שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/קכא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה רחל אשת יעקב מתה והניחה בן ושטר כתובתה ביד יצחק אחיה ויעקב נשא אשה אחרת ויש לו ממנה בנים ותבע יעקב שטר כתובה מיצחק אחיה ולא רצה לתת' לו וגם יוסף הנז' בן רחל תובע כתובת אמו מיצחק דודו באמור אליו כי הנה הוא יורש את אמו ורוצה השטר בידו לעת מצוא אחרי קברו את אביו לתבוע את זכותו מנכסי עזבון אביו ואינו מאמין את דודו להניח השטר בידו כי הוא דוד אחיו גם כן בני האשה השנית לא ידע מה ילד יום יורנו מורינו אם יכול יוסף להוציא שטר כתובת אמו מידו דודו עפ"י הדברים האלה להיותו בידו או ביד מי שירצה יוסף או לאו ושכרו כפול אנס"ו.
תשובה תביעת יעקב שיתנו לו שטר כתובה אשתו בדין היה דמשמתה אשתו כבר נמחל שעבודו ואם יש שום תנאי שיור והחזיק העזבון חיי' יצחק אחיה להחזיר לו את השטר יש לנדותו עד שיחזירנו לפי שעובר על לאו דברי קבלה. עוד מצאתי בתוך תשובות הרא"ש על שטר שעברה עליו שביעי' שכתב הרמב"ן שחייב המלוה להחזיר הכתובה משום אל תשכן באהלך עולה ובתשובת הר"ש בר צמח כתב לו שפרע למלוה ואין המלוה רוצה להחזיר את השטר שכבר נמחל שעבוד וכן בספר התרומות שער מ"ב. וכי תימא דהא לא מיקרי עולה דהא לא מצו למגבי מידי בהאי שטרא ואם לחלק השיור מצי למימר החזרתי חלק הנמצא מנדונייתא שהרי אינו חייב באחריותם משמתה אשתו ונאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו דומיא דשטר כיס סוף פרק המוכר את הבית מכל מקום חיישינן למיתה או לנפילה שיפול ביד בני אדם שאינן מהוגנים ויתבעו בערכאות בחקים החקוקים להם והיינו עולה. א"נ בלאו האי טעמא חייב להחזיר לו וכופין על כך לפי שהבעל נתן דמי נייר הכתובה והרי הנייר שלו בכל מקום שהוא ותובעה לצור ע"פ צלוחיתו.
ועל טענת הבן שרוצה שתהיה בידו שטר כתובת אמו כדי לגבות כתובת בנין דכרין אחר מיתת אביו טענתו טענה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ט מהלכות אישות שאין הבנים יורשים כתובת אמם ולא הבנות נזונות עד שתהא כתובה יוצאה מתחת ידם אבל אם אין שם שטר כתובה אין להם כלל שמא מחלה אמם כתובתה ואם אין דרכה לכתוב כתובה יש להם וכו' אלא שצריך לעיין בתשו' הרא"ם ז"ל שהביא הרב מהר"י ן' לב ז"ל בח"ג סימן כ"ו ז"ל מה שנסתפקת אם צריכים בנין דכרין להביא כתוב' אמם לגבות כתובתה מכיון שאמם עצמה לא היתה יכולה לגבות כתו' אלא כשתביא שטר כתובה פשיטא שאין צריך להביא שטר כתובת אמם דבשלמא אשה רמיא עליה למנטר שטר כתובה אבל בנין דכרין מי רמיא עלייהו למנטר שטר כתובה הא מאותה שעה שמתה אמם מיד ירש אותה בעלה ונמחל שעבוד דההוא שטרא דהוי חספא בעלמא איך שייך לומר כיון שלא הביאו כתובה אמם חזקה נפרעה או מחלה כתובה י"ל דלשמא קבלה כתובה ליכא למיחש שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכיון דליכא למיחש לקבלה ואין עליה שבועתו ליכא למרמי עליה שבועה לשמא מחלה משום דעקר שבועת אלמנה לא נתקנה אלא מפני חששת דפרעון דהויא מילתא דשכיחא אבל משום מחלה דלא שכיחא לא נתקנה אלא שמגלגלים עליה בשבועתה גם על המחילה וכיון שכאן אין עליה שבועה שמא קבלה תו לא מצי להשביעה שמא מחלה לו עכ"ל התשובה שהביא מהר"י ן' לב ז"ל מכתיבת יד ותמה עליה הרב ז"ל שהיא הפך דברי הרמב"ם ז"ל אמר שכבר עיין בזה הענין ולא היה שעת הכושר בידו לכתוב מה שעלה בידו תיר' לדברי הרב הרא"ם ז"ל אם אמרה ואיברא דודאי אמרה וגמיר לה מינה ודברי הרמב"ם ז"ל לא הוו תיובתיה דודאי טענת מחילה טענה גריעותא היא ולא טענינן לה כלל דאם איתא מלוה ע"פ בתוך זמנו דגוב' בשום חזקה דלא פרע איניש בגו זימניה אמאי לא טעני' להו שמא מחל וכתב הכא נמי אם כן יהא נאמן לומר פרעתי במגו דמחילה דהא מבעיא לן בפרק קמא דבתרא אי אמרינן מגו במקום חזקה ואיפשיטא להו לרבוותא לקולא שיהא נאמן. ותו מיתמי היכי גבי בתוך זמנו ולא טעני' להו דמחל ועוד בהא דאמור רבוותא בטוען על השטר רבית אמנה ומזוייף דאין מחייבים את המלוה לישבע על כך כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכ' מלוה והכריע הוא ז"ל כדברי רבוותא דאין זקוק לשבועה אלא בטענת פרעון שהרי הודה בשטר ולפרעון הוא עומד עד כאן לשונו. משמע מדבריו דמחילה שאין השטר עומד לכך דינו כיוצא באלו וכך כתב ספר התרומות משם בעל הטור דטענת מחילה הויא כמו טענת רבית ואמנה שאינו נאמן להשביע על כך וכך כתב בטור ח"מ סימן ע"ג וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה הובאה בב"י שם דאין משביעין על טענת שאין השטר עומד לכך ואף על פי שהרמב"ן ז"ל חולק בזה וכתב דמשביעים ליה על טענה זו מכל מקום זהו לענין שבועה דס"ל דרמינן עליה שמא יודה אבל אינו יכול להפטר מן החוב כמלוה על פה בתוך זמנו דטענה גרועה היא דהא הרמב"ן גופיה בפ' שבועת הדיינים היכא דפרעיה באפי סהדי ולא איתבר ליה שטרא דסבר רב יוסף הלוי ז"ל למימר דמהימן לומר סיטראי נינהו במגו דבמתנה יהבת ניהליה ולא הודה לו הרמב"ן ז"ל דטענה דמתנה יותר גרוע' מטענת סיטראי וכן הסכים הרא"ש דמתנה לא שכיחא וה"ה מחילה לא שכיחא ומה שכתב הרמב"ם ז"ל דחוששין שמא מחלה אמם שטר כתובתה היינו משום דבטענת הבן איכא ריעותא אחריתי ממאי דליתא לשטר כתובה ואף בשעה שמתה אמם לא נמצא ש"כ לכך יש לחוש שמפני שמחל החזיר' לבעלה או שלא חשש עליה לשמרה שאם לא כן הו"ל לאזדהורי טפי בשטר כתובת' ותדע דמה שאין השטר מצוי הויא ריעותא דבפרק אלו מציאות אמרינן דשטר הנמצא דאע"ג דכתוב ביה הנפק דתו ליכא למיחש לכתב ללוות ולא לוה דלוה לא מקיים שטרא מ"מ כיון דאיתרע בנפילה חיישי' לפרעון דאי לאו דפריע הוה מזדהר בשטריה. ועוד נלמד הדבר ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפר' י"ד מהלכות מלוה הורו רבותי שאפילו היה החו' לזמן ועדיין לא הגיע זמנו לפרוע הואיל וכתבו לו את השטר ואין בידו שטר והוא טוען פרעתי נאמן ונשבע היסת שפרעו שאנו חוששים שמא פרעו ולפיכך קרע את השטר או שרפו ע"כ ואף הראב"ד שחלק בדין זה מ"מ כבר כתב ודאי כל דנפל איתרע ליה וכ"ש אבד ורגלים לדבר ובשבועה מיהא יטול ותו בהא דאמרינן בסוף פ' הכותב הוציאה גט ואין עמו כתובה שמואל העמידה במקום שאין כותבים כתובה ופסק הרי"ף ז"ל כוותיה דבמקום שכותבים לא גובה אלא היכא דנקיט כתובה בידה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' אישות והק' עליהם דהא קי"ל כותבי' שובר וקי"ל כר' יוחנן דאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ותי' הרמב"ן ז"ל דשאני הכא דריעא טענתא דכיון דלא נקטי כתובה בידה הדבר מוכיח שפרעה והחזירה לו שטר הכתובה אף כאן לא טענינ' טענת מחילה דריע אלא כנגד תביעת הבן דריע טפי שאין שם שטר כתובה כלל. הילכך אם בשעת מיתת אמם היה מצוי אצלה אע"פ שעכשיו כשמת אביה' אינו מצוי ביד הבנים לאו ריעותא היא. ובזה כת' הרא"ם דבשלמא אשה רמיא עליה למנטר שטר כתובתה אבל בנין דכרין מי רמי עלייהו למנטר כלום אין זו ריעותא אלא הי"ל לאזדהורי ולתת עיניהם במיתת אביהם אם נשא אשה ויהיו לו בנים ממנה ויהיה שם יתר על שתי הכתובות מי ימר דאקנו לאמו כל התנאים המפורשים בה ועוד כתב דמשעה שמתה האשה נמחל שעבוד הכתוב' וחספא בעלמא הוא כלומ' ובדין הוא שיטלנ' הבעל דומיא דשטר שעבר עליו שביעית ומטעם דדידי' הוא דיהיב פשיטי דספרא כמ"ש לעיל ואיך מיד הבנים נבק' השט' ולכך כתב הרב ז"ל אין שייך לומר הכא כיון שלא הביאו כתובת אמם חזקה נפרעה הכתובה או מחלה אותה כלומר דאי לאו משום חזקה לא הוי טעני' מס' שמא מחלה כתוב' דטענ' גרוע' היא ומילת' דלא שכיחא כדכתב ודבריו בשידוע שהיה שטר כתו' ביד האשה בשעת מית' אלא לאחר מית' שעכשיו האב אינו מצוי ביד הבנים שכן נסתפ' השואל אם צרי' להבי' שטר כתוב' לגבות מכיון שאמם עצמ' לא הית' יכולה לגבו' אלא כשתבי' שטר כתו' בשע' גביה ודברי הרמב"ם ז"ל אינן אלא כשלא נמצא שטר כתו' אפי' בשע' מית' אמם שכ"כ אבל אם אין שם שטר כתו' כלומר שלא היה שם כל עיקר אעפ"י שעדים מעידים ששטר כתוב' כך וכך היא אינן יורשים אותה ומ"ש למעל' אינן יורשים עד שיהא שטר כתו' יוצא מתחת ידם לא בשע' הירו' קאמר אלא בשעת מי' אמם ונקט יוצא מת"י לאפוקי אם נמצא ביד אחר ואין ידוע מי הפקידו אצלו ומה שכתב שיהא יוצא מת"י ורשות' כלומר שהופק' מכח אמם ולכך חזר ופי' אבל אם אין שם שטר כתו' אין להם כלום שאין שם כל עיקר שלא נמצא כשמת' אמם לא בידה ולא ביד הבאים מכח' הא ודאי טענתא ריעא היא ואתי טענתא ריעא אחריתי דהיינו מחילה ומבטל לה לכך אני אומר שהדין דין אמת דלא מזדקקנ' לבני' אחר מיתת אביהן להביא שטר כתובת אמם בידם אלא כל שיתברר שהיתה הכתו' קיימ' בידה או ביד כל דאתי מחמתה בשעת מיתתה יורשי' בניה כתו' לאחר כמה שנים ובנדון שלפנינו אם יקפד האב שלא למסור הכתו' ביד בנו יכתבו לו מעשה ב"ד איך ראו שטר כתו' כך וכך ביד הבאים מכח' לאחר מיתתה ונתקיימה בב"ד וימסרו הכתב ביד הבן למען תהיה לו לעדה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |