שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/קא

שו"ת מהרי"ט ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טיריא.

שאלה ילמדנו רבינו בעיר הזאת יש הקדשות מוקדשות מזמן קדמון אשר נותנים בריוח שנה בשנה ויש שני גזברים על מעות כל הקדש והקדש ואיכא הסכמה בחומר וחוזק שגזברי וממוני העיר יתקבצו יחד עם גזברי ההקדש בזמן אשר נשלם השנה מנתינת המעו' לריוח לפקח על המעות ולחזור ליתן אותם לריוח בהיתר לשנה אחרת למי שיראה בעיניהם שהוא בטוח על פי התנאים הכתובים בהסכמת ההקדש ההוא וגם להשגיח שאם יראה בעיניהם שהמעות אינם במקום בטוח להוציאם מידו בע"כ וקרה מקרה שראובן קנה חנות א' מחשבון הקדש א' מההקדשות הנז' בסך מעות לפורעם שני אלפים לבנים לשנה בתנאי שעל המעות הנז' לא יתן רק שמנה לק' ריוח לבד ולא יותר עד שישלי' לפורעה אך אם שנה יעבור שלא יתן ויפרע השני אלפים לבנים שמחוייב לתת יקבל אותם שני אלפים עליו בריוח לערך אשר נותנים על שאר מעו' ההקדש וכן בכל שנה ושנה שיעבור ולא יתן השני אלפים הנז' ואחר עבור ימים בא ראובן ומכר לשמעון חנות אחרת שהיה לו בתוך הבאגיסט"א והוסיף לו על דמי החנות עד תשלום תשעה אלפים לבנים שנשאר חייב ראובן להקדש מהחנות שקנה מההקדש בתנאי ששמעון יעשה עם גזברי וממוני העיר יקיימו חוב הט' אלפים לבנים מעל ראובן ויקבלוהו בשמעון ויכתוב החוב בפנקס ההקדשות על שמעון ויפטר ראובן מהחוב הנז' והלך שמעון עם ראובן בזמן תשלום השנה וקבל שמעון חוב הט' אלפים לבני' עליו ונכתב בפנקס ההקדשות החוב של הט' אלפים הנז' על שמעון בתנאי' אשר היו עם ראובן שהם שלא לתת על מעות רק שמונה לק' ריוח לבד ושמחויב לפרוע שני אלפים לבנים בכל שנה ושנה מהקרן עד יפרע משלם ואם שנה יעבור שלא יפרע השני אלפים לבנים משם והלאה על אותם השני אלפים יהיה הריוח לערך אשר נותנים על שאר מעות ההקדש ועבר על זה שלש שנים ובכל זמן שמתקבצים לפקח על מעות ההקדש הנ"ז השני אלפים לבנים מחיוב השנה ההיא קבלום עליו שמעון לערך ט"ו לק' שהיא הסך אשר נותנים על שאר מעות ההקדש והשאר לערך ח' לק' בתנאי ונכת' בפנקס ההקדש הכל על שמעון שנה בשנה כי כן מנהג ליכתב הכל מחדש בפנקס שנה בשנה וזה נעשה שלש שנים ועתה אחרי עבור הג' שנים בא לוי אחד מממוני העיר וערער על קבלת המעות על שמעון ואומר שאינם כ"כ בטוחים כמו ביד ראובן ואמר שנכתב בפנקס בלתי ידיעת והסכמת שום גזברי ממוני העיר רק ביניהם נכתב ששמעון הוא א' מגזברי ההקדש ההיא ולקח הפנקס וכתב מה שכתב והגזבר האחר מההקדש אמר שאותה השנה אשר נתקבלו המעו' על שמעון היה הוא מוטל על ערש דוי ואינו יודע אם נעשה בהסכמות ממוני וגזברי העיר אשר נתקבצו אז לפקח על מעות ההקדש או לאו. וראובן ושמעון משיבים שנעשה בהסכמת וידיעת גזברי וממוני העיר אשר נתקבצו בזמן ההוא לפקח על מעות ההקדש כמנהג ואם אמת כדבריו של לוי שאומר שלא נמצא שם ולא ידעו דבר אין בזה הקפדה שאינו בהכרח שימצאו כולם שכמה וכמה פעמים שאינם מתקבצים כולם שיש מהם שיש להם איזה עסק שאינם יכולים להתעכב ואינם באים ויש שבאי' ואינ' יכולי' להתעכב עד גמר הכל והולכים להם והמנהג הוא שכל מה שעושי' הגזברים והממוני' המתעכבים שם עשו ועוד טוענים ראובן ושמעון שאי אפשר לומר שנעשה שלא בהסכמת וידיעת שום גזברי וממוני העיר שהרי בסוף השנה כשבאו' הט' אלפים לבנים הנז' על שמעון למה לא ערערו ואם יאמר לוי שחשבו שהמה חוב ישן משמעון ולא שנתקבל מחדש זה אי אפשר לטעון שהרי הריוח של הט' אלפים לבנים הנז' אינו כריוח שאר מעות ההקדש שאלו הם לערך ח' לק' והשאר לערך ט"ו לק' ושמעון הנזכר יש לו בידו ממעות ההקדש הזה כמו ב' אלפים ות"ק לבני' אחרים ונותן ערך ט"ו למא' ריוח כמנהג ואם אמת היה כדבריו שחשבו שהט' אלפי' לבנים הנ"ז הם חוב ישן משמעון ולא שנתקבל מחדש כשראו שהט' אלפים לבנים הם ערך ח' לק' והשני אלפים ות"ק הם ערך ט"ו למאה כמנהג כל שאר המעות למה לא שאלו מה זה השינוי וערערו תיכף ומיד אלא ודאי שהכל נעשה בהסכמת וידיעת ממוני וגזברי אשר נתקבצו לפקח על מעות ההקדש בזמן ההוא ואפילו מי שלא נמצא באותה שנה שמה בשנים האחרו' בהכרח ידע בדבר השינוי ההוא ובודאי נתרצה אחר שלא ערער ועוד אומר ראובן שאפילו לוי בהכרח ידע בדבר השינוי ההוא ובודאי נתרצה אחר שלא ערער שהרי כתיבת הפנקס משנת השע"ז היא כתיבת ידי לוי שאי אפשר לו לומר לא ידעתי בלתי היום ועוד טוען ראובן שעתה בחג הפסח שהוא זמן שמתקבצים לפקח על מעות אותו ההקדש אחרי שערער לוי על קבלת המעות הנ"ז נתקבצו אנשי המעמד כלם ממונים וגזברים ובכלל החכם מרביץ תורה ושמה ערער לוי על קבלת המעות הנ"ז והחכם המרביץ תורה גזר לדין שאחרי שאנשי המעמד אינם יודעים לומר אם נעשה בראשונה בידיעת' ובהסכמתם או לאו שהדבר ספק בידם וגם מנהג העיר שכל מה שכתוב בפנקס ההקדשו' הרי הוא קיים ונצחי והפנקס נאמן לכל דבר אפי' נגד כמה וכמה עדי' הן ללאו הן להן וכתוב בפנקס שלשה פעמים שנה אחר שנה כי זה שלש שנים שנסתלק ראובן מהחוב וקבלו שמעון ובכל שנה ושנה מהג' שנים נכתב החוב על שמעון אין על ראובן כי אם חרם סתם לבד שהגם שלוי אומר ברי לי שלא ידעתי ושלא הסכמתי דבריו אינם מעלים ומורידים שלא היה בהכרח שידע גם הוא בדבר שאפשר שבעת ההיא כשהיו מקובצים בבית הכנסת על מעות ההקדש הנ"ז לא נמצא הוא שם ומנהג העיר שכל מה שיעשו הנמצאי' שמה עשוי ועכ"ז רבו הקטטות והמריבו' בין ראובן ובין לוי עד שקמו כל אנשי המעמד וחילו פני החכ' המרביץ תורה לעשו' שיחזור ויקבל ראובן החנות אשר לשמעון בששה אלפים ות"ש לבנים ולקבלם ערך עשרה למאה ואז החכם מרביץ תורה חלה פני ראובן לעשות כן ובפני כל אנשי המעמד ממוני' גזברי' וגזברי ההקדש ההוא ובכללם לוי הביאו הפנקס ונכתבו אלה הששה אלפים ות"ק לבנים על ראובן והמאתים לבנים אחרים נתנם החכם המרביץ תורה לפי שלא רצה ראובן לקבלם עליו בשום צד ונשבע שלא לקבלם והחכם המרביץ תורה כדי לתווך השלום נתנם אז מכיסו ואמרו אנשי המעמד לשמעון לחזור לו החנות ונתרצה שמעון וחזר לו החנות והיא ביד ראובן ועתה אחרי עבור כמו ג' חדשים חזר לוי לערער ואמר שהיה רוצה ליקח מראובן עד תשלו' הנז' אלפי' לבנים וגם שהיה רוצה ליקח החנות מיד ראובן בטענה שהחנות כבר היתה משמעון ושמעון חייב להקדשות העיר והסכמה בעיר שמעות ההקדש יש להם דין קדימה לכל חובות שבעולם הן בשטר הן בעל פה ואפי' לכתובת אשה וראובן טוען שמעיקרא החנות היתה שלו והוא מכרה לשמעון על תנאי שהק"ק יקבלו מעות החנות לחשבון ההקדש בשמעון ויפטרו לראובן מכל וכל מהחוב ואחרי שחזרו בהם הק"ק ולא העמידו קבלת המעות על שמעון לא נתקיים התנאי ולא יאמר שהיתה של שמעון מעולם וגם טוען שכשחילו כל אנשי המעמד פני החכם המרביץ תורה על הששה אלפים ות"ש לבנים אמרו בפירוש לעשות שיחזור ויקבל ראובן החנות בזה הסך הנז' ולקבל' עליו עשרה למאה ואמרו אנשי המעמד לשמעון לחזור לו החנות נמצא שהוא קנה החנות מהק"ק. ועוד טוען ראובן שאפילו כפי ההסכמה אין להם דין וזכות על החנות לפי שההסכמה היא שיש למעות ההקדש דין קדימה היכא דאין לבעל חוב נכסים ליפרע מהם כי אם אותו דבר לבד אף אם יש לבעל חוב נכסים אחרים כדי לפרוע לכלם לאלו ולאלו אין להם דין קדימה ליקח מיד המלוה מה שלקח בחובו אחרי שיש נכסים אחרים שיתפרעו גם הם ואפי' שמה שלקח המלוה הוא יותר טוב שהוא קרוב למעות יותר ממה שנשאר ביד הלוה עכ"ז אינם יכולים ליקח מה שכבר לקח המלוה בידו בחובו וזה נוסח ההסכמה אות באות ובהיות שמנהג הק"ק יע"א עד עתה לגבות חוב ההקדש קודם כל החובות אף שיהיו קודמים ב"ח לחובות ההקדש והיו מקצת אנשים מערערים בדבר לומר כיון שחוב שלהם קודמים להקדש שעליהם לגבות תחילה ולכן הסכמנו עתה בכלל כל חומר וחוזק ההסכמות של הק"ק יע"א שלעולם כשיפטר או אפי' כשימצא בחיי' ולא ימצא בידו לפרוע כל חובותיו שיקדימו לפרוע חובות ההקדש תחילה אפי' שיקדמו שארי ב"ח ובכל מקום יד ההקדש על העליונה ויהיה קודמת לכל אדם אפילו יהיו ב"ח יתומים ואלמנות וכל זה הסכימו במעמד כל הנבררים וכל אנשי המעמד והכל קיים הרי דקאמר ולא ימצא בידו לפרוע כל חובותיו שיקדמו לפרוע חובות ההקדש תחלה ובנדון זה שמעון תלי"ת יש לו חפצי ומטלטלי ביתו שלפחות שוים יותר מעשרים אלפים לבני' וחצר בתים מולקי ששוה כמו מ' אלף לבנים וכל מה שיהיה חייב להקדשות יהיה כמו כ' אלף לבנים. ועוד טוען ראובן כי ההסכמה היא ליקח מבני חרי אך מה שמכר הלוה מקוד' אין להם כח לטרוף מהלקוחו' שכך כתוב בהסכמה ולא ימצא בידו לפרוע כל חובותיו שיקדמו לפרוע חובות ההקדש תחלה אך לא לטרוף מהלקוחות ובנ"ד אפילו שירצה לומר לוי שעתה מחדש קונה משמעון אין להם כח לטרוף מהלקוחות ואף שמנהג העיר שמה שכתוב בפנקס ההקדשות קיים ונצחי והפנקס נאמן לכל דבר אפילו נגד כמה עדים היינו שלא יהיו נאמנים לומר מה שאמר בפנקס אינו כן ויפטר בשבועה כדין מלוה על פה אלא שהפנקס נאמן כדין מלוה על פה בנאמנות אבל לא לטרוף מן הלקוחות ועוד אומר ראובן שאם יאמר לוי שבנ"ד החנות הנז' היתה ממושכנת להקדש בעד הט' אלפים לבני' ורוצים לזכות בה מחמת המשכונה הרי כבר חזר וקבלה ראובן עליו מהק"ק כ"ו אלפי' ות"ש לבנים כנז' מחשבון הט' אלפים לבני' שהיתה ממושכנת עליהם שהם ביותר ממה ששוה החנות כנודע והעד שעתה כשחזרו אנשי המעמד לראובן החנות חזרו אותה לו בששה אלפים ושבע מאות לבנים ואם היתה שוה ביותר לא היו נותנים אותה לו בו' אלפים וז' מאות וגם שמעון לא היה מתרצה להחזירה לו בסך הנז'. ועוד הוכחה שראובן לא נתרצה לקחתה כי אם בו' אלפים וחמש מאות לבנים והוצרך החכם מרביץ תורה לתת אז מכיסו כדי לתווך השלום ר' לבני' וגם עתה שמכרה ראובן מכרה בפחות אלף לבני' עתה יורנו מורה צדק אחרי כל זה אם יש כח ביד לוי ליקח מראובן הב' אלפי' ושלשה מאות לבנים לתשלום הנז' אלפים לבני' הנז' או לאו גם אם יש כח ביד לוי להוציא החנות מיד ראובן בעד שאר חובות שחייב שמעון להקדשות או לאו ושכרו כפול ומכופל מן השמים.

תשובה כל ערעורי לוי על ראובן אין בהם ממש. מה שערער בתחילה לבטל מה שנכתב בפנקס הק"ק שנכתב החוב והחנות על שמעון לומר שזה לא נעשה במעמד ובידיעת טובי הקהל וראובן טוען שהכל נעשה במעמד טובי הקהל נראה שמה שנכתב החוב והחנות על שמעון קיים לפי מה שראיתי בסוף השאלה שהובא שם על ענין אחר שמנהג העיר שמה שכתוב בפנקס ההקדשו' קיים ונצחי והפנקס נאמן לכל דבר אפילו נגד כמה עדים אם מנהג זה ברור ופשוט דנין על פיו שכל מנהג פשוט כמאן דאתנו בפי' דמי כדאמרינן בפרק המקבל מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה לכפול גובה מחצה אף כאן עשו כתיבת הפנקס כאלו חתומים עליה טובי הקהל שאין מי שימלאנו לבו לכתוב בו שלא מדעת טובי הק"ק. וכ"כ הרשב"א ז"ל במקום שנהגו שתהא חתימת הסופר קיימת כב' עדים תקנתם קיימת בתשובת תשכ"ט כ"ש שנכתב בכל שנה מחדש כנהוג זה ודאי אינו נכתב אלא במעמד טובי הקהל והגזברים יחזרו ויחקרו על הדבר ואם לא היה אמת לא היו מחדשים אותו שנה אחר שנה. ועוד דכיון דעברו ג' שנים שהיה משתמש שמעון בחנות בשלו עלתה לו חזקה אע"ג דקי"לן אין מחזיקין בשל רבים במקום שיש גזברים מיוחדים על כל דברי ההקדש דמו לבעלים ומחזיקין בהם ויש בזה שקלא וטריא בדברי הראשונים ז"ל אין כאן מקום להאריך. ולגבי ראובן שהיה חייב ח' אלפים לבנים נראה שכתיבת הפנקס מילתא היא שהפנקס שחייבו הוא שפטרו שאפילו נדון כתיבת הפנקס כחיוב בשטר גמור הרי הפיטור ככתוב שובר בצדו דשובר שכתוב בשטר אומרים אין צריך קיום ולא עדים כדאמרינן בספ"ק דמציעא סמפון היוצא אחר חיתום שטרות כשר ומעשים בכל יום שכתוב הפרעון על גב השטר מכל כתיבה שתהיה בלא עדי' ונפג' השטר בכך וכן הביא הנ"י בשם הרשב"א בס"פ השואל אהא דאמרינן איבעי לך למכתב שטרא אגביה דאפילו בכתב ידי הלוה מהני כיון דכתוב בגופיה דשטרא והכא כתוב בתוך הפנקס עצמו פיטורו של ראובן ומי הביאו ליד ראובן שיכתו' עליו אם לא שהוא אמת ומדעת טובי הקהל נכתב.

ועל מה שחזר וערער לוי אחר שחזר ראובן ולקחה בהסכמ' טובי הקהל ואף לוי הסכי' עמהם כי אותה היה מבקש להחזירה לראובן אין אחר מעשה זה כלום. ומה שטוען לוי שרוצה להפרע מראובן הח' אלפים לבנים שנתחייב בראשונה וגם רוצה לגבות החנות ולטרפה מידו בעד החוב שחייב שמעון לקהל לפי הסכמ' הקהל שחוב ההקדש קודם לכל איני רואה מקום לערעורו של זה שהרי בא עליו ראובן מב' צדדים ממה נפש' אם לא נתרצו הקהל בסילוקיו של ראובן בתחלה א"כ הרי החנות ברשותו כבתחלה שלא נתנו לשמעון אלא ע"מ שיפטרוהו הקהל ואם נתרצו הקהל בסילוקו ופטרוהו הרי החנות בחזקת ראובן ואם עתה הקהל חוזרים בהם ממה שהעבירוהו משמעון ונתנוה לראובן הרי החנות לפניהם וראובן פטור שהוא לא נתחייב בששת אלפים באחרונה אלא ע"מ שיתנו לו את החנות ואין מקום לטענת לוי אלא אם יטעון שלא נכתב בפנקס שפטרוהו לראובן מחיוב הח' אלפים בפי' אלא שנכתב החנות על שמעון אז יהיה ללוי פתחון פה לומר שמעולם לא נפטר ראובן מחוב הח' אלפים ומה שנכתב בפנקס הח' אלפים על שמעון עדיין לא פטרו את ראובן מהחיובו אלא יד הקדש על העליונה רצו מראובן לוקחים רצו משמעון לוקחים ומה שטוען ראובן שהוא לא נסתלק מן החנות אלא ע"מ שיפטרוהו עליו להבי' ראיה שהיה ע"מ כן שהרי החנות בחזקת שמעון מכח הפנקס ומכח שני חזקה והבא לבטל חזקת שמעון עליו הראיה עכשיו יכולים הקהל לגבות חובו הח' אלפים מראובן שלא נפטר מחיובם בפירוש בפנקס וטורפים החנות שהיא בחזקת שמעון במה שחייב עוד להקדש. ואע"פ שחזרו הקהל מדעתם ונתנו החנות לשמעון בעד ששת אלפים לבנים עדיין יש לבעל דין לחלוק שחזרה בטעות היתה כסבורים שאין להם על ראובן כלום דקי"ל קנין בטעות חוזר כדאמרינן בספ"ק דגיטין גבי הנהו גינאי ומחילה בטעות לאו כלום היא כההיא עובדא דרב ענן דפרק חזקת דאהדר גודא דארעא דחבריה א"ל רב נחמן זיל אהדר א"ל והא אחזיקי לי א"ל מחילה בטעות הוא את גופה אי הות ידעת מי הות עבדת כי היכי דאת לא ידעת אינהו נמי לא ידעי וכן בנ"ד איהו נמי אי ידע שלא נפטר מהחוב במה שנכתב בפנקס על שמעון לא היה מתיר לעצמו שלא לתת להקדש כל הח' אלפי' לבנים וגם הם טעו בכך אף בזו אלו היה הדבר כן לא הורע כחו של ראובן דנהי דמחילה בטעות לא הויא מחילה כדמוכח בכמה דוכתי היינו היכא דלא ידע הממון שמחל ולא היה בדעתו לתתו כלל אבל היכא דידע הממון ומוחל אותם מדעת אלא שטועה בדין אין אומרים לא מחלו אלא מפני שלא ידע הדין אלא בכה"ג אמרינן דמחילה בטעות הויא מחילה כדאמרינן בפרק איזהו נשך גבי הא דאמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא הדרא ארעא והדרי פירי ופריך למימרא דסבר רב נחמן דמחילה בטעות לא הויא מחילה והא איתמר המוכר פירות דקל לחבירו דאמר רב נחמן אף משבאו לעולם יכול לחזור בו ואמר רב נחמן מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה ומשני התם זביני הכא הלואה. והרא"ש ז"ל בהלכותיו כ' וז"ל ותימה דהא רב נחמן גופיה אית ליה דמחילה בטעות לא הויא מחילה וכו' שאני כל הני דלא ידע דמחיל אבל בפירות דקל ידע ומחיל וכן מפליג בשמעתא גבי הונאה ואע"פ שר"ת ז"ל אמרה בלשון אחרת קרובים דברי הרא"ש להיות כדבריו כמו שכתבתי במקום אחר. והריב"ש ז"ל בסימן של"ה כשהביא דברי ר"ת כתב אבל במוכר פירות דקל שהוא יודע שמכר לו אותם הפירות ומוחל אותם מדעת אלא שטועה בדין שחושב שממכרו ממכר ואינו כן מחילה בטעות הויא מחילה והן הן דברי הרא"ש ז"ל אף כאן כבר ידעו מה שפטרו לראובן חיוב כל הח' אם היו גובין החנות בעד מה שחייב שמעון וגם חיוב הב' אלפים כל זה מחילי מדעתם ואין זו טענה לומר שטעו שלא היו יודעים אם זוכין בדין וכ"ת והיאך יכולים למחול נכסי ההקדש רשאים הם הגזברין בכך שאין זה הפסד גמור שאם לא יפרעו מראובן יכולים ליפרע משמעון ועוד כעין פשרה הוא זו דעביד איניש דזבין דיניה דמאן לימא ליה דמצלח בדינא לפי' נתרצו לתתה לראובן בששת אלפים ופשרתם קיימת.

ובר מן דין אין יכולים לטרוף החנות מיד ראובן בחובו של שמעון מכח הב' טענות האחרונות חדא שאין נפרעים מנכסים משועבדי' במקום שיש בני חורין אפילו הם זבורית כדתנן בהנזקין ועוד שלא נתנו להקדש כח יפה דקדימה אלא כנגד בעלי חובות אבל לא כנגד הלוקחים וכ"ת מ"ש לוקחים מבעלי חובות הא בבעלי חובות איכא למיחש שלא תנעול דלת בפני לווין ואעפ"כ לא חשו איכא למימר דבבעלי חובין כי היכי דחיישינן לנעילת דלת בב"ח מוקדם טפי איכא למיחש בב"ח מאוחר ומהך טעמא אע"ג דב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה ולכך העדיפו כח של הקדש מאוחר ועשאוהו כמי שקדם וגבה ושם בר"פ אף על פי ה"ק מה סברא היא זו שמה שגב' המאוח' גבה לא יהא ב"ח אלא לוקח דמלוקח גופיה קטריף ב"ח ראשון ותירץ רשב"ם דב"ח מאוחר עדיף מלוקח שלא תנעול דלת בפני לוין וכ"ת אי מה שגבה גבה איכ' נעיל' דלת מב"ח ראשון לא היא הואיל ויכול לקדום לא ימנע מלהלוות אבל אי מה שגב' לא גבה איכא נעילת דלת שיפסי' ב"ח מאוחר לגמרי ע"כ אלמא לענין ב"ח אין לחוש משום נעילת דלת דקמא כיון דאיכא נעילת דלת דבתרא לכך חשו טפי לנעילת דלת דהקדש מנעילת דלת דשאר בני אדם אבל בלוקח שכבר זכה בו לא הפקיעו כחו בזה שהרי אמרו בו שאין נפרעים מהם במקום שיש בני חורים ועוד דזיילי נכסי שלא יהיה רשאי שום אדם לקנו' שום קרקע משום אדם שמא אחר כך ילוה מן ההקדש ויטרוף ההקדש ממנו אבל בעלי חובות לא חיישי להני דמ"מ אמר כל אחד אני אקדום ואתפרע תחלה כדכתבו התוספו' כל שכן שלפי הנראה פיטורו של ראובן מפורש בפנקס נמצא כל ערעוריו של לוי מתחלה ועד סוף בנויות על תהו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף