שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/פח

שו"ת מהרי"ט ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בפנינו ב"ד חתומי מטה עמדו לדין שני האנשים אשר להם הריב הנעלה החכם כר' יאודה ן' שושאן והיקר כה"ר יעקב פיסו יצ"ו וקודם כל הטלנו חרם חמור על כל א' להגיד האמת ולא יטה ימין ושמאל ותבע הה"ר יאודה מאת הר' יעקב הנז' משכונות זהב ופידלה שמסר בידו על כ"ד אלף לבנים שלוה לצורך ישמעאל א' וכבר שלח לו המעות ע"י הר' אהרן בנו נר"ו קבלם הרב יעקב הנז' ולא רצה לתת המשכונות ולא נתנם עד היום השיב הרב יעקב הסבה שלא נתתי' לבנך יצ"ו לפי שאני יצאתי ערב בעדך אל העכו"ם בעד ל"ו אלף לבנים ורציתי לעכב החפצים הללו בידי עד שתפטרני מהערבות הנזכר אח"כ כשהביא לי בנך יצ"ו הכתב ונפטרתי מהערבו' ותבע ממני החפצים הלכתי לגאלטה ולקחתים עמי להביא' לו לקוסטאנטינה ובים יצאו עלי חמשה אשפהיש אותי דמו להרוג ואת החפצים שבו וילכו טען הה"ר יאודה הנה פשעת באשר לא נתת את המשכונות לבני אחר שקבלת המעו' לא נתת ואם בשביל הערבות האח' עדיין לא הגיע זמנו והשיב הר' יעקב מתחיל' כשנתערבתי בעדך אל העכו"ם הייתי סומך קצת על אלה החפצים שבידי במה שהיו שוים יתר וגם כי כשתפדם אעכבם בידי ועוד שאמרת להביא לי אישפאדה גוהיר"י שהיה שוה מאה אלף לבנים על דבר אחר שאבקש לך ואמרת לי שאהי' בטוח בה ואח"כ התלת בי ולא הבאת כלום לכך עכבתי אלו החפצים עוד טען הה"ר יאודה כשהביא לך בני באחרונה כתב הפרעון ויצאת מחיוב הערבות למה לא נתתם לו מיד אלא אמרת לא אוכל להביאם היום עד למחר והנך אומר כי בו ביום הלכת וקדמת בערב יום להביא' ונטרפו לפי דבריך ואתה אמרת שלמחר היית מביא' השיב הר' יעקב כי היה לי אז מלאכת פועלים בבית והמפתחות היו באישטיפו ולא היה לי פנאי להביא המפתחות ולהוציא החפצים ואולי אחר כך לא הייתי מוצא את בנך לתת לו אמרתי לבנך אנא אמצא אותך כשאבי' החפצים והוליכני לחנות אלמנת ן' שושאן ואמר לי בפני' תנם לה שהיא מוכנת בכל עת ובכל זמן שתביא' כשראיתי שהמקום מוכן לתתם מיד הלכתי והבאתי המפתחות ולקחתי החפצים עמי ואירע בהם מה שאירע טען עוד כהר' יאודה נגד הר' יעקב איך שתקת בהפסד גדול כזה ואחר צאתך מהפירמ' מדוע לא צווחת ואספת עליהם אסיפת רגלים לרדוף אחריהם להציל או להכיר את האנשים ההמה השיב הר' יעקב בתחילה כשבאו עלי חשבתי לרצותם ברצי כסף בתחילה באוצמאניש ואח"כ בגרושות ולא שוה לי כי משמשו את כל כלי ופגעו בצרור החפצים ולקחום והסנגאר שעלי ומצאתי ליימיש אישקילישי בחשבי אמצע שם הגירבא"ג והשפאיש ששאלו אותי היו בדורטייוריק נגד פניהם ואנשים מבני ישראל ראו בצערי בחמלתם עלי הלכו עמי לבקש רגלים ונדרנו להם עד י' וט"ו גרו"שש לרדוף אחריהם כי ישיגום ולא אבו ללכת מיראת' מהאישפאיש כי איך יתגרו ב' רגלים את החמשה והיו נותנים אמתלאה הנה היום פנה לערוב ודורטי קייוריק לא ימצא בין כה וכה האישפאהיש הרחיקו ללכת והרגלים לא אבו שמוע כי ראו כי חזקים המה מהם והיהודים אומרים לי אם תלך אחריהם יהרגו אותך וגם את הרגלים ההולכים עמך וכי ראו היהודים שאין עוד תקוה הוליכוני לבאלאט מר בחמת רוחי ושוב אח"כ יגעתי באנחתי ג' ימים לחקור אם ימצא מכיר' או יודעם ולא עלה בידי כלום. עוד טען הה"ר יאודה מאת הר' יעקב למה לקחת מאת בני אלף ומאה לבנים רבית. ועוד לקחת תוש"ן לבנים מהפרש הפרחים וכל זה רבית בידך. השיב הר' יעקב ע"ד הפרש הפרחים אני לא לקחתי כי הם קן פרחים זהב שכן נתתי לך גרושו' ובאבקא' ולבני' שאמרתי לך שהיו בידי ליקח פרחי זהב לכן התניתי עמך שתפרעני פרחי זהב ועל דבר האלף ומאה לבני' שאתה אומר שלקחתי יותר אח"כ נעמו' בדין עליה' כי יש לי טענה עליהם ואם מן הדין אתחייב אשיבם לך אלה הם הטענות שטענו לפנינו ב' האנשים הנז' ועמדנו ביום ההוא כדי לפסוק למחרת עפ"י הדברים ההמה רק כי בקש הה"ר יאודה מאתנו שתבא אשתו וחמותו ונטיל חומרא עליהם אם יודעים מהחפצים ההמה וה"ר יאודה אח"כ היה מגזים שהתוגר בעל החפצים יבא ויתבע ממנו אמרנו לו שלא היה מן הדין רשאי למסרו ביד התוגר כי הוא בעצמו טען בפנינו שנתן לו החפצים מיד ליד ולא היה שם שום תוגר ולפי שהגזים הה"ר יהודה את ה"ר יעקב נחבא אל הכלים מיראתו אותו והארכנו כמה ימים בחקירות ובדיקות ובאו לפנינו האנשים אשר נמצאו בעת יציאתו מהעירמה והראה להם באצבע את האישפהי' וחזרו אחר הרגלים לרדוף אחריהם כאשר כתוב עדותם בהרחבה.

תשובה הטענה הא' שטוען ה"ר יהודה שר' יעקב פשע במה שעכב המשכונו' אחר שקבל המעות שהרי עדיין זמן הערבות האחר לא הגיע. ורוצה בזה לעשותו כשואל שיתחייב באונסין הא ליתא דמפני שעכבם לתועלתו בההיא הנאה ש"ש מיקרי אבל שואל מי עשאו והרא"ש ז"ל השיב בתשובה על ראובן ששכר בית משמעון ונתן לו משכון עליה וכו' א"ל תן לי משכונו א"ל איני פנוי וכו' משמ' דלא נעש' עליה שואל ע"כ וכן בדין דלא מיקרי שואל כל דמעיקרא לאו בתורת שאלה את' לידיה אלא אח"כ נדמ' עכבתו ליאנס והא דאמרינן בפרק הספינ' גבי השולח את בנו אצל חנוני וצלוחית בידו וכו' דצלוחית אבדה מדעת היא אלא שנטלו חנוני למדוד בה שמן לאחרים ושואל שלא מדעת גזלן הוי התם כשנשתמ' בה מההיא שעתא קמא ליה ברשותיה אבל במחשב' לבד לא קמה ברשותי' דבר ועוד אפי' שואל לאחר ששלמו ימי שאלתו נעשה כש"ש וזה לאחר שהביא לו הפוליסה שבעבורה היה מעכבה שלמו ימי חיובו. ואם יטעון דמאחר שעדיין לא הגיע זמן הפוליסה ליגבות ועכבן שלא כדין נעש' גזלן עליהם להתחייב באונסין עד שיחזירם בידו. הא ליתא דהא לא מקרי גזלן אלא מכי שלח בו יד וקנאו וזה במקום שהיה עומד בתחיל' הוא עכשיו אלא שלא נתנו שהיה מן הדין ליתנו דהא לא מקרי גזלן ואפי' בכוונ' לגזול ועשה מעשה כל שלא עשה בה מעשה גזלה בהקנאת קנין לאו כלום הוא כדתנן במרובה היה משכו ויוצא ומת ברשות הבעלי' פטור הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים חייב מסרו לבכורות בנו ובעל חובו והיה מושכו ויוצא פטור אלמא אפילו מתעסק לגנבו כל שלא עשה מעשה פטור ותנן נמי בסוף פ' המפקיד החושב לשלוח יד בפקדון כיצד הטה את החבית ונטל הימנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל הימנה רביעית ונשברה משלם דמי כלה דלא מחייב במחשבה אלא במעשה הגבהה ובר מן דין הוא לא עכב המשכונות אלא המעות שכשלקח ה"ר יעק' מעות שלו היה ע"מ לעכבם בשביל הערבות שהיה חייב לעכו"ם אעפ"י שה"ר אהרן בנו נתנם בתורת פרעון חוב זה הוא לא לקחם אלא בעד הערבו' שכבר א"ל שאביו שלח לו המעות דיכול לומר סיטראי נינהו ועדיין המשכונו' משועבדי' כמות שהיו בתחילה שנעשה ש"ש עליהם ופטור מאונסין שלא עכב בעד הערבות המשכונות אלא המעות שעומדים לפרעון דאילו המשכונות לא היה יכול לעשות פרעון לעכו"ם מהם כדי שיצא מדי ערבותו הילכ' החפצי' כדקיימי קיימי וכל זה אף לפי דברי ה"ר יהודה ששלח כדין עכב וכ"ש לדברי ה"ר יעקב שהבטיחו לתת לו חרב גוהיר"י שוה מאה אלף לבנים להיות בטוח על הערבות והתל בו לכך עכב נכסים אלו אם כן בדין עכבם.

הטענה הב' שטען הר' יהודה מאחר שאמר ה"ר יעקב שלא יכול להביאו באותו היום שלא היו המפתחות בידו אלא באישטיפו מי א"ל שיביאם בו ביום ופשע בזה שלא המתין עד יום מחרתו כאשר אמר להביאו ליום מחר אין ממש בטענה זו שהרי בנו שליח ה"ר יהודה היה תובעם שיביאם בו ביום ולפי שלא היו המפתחות מזומנים א"ל למחר אבל לא לעכוב' שלא יביאם בו ביום ואע"ג דאמרי' בפרק כל הגט גבי ההוא דשדר גיטא לדביתהו א"ל שליח לא ידענא לה א"ל זיל הביא ניהליה לאבא בר מניומי דהוה ידע לה ללישנא קמא הוה ס"ד למימר מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את משום דלא ידע לה שליח הוא דקאמר ולבסו' אסיקנ' דהכי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את וחשיב שליח שלא ניתן לגירושין התם גבי גירושי' בקפיד' דבעל תליא מילתא כמו אל תגרשנה אלא בימין אל תגרשנה אלא בבית אבל הכא שינוי שאינו מעלה ולא מוריד מאי איכפת לן. ועוד שאין אלו דברים דברי בעל המעות שא"ל תביאם למחר אדרבא הביאם היום א"ל ונפקד הוא דא"ל לא אוכל להביאם היום ואביאם למחר ולא שייך קפידא בזה כדאמרינן באיזהו נשך כי א"ל לוקח מדעתו כשיהיו לך מעות אחזירם לך כיון דלא התנה המוכר לאו כלום הוא וכההוא עובדא דמייתי בההוא דזבין בלא אחריות חזייה דקעציב אמר ליה אמאי עציבת אי טרפ' לה מינך מגבינא לך שופרא ושבחא ואף לענין גיטין דאיכא קפידא טובא אמרינן דההוא ש"מ דיהיב גיטא לדביתהו חזייה דקעציב אמרה אמאי עציבת אי קימת דידך אנא ואמרי' איהו הוה ליה לאתנויי והא דקאמרה איהי פטומי מילי בעלמא הוא.

ומה שטוען עוד הר' יהודה שהוא נתן לו החפצים למשכנם ביד עכו"ם א' בעשרה למאה ויש לו עדים שה"ר יעקב אמר שלקחם מעכו"ם ועל זה השיב ה"ר יעקב שמה שאמר שלקחם מעכו"ם היתה המצאה כדי שימסור לו המעות כדי לעכב' בעד הערבות. מה טיבה של טענה זו אם לומר שלא האמינו למשכנם תחת ידו הרי האמינו בשליחות ובציווי בנו שהוא שלוחו הביאם ואם לומר שיראה לו את העכו"ם לגלויי מילתא הנה יפה השיב לו שלא אמר כן אלא להטעותו.

ומה שטוען ה"ר יהודה שלקח מיד בנו אלף ומאה לבנים רבית וה"ר יעקב אומר שלא לקחם בתורת רבית אלא בטענה שיש לו עליו. ואמר ה"ר יהודה שיש לי עדים שלא לקח מיד בני אלא לשם רבית. הן לו יהי כדבריו מה בכך אם לקח' בתורת רבית. הרי עכשיו או' שיעמדו לדין ואם דעתו לפוסלו לשבועה אפילו היה מודה לו אין אדם נעשה חשוד על פי עצמו כמ"ש הרמב"ם פ"ב מה' טוען והטור סי' צ"ב. ומ"ש שיש לו עדי' שלא לקחם אלא בתורת רבי' א"א להעיד בהך הואיל ובנו לא היה החייב אע"פ שאמר לו בנו שנתנם לו בתורת רבית ואם הוא הודה בכך יכול לומר משטה הייתי בו שיתנם לי לקחתים בעד מה שחייב לי ממקום אחר ועוד אפילו היו עדים שלקח מן החייב עצמו רבית והוא חשוד לא הפסיד בכך שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות טוען ששומר שהוא חשוד אין שכנגדו יכול לישבע שהרי אינו טוענו ודאי ואע"פ שהטור סימן צ"ב כתב משם ר"י והרמ"ה דהוה ליה מחוייב ואין יכול לישבע הרי הרב המ"מ הכריע כדברי הרמב"ם וכן פסק מהר"י קארו ז"ל. ועוד מאחר שאמר לו כהר"ר יהודה בתחלה שהמשכונות של עכו"ם ולצורך העכו"ם הלוה רשאי היה לקחת רבית ששלח העכו"ם אע"פ שלקחו מיד ישראל.

ומה שטוען מי אמר ליה לר' יעקב שיתן המשכונות ביד בנו והשיב ר' יעקב שה"ר יהודה אמר ליה שיתנם לו הרי תשובתו בצדו. ועוד שהוא מוכחש מדבריו שבתחילה טען בפנינו בהפך כי למה לא מסר המשכונות לבנו כאשר נתן לו המעות ופשע בזה הרי הודה שעשאו שליח ועוד הן לו יהי כדבריו לא אירע האונס מצד שנתנו לבנו אבל עכ"פ הי"ל להביא' משם לתתם לשלוחו או למי שיראה לו כתבו ולא היה נותנם לבנו עד שיר' לו הכתב וכבר הוציא כתב מה"ר יאודה שהיה כותב לר' יעקב תרעומת על מה שלא נתנם לו ושעל כל פנים יתנם ואח"כ נתנם.

ומה שטוען ה"ר יהודה עוד שהואיל ובין גאלאטה לקוסטאנטינה שכיחי עוברים ושבים טובא חייב ר' יעקב להביא לו עדים וראיה שבועת ה' אין רואה הא יש רואה יביא ראיה. הא ליתא דדרך ים אע"ג דשכיחי ספינתא לא דמי לריסתק' דמחוזא דשכיחי רבים וכשיש שום אונס והיה כל הבא ועמד לראו' אבל בני אדם העוברים בציות הואיל והמקום גדול ורחב ידים אין פוגעין זה בזה אלא כל אחד מפליג לדרכו אלו הולכי' למזרחה של עיר ואלו למערבה. תדע דלא חשיב ר"ה לא לענין שבת ולא לענין טומאה אעפ"י שהוא מקום מעבר הספינות ורבים בוקעים בו כדתנן בהזורק רקק מים ורשות הרבים מהלכות בו הזורק לתוכו ארבע אמות חייב ותנן וכמה רקק מים פחות מי' טפחים הא גבוה עשרה אעפ"י שרבי' בוקעים בו ועוברי' בציות נהר דין כרמלית יש בו ולא דין ר"ה ועוד דריסתקא דמחוזא שכיחי רבים בישראל קאמר וכאן אי עכו"ם שכיחי ישראל לא שכיחי אלא מיעוטא דמיעוטא ועכו"ם אינו מכיר בהם שיביאם וגם לאו בני עדות נינהו כ"ש שבאים להכחיש את המוכחש דכמה פעמים באים ואינם פוגעים בני אדם ואם יהיו בני אדם בספינה מרחוק אינ' מסתכלין במה שנעשה כאן וכשרואין מרחוק אנשים הללו שאימתן מוטלת על הבריות מפליגין והולכין. ועוד הא כתב הרמ"ה במ"ש בטור סי' צ"ב דוקא אמרו לענין חביתא דאיתבר דשלטה ביה עינא אבל מאן דנקיט חפצא בידיה ואפשר דאיתרע ביה אונסא ולא ידעי אינשי אף על פי שרבי' מצויים שם משתבע ואיפטר הכא נמי האונס בשעה קלה היה כשטרפוה ממנו ואפשר דלא הכיר בה אדם ואפי' ראהו אדם מרחו' הוא היה טרוד בצערו ולא ראה אדם שיביאנו לב"ד ותכף יצא וצווח וידיו על ראשו והאנשים היו עדיין נגד פניהם והיה מתמרר ומראה להם באצבע וטרח גם הוא גם בני אדם גם בני איש להביא רגלי' לרדוף אחריהם ולא הועילו כי חזקים המה מהם ומאי דהו"ל למעבד עבד. ועוד י"ל דאפי' חשבת ליה מקום האונס יש רואה ואומר איני יודעם ואיני יכול לחזר אחריהם אבל באמת באונס נלקחו ממנו נאמן במגו דאי בעי הוה טעין בתוך מבואות העיר נאנסתי דלא שכיחי רבים התם דלא חשיב הכא מגו במקום עדים כההיא דפ' המפקיד דאנן סהדי דבאורחא דנהר פקוד שכיחי מיא דהכא נהי דשכיחי רבים מ"מ אפשר שלא השגיחו ואפשר שאינו נמצאי' וקרינן ביה יש רואה דמ"מ כעדי' דמי. ויש להביא ראיה מדאמרי' בפרק השואל גבי ההוא דשאיל נרגא מחבריה ואתבר אתא לקמי' דרבא א"ל אייתי ראיה וכו' פי' הרי"ף והרא"ש ובמקום שמצוים שם אדם היה. והרמב"ם בפ"א מה' שאלה כתב השאיל בהמה ומתה אם היה במקום שאלה מקום שבני אדם מצויין שם וכו' ולמה לא כתב אם במקום שמתה מקום שמצויין שם אדם אלא שאם היתה השאלה אף במקום שאין בני אדם מצויין אעפ"י שהאונס היה במקום שמצויין נאמן במגו.

וקרוב הדבר לומר שאפי' שבועה לא יתחייב כל שראו עדים האונס אעפ"י שלא ידעו בדבר שאנסו אותו מהא שהביא הטור משם הרמ"ה מי שטוען טענת אונס בפקדון ומביא עדי' שנאנס החפץ פירו' החפץ ששאל המפקיד כגון ששואל גלימא וטוען שנאנס ומביא עדים שנאנס לו גלימא אע"ג דלא ידעי אי גלימ' דמפקיד הוא פטור כיון שאלו היתה גלימא בידו ואמר לא זו היא ונפקד אומר זו היא נאמן בשבוע' היסת ואם המפקיד אומר שמא אפילו היסת ליכא והכא כיון דמפקיד לא ידע האי גלימא דאיתניס אי דידיה היא או לא שומר מהימן עד כאן וכתב עליו בב"י ודברים נכונים הם אבל קשה דמייתי מאלו היתה גלימא בידו ומפקיד אומר לא זו היא דפטור משבועה התם לאו בשבועת השומרים דחיי' רחמנא אלא בתובעו מנה והלה אומר להד"ם דפטור אבל הכא דאומר נאנס' גלימא שלך מחייב ליה שבועה דאורייתא אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ונראה דטעמו ז"ל דס"ל שלא חייבה תורה שבועה לכופר בפקדון או בתשומת יד אעפ"י שטוענו ברי לא חייבה אלא לטוען דבר אונס חדש דמי מפיס שהיתה אונס כל עיקר אבל היכא שהאונס ידוע שראו עדים שאנסוהו גלימא אין זו טענ' עצמו אלא העדים מעידי' עליו שהיה אונס כאן והגע עצמך שהי"ל שם ב' גלימות אחת לו ואחת לנפקד ונאנסה א' מהם גלימא אחרת מצויה עכשיו נפקד אומר הנה הגלימא שלי ומפקיד אומר לא כי אלא הגלימא שלי ושלך נאנסה פטור משבועה מאחר שטענתם הוא בחפץ וזה יודע שהמפקיד משקר הוא ה"ז טענת ממון בעלמא ואי בטענת ברי דנפקד פטור עכשיו שטוען שמא לכ"ש והרי בנדון זה יש עדים שראו שאנסוהו בזרוע רמה והלה צועק ומצעק אלא שלא ידעו מה חפץ אנסו ממנו. הנלע"ד יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף