שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/קטז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן יצא מאנדרינופלי לבא בקוסטאנטינה ובא שמעון אצלו וא"ל הולך פקדון זה לפלוני א"ל ראובן איני מוליכו כי מתירא אני פן יאבד בדרך וה"ז מחלוקת ע"כ אינו נוטלו מידך אם רצונך שאוליכהו דרך חסד השליכהו ארצה ואקימהו מן הארץ ויחשב אצלי כמציאה כי מקרי הדרכים מרובים וישליכהו ארצה ויקימהו ראובן וישימהו בהיקבי אחד מב' צדדים בצד אחד היה ממונו של ראובן ומצד אחד הפקדון של שמעון ויקר מקרהו בדרך שבהגיעה עם העגלות לקוגוק גיגמיג"י בעליית העגלות להר נפלה עגלה אחד של יהודים וראובן היה חוץ לעגלה שהלך לשפוך מים בין כך ובין כך נסעה העגלה שבא הוא בתוכה והיו בה ב' יהודים שבאו עמו מאנדרינופלה ובאה העגלה ההוא לקארה יומברוק וראובן נשאר אחור כי לא השיג לעגל' ואותו ליל' לן חוץ לפתח הנקרא אינדריני קפיסי ולמחרתו הלך ראובן במכס של קארה ימברוק ומצא היהודים שבאו עמו עם נכסיהם שהביאו עמהם ולקח ההיקבו שלו שהיתה מונחת במכס הנזכר ויחפש ולא מצא הפקדון וצעק צעקה גדולה ושאל את פי האראבאג"י מה נעשה בפקדון שהיה תוך ההיקבי הזאת והשיב הוצאתי ההיקבי ושמתיה תוך המכס ובקש בכל המכ' ולא מצא הפקדון כי אם הקשר שהיה קשור בו הפקדון נמצא על המקו' מושב האימין. ילמדנו מורה צדק מאחר שראובן הוא שומר חנם וגם שלא לקח הפקדון מיד שמעון אלא הקימו מן הארץ ושמר אותו בהיקבי שממונו גנוז שם ולא עשה פשיעה אם ישבע ויפטר יורנו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים.
תשובה יש לדון בזה הלשון שאמר איני נוטלו מידך השליכהו ארצה ואקימהו מן הארץ ויחשב אצלי כמציאה. אם הכוונה לומר שיחשב אצלו כמגביה מציאה מן השוק שקנאה כלומר שלא יתחייב בשמירתה ואפי' פשע בה לא יהיה לו דין ודברים עמו אפי' לדברי הרמב"ם בפ"ב מה' שכירות ואפי' במקום שאין להם דין שמירה כגון העבדים והקרקעות יש להם דין פשיעה שכל הפושע כמזי' מ"מ פושע מדין שמירה הוא דמחייב ואם לא קבל עליו לשמור הרי הוא עליו כאיניש דעלמ' דלא מחייב בפשיעה והא דתנן בס"פ השוכר את הפועלים מתנה ש"ח להיות פטור משבוע' והשואל להיות פטור מלשלם ולא נקט גבי ש"ח נמי להיות פטור מלשל' בפשיע' לאו משום דלא מהני תנא' לענין פשיעה דהוי כמזיק בידים אלא דלא קתני אלא מידי דמחזי כמתנה על מ"ש בתורה שש"ח חייב שבועה ושואל חייב באונסין אלא משום דתנאי שבממון הוא וקיי' וכ"ש לפטרו משבועה ומזיק בידים שרצה להזיק ממונו ומה בכך ואפי' אם לא התנה בהדיא בפשיע' מאחר שהתנה שלא יהא חייב באחריותו לכך אמר שלא יקחנו מידו אלא ישליכהו ארצה ממילא נפטר גם מהפשיע' שכן הבי' המרדכי מתשובת מהר"ם בס"פ האומנין דהיכא דבשע' קבלת המשכון אמר איני מקב' עלי אחריותו דמשמע שלא באחריות מכל וכל דאפי' בפשיע' נמי לא כדמשמע בפרק בתרא דמנחות הרי עלי עולה ע"מ שאקריבנה בבית חוניו אם הקריבה בבית חוניו יצא ופריך והא מקטל קטלה ומשני נעשה כאומ' הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותה אלמא אע"ג דכי אמר הרי עלי עולה מחייב אפי' באונסין כי אמר ע"מ שלא אתחיי' באחריות לא מבעיא באונסין אלא אפי' בפשיעה לא מחייב כגון הנך דמקט' קטל' ודבריו תמוהים דמי לא מודה שאם הרגה או הזיקה בידים שחייב לשלם דלא התנה אלא שלא יתחייב אלא באחריות' כדין שומר אבל אם הזיק ממש שכל אדם חייב בה מי פטרו לזה. ויראה דה"ק דאע"ג דמקטל קטלה כלומר דהקריבה בחוץ לאו הקרבה היא אלא דמי שהורגה לאו דקטלה איהו בידים אלא שגרם להרגה שהוליכה בבית חוניו כסבור מצוה קעביד וכהנים המשמשים שם הקריבוה מכל מקום פשיעה היא דאפילו שוגג ומוטעה אדם מועד לעולם אם לאו דאיהו לא שחטה בידים והא דקאמר דמקטל קטלה גרם לה קטלא ואלו עשה כן בשל אחרים פטור היה אלא משום דחייב באחריותה חייב באונסין וכל שכן בפשיע' עכשיו שאמו ע"מ שלא אתחייב באחריות' כמי שלא קבל עליו שמיר' כלל דמי.
ואיברא דדין זה צ"ע דמפני שאמר ע"מ שלא אתחייב באחריותה יהא פטור גם מפשיעה דאיכא למימר כיון דדינו כש"ש או כש"ח כשמתנה ע"מ שלא יתחייב באחריותה היינו אם נגנבה או נאבדה אבל אכתי דין שומר יש עליה להתחייב שהרי מניחה בביתו וחייב לשמרה דלא יהא אלא אבידה בעלמא מי לא מיחייב לשמרה ואם פשע למה לא יתחייב כדין ש"ח והראיה שהביא מההוא דמנחות לא מבעיא שבקל יש לדחותה דמ"ש שלא אתחייב באחריותה באותו ענין קאמר דמקטל קטלה ולא אכפל הגמרא לפרש שאמר על מנת שאהרגנה דמסתמא בהכי מיירי אלא אפילו לפי דקדוקו שאמר בלשון זה דוקא הוא שאמר על מנת שלא אתחייב באחריותה לא הלשון הזה הוא שפוטרו מפשיעה דבלאו הכי פטור הוא מדין השומר דרעהו כתיב ולא של הקדש ואפילו מפשיעה נפטר כדמוכח בסוף פרק החובל בההוא ארנקי של צדקה דאתי לפומבדית' דאפקדה רב יוסף גבי ההוא גברא ופשע בה ופטריה רב יוסף דדייק מלשמור ולא לחלק ממונו אלמא משמע דכיון דנפטר מדין שומר אף מדין פשיעה פטור כמו שכתבו הרא"ש והר"ן ז"ל בפרק שבועת הדיינים והכריעו כדברי הרב האלפסי בתשובה והרא"ש והראב"ד ז"ל דבעבדים ושטרות אעפ"י שהודה שפשע פטור שהרי התורה פטרתו ואף להרמב"ם בפ"ב מה' שכירות דס"ל שלא פטרה תורה בהם מפשיעה דכמזיק בידים הוא מכל מקום פשיעה לית' אלא בשומר והרי זה שנדר והקדיש את שלו לא נעשה שומר עליה אלא לפי שאמר הרי עלי דנדר הוא וחייב באחריותה אפי' נאנסה כדתנן בפ"ק דמגל' מה בין נדרים לנדבות וכו' וזו כמאן דמקטל' דמיא וחייב להביא אחרת אעפ"י דנעש' כאומ' הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה היינו באומר הרי זו עולה ובשמירה נמי לא מחייב לענין שאם פשע בשמירתה שיהא חייב דמי עשאו לזה שומר ומיד מי קבל שיתחייב בשמירתו הא כי יתן איש אל רעהו כתיב אין זה אלא באיש דעלמא דדוקא אם הזיק בידים חייב בפשיעה פטור דגרמא בעלמא הוא אבל מקבל חפץ מיד חבירו מסתמא שומר אם אמר ע"מ שלא אתחייב באחריותו אין במשמע אלא אחריות הבא שלא מחמתו כגון גניבה ואבדה אבל לא פטרו מאחריות מילתא דאתי מחמתיה ודמי קצת לההיא דפרק שני דייני גזרות נהי דאחריות דעלמא לא קביל עליה אחריות דנפשיה מי לא קביל. ועוד כיון דתרי חיובי נינהו יד בעל השטר על התחתונה כדאיתא בפרק הכותב כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' אבל משביע הוא את יורשיה וכו' נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך כו' אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה וכו' ואין לי עכשיו שעת הכושר לדקדק בדבר זה.
אמנם בנ"ד לא התנה בהדיא שלא יתחייב באחריותו אלא שאמר שישליכהו ארצה ויקימהו מן הארץ דאפילו אם נאמר שלשון זה כאומר הנח לפניך או כאומר הא ביתא קמך זהו כשמניח הפקדון על דעת שישאר שם ומעולם לא נעשה שומר עליו אבל בדבר שנמסר על דעת להוליכו בידו לעיר אחרת ודאי בההיא שעתא דאגבהה דין שומר יש לו וכי תימא כיון שלא קבל הפקדון מיד שום אדם אין עליו דין שומר דכי יתן איש אל רעהו אמר רחמנא ובעינן נתינה דאיש ומהתם ממעטינן דאין נתינת קטן נתינה. מכל מקום כיון שסוף סוף נעשה שומר עליהם שהוא יוליכם שם דין שומר יש לו ולא גרע משומר אבדה כדאמרינן בהגוזל קמא הטוען טענה גנב באבידה משלם תשלומי כפל. ומותיב רבי אבא בר ממל כי יתן איש ואין נתינת קטן כלום וכו' ואם איתא תהוי כאבדה ופריק רב אשי אבידה אתי מכח בן דעת וכל שכן כאן שאעפ"י שלא נתן מיד ליד כיון דעל דעת שיוליכהו הניחו שם נעשה עליו שומר שהרי כתב הרא"ש ז"ל בתשובה הביאה הטור בסימן רצ"ה בראובן שאמר לשמעון הולך לי עמך אלה המנעלים ואמר לו הניחם על החמור ולא קבלם ראובן בידו ונאבדו המנעלים. והשיב מה שאמרו הא ביתא קמך שאפילו שומר חנם אינו זהו בבית הנפקד שהוא מקום המשתמר אבל ראובן שנתרצה הוליך המנעלים עמו ואמר לשמעון פשיטא שקבל עליו שמירה כדין שטר חוב שאם לא ישמרם בדרך ודאי יאבדו עד כאן דבריו והנה הרא"ש ז"ל פסיקא ליה מילתא ואני לומדה מדין אבדה פרק הגוזל כדפירשנו. ומה שאמר כאן השליכהו ארצה ויחשב אצלי כמציאה נראה דלאו כמגביה מציאה מן השוק שקנאה קאמר שהרי אמר לו מתירא אני שיאבד ממנו בדרך והרי זה מחלוקת משמע שלא היה דואג אלא על גנבה ואבדה דלא בעי למיתי בדינא ודיינא וזהו המחלוקת אלא כמציאה תחשב לו. ואע"ג דמציאה חמירא טפי דחשיב ש"ש עליה משום פרוטה דרב יוסף מחייב עליה לשומרו שהוא לא היה אלא שומר חנם לא אמר כן אלא לענין ששנינו בהניזקין המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם ואפילו במידי דהוי כטענת ברי כגון שטוענו שני כסין קשורים מצאת לי והלה אומר לא מצאתי אלא אחד פטור כל שכן שלא ישבע שלא פשע בטענת שמא כגון שנגנב או אבד וכיוצא בזה כת' הרמב"ם ז"ל פרק י"ג מהלכות גזלה שמה שמאכיל משלו נוטל מן הבעלי' בלא שבועה דס"ל דמילתא פסיקתא אמרו לא ישבע אפילו להוציא מן הבעלי' אף כאן מה שאמר יחשב אצלי כאבידה שלא ישבע עליה קאמר. וראיתי שנהגו העולם רוב מקבלי פקדונות שמונעים מלקבל מיד המפקיד ואומרים השליכהו ארצה כדי להפטר. ויצא להם ממה שאמרו הנח לפניך או ביתא קמך דפטור ומסרכי ממילתא למילתא שעושין כן אף בפקדונות הנתונים להם להוליכם אל ארץ אחרת שסופן להיות שומרים עלייהו כדכת' הרא"ש ז"ל ולא מהני מה שאומר הנח לפניך דסוף סוף חייב בשמירתה כדין אבדה ומצווה עליה כדכתיב לכל אבדת אחיך והוה ליה שומר שכר משום פרוטה דרב יוסף ומכל מקום אהניא להו דבההוא מעשה שעושים מגלו דעתייהו דלא בעו להתחייב בשבועה כדין שומר חנם אעפ"י שסוף סוף שומר הוא עליהם ויתחייב בפשיעה. וכפי הנראה שם ראובן הפקדון בתוך האמתחת ולא תפר ולא קשר אותה שכן נראה מלשון השאלה שכתב שלקח ההיקבי' שלו שהיתה במכס ויחפש ולא מצא את הפקדון ומאחר שהוצרך ללקיחה לחפוש נראה שמצאה פתוחה כמות שהיתה שאם הניחה תפורה היה לו לומר כשבא למכס מצא האמתחת פתוחה ואז היה לו לצעוק במכס מי פתח את פי אמתחתי. אם הדבר כן אין לך פשיעה גדולה מזו שהניח את המעות במקום שיד הכל ממשמשים בה והיאך יהיו משתמרים מהאנשים ההולכים אתו בעגלה או מן בעל הקרון בצאתו החוצה ואפילו אם נאמר שמה שלא הגיע לעגלה שלו ונשאר חוץ לפתח המדינה וילן שם בלילה ההוא כל זה היה באונס ושם נאנס הפקדון שהרי מצא הקשר על מקום מושב האימין הרי אמרו תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כגון הנהו זוזי דאותבינהו בצריפא דאורבני דפ' המפקיד וכל שכן דאפשר שמתחלה נגנבו בדרך בהיות האמתחת פתוחה שלחו בה יד ולקחו המעות ונשאר קשר המעות בתוך האמתחת לפיכך אם לא תפר את האמתחת או לא קשר בה קשר של קיימא כמנהג פשיעה היא אע"פ שאמר שיקח אותה בתורת מציאה. מכל מקום על דעת שישים עינו עליה בדרך נתנה ולא שיפשע בה אבל אם תפרה או קשרה כדרך השומרים והיה אנוס בעכבתו פטור אף משבועה. כך נראה לי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |