שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/קיב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן מכר לשמעון קצת סחורות שיוליכם למכרה בארץ מצרים ובעד שכר טרחו ואיבוד זמנו יתן לו כך וכך לזמן ו' חדשים ונתן לו רשות גמור למכור בכל אופן שימצא במדודי' או בהקפה ושיעשה בסחורות כנראה בעיניו ולא יוכל לטעון נגדו לומר לו פשעת או שגית ולא אפילו תרעומת הן אמת מה שהרשהו להקיף היה מובן מסתמא בתוך מצרים אבל לא למקום אחר ושמעון הלך למצרים והשתדל בכל עוז במשך זמן ו' חדשים הנזכר ולא עלה בידו. ועוד המתין אחר עבור זמן הו' חדשים הראשונים זמן וזמנים ולא מצא ידיו ורגליו לצאת מהנכסים הנז' בארץ מצרים כי אין קונה וכראות שמעון כי מדי יום ביום היו הנכסים מתקלקלים ונפסדים מחמת אורך הימים ואם היה ממתין עוד זמן מה היו נפסדים לגמרי ולא יצלחו לכל הוכרח במעשיו לתועלות הנכסים למכרם בהקפה לשר א' של מקום רחוק ולילך אחריו לגבות המעות והאלקים אנה לידו ובא לוי ואמר לשמעון אם תמחול לי שליש דמי הנכסים האלה שמכרת לשר אני אקח הריטה מהשר ואפרע לך הב' שלישים במדודי' פה מצרימה במשך שנים או שלש חדשים ושמעון לתועלות ראובן כדי לשלוח לו מעותיו מלובשים נתרצה בזה ולקח מלוי לחשבון טוב אלף גרושו"ש ותיכף הלבישם בסחורות מצרים ושלח לראובן וכתב לו כך וכך אירע לי והוכרחתי לעשות בזה האופן וראובן השיב לו כבר מה שעשית עשוי ומה שאמרת שאפרע לך לזמן שנתעכבת ושתתעכב עוד כפי הערך אשר פרעתיך לשש חדשים הנ"ל הנה בזה לא יהיה הפרש בינינו כי נתפשר כיד ה' הטובה עלינו. ושמעון היה ממתין במצרים לגבות מלוי תשלום מעותיו ולוי חלף הלך לו ולא חזר עוד קרוב לשנה אחת וכאשר בא חזר בו ממה שעשה עם שמעון ולא פרעו אלא אדרבא דחקו שיחזור לו האלף גרושו"ש שנתן לו והיה לוי זה אלם וידו תקיפה ולא יכול שמעון לאשתעויי דינא בהדיה והוכרח שמעון לבקש בהלואה האלף גרושו"ש שנתן לו והחזירם לו והתקין עצמו ללכת אחר השר שלקח ממנו הנכסים לגבות מעותיו והי' הולך עמה בחברת יהודי אחד שהלוהו האלף גרושו"ש הנזכרים בהלואת חן וחסד והלכו מהלך שנים או שלשה ימים עד הנמל שהיתה שם הספינה המפרשת בים ללכת למקום השר הנז' ושם בנמול הנז' אירע לו לשמעון הנז' אונס גמור ולא הניחוהו לפרוש בספינה הנזכרת והחזירוהו בעל כרחו למצרים וכראות שמעון תלאות המוצאות אותו בדרך הרשה ליהודי אחד שהלוהו האלף גרושו"ש הנזכרים שיגבה כל מעות הנכסים מהשר ויקח לעצמו האלף גרושו"ש וכל השאר יביאם אליו מלובשים במצרים בסחורות הנהוגות. עתה שואל שמעון אם יש לו זכות ליקח לעצמו לשכרו ולאיבוד זמנו שליש המעות מהנכסים באשר כבר ויתר אותם ללוי בקורטי די דיטה ואחר שלוי חוזר בו והכריח להחזיר לו האלף גרושו"ש הוכרח שמעון לחייב עצמו ולקחם בהלואה ונמצא שנכנס הוא במקום לוי וזוכה בשליש או נאמר שאינו זוכה דאינו רשאי לוותר לעצמו אפילו לשכרו מה שויתר לאחר מפני החשד. ואת"ל שאינו זוכה בשליש כל המעות מהנכסים לפחות יזכה בשליש האלף גרושו"ש הנזכרים שלקחם בחוב על עצמו יזכה בקרן ובריוח שלהם כיון שנעשה ערב קבלן ופרען בעדם. או נאמר דאפילו בזה לא יזכה רק יפרעהו ראובן לזמנו וטרחו לפי מה שפרעו לזמן ששה חדשים הראשונים. על הכל יבא תשובתו הרמתה ויורנו מורה צדק ושכרו רב וכפול מן השמים. (וכל לוי הנ"ל ר"ל תוגר).
תשובה אם לוי זכה באותו השליש מן הדין גם שמעון זכה מכחו אם באותה שעה שנתן לו האלף גרושו"ש כיון לזכות לעצמו מכחו של לוי.
וכי תימא אפילו היה רשאי למכור לאחרים לעצמו אינו רשאי כדאמרי' בפרק המפקיד דבש והדביש יין והחמיץ מוכרן לאחרים אבל לא לעצמו וגבי אלמנה נמי אמרינן בפרק אלמנה נזונית אלמנה ששמו לעצמה לא עשתה כלום אע"ג דקיימא לן דאלמנה כשליח של יתומים הויא והיא יכולה למכור לאחרים אבל לעצמה אינה רשאה. התם היינו טעמא דאיהי אין לה יד לזכות לעצמה לפי שהוא שליח של יתומים וידה כידן לאחרים מציא מזכה אבל לא לעצמה דאמרינן לה מאן שם ליך ופרשינן ממי קבלת מכירה זו לא מבית דין ולא מיתומים. ורבינו ניסים ז"ל כתב ומהא שמעי' שאין השליח יכול להקנות לעצמו וכו' שאין המכר אלא הוצאת הדבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהרי במקום בעלים הוא עומד ע"כ ומינה דהכא שכבר יצא הדבר לרשות לוי יכול הוא עצמו לחזור ולקנות מיד לוי שהרי יש כאן קונה ומקנה ע"כ.
אלא שצריך לחקור לוי עצמו במה זכה מאחר שכל מה שעשה שמעון בסחורות להקיפם אל ארץ אחרת היה שלא מדעתם של הבעלים ומצא שפשע ותו לא הוי שלוחיה. וכי תימא נהי במה שהוא הקיף מחוץ לעיר שנה בשליחותו שעבר על דעת הבעלים אבל במה שמכר החוב ללוי עלויי עלייה לשליחותיה שחזרו הנכסים למקומם ובכיוצא בזה יש לו רשות מהבעלים שיעשה בהם ככל מה שיראה בעיניו כמו שבא בשאלה איכא למימר דמאחר שהקיף אל ארץ אחרת פשע בה ונתחייב באחריותה ואם היה בזה שכר השכר לבעלים כי הא דתנן בפרק האומנין שכל המשנה ידו על התחתונה סתם לן תנא כרבי יהודה דאמר לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתרה על השבח נותן לו את השבח ואמרי' נמי בהגוזל הנותן מעות לחבירו ליקח בהם חיטים ולק' בהם שעורי' אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לבעל המעות נמצא שבע' המעות במה שהקי' הנכסי' זכות הוא לו שיהיה קרוב לשכר ורחו' מההפס' ועת' שמכר ללוי בפחות שליש זוכה הוא לו במה שפחתם ואין לו זכות במה שהבטיחם שהרי שמעון עצמו היה חייב באחריותם ומאחר שנגבו בשלמות יאמר תן לי מעותי משלם ומי נתן לך רשות לוותרם אם לא שיאמ' שמנכ' ללוי ביותר ממה שהיו הסחורו' שוים במצרים ולזכותו נתכוון שאפי' את"ל שהוא חייב באחריותם אם יאבדו לא יתחייב אלא מה שהיו שוים בשעת פשיע' דאז הוי כאילו גזל' וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה ואמרי' האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מתחל' שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי תבריה או שתייה משלם ארבעה אתבר ממילא משלם זוזא כשע' הגזלה נמצא שזכות הוא לראובן במה שמכר החוב ביותר ממה שהיו שוים הסחורו' שם ועוד שהרי הוא משתכר באלף גרושו"ש ששלח לו מלובשים ממצרים וכך יפה לו ולא ימתין כמה זמן עד שיגבה מעותיו אבל אם מכרן בפחו' משווין של סחורות חובה היא לאלתר ואין כאן זכות.
ויש לחקור את"ל שמה שמכר ללוי הוה מתחלה שלא ברשות אם נאמר שנתרצה אחר כך ראובן כשהודיעו שכתב לו כבר מה שעשית עשוי אלמא גלי דעתי' דניח' ליה במאי דעבד ירא' דלא בשביל זה הפסיד זכותו ולא מחל שהרי אחר מעשה אמר כן ואין אחר מעשה כלום ואף על גב דאמרינן בפרקא קמא דבתר' גבי המקיף את חבירו מד' רוחותיו ל"ש עמד מקיף ל"ש עמד ניקף וגדר את הד' מגלגלין עליו את הכל משו' דגלי דעתי' דניחא ליה התם בלאו הכי היה ראוי להתחייב בהוצאה דכותל שותפין היא ונהנה גם הוא ממנה אלא דהוה מצי למימר לדידי סגי לי בנטירות' בת זוזא עכשיו שראה שמקיפו מכל ארבעה רוחותיו ושתק ולא א"ל אם תקיף לא אתן לך כלו' דלדידי בנטרות' בת זוזא סגי לי גלי דעתי' דלא סגי ליה אלא במחיצה של קיימא. תדע דבשתיק' גרידא מתחייב אע"ג דבעלמא שתיקה לאו כהודאה הוא כדאמרינן בי"נ גבי כותב לאשתו קרקע כ"ש דגבתה כתובתה דאוקמה בנותן נכסיו לבניו והיא שותקת אמרינן מקולי כתובה שנו כאן הא בב"ח אעפ"י שנתן כל נכסיו לאחרים בפניו לא חשיב' הודאה ולא מחילה אלא מחיצה שאני דבלאו הכי חייב לתת לו מה שהנאהו ובנדון דידן הגם שאמר ליה כבר מה שעשית עשוי לאו רצוי הוא ולא מתנ' דהכי קאמר מה שכבר עשית אין להשיב שאין אחר מעשה כלום ומכל מקו' אין רצונו לאבד זכותו אלא שידו על העליונה רצה נוטל את שלו רצה נוטל חליפיו ומה שעשה לזכות עשוי אבל לחובה אינו עשוי. אי נמי לגבי לוי מה שעשה עשוי לגבי דידיה ישלם ליה כאותה ששנינו בפ' עד כמה דן את הדין זיכה את החייב מה שעשה עשוי וישלם מביתו כל שכן כאן שאמר מה שעשית כבר דודאי למפרע לא היה עשוי והיה לו לומר מה שעשית הרי הוא עשוי דמשמע עתה אני מתרצה בו ותו דאחר מעשה אפי' אמר דברים שמורין שהוא מתרצה לאו מידי הוא כדאמרינן באלו מציאו' בעובד' דאמימר ומר זוטרא דאיקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסא תמרי ורמוני ושדא קמייהו לסוף אתא מרי בר איסק אשכחינהו וא"ל מ"ט לא מייתת לרבנן מהנך שפירתא ומייתי עלה הא דאמר רבא לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד משום דמצוה נינהו וניחא ליה אבל הכא משום כסיפותא הוא דאמר הכי הכא נמי משום כסיפותא אמר שכתב לו שלתועלתו עשה ולא היה אפשר לו לעשות בענין אחר אי נמי משו' שישלח לו שאר המעות אמר כן.
ועוד בר מן דין היאך זכה לוי בשליש מה שויתר לו שמעון אפילו היה עושה ברשות במאי מזכה לו אם שמחל לו אין שייך מחילה אלא לגבי החייב אבל ללוי צריך הקנא' ובמאי קני כדאמרינן בסוף פרק מי שמת דהלואתו לפלוני ליתא בבריא כלל ואי במ"ש לא היה שם המלוה ואפילו איתיה לא שייך מ"ש היכא שהלוה עכו"ם כ"ש שגם המקבל עכו"ם כמ"ש התוספות בסוף פרקא קמא דגיטין. אם לא שהיה לו כתב יד מהשר ההוא והקנהו לו בכתיבה ומסירה שהרי כתבו הפוסקים דגם כתב יד נמכר בכתיבה ומסירה וכמו שאמר בח"מ סימן ס"ו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |