שו"ת מהרי"ל/קעד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת מהרי"ל קעד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יגדל ירום ויגבה מאוד הוד כתר תורה מורי תפארתי מהרי"ל ס"ל. שלום רב לכבוד תורתך ולכל שואבי מימך מאת הכל יכול אשר נתנך עליון להבין ולהורות לרבים את חוקי אלהים ותורותיו האמת והצדק: נא ילמדנו על ספק בכור. מעשה היה שיהודי אחד קנה אשתקד פרה חולבת מגוי ויש סימנין בקרניה שילדה כבר ג' או ד' פעמים. ובשעת מכירה אמר הגוי שילדה אז תוך ג' שבועת והעגל לא רצה למכור עם אמו גם היהודי הקונה ראה העגל כרוך אחריה. אך אשה יהודית העידה שלפני המכירה כמה ימים ראתה הפרה ההיא עומדת ברפת לבדה ועגל אחד אצלה אבל לא דקדקה אם הניקתו אם לאו. גם כשהביא הגוי הפרה למכור ראתה שהביא העגל עם הפרה ההיא ויהי בעת החורף הניח הפרה ההיא אצל הגוי ליתן לה מזונות עבור החלב שהגוי יעכב החלב לעצמו בעד המזונות כל ימי החורף עד הקיץ. וחקרתי בדבר שאין הגוי חייב באחריות הפרה בתוך כך. לימים בא אותו גוי והביא עגל חדש עם הפרה ואמר שהיא ילדתו בבית הגוי בעוד הגוי חולב ואוכל החלב ממנה כדפיר'. ואז החזיק היהודי העגל לבכור כי לא ידע דיגיה ימה לעשות. ודר בעיר פפנהוב"ן [איש אחד] ושמו משה ויש כהני' בסביבתיו עניים ועשירים לסוף שלח העגל בתורת בכור בבית כהן אחד הדר בגייזנועל"ד. והוא עני בינוני ותלו בי' טפלי והכהן לא היה בעיר בשלחו לו גם הזהירו תחלה שלא ישלח לו כי לא יקבלנו שצריך לו ולבניו את שלו. וכשחזר הכהן לביתו ומצא את העגל חרד חרדה גדולה דלא ידע מה לעשות אם להחזירו אם לאו מפני שהוא ע"ה וירא פן יעשה עבירה לזלזל בו ודר בישוב שאין בו בני תורה אך לקח לו עדים ואמר שאינו רוצה לזכות בו כלל אף כי יתן לו מזונות עד שיחקור מפי יודעי תורה מה יעשה שלא יחטא. וככה נתן לו המזונ' ועומד עדיין בביתו זה י"ב ימי' ומתגרים זה עם זה הבע"ה והכהן. ושניהם דרים תחת שר אחד ויש לירא דליפוק חורבא מיניה ח"ו שהכהן אומר שהבע"ה לא שלחו לכהנים עשירים שבמדינה רק לו מחמת איבה נטורה שיש לו עליו והבע"ה אומר שהוא דר קרוב לו פרסה אחת מהכהנים אחרים וגם הבע"ה אלו [אולי] ידע שיכול לעכבו לעצמו לא שלחו לשום כהן מפני המחלוקת. ובשבוע שעברה נקנס כהן אחד לפקיד שלו בעיר ראיי"ן ג"כ מחמת ספק בכור שנשתלח לו מאשתקד והוא הניחו ביד הרועה אצל בהמות אחרות. והפקיד העליל עליו בזה שלא עשה כדת משה וישראל וקנסו בנ' זהובים דהוה ליה לרעותו לבדו. ואותו כהן עני הוא ויש לו ט' בנים והקהילה מאוישפור"ק עם הרב כתבו לאותו פקיד כדי להצילו שלא עבר על דתינו בזה ולא נודע איך יפול הדבר ופעמי' רבות באים קלקולי' מאלו ספק בכורות והכל בפשיעות הבעלי בתים שאין מדקדקין בקניית הפרה. וגם אינם חוששין לחקור ביודעי התורה איך תהיה הקנייה לפוטר' מן הבכורה. ולכן רבו בשוואב"ן ספק בכורות מבכל הארצות. ובנדון זה כדי לבטל המחלוקת טרחתי ונסעתי בגייזבעל"ט ומצאתי בצוע זה בין שניהם ששלחו לכבוד תורתך ציר הלז מיוחד לכך שתורה להם הדרך אשר ילכו בה. אם יראה כבוד תורתך שהכהן יכול להחזירו לו אותו עגל בהיתר כיון שלא רצה לזכות בו מעולם. וכן אם הבע"ה יכול לעכבו לעצמו שלא יצטרך שוב לתתנו לשום כהן אחר. אליך ישמעון. לכך מבקש אני פני תורתך למען השם ולמען השלום שתכתוב הדין והמשפט. ולכן הצעתי לפני כ"ת המעשה כהוייתו אולי יראה בעיני כ"ת שיהא בו שום צד שיוציאו מדין בכור אי מקרי שותפות גוי באשר אכל החלב בעד המזונות. או שמא אין הגוי נאמן לומר שילדה זה עגל לא להקל ולא להחמיר או שמא החליפו. או נימא אם נלך אחר פיו של הגוי דילדה זה העגל עתה נלך אחריו במה שאמר אשתקד שילדה הראשון או צדדין אחרים. אבל דע אמ"ץ שזה העגל השני רואה מנוקתו הפרה. (ואז מרחמה) [וזה מרמז] דילדה. והאר עינינו במאור תורתך והיה אם כבוד תורתך אינו פנוי. צויתי לציר להתעכב ככל הצורך. ונא אמ"ץ אחלה פני כ"ת שתלמדני אגב גררא למה לא תקנו חכמי' בכל ספק בכור שהבע"ה יתננו לכהן והכהן יחזור וימכרנו לו בדבר מועט כדי לצאת מידי שניהם. דהא אמר ז"ל בזמן הזה בין תם בין בעל מום יכול הכהן למכרו בין לכהן בין לישראל והלוקח ינהג בו קדושת בכור אי נמי יחזור הכהן ויתננו לבע"ה במתנה מידי דהוה אפדיון הבן. אע"ג די"ל המוציא מחבירו ע"ה ואין הבע"ה צריך לתנו לכהן מ"מ כל מה דאפשר לתקן הוה ליה לתקן כמו שמצינו כיוצא בזה בכמה מקומות בשלומא בוודאי בכור יש ליתן טעם משום הא דאמרי' אין רואין בכור ודאי לישראל אלא א"כ יש כהן עמו אבל הני רובם ספק בכור הם דכתב ביורה דעה הלוקח בהמה מן הגוי וילדה ואינו יודע אם בכרה אם לאו הרי זה ספק בכור ויאכלו במומו לבעלי' ומיירי אפי' בלא חולבת. ולצורי אחלה שיאריך ימים ושנותים בנעימים ויגדל כח הוד תפארת וגדולת' ושלום תורתך ושלום כל שואבי מימיך כנ' החשובים וכנ' הקטן מכל תת"ת חיים אוישפור"ג:

אלף שלומים לאהו' הנעים גברא רבה כמר חיים. אני איני כדאי ששלחת לי וגם קשה עלי להשיב על ענין זה כי כבר כתבו רבותינו חיים ומתים ז"ל דעתם על נדון כזה באודות מחלוק' הבכור אשר רבו עליו וכמה דיואות משתפכין וקולמסין משתברין והקיפוהו הלכות כתנור של עכנאי גם אני זנב שועלים כתבתי אז ענ"ד על אותו בכור. ועוד חששתי שלא יתקיימו דברי כי כן עשו לי בשכבר ג"כ בענין בכור אחד במדינה ההיא שכתבתי לאחד מן המורי' מה יעשה בו ואפי' הכי לא נעשה דאתרוותא דעמי הארץ וקלי הדיעות נינהו כמו שכתבת בעצמך. ולאהבתך לא אשוב צירך ריקם אך בקוצר. עגל הראשון אינו פוטר אף כי כרוך אחריה. דכל הני כרוך דפ"ג דבכורת דפי' רש"י מניקתו וקי"ל דחלב אינו פוטר כר"ת לחומרא אף כי יש חולקין עליו. וע"כ עגל השני הוי ספק בכור הואיל ומניקתו והא ודאי שישראל יכול לקיים ספק בכור לעצמו דקי"ל תקפה כהן מוציאין מידו כדמסקי' ריש מסכת ב"מ גבי מסות' אכן הכהן כששלחו לי כבר אין רשאי להחזירו דנרא' כמבזה מתנת כהונה. וכך כתב הרא"ש. ואפילו בספק בכור החמיר מהר"מ על הכהן בזה שלא לזלזל. וא"ז דכתב דלא כייפינן לי' אפשר דלא פליג עליהו אלא סבר דלא כפינ' לקבלו מיהו איסורא עביד. ואת"ל פליג הני בתראי נינהו. ומה שכתב א"ז במסכת י"ט דשמעינן מפי' רש"י דכפינן ליה. ישבתיו כבר דלא קשה דידיה אדידיה דההיא דביצה מיירי כשרוצה לקבלו אחר זמן כדמוכח לשונו. וכי היכא דהקפיד מהר"מ על הכהן שאינו מקבלו ה"נ הקפיד טובא על המכוון להקניט ולקנאת בכהן ושלחו לו כדי לנקום ממנו וכתב כמה עבירות עושה כמבואר בתשובתו להר' מאיר כהן. ונדון דידן דספק בכור הוי כדלעיל. והגוי אינו נאמן במסיח לפי תומו שכבר ילדה. ואסימנא דקרני' לא סמכינן אע"ג דמהר"ם החמיר שלא לזלזל בו הכהן מ"מ הואיל וכתבת וז"ל וגם הבע"ה אלו [אולי] ידע שיוכל לעכבו לעצמו לא שלחו לשום כהן עכ"ל. א"כ בטעות שלחו כיון דלא ידע דמדינא לא צריך לשלוח דקיימא לן תקפה כהן מוציאין מידו כדלעיל. וכה"ג בנדרים לא חשיב קיום ביום שמעו כי לא ידע הבעל שיכול להפר וגם הכהן לא קבלו עד יחקור כמו שכתבת. נראה לענ"ד כל היכא דאיתי' בי' גזא דישראל בעל הפרה קאי וכן פסק מהר"מ על השולח מעות לחבירו לתנם לגוי ושכחם בו הגוי דהדרו זוזי למרייהו דאדעתא דהכי לא שלח. וראיותו מרב ספרא אדעתא דמריה אפקרי' כו' בהגוזל בתרא ומייתי ליה פר' אלמנה ניזונית. וכן כל קנין בטעות ומחילה בטעות חוזר ה"נ לא שנא. כ"ש להני רבוותא דפסקי דחלב פוטר קמאי ובתראי אע"ג דלענין איסורא מחמירין כר"ת. כל כה"ג כדאי הם לסמוך עליהם וישאר בחזקת דבעלים ראשונים. ומה שתמהת מ"ט לא יחזור הכהן וימכרנו לישראל בדבר מועט א"צ יחזור ויתננה לישראל במתנה מידי דהוה אפדיון הבן. לא כי הפדיון הבן נמי אסור ואע"ג דקיי"ל מתנה ע"מ להחזיר שמי' מתנה ובנו פדוי מ"מ אסור לכהן לקבל ע"מ להחזיר. דהוי ככהן המסייע בבית הגרנות כדאיתא ריש פר' עד כמה וכדפי' שם ר"י. ובפ"ק דתמורה דאסור לכהן להחזיר בכור ואסור לישראל לקבלו ע"ש באגודה ושלום:

רוח אפינו משיח ה' אשר בגוים נחיה בצלו נחשנו ויברכנו השם בגללו. נשיא ישראל ר"ג ה"ה מהר"י ס"ל יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. נא אמ"ץ העיר עיני תלמודך הקטן בתורתך על הא במרדכי פר' החובל דכתב דעבדינן שליחותייהו בקרן שן ורגל. וכל סוגיא הגמר' משמע דלא תמצא בקרן כלל. דאי בתם הא קיימא לן פלגא נזקא קנסא. ואי במועד לא אשכחן דאייעד אי לא דאייעד בארץ ישראל ואייתי לכאן ומילתא דלא שכיח הוא כדאיתא התם. והאשר"י ושאר פוסקי' הזכירו דווקא שור בשן ורגל ובמרדכי הזכיר קרן:

עוד ילמדנו רבינו על הא דאיתא במרדכי באותה פר' ומביא על הא דלשמור ולא לחלק. ראובן שקבל משמעון י' ליטרא בהלוואה ולאחר זמן אמר יהיו למחצית שכר ונאנסו וחייב ר"י משום דאין המעשה משתנה באמירה אם ה"ה איפכא והיו בתחלה בידו למחצית שכר ואח"כ אמר יהא לך בהלוואה בכה"ג משתנה המעשה במאמירה מאחר דעילוי עילוי בשמירתו וכל הנאה שלו ודאי שיעבד נפשיה באמירה ומתנה שומר חנם להיות כשואל ליכא ראייה. דפסק הר"ם דאיירי בשעת מעשה ומשתעבד מדין ערוב בשעת מתן מעות. ומלאחר מתן מעות ליכא ראייה דאין לו הנאה כלל ולאו אמעשה שאלתי למר כ"א להוציא הדין:

עוד יורה מר על מתני' דהגוזל דהמדיר בנו מנכסיו דאם לא אמר בחייו ובמות הבן יורישנו. ואם הבן אוסר את עצמי בנכסים אלו דקיי"ל דיכול לאסור את עצמו בכה"ג ואפילו בשיוציא מרשות הנדור. אם אמר בכה"ג דווקא כשמסר לאחר אבל לא לעצמו כיון דבלאו הכי הנכסים יפלו לפניו ולא אסרן הבן עליו אם לא אמר בחיי ובמות אבי. או דילמא ודאי הבן בקל יכול עדיין להסתלק מדבר דלא אתא ברשותו וכדמצינו בעלמא נהי דאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם מסתלק עצמו מדבר שלא בא לעולם:

עוד יורה מר על מל ולא פרע דכאלו לא מל אם חוזר ומברך בשעת פריעה אם לאו:

עוד יורה למהר"מ שמצריך משיכה ומעות לגוים להפקיע מידי בכורה. אם ה"ה איפכא כשישראל קונה מגוי עדר ומושך המשכנות אם חייב בבכורה אם נולדו טרם שנתן המעות או לאו למהר"מ דמצריך תרווייהו בגוי לפוטרו היינו להחמיר לפוטרה מן הבכורה:

ואם מבואות שלנו דלא פקעו בה רבים כ"כ אם דינא כסימטא לענין בכור וכשמושך הגוי לפני בית היהודי במבוי אי איקרי משיכה לקנין בכור או לאו. והני לא יחשוב אמרי פי פגול למ"ו כי ברוב דברי' לא יחדל פתי כ"ש אני חדל אישים מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך החיים והשלום למר ולתורתו מאדון מ"ו אבי ומאת תת"ת זעיר שם. אליעזר בן מ"ו הרב ר' נתן איש חיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף