שו"ת מהרי"ל דיסקין/כתבים/כא
שאלות ותשובות מהרי"ל דיסקין - כתבים - סימן כא
|
< הקודם · הבא > |
לשיטת תוס' בב"ק , דחובל בעבד כנעני הריפוי של עבד להתרפאות - דא"כ מאי קאמר רבא בעובדא דר"ג וטבי עבדו, דלא חשיב הודאה כיון שפוטר עצמו מכלום, דליתא, דהא חייב עצמו בריפוי.
י"ל דעכ"פ הא בעא רבא לאסוקי דכה"ג בבאו עדים אח"כ חייב, והא פשיטא דכשיוצא לחירות רבו פטור מכלום, כדאשכחן גבי אונס, דאלולי דאיכא קרא לחייב בבושת ופגם הוה אמינא דחמשים סלעים דקנס לפוטרו מכל הדברים הוא - וא"כ כי קא מודה ואומר שהיו אז עדים בעת שסימא עינו, א"כ א"א לחייבו בריפוי, דדילמא אתו הני סהדי ונפיק לחירות ויפטור עי"כ מרפואתו, וממילא חשיב שפיר פוטר עצמו מכלום. והגם שי"ל איפכא, דנימא דחייב בריפוי, והויא הודאה, ולא יתחייב כלל לשחררו אפי' כשיבואו עדים, מ"מ מנ"ל לומר כך, ניזל בתר איפכא דהודאתו לא חשיבא הודאה, ויתחייב לשחררו אח"כ בעדים כשיבואו, וממילא הודאה זו לאו כלום דפוטר עצמו הוא.
ואאמו"ר הגאון זצוק"ל אמר דבין כך וכך לא מיחייב בריפוי גבי שן ועין, וכמ"ש בדף מג, ב, דליכא כלל דמים בעבד.