שו"ת מהרי"ק/מ

שו"ת מהרי"ק ‏ מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגביר והוותיק הר"ר מנחם יצ"ו שלום בהיות לי מעט שעת הכושר אמרתי להשיב לכבודך על אשר כתבת לי זה ימים רבים על אודות הטבח שהוא מוכר חתיכות של בשר בלתי מנוקרות וכתבת שפעמי' בא לידי מכשול שאין הקונים מרגישים שהחתיכה ההיא צריכה ניקור ואוכלים אותם בלי ניקור וכי היה ראוי לעשות גדר ותקון בדבר לבלתי ימכור הטבח שום בשר בלתי מנוקרות לע"ד נראה לי דיפה כתבת ויישר כחך כי בודאי כן הוא ראוי לתקן ולגדור גדר כדי לעשות סייג לתורה. וכן נראה מהא דגרסינן בחולין פרק גיד הנשה (חולין דף צג) טבח שנמצא אחריו חלב רב יהודה אומר בכשעורה. ורבי יוחנן אומר בכזית. ואמר רב פפא ולא פליגי כאן לסלקותו כאן להעבירו. ופי' שם רש"י דדרך הטבחים לנקר את הבשר ועל זה יש לדקדק דאמאי נקט טבח שנמצא אחריו כו' הוי ליה למינקט סתמא מנקר שנמצא אחריו כו' דלישתמע בין טבח בין שאינו טבח אלא ע"כ משום כך נקט טבח להשמיענו חדוש דשייך בטבח ולא באדם אחר דאלו בטבח אפילו מכר בשר בסתם ולא מכרה בחזקת מנוקרת מלקין אותו או מעבירין אותו מר כדאית ליה ומר כדאית ליה ואלו אדם מן השוק שמכר בשר בלא ניקר ולא מכרה בחזקת מנוקרות אין מלקין אותו אפילו לרבי יוחנן דדווקא טבח שעליו מוטל לנקר את הבשר בטרם יוציאנו מתחת ידו ראוי הוא ליענש מפני שעובר אלפני עור לא תתן מכשול שבני אדם סומכים עליו וסבורים שכבר ניקר אותה מה שאין כן באדם אחר שאין דרך בני אדם לסמוך על המוכר לומר שכבר ניקר אותה כיון שאין טבח. והיינו שפי' רש"י דדרך הטבח לנקר הבשר שבא ליישב אמאי נקט טבח וכדפי' והרי לך שהטבח חייב לנקר אותם בטרם ימכרנה כך נלע"ד. ואם כי קשה לי על זה מה שכתב הראב"ד ז"ל ומביאו הרשב"א בספר תורת הבית שלו וז"ל ולענין אם אומר בניקור רוב מצויין אצל ניקור מומחין הן כמו אצל שחיטה אם לאו שנינו פרק גיד הנשה (חולין דף צד) השולח ירך לחבירו שלימה אין צריך ליטול ממנה גיד הנשה כלומר מפני שמקומו ניכר חתוכה צריך ליטול ממנה גיד הנשה כלו' מפני שאין מקומו ניכר וכתב הראב"ד ז"ל באיסור משהו מכאן יש ללמוד שאם בא אדם מעלמא וניקר את הבשר והלך לו ואין כאן מי שהוא בקי בניקור להראות לפניו ואותו מנקר לא נודע אם הוא בקי בניקור אם לאו שהוא מותר ותלינן בה שהוא בקי בניקור דאי לא תימא הכי חתוכ' אמאי לא והא לא אתי למיכל מיני' עד מחווא לה לבקי. והבקי ידע ודאי אפילו בחתוכה אם נטל ממנה גיד הנשה אם לאו וכו' עד והלכך אמרינן בה רוב מצוין אצל ניקור מומחין הם עכ"ל. ועל זה כתב הרשב"א וז"ל אלו דברי הרב ז"ל. ונראה לי לדקדק בה דילמא טעמא דברייתא משום גזירת פושעים ומקילים היא כו'. והאריך לדחות הראיה מהראב"ד ולפי מה שכתבתי לעיל שהטבח מחוייב על כל פנים לנקר את הבשר בטרם ימכרנה מה היא הראייה מהראב"ד ואמאי פתר בה הרשב"א כולי האי כדי לדחותה הלא היא דחוייה מעצמה דלעולם אימא לך דלא אמרינן רוב מצויין אצל ניקור מומחים הם ואפילו הכי חתוכה צריך ליטול ממנה גיד הנשה מפני שזה יסמוך על הטבח שהוא יודע בו שהוא מומחה ואפילו יהיה כמה טבחים בעיר יש לומר שהוא מכיר בהם שהם כולם מומחים וגם מסתמא כן הוא שכולם מומחים דמדנתמנו להיות טבחים והטבחים חייבים לנקר לא היו ממנים אותם לטבחים אם לא היו מומחים אבל אינש דעלמא שאינו יודע בו אם הוא בקי אם לאו מאן לימא לן דנסמוך עליה ונימא רוב מצויים כו'. וזהו שקשה לי על מה שאמרנו למעלה שהטבח מחוייב על כל פנים לנקר הבשר בטרם ימכרנו ומ"מ לא נוכל להכחיש את הראייה שהבאתי על זה כי ראייה ברורה היא לפי הנלע"ד. וע"כ נראה ליישב דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל דלישנא דברייתא קשיתינהו. דקתני השולח ירך כו' צריך ליטול ממנה גיד הנשה משמע דאיירי בענין דפסיקא ליה לתנא דעדיין ג"כ בתוכה מדפסיק ותני דצריך ליטול ממנה ג"ה א"כ משמע דרצה לאשמעינן אפי' במקום שאין הטבחים מנקרים הבשר וסתם קונה ירך מן הטבח קונה אותה עם גידה. ולכך פסיק ותני דצריך ליטול ממנה גיד הנשה דאי באתרא דטבחי מנקרי היכי קאמר סתם דצריך ליטול ממנה ג"ה. והלא סתם ירך מנוקרת בטרם תצא מיד הטבח דפשיטא דדוחק הוא להעמיד הברייתא דוקא בקנה מן הטבח עצמו. ועוד דהך סוגיא לא מוכיח הכי ונלאיתי להאריך כל כך דלמה שנה האי תנא דברייתא לישנא דתנא דמתניתין דאלו במתניתין קתני התם שולח אדם ירך לנכרי שגיד הנשה בתוכה דמשמע שפי' דאיירי במקום שהטבחים רגילין לנקר הבשר והכא קאמר שולח אדם ירך לנכרי אע"פ שאירע אונס או סבה שעדיין גיד הנשה בתוכה כלומר שעדיין לא נטל גידה ושולחה לנכרי כמו שהיא אבל בברייתא לא קתני הכי אלא קתני השולח ירך לחבירו כו' חתוכה צריך ליטול ממנה גיד הנשה ושנה לשון המשנה דלפי סגנון לשון המשנה ס"ל למתני' השולח ירך לחבירו שגיד הנשה בתוכה שלימה אין צריך כו' אלא ודאי משוה הכי תפס זה הלשון ולא לשון המשנה כדי לאשמעינן דאיירי אפי' במקום שרגילות הוא שלוקחים מן המקולין בלי ניקור ומשום הכי פסיק ותני דאין צריך ליטול ממנה גיד הנשה והיכי דמי שרגילות הוא שהטבח מוכר בלי נקור כגון שהא"י קנה בשר השחוט מטבח ישראל וחוזר ומוכרה לישראל שהרי רגילות היה בימיהם כדאמר בתר הכי ההוא טבחא דא"ל לחבריה אי הוה פייסא מינאי וכו' עד אמר רבי בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן נאסור כל המקולין. ופיר' רש"י וז"ל ואני נאסור המקולין בתמיה מלקח בשר היום מן הא"י שלקח ממקולין מטבחי ישראל הואיל ורוב טבחי ישראל כו' והרי לך בהדיא שהיו רגילים לפעמים שהטבחים ישראלים מוכרים הבשר להא"י והישראלים היו קונים מן הא"י במקום שמכירין רוב טבחים ישראלים והתם ודאי מסתמא לא היו הטבחים מנקרים הבשר בטרם ימכרו אותם לא"י דמסתמא הא"י היה קונה הבשר כדי למכור לא"י ומשום כך היה מקפיד אם היה הטבח מנקר בטרם ימכרנה לו דניחא ליה בנפחא כדי שיקפצו עליה א"י לקנותה. ועוד דברוב פעמים היו מוכרים לא"י כל הבהמה שלימה כמו שהוא והא"י הוא חוזר ומוכרה לאברים או חתיכות. ואשמעינן תנא דבתרייתא דאפילו באותם המקומות שאין הטבחים מנקרים בטרם ימכרו והוה ס"ד למימר דשם מותר לשלוח ירך אפילו חתוכה שהרי לא יאכלנה זה אלא אם כן יראנה לבקי אם היא מנוקרת כהלכתא דאפילו הכי חתוכה לא שהרי לא יראנה לבקי דיסמוך דרוב מצויי אצל ניקור מומחין הם לדברי הראב"ד ז"ל או לדברי הרשב"א משמיענו דאע"ג דליתא לסמוך מן הדין על רוב מצויין אצל ניקור מומחין הם אפילו הכי חיישינן מפני הפושעים וכמו שכ' שם הרשב"א באורך והשתא אתי שפיר למה הניח הראב"ד להביא ראיה ממשנתינו דשולח אדם ירך לנכרי כולי דדייקינן עלה שלימה אין חתוכה לא כדמסיק תלמודא דלעיל מינה והביא ראיה מן הברייתא ופשיטא שיותר היה לו להביא ראיה מן המשנה מלהביא מן הברייתא אלא ודאי דמשום כך לא הביא מן המשנה שהייתי יכול להעמידם במקום שהטבחים ישראלים ורגילים תמיד לנקר בטרם ימכרו הבשר וכדפיר' לעיל וכלל העולה לפי הנלע"ד מנהג כשר הוא שהטבח ינקר הבשר בטרם יצא מתחת ידו ויש לו ראייה מדברי רז"ל כדפיר' לעיל. ואף כי בזמן הזה אין המנהג כל כך ובפרט בין הצרפתים זהו מפני שרוב פעמים הא"י משחיטים בפרט בימים הראשונים אשר לא היה הגלות רב ואז לא היה מצוי כלל שהיהודי היה שוחט בהמות ישראל רק בהמות א"י.

ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.