שו"ת מהרי"ק/מז
|
< הקודם · הבא > |
אמרתי להפרד ממך מתוך דברי תורה אך בקצרה באפס הפנאי על אשר הוגד אליך כי יש ג' בעלי בתים בעיר אחת בג' בתים רחוקים זה מזה ומטלטלים זה מזה ומטלטלים בכל העיר ע"י תפיסת יד. הלא דבר פשוט הוא דלא יאות עבדין ולא מבעיא לדברי ר"י וראבי"ה שכתב דתפיסת יד לא מהני כי אם להתיר לבעל הבית להוציא ולהכניס לחצר אבל לא לאחרים כמו שכתוב בקצת ספרי המרדכי פי' הר"י דתפיסת של בע"ה אין אוסר הדר בבית התבן על הב"ה קאמר ומותר בעל הבית להוציא ולהכניס לחצר אבל הדר בבית התבן אסור להכניס ולהוציא מביתו לחצר וכו' עד ולפי' ריב"א גם ב"ה אסור להכניס ולהוציא מבית התבן לחצר דאי לדידיה שרי הוי ליה אורח גביה ומותר איהו נמי עכ"ל. אלא אפילו לפירש רש"י שמתיר גם לדר בבית התבן להכניס ולהוציא בבית בעל הבית אפילו הכי לא יאות עבדין דלא נאמרו הדברים אלא כגון שהבתים כולם לאדם אחד והשכיר או השאיל מקצתם לאחרים ונשאר לו שם בבתים דכיון דלא סליק רשותו מכל וכל מאותו הבית נעשה כאלו דר עמהם ואין אוסרים זה על זה וכן משמע מתוך דברי רבי' משה שכתב בפרק ד' דהלכות ערוב וז"ל בעל החצר שהשכיר מבתי חצרו לאחרי' והניח לו כלים או מיני סחורה בכל בית מהם נעשו הכל כאורחים אצלו עכ"ל. משמע דוקא כשהבתים הם לאותן שיש לו תפיסה בהם אז מהני תפיסת יד. וכן כתב בספר אורח חיים וז"ל בעל הבית שיש לו הרבה בתים בחצר והשאיל או השכיר לאחרים ויש לו כלים בכל אחד מהם כו' אין הדרים בהם אוסרים עליו עכ"ל משמע נמי דווקא כשהבתים הם לאותו שיש לו תפיסת יד ואע"ג דהסמ"ג והסמ"ק לא תפסו לשון זה אלא הביאו המשנה בצורתה מלשון המשנה הוא מוכרח כמו שהביאו הם בעצמם מדקאמר רבי יהודה אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית אין אוסר משמע דווקא תפיסת יד של בעל הבית אין אוסר אבל תפיסת יד של אחר שאין ב"ה לא מהני דאי לא תימא הכי מה לו להזכיר של ב"ה כלל הוה ליה למימר אם יש לאחד תפיסת יד בבית חבירו אין אוסר עליו ואע"ג שיש לדחות ראייה זה מ"מ ראוי לומר שהסמ"ג והסמ"ק סמכו עליה ולכך לא בארו דדוקא כשבתים של אותו שיש לו תפיסה כמו שבארו רבינו משה וספר א"ח מתוך לשונו כדפירש לעיל מפני שחשבוהו כמבואר דודאי לכאורה כן משמע מתוך הלשון דקאמר רבי יהודה אם יש שם תפיסת יד של ב"ה כו' כדפירש לעיל. וכן כתוב במקצת ספרי המרדכי בהדיא בשם רבינו יעקב מקוצי וז"ל הדברי' נראי' להר"ר יעקב מקוצי שהרי עשו תפיסת יד עושיה' כמניח ערובו בביתו. ומיהו נראה לו דלא חשיב תפיסת יד אלא ב"ה ששוכר את ביתו ומעכב לעצמו אחת מפינות הבית להניח שם את כליו דאז הוי כאלו דר שם עם השוכר ולכך אינה אוסר עליו בחצר או בבית וראייה מביא לדבריו מדאמר בגמרא היכי דמי תפיסת יד א"ר יוחנן כגון חצרו כו' משמע דלא מהני תפיסת יד אלא בכה"ג שהיו הבתים שלו ושוכרו לאחרים ומעכב מקום בבית להצניע שם את כליו הלכך לא סלק עצמו מהם אבל השואל או השוכר מחבירו מקום לתפיסת יד שמא אינו מועיל עכ"ל הרי שכתב בהדיא דיש לומר דדווקא בב"ה ששכר את ביתו כו' ואע"ג דנראה מתוך לשונו שנסתפת בדבר פשיטא שאין לדחות ודאי של רבינו משה ובעל א"ח מפני ספיקו של רבינו יעקב מקוצי. ואפילו את"ל שגם רבינו משה ובעל א"ח נסתפקו גם הם בדבר מכל מקום לא רצו להתיר כי אם בכה"ג שהב"ה הוא שיש לו תפיס' יד בבתי' שלו ומי יתיר יותר מאשר רצו להתיר דפשיטא דגם רבינו יעקב עצמו היה מחמיר בדבר מדלא התיר בהדי' אלא הניח הדבר בספק. וגם הביא ראייה לאסור ואם כי לסוף דחה הוא ראיותיו אלא שאין ספק בידי להאריך מכל מקום לא הכריע כלל להקל. וכ"ש כאשר רבינו משה ובעל א"ח וסמ"ג וסמ"ק לא נחלקו על רבינו משה. אלא אדרבה הביאו המשנה בצורתה דמשמע דווקא ב"ה וכו' כדפירש לעיל דודאי אין להקל וראוי לגעור במקילין לפי הנלע"ד ועוד כי מכיער הדבר דא"כ בטלה תורת ערוב כאשר כתבת'. וכבר בא מעשה לידנו במקום הזה מעט קודם הגעת כתבך אלינו ולא רציתי להתיר ע"י תפיסת יד כיון שלא היו הבתים לאדם אחד כדפירש לעיל ועוד דאפילו להר"ר יעקב מקוצי שלא החליט לאסור מכל וכל אפשר דהיינו משום דהיתירא דמאן דאית ליה ת"י בהון הוא דהוה מספקא ליה שמא תועיל לענין שיהיה הוא מותר להכניס ולהוציא ואף על גב שאין הבתים שלו ולא חשיב כמניח ערובו בביתו מ"מ מהני ת"י כדברי רבינו יצחק ב"א דעל כרחך לא חשיב ליה כמניח ערובו בביתו ע"י ת"י מדאסר ליה לב"ה להכניס ולהוציא מבית התבן לחצר כדפי' לעיל ואפ"ה מהני ליה ת"י להוציא מביתו לחצר אבל להתיר לאותם שאין להם ת"י להכניס ולהוציא מבית התבן לחצר בהא לא הוה מספקא ליה מעולם דאין להתיר כה"ג אם לא נחשוב ת"י כמניח ערובו בביתו כדמשמע מתוך לשון רבינו יעקב שכתבתי לעיל. ובכה"ג שאין הבתים לאותם שיש להם ת"י לא חשיב כמניח עירובו בביתו. והשתא אתי שפיר דלא אתי למפשטיה איסורא מלישנא דמתניתא דאפשר לומר דמשום הכי נקט רבי יהודה לישנא בבעל הבית כו' לאשמעינן דדווקא הוא מותר אע"ג שאין הבתים שלו אבל לא האחרים. וא"כ אות' שהם מתירים להכניס ולהוצי' מבתיהם לחצר כ"ש להעיר שדלתותיה נעולות על יד תפיסת יד אפילו שאין הבתים שלהם לאותם שיש לו ת"י אבל לאותם שאין להם ת"י הוי דלא כמאן ואיסור עושין לכולי עלמא. ועל השנים הדרים בבית אחת וקדם אחד לדור בביתו ובא השני והשכיר קצת מן הבית. נלע"ד דדבר פשיט דזה מותר על יד תפיסת יד כגון דבר שאין ניטל בשבת או שלא יהיה ניטל מתוך כובדו דפשיטא שר' יהודה שמתיר ע"י ת"י והלכה כמותו דלא בעי אפייה ובישל ביחד עם ת"י כדמשמע מתוך לשונו. ואשר אמרת שהפוסקי' לא התירו כי אם ע"י אפייה ובישול ביחד ועל דעתם שגם כשיש לב"ה ת"י בחדרים דגם אמת הוא דבכל ענין דברו הפוסקים להתיר ע"י אפייה ובישול ביחד אפילו כשאין לו לב"ה ת"י בחדרי' וכ"ש אם יש לו ת"י ואפילו בלא אפייה ובישול שרי במקום ת"י ומ"מ הוצרכו לתלות הטעם באפייה ובישול יחד כדי להתיר גם בלא ת"י פשיטא דכל מקום שאנו אומרי' או תנא או אמורא או שום פוסק מדבר בכל ענין מדלא חלק דהיינו דווקא במה שהוא אומר בהדיא אבל מה שהוא יוצא מכלל דיוק דבריו כי הכא דבעית למידק טעמא דאפייתו ובשולו יחד הא לאו הכי אסור לא מוכרח כלל לומר שיהיה זה בכל ענין ודי למבין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |