שו"ת מהרי"ל/לח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת מהרי"ל TriangleArrow-Left.png לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחיים טובים ושנים מרובים יכתב ויחתם ידידי פטיש החזק מו' מה"ר יעקב ס"ל שי'. מה זאת באתה לתהות בקנקן ריקן ולמשש כלי. ומי כמוך מורה. ואם לבך נקפך בשום דבר איבעי לי' למר למיזל בתר רישי כל' ורישי גלוותא ואשר יצאה מפיהם כל עדת ישראל יעשו אותו. אך אנא זעירא דחבריא איני רגיל בהוראה כל שכן למרחקי' אתרא דאריוותא אלא דענוותך תרביני לחוות דעי ולדון לפניך. ומטיבותא דמר אמינא דעניות דעתי נוטה דחמרא שרי כיון דלא חזינא שום גוי דשתה מיני' אלא שהעגלן אמר שבמקום המכס פתחו אותו ושכשכו בו. אמירתו לאו כלום היא כדאיתא במרדכי תשובת רבינו שמשון קל וחומר מישראל דאין אמירתו כלום אחר שיצא מידו כדאיתא פרק הניזקין. ואין לחלק דהכא הוה הגוי כשומר ושומר ישראל נאמן כשמוצאו פעם ראשונה: הא ליתא דהגוי לאו שומר הוא שלא האמינו אלא החבית חתומה כדאמרינן התם לא מסר לו אלא שמירת המפתח. אבל על היין לא האמינו כלל וגוי דמהימן לפי תומו היינו להקל ולא להחמיר כל מקום דאיכא למיתלי בשום אמתלא כדמוכח ההוא דשל ערלה הן של עזקה הן כו' דלהשביח מקחו אמר כן ה"נ שמא שהוצרך לומר שום אונס שאירעו פן יפסיד שכרו דעל כרחך הכי בעי' למימר בההוא עובדא דשפחה דלעיל שלא נכנסה אלא בשביל היין אלא שהוצרכה להשיב כן מחמת שחשדוה בגניבת ממון הכי נמי בנדון זה דכיון דלא מהימן אע"ג דנתקלקל החותם יש להתיר כדאיתא במרדכי מההיא דטהרו' המניח בחלון או ליירין אע"פ שנתקלקל החותם טהרותיו טהרות: ופרק בתרא פריך השתא טהרותיו טהרות יין נסך מבעי אלמא דקיל טפי. ועוד דהכא איכא למימר דחשיב שפיר חותם אחד סתימת המגופה אם היתה מהודקת יפה כדמוכח ההיא דשריק לחתומ' וכדאיתא התם במרדכי אע"פ שאין אותיות על החותם וכיון דקיימא לן כרבי אליעזר דשרי בחותם אחד דלא חייש לזיופא. הכי נמי חותם אחד חשיב דכל היכא דהוה טורח לפותחו חשיב חותם כדמוכח פרק אין מעמידין אף על פי שלא ידע ישראל הנשלח לו סימן החותם מכל מקום מנהג העולם אין לסתור אלא בראיה ברורה כדאיתא בהג"ה שבמיימוני ומסתמא חבית ששולחין ממקום למקום מהדקין המגופה יפה וחזינא התם דלא אסרינן לאותו חמרא ביד גוים בתר דק"ל כרבי אליעזר וכרשב"ג. אנא משום סוכר: וביין ישן דאמרינן סיכר ושרי בחותם אחד כל שכן הכא דחמרא דישראל הוא וירא להפסיד שכרו כדפירש רבינו תם. ואתה כתבת וזה לשונו והמגופה היתה סתומה בבגד כאשר רגילין לסתום כל החביות עד כאן. ואיני מבין לשונך אם לא היה כי אם בגד תחוב בפי המגופ' הא ודאי לא חשיב חותם כדפי' רבותינו ספר התרומה וסמ"ק. אם תחב מטלית או נעורת דלא הוה חותם. אמנם אין דרך לשלוח חביות בעגלה בעניין זה כלל אי לא דמהדקין ליה טובא במגופה של עץ ובגד סביביו וכן הבנתיך. ואם כן נראה קצת דחשיב חותם אחד ומטעם נמלך לא שייך להתיר דאין כאן מרתת כדפירשו רבותינו בהדיא דכמה לילות היה בבית גוי נעול. ואפילו לדברי הגוי נראה לדמותו להתיר את הצרעה או מדדו בקנה דהוי לדידהו שרי בהנאה ואסור בשתייה ולדידן דקיימא לן גוים בזמן הזה לא מנסכי אלא כתנוק בן יומו הוה וכיון דעל ידי דבר אחר הוה שרי אפילו בשתייה כדמייתי במרדכי לשון הר"ר חזקיה. ואע"ג דחילק באשר"י כי מדדו דטריד להיכא דלא טריד לפי הנראה הא נמי טריד לשכשך ולחפש בו מדופן לדופן כאשר כתבת שאמר הגוי. וטפי איכא למימר כיון דפתח ליה במכס ומירח דהוי חמרא חזק וסותמו. ולא חפש יותר כדמוכח ההיא פולמסא וגנבי ואמאי לא נימא נמי שחפשו החביות ע"י שכשוך בקנה אם יש בו ממון: כ"ש גבי עובדא דידך דאם היה כן היו מריחין אותו. ואף על גב דהיתר זה לא מהני אלא לאותה שעה מכל מקום הוה מכאן ואילך בלא חותם ביד גוי. והיין יוקר באותה מדינה ומאד תאבים לשתותו. אפי' הכי יש להתיר מטעם זה כיון דהי' החותם בכל מקום כמו שכתבת רק המגופ' לא היתה חתומה אין לחוש אלא ששתה ממנו במנקת. כי ההוא דאגר דמיא דהא לא חיישינן שכוון לאוסרו מחמת רשע וליגע בו כדפסק מהר"ם ורשב"ם דאם הוא ידוע שעשה מחמת רשע להכעיס התירו רבותינו. ואם כן אפילו הוי הכי שקדח במנקת הוי מגע גוי ע"י דבר אחר כדלעיל ואי משום טיפת יין החוזרת בטל בס' בזמן הזה דלא מנכסי ואיכא צד לבטל במים ששכשכו בו ושבעת הבציר. ומשום נצוק אין לאוסרו כי הני דקני שקני כו'. כ"ש הכא דאיכא הפסד מרוב' דנצוק אין חיבור: ואין כאן חשש אלא שמא הוציא יין ע"י בת גיסתא והא לא שכיח כלל ואין כל אדם יודע אותה חכמה ולא מחזיקינן ריעותא במידי דלא שכיח. ואע"פ שאנו מדמין להיתר מגע גוי בזמן הזה ע"י דבר אחר בכוונ' מגע אם היינו רואים מעשה. יש להתיישב בדבר להתיר. אבל כה"ג דספק הוא מיתלא תלינן וסמכינן עליה דהר"ר חזקיה בשעת הדחק ובהפסד מרובה. וקריעת המגופה יש לתלות בכמה גווני שמא העגלן עצמו הי' סבר שיש בו כסף או זהב ופתחו וכיון דהריחו הדקה וסתמו כי ההיא דפולמוס דלעיל או שמא באחת הסירים והקוצים נקרע ומחמת יראה קאמר הכי. או שמא אחד הריקי' ישראלים יהב ליה זוזי ופתח ליה, אם הוא מקום שעוברים הני פחותי' שקורין טיי"ל געש"ט ובכל מקום תלינן גבי יין נסך כי ההיא דשקיל אופיא (פי' שוימ"א) אימור מגבה דחביתא שקילתי' אע"ג דהשתא ליתא. וכן מוכח בתשובה בכמה דוכתא. ואפי' כד של יין ביד הגוי כדהתיר א"ז. וראייתו ממדף דתלינ' באדם טהור. וכן בתשובה מייתי ראייה מתינוק ושושנים בידו אף על פי שאי אפשר ליטול אלא ממקום טמא וכהנה טוב' בתשובה: אף על גב דהתו' פירשו בכל דוכת' דההוא מדף לחד שינויא אינה הוכחה לרבא שאדם טהור סילקו כדי שלא יטמא. וכן יש לפרש גבי תינוק: נראה לי שסמכו הגדולים אאידך שינויי' דלא גזרו על ספק אוכלים הנמצאים משום הפסיד דאין להם טהר' במקוה: אבל קורדום הוה ספק כלים דביין נסך אזלינ' בכל צד לקולא דאם לא כן תקש' להו אם אמרו ספק טומאה לטהר ואמרו ספק איסור להתיר. דכי האי גוונא פריך פרק כיסוי הדם: וטעמא דתינוק ומדף דאין בהם דעת לשאול כדפי' תו' בעלמא ואפילו הכי מייתי הגדולים ליין נסך דעיקר הטעם משום חזקת טהרה וה"ה חזקת היתר. ואי משו' דסתמו הגוי במגופה הא אינו צריך לפנים ושמא לא נגע ביין ואפי' נגע הא לא ידע ולא כוון. ותשובות חבילות במרדכי על זה שאין כאן בית מיחוש: ואיכא נמי למיתלי שבלילה בבית הפונדק רצה אחר לגנוב וקרע השק ונודע לעגלן וגירשו ואומר עתה טענות המוכסן משום יראה כדפי' לעיל. ואע"ג דראבי"ה פי' דבעינן דבר ההוה לתלות בו נראה דהני צדדי' חשיבו הווה כי הני עובדא דשפח' דלעיל. ומה שכתב מר דווק' שרינן ע"י דבר אחר כי ידעינ' בודאי דלא נגע כדאיתא בא"ז בשם ראבי"ה הגע עצמך. אטו מי מחזיר ראבי"ה ריעותא מנפשי' ביין נסך הקל וספיקא דרבנן בכולהו דוכתין אפילו באיסור דאורייתא לא מחזקינן ריעות' אלא מוקמינ' כל מילתא אחזקת'. אלא נראה לי הדעת ראבי"ה וראייתו כמו שכתבו התו' ויתר רבותינו דהק' לפי' ר"ת דשרי ע"י דבר אחר שלא בכוונ' מההוא עובדא דרבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נהוראי דפרי' והא נגע בנטלא ולפרש"י ניחא אבל לר"ת אה"נ ס"ד דשיכר' הוה ופי' שם אליב' דר"ת דהכי פי'. והא סתמ' דמילת' נגע ביין בידו כששאב בנטלא כמו מילת' דלא רמיא עלי' דאינש כששאב מן הכובה בנטלא סתמא דמילתא נגעו ידי בירן שבכוב' וכה"ג דעת ראבי"ה דאם היה נגיע דדבר אחר הוה ע"י עסק שרגילין ליגע ביד בלא מתכוון כגון ההיא דמרדכי שתחבה הגויה הברזא ולפי הנראה ניתז היין המקלח על ידה או כה"ג. אבל הא דחיפש ע"י קנה או קדח במנקת מה לו ליגע ביין ביד הא פשיט' דלית לן לאחזוקי ריעותא. ולא דמי ליין שמזגו גוי אפילו נמצא החבית מלא את"ל דשתה דמהשתא צריך לומר שמלאו במים דהיינו דווקא שמתכוונ' למוזגו כראוי ומדקדק שלא יוסיף ולא יפחת וחיישינן דילמ' נגע כדפרי' וכל רבותי' אחריו. ואפי' לא"ז דאסר זריקה בעומד בקרוב. הני מילי כי ידעינא בודאי ששתה גזירה שמא נגע אגב טירדא והניחו. וגזר זריקה אטו הנוח. וגם משום דבגיגית רחבה. אבל כה"ג דנדון דידן מצינו למימר דמודה א"ז דמספיק' לא מחזיקינן איסו' כ"ש דכל שאר רבותינו לא חילקו בזריקה ושרו ליה לגמרי בכלל דכל שבזב כו': ס"ד חזירנא על כל צדדים וצידי צדדים ואינני רואה בו צד איסורא ואם דעתך מסכמת לדברי תתירנו אכן עלי לבד אל תסמוך:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף