בהנאה דהא ע"כ מדקתני רישא גבי נפל לבור ומדדו בקנה ימכר כו' ובסיפא גבי זרק בחמתו כו' זה היה מעשה והתירוהו משמע דלגמרי מתיר דאל"כ ליתני ואמרו ימכר כדקתני רישא דכה"ג דייק במעשה דאגרדמי' כותי ומכח אותו דיוק איתותב רבא ומ"מ אפשר לומר דמאחר שאין יכול להוכיח כי אם מכח הא דלישנא בחמתו הוא דמותר בהנאה שלא בחמתו לא ניחא ליה לסמ"ג להוכיח מתוך הירושלמי דהא אשכחן בכמה דוכתין שכתבו התוס' דה"מ לשנוייה בעינן אחר אלא שהאמת משני והכי נמי נימא הכי הוה גמור רב אסי ורב חייא מההיא עובדא דמתני' הוה דקא אזיל מיני' ומיני' כדמשני ליה רב אסי לרבי חייא. ועוד נלע"ד ועיקר שהוצרך להביא הירושלמי לאפוקי מדרב אלפס שהשמיט ההיא דרב אסי ועל זה כתוב הרמב"ן וז"ל נראה שהוא ז"ל סובר דרב אסי לית ליה גזירה בכחו ביין נסך וכדקאמר איהו גופיה לעיל במעצרתא זיירא עד ולית הלכתא כוותיה בכחו והלכך אף בזריקה כן והגוי עושה יין נסך בזריק' כמו שעשה במחוקי אחוקי עכ"ל. ורשב"א דחה דברי הרמב"ן מכח דההיא סוגיא גופיה הרי הדברים נכוחים דעל זה הביא הסמ"ג ראיה מתוך הירושלמי לפסוק כרב אסי ולהכריע כדברי רבותיי הצרפתים שפוסקים כמותו ומפרשים סוגיא דתלמודא דידן כוותיה דרב אסי כדברי רשב"א ושלא כדברי רב אלפס והרמב"ן דמאחר דתלמודא דירושלמי ס"ל כוותיה בהדיא בלי שום דיחוי וגם תלמוד דידן דאיפשר לישבו אליבא דרב אסי כדברי הרשב"א יש לנו להשוות פסק הירושלמי והבבלי כל מה שנוכל וזה לי ברור ונכון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.