שו"ת מהרי"ט/ב/יורה דעה/מה

שו"ת מהרי"ט ‏ ב יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להחכם הרא"ש בן מובח' נר"ו.

על דבר ההקדשות שמקדישים אותם בעליהם שיהיה הקרן קיים לעולם והפירות יתחלקו לעניים או לתלמידים ולומדי תורה או לת"ח שבעיר שיפרעו מהם פרס התלמידים והמלמדים והנה בהקדש עניים מצינו מחלוקת בין גדולי האחרונים הרשב"א והרא"ש ז"ל שהרשב"א ז"ל התיר אף ברבית קצוצה כל שאין שם בעלים מיוחדים שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלו' למלוה והרא"ש לא התיר אלא באבק רבית של דבריהם אבל ברבית קצוצה אסר כי אמר איני מוצא שום הקדש בזמן הזה שיהיה מותר ברבית קצוצה זולתי הקדש בדק הבית בתשובתו שם הביא משם מהר"ם ז"ל שהביא ראיה מההיא דס"פ החובל ההוא ארנקי של צדקה דאתיא לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גבי ההוא גברא פשע ואגנוב חייבי' רב יוסף א"ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים א"ל שאני עניי דפומבדיתא דמקיץ קייץ להו ודקדק רבינו מאיר ז"ל מדאיצטריך למדרש לשמור ולא לחלק אלמא רעהו מקרי וכתב עליו הרא"ש ומלתא דפשיטא הוא ואף ראיה אינו צריך ותמיהא לי דטובא קמ"ל ומאוד אנו צריכין לראיה זו דאף בעניי דלא קיץ לו והו"ל ממון שאין לו תובעים רעהו מקרי ולאפוקי מדברי הרשב"א דכל שאין בעלים מיוחדים שרי רבית לגבייהו דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה והני לאו אחיך מיקרי והרי עניי דפומבדית' דלא קייצו להו ואפי' הכי אי לאו דמיעטינהו קרא מפשיעה הו"א רעהו מקרי אבל יראה דהרשב"א ז"ל אמר לך היא גופיה שמעינן מהתם דקתני לשמור ולא לחלק לעניים ובהני עניים לא קרינן בהו לשמור כדפרש"י דמאן קתבע עניים לא מצו תבעי דכל חד וחד מצי א"ל לאו לדידך יהבי אלא לאחריני ואי לאו קרא כי היכי דבדאיתיה לארנקי בעיניה חייב לחלק כי פשע ביה נמי חייב לפרוע ולחלק קמ"ל קרא דלא מחייב כלל הואיל ואין לו תובעים וצריך אתה לחלקה להם אע"ג דפשע בה פטור אלמא לאו ממון דידהו מיקרי אף לענין רבית לאו ממון בעלים מיקרי ולא הוי רבית הבאה מלוה למלוה אי נמי אצטריך קרא דאם באו בהרשאה כל עניי העיר היו יכולים לתבוע מ"מ כל חד באנפי נפשיה לא מצי תבע אע"פ שעכשיו שבאו בהרשאה כיון דבשעתא דאפקדיה לא קרינן ביה לשמור אלא לחלק לא מחייב בפשיעה ופטור לגמרי ומיהו אף הרשב"א ז"ל לא הורה למעשה ובפ' יש נוחלין אמרו אין למדין הלכה לא מפי תלמיד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה והואיל והרשב"א ז"ל עצמו כתב להלכה אמרתי ולא למעשה אנן היכי נעבד עובדא ואעפ"י שבתשובה זו תלה טעם פן יפרצו גדר במ"א ובתשובה אחרת כתב ולא למעשה אני אומר שילוו ברבית קצוצה בתשובותיו המיוחסות כך כת' שורת הדין להלכה נ"ל שמותר וכו' וסיים בה ולהלכה אמרתי ולא למעשה ובין כך ובין כך כיון שלא הורה הלכה למעשה אעפ"י שיהיה מטעם פריצות גדר אין למדין ממנה דלא גרע מהלכה סתם שהטעם כדפי' רשב"ם שם דאיכא למימר שאם היה בא מעשה לידו היה מדקדק יותר ואיכא למימר נמי שכל שתלה הטעם פן יפרצו גדר במקום אחר משמע להדיא שאין לו ספק במקום הזה ומאחר שהלכה למעשה שאלו ממנו אם מותר להלוות ברבית קצוצה ומשורת הדין מותר יתירו לעצמן לעשו' בצינעא ולא יפרצו גדר והרי בא מעשה לידו ודקדק כל הצורך ואמר אין כאן אלא פריצות גדר במקום אחר ועוד למדנו מדבריו שאם בדיעבד הלוו גובין שלא יפסידו העניים את זכותם מפני פריצות גדר במקום אחר דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי ממונא דעניים הוא בין הכי ובין הכי כיון דפלוגתא דרבוותא הוא בשל תורה הלך אחר המחמיר ואם בשום מקום נהגו להלוות ברבית כה"ג ודאי טעות הוא דספקא דאורייתא היא ולחומרא.

איברא דבמעות שהוקדשו ע"מ שיהא הקרן קיים לעולם ומהפירות יעשו מה' צדקה או יתחלקו לעניים או לת"ת או לבקור חולים בזה ראיתי שנהגו היתר בארץ ישראל בפני רבותינו זכרם לחיי עד ולא מטעם דממון עניים הוא אלא דהני עניים לאו בעלי הממון מקרו כיון שאין להם בגוף הקרן כלום ואינן זוכים אלא בפירות העתידים לבא אחר שיבאו לעולם והפקיד שהופקד להשגיח בזה לאו שלוחו של בעל המעות אלא לזכות העניים הוא משגיח ואילו אמר ללוה אני אתן לך מנה של פ' שילוה לך ותתן לי עשרי' דינרים היה מותר כי הא דאמרי' בגמ' גבי בריה דרב פפא דאמר רב פפא כל כי הא נשקול לא אסרה אלא רבית הבאה מלוה למלוה אף כשאמר תנהו לעניי' שפיר דמי דהני עניים לאו בעלי' מקרו ואף הרא"ש ז"ל יודה בזה שהוא ז"ל לא מצא ממון עניים שיהא מותר אלא ממון בדק הבית וכן הדבר דהקדש עניים כהדיוט דמי אבל זו אפי' בהדיוט כה"ג שרי שהמעות לא' והפירות לאחר נהי דאי הוה אמר בעל המעות אני אלוה לך ותן לעניים כך וכך אסור כיון דעל פיו הוא נותן להם כנתן בידו דמי דומיא דתן מנה לפלוני ואתקדש אני לך דאמרי' בפ"ק דקדושין מקודשת מדין ערב אבל פקיד זה לא שליח דבעל המעות הוא אלא שלוחא דעניים הוא וזוכה להם ועל ידו מותר דומיא דמה שהורה ר"י בתשובה בישראל שאמר לעכו"ם לוה לי מישראל משמך ומאי דיהבת ליה קרנא ורווח' עלי דידי הדר והמלוה אינו יודע שבשביל ישראל לוה אותם דאפי' לרש"י דס"ל יש שליחות לעכו"ם לחומרא היכא דשויה שליח הכא לא מחזקינן אינשי ברשיעא דנימא שוייה שליח אלא דעתו היה שילוה העכו"ם מישראל וילוה ויחזור וילום לו כ"כ הרא"ש ז"ל בפ' איזהו נשך ומשם רש"י עצמו כתב המרדכי הנמנע מלוקח רבית מישראל כענין זה הרי זה חסיד שוטה הכא נמי לא אמרי דזה שהוא משגיח נעשה שלוחו של בעל המעות ואיכא איסורא אלא זוכה בעד העניים הוא ושרי.

ומיהו אם היו עניים מיוחדים וקיץ להו מה שהם לוקחים יש לחוש לההיא פלוגתא דפי"ג אי קנין פירות כקנין הגוף דמי למ"ד דלא איפסיקא הלכתא כר"ל דלא כקנין הגוף דמי אלא התם דוקא משום דאבא לגבי בריה אחולי אחיל אבל בעלמא כקנין הגוף דמי כלו' שיש להם קנין בגוף הנכסים לענין הפירות מ"מ היכא דאין העניים מיוחדים דזה זוכה היום וזה זוכה למחר וכ"ש היכא דלא קייץ להו מידי אלא מחלקים להם לפי העת ולפי השעה לפי העניים ולפי רוב הענוה אין כאן אדם מיוחד שיזכה בגוף המעות לפירותן ואין להם אלא לשעתן מה שנוטלין ונותנים לתוך פיהם ולאו בעלים מיקרו וגם אין לומר שאם מתו אותם הבעלים שהקדישום ומסרום לגזברים כבר סלקו הבעלים זכותם מהם ואעפ"י שהתנו ואמרו שלא יתנו לעניים אלא מהפירו' מ"מ אם אין הפירו' מספיקי' נותנין להם מהקרן כאותה שאמרו בפ' מציאת האשה האומר תנו שקל לבני בשבת וראויי' לתת להם סלע נותני' להם סלע כדמסיק דליזרזינהו הוא דעבד הכא נמי רצה לזרז את הגזברים שישתכרו בנכסים ולא יכלו את הקרן הא ליתא דמאחר שאין עניים אלו מיוחדים ולא קייץ להו ליכא למימר דדעתו קרוב' אצלם ולדידהו יהיב אלא רוצה היא שיעשו בממונו מצוות ותהא צדקתו עומדת לעד כהא דאמרי' עושה צדקה בכל עת זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו וכן המספיק לעניי עולם או ללומדי תורה צדקתו עומדת לעד היא וצריך שקרנו תרום בכבוד ולא יתמוטט וה"ל כאותם שאמרו שם ואם אמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהם אין נותנים שהוא רוצה שיזכו הבאים אחריהם עד עולם ואעפ"י שלא פי' כיון דידעינן דניחא ליה דלא מכלי קרנא כמאן דפריש דמי ועוד לא אמרו שם לזרוזינהו הוא דעבד אלא בממון של בניו שאין באותו תנאי כלום שאמר שלא יתנו אלא שקל דסוף סוף ממונא כוליה דידהו הוי אלא דמשום מצוה לקיי' דברי המת הוא דאמרינן הכי דלא אמר דברים בהקפדה אלא לזרזם אבל מי שלא זיכה להם מתחלה אלא פירות היאך נתן להם מהקרן שלא זכה להם מעולם ומעיד אני עלי שמים וארץ שבא"י בעיר צפת בהיותה יושבת על תלה בפני הרבנים זכרם לחיי עד היו נוהגים כן לתת מעות שהוקדשו ללומדי תורה בישיבה ומעות שהוקדשו לת"ת בריוח כ"כ למאה ומהר"ר אברהם גבריאל זלה"ה היה בידו ממון רב כסף קדשים אלו והיה מלוה אותם בענין זה וקובע שנים ומחשב חדשים והרי אמרו בגמר' רב עיליש גברא רבא הוה ואיסורא לאינשי לא קספי כ"ש דאיהו לא עביד בידים אלא שזו אף לדברי הרא"ש שרי לא מטעם ממון עניים אלא מטעם שאין הקרן שלהם ולא נחלק אדם בזה מעולם.

והנדון שלפנינו בממון שהקדישוהו בעליו ע"מ שיהיה הקרן קיים ומהפירות יהיה סיוע לעניים מהקהל בשעת גביית הבראגיש להקל מעליה' כפי ראות דייני הקהל ואין כאן עניים מיוחדים שמי שהשעה דחוקה לו שנה זו אפשר שתשיג ידו לשנה האחרת וגם מיקץ לא קייץ להו אלא הכל לפי צורך השע' ולפי רוב העניי' ולפי רוב הענוה ובתחיל' היו להם קרקעו' ידועי' שהיו נוטלי' פירותיהם שנה למצוה אח"כ מפני אחריות השריפה מכרום ועשאום כספים להרויח בהם ומי שהיה פקיד עליהם הלוה אותם לאיש מנסיכי הארץ ומאציליה נר"ו ונתן לו סלע בה' דינרים וזקפן עליו במלו' לזמן ששה חדשי' על משכנות ועכבן הלוה שנה אחר שנה זה חמש שנים הללו מתרעמים שעכב מעות של הקדש כ"כ שנים ועשאן אנפירות והלוה אומר שגם הם גרמו העכוב שפעם אמר להם שיקחו שני ארגזים של בגדאדיש וימכרום על יד ויתפרעו ופעם אמר להם שימכרו המשכונות שבידם ויתפרעו ובני הק"ק אומרים כי תנואות המה וכמה פעמים היו צועקים ואינם נענים ופעם היה אומר אתן הנאה ט"ו למאה ופעם אומר אתן עשרה למאה ולא היו יכולים למכור המשכונות שהיו חפצים כמרגניתא ואבני חפץ שאין להם שיעור מוגבל והלוה קרוב למלכות הוא ואין מי שישים פניו נגדו. אבל בעכיבת המעות האלו ידענו שהלוה בטוב השקפתו חפצו ורצונו לתת הנאה לעניים אלא שחושש על איסור רבית ודואג על עונש העכוב פן יקראנו עון בדבר הזה. והנה לפי מה שביארנו אפילו בתחילה בקצוצה אין כאן איסור לתת כך למאה לעניים מאחר שאין הקרן שלהם אבל כאן אין אנו צריכים לכך שהרי כל מה שעכב המעות אחר הזמן לא היה שם קצוצה ואעפ"י שמעצמו היה אומר אח"כ לתת הנאה מ"מ לא הקנה ולא נתחייב ואם מרצונו יתן מה שירצה כפי אם היה ממון עניים עצמם ואפי' בעניים מיוחדים וקייץ להו אפילו להרא"ש דאסר רבית קצוצה הרי התיר אבק רבית אעפ"י שנעשה בתחילה כ"ש זו דלצדקה יהיב דאפילו בהדיוט רבית מאוחר' מהיכן היא ואיברא שחוששני ללוה מחטא' עכוב המעות הללו דקעבר משו' לא תעשוק את רעך כדאמרי' בסוף פ' המקבל והביאו הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' גזלה ואבד' וקעבר נמי משו' אל תמנע טוב מבעליו שעיניהם של עניים נשואות לפירות הבאים ממעות אלו שנה שנה דבפ' האומנין אמרי' בגדולה מזו שליח שא"ל ב"ה בד' וא"ל איהו בתלתא אעפ"י שקבלו עליהם יש בו משום אל תמנע טוב מבעליו ואפילו כשלא אמרו ובפ' המרובה אמרו הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם להכנס בתוך שדהו מה הבריו' אומרי' מה הנאה לפ' ומה הבריות מזיקות אותו ועליו הכתוב אומר אל תמנע טוב וכו' כ"ש מי שמוציא פת מפיה' ובפ"ה דפאה אמרו כל מי שאינו מניח את העניים ללקוט או שהוא מסייע את אחד מהם ה"ז גוזל את העניים על זה נאמר אל תסיג גבול עול' ופירשו בירושלמי עולים קורים לאות' שירדו מנכסיה' דרך כבוד דלסמיא צווחין סגיא נהור וא"ת דבפרק ארוסה אמרינן אל ישא אדם מעובר' חבירו ומינקת חבירו דכתיב אל תסג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא יש לומר דהתם מסיפי' דקרא מדריש אבל רישיה דקרא אהא דפיאה מדריש ועוד אמרו בשלהי קמא אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער אל תדכהו במתנותיו מעשר שני ולקט שכחה ופאה המתחלקים בשעריך וכן אמרו בספרא בפרשת קדושים לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם הוא יריב ריבם דכתיב אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וכו' ונראה דאצטריכו תרי קראי חד ללקט שכחה ופאה הנעזבים בשדה בהנהו כתיב אל תסג ובמ"ש ולקט שכחה ופא' המתחלקים בתוך הבית כגון שנאבדים בשדה וצריך להביאן לתוך הבית לחלקם כתיב אל תדכא. ואם במתנות שלו שמונע את העניים מהם שמניח את אחד ואחד לא או שמסייע את אחד מהם נאמר בו כך מי שגורם לעניים שלא ילקטו בשדה אחר או מפירות המעות שזוכים בהם אשר ילקטו יום יום עאכ"ו יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף