שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/עה

שו"ת מהרי"ט ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

באתי לכתוב דברי' אחרי' במה שנחלקו הפוסקי' ז"ל בדברי' אם עלתה להם חזקה או לא עלתה כגון בהזק ראייה וקוטר' וב"ה וכיוצא בשאר מחלוקות כמו בפותח על חורב' או' גג רעפי' מי יקרא מוחזק ומי מוצי' מיד מי ראיתי שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בח"א סי' פ"ג שאם רוצה בעל החצר לבנות ולהאפיל הרשות בידו דיוכל לומר קים ליה כהני רבוותא דסברי דאין לו חזקה והביא תשו' הרשב"א הובא' בב"י סוף סי' קנ"א דעתי נוטה כדעת ר"ת שאפי' שטר אינו מועיל להיזק ראיה וקוטר' וב"ה וכן נראה עיקר אבל הרבה מחכמי ישרא' חולקים עליו ולפיכך אני אומר למעשה אם כבר פתח חלונות אין מחייבין אותו לסלק ולא לסתום ואם בא לפתוח אין מניחין אותו לפתוח דומיא דמ"ש ארעא היכא דקיימא תיקום זוזי היכא דקיימי לוקמו ע"כ וכתב שמתוך דבריו משמע דיכול לבנות ולהאפיל והיינו מדנקט אין מחייבין אותו לסלק ולא לסתום ולא כתב אבל אם רצה לבנות כנגדו וסותם בונה ואין זה דקדוק דהא דלא נקט הכי משום קוטרא וב"ה דלא מצי נזוק לסלק הנזק ומאחר דדינא הוא דעל המזיק לסלק נזקו משום דגירי דידיה הוא ואמרינן הכא דאינו מחויב לסלק ממילא ידעינן דזכה בפתיחת חלונותיו ואין לסתום אורו בפניו. תדע מדמייתי הרשב"א ז"ל ראיה מהא דאמרינן ארעא היכא דקיימא תיקום אע"ג דלא הי"ל שני חזקה הואיל ועד עתה החזיק בטענה שהו' שלו לא מפקינן ליה מספק וה"ה שלא יכנס זה לדור בתוכה דלא עבדינן בה דינא דכל דאלים גבר אלא זכה זה בחזקתו לגמרי ה"נ מהני ליה לבעל החלון חזקתו שהבא להוצי' ממנו בספק אין שומעים לו לפיכך אינו רשאי זה לבנות ולהאפיל דאפוקי מחזקתו הוא. ואם איתא שהיה הרשב"א אומר דאחר שטרח והחזיק יכול לבנות כנגדו ולסתום אורו לשמועינן הא ולא היה צריך לאשמועינן שאין מניחו לכתחילה שאם הוחזקה כבר יוצאה שאינה מוחזקת אינו בדין שלא תתחזק ויעכבנו מלסתום. ואני תמה לדעתו ז"ל דמודה דאינו רשאי לפתוח כנגד שלא יגרום לו לסתום חלונותיו מההיא דמייתי מהרמב"ן בחלון הצורי שאם אתה מתיר לו היזק ראיה אתה מצריכו לסתום א"כ כל שכן שלא יסתום בידים שאם גרמת נזיקין נאסרה עליו היזק בידים לא כ"ש והיאך נאמר דהרשב"א לא אמר אלא שאין מחייבי' אותו לסתום אבל אם רצה בונה וסותם. ומיהו לא היה צריך להודות בזה מכח ההיא דחלון הצורי דקאמר הרמב"ן דשאני התם דזכה בה לאורה ואינו יכול לגרום שיסתום כל זמן שאינו בונה שהוא אינו מזיקו בראיה לפיכך אם בא לבנות בונה דע"ד כן פתח שלא יהיה לו חזקה כשיכנס ואינו יכול לגרום לו שיסתום וכ"ש שאינו יכול לסותמה במחיצה שיעמיד לפניו כל זמן שאינו צריך לבנות דלהכי ודאי החזיק. ובחצר שיש בה היזק ראיה שעלתה לו חזקה לגמרי מספק אינו יכול להזיקו בבנין שיסתום אורו בפניו וגם אינו רשאי לפתוח לו חלון כנגדו לא בלבד מפני שהוא גורם לסתום אלא דהזק ראיה אסור ואם הוא מזיקו בהזק ראיה ברשות קא עבידי אבל התם גבי חלון הצורי אם לא מפני הגרמא אפשר דשרי דלא זכו בחלון זה אלא מפני שאינו מזיקו כלל ועכשיו מעכב עליו שלא יפתח חלונות ברצונו לחצרו אלא שהוא גורם לסתום וכבר זכה בעצמו של חלון וכאן מאחר שכ' הרש"בא דמשהחזיק מוקמין ארעא בחזקת המחזיק כהא דאמרינן ארעא היכא דקיימא תיקום אינו יכול להזיקו.

והוסיף הרב ז"ל בתשו' פ"ד לומר גדול מזו בראובן שהיה מקבל מי גגו של שמעון בחצרו ובא שמעון להגביה גגו יותר ממה שהיה שנמצא מזיקו יותר דאיכא מרבוותא דאמרי כל שהוא מוסיף בנזק אין שומעין לו. והשיב ז"ל שיכול להגביה ולומר קים לי כהני רבוותא דאמרי שאני רשאי. ודבר תימה הוא וכי רשאי אדם להזיק את חברו לכתחלה מספק והלא אפי' גרמ' דנזקין אסור כדאמרי' פרק לא יחפור מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות שלא תקפוץ הנמיה ופרכינן והא גרמא היא זאת אומרת גרמא בנזיקין אסור אע"ג דלא ברי היזקא וכן אמרו כמה הרחקות משום שמא יזיק וכן הא דאמרי' בפ' המניח המצניע את הקוץ ואת הזכוכית בר"ה או בכותל רעוע חייב דהו"ל לאסוקי אדעתיה שמא יחפרו הקרקע ושמא תפול הכותל ובפ' אלו מציאות ס' הינוח אסור ובספ"ק דכתובות גבי תינוק שנמצא שמחזירי' אבדתו אע"ג דספק עכו"ם הוא משום דס' גזל הוא. ובפ' המפקיד אמר לשנים גזלתי את א' מכם נותן לזה מנה ולזה מנה ואמרי' דלא מבעיא אם שניהם תובעים אותו דחייב מן הדין ליתן לכל אחד כדר' עקיבא דפ' האשה שלום גזל א' מחמשה וכו' נותן גזלה לכל א' וא' אלא אפי' שאין א' מהם תובעו חייב בבא לצאת ידי שמים משום נהי דהתם משום דבגזל בא לידו דאלו בפקדון היה פטור לצאת ידי שמים משום דבהיתר אתא לידיה מ"מ הכא שרוצה להחזיק מספק איסור' קרינא ליה. וגם יש סברא גדולה דהא כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא בענין דררא דממונא אמרינן היכא דקיימי זוזי לוקמו ונמצא שזה המוחזק הוא גוזל ממון חבירו ואומר קים לי כר"י הכא נמי שזה מזיק לחבירו לדעת הפוסקים החולקים יוכל לומר קים לי ואמר וזו תשובה נצחת. ותמה אני על דבריו ז"ל חדא דמשוי תפיסת קרקע לתפיסת ממון דקרקע לעולם בחזקת בעליה קיימא והיאך יכול הלה להוציא זכות חזקתו ממנו בטענת ס' ולא עוד אלא אפי' כשזה תפוס בממון הואיל מחמת ספק קרקע הוא מפקינן מיניה כדאמרינן בסוף פרק השואל דאפילו בא בסוף החדש כלו למשכיר דקיימא לן כרב נחמן דלא מהניא לשוכר תפיסת המעות משו' דארעא בחזק' בעליה קיימא. וכתב הרי"ף ז"ל שם דאף על גב דבמטלטלין אי תפיס לא מפקינן מיניה במקרקעי קיימא לן כרב נחמן דאמר בחזקת בעליה קיימא אף כאן הבית התחתון בחזקת בעלייהו ולמאי דלא אחזיק לא אחזיק ותו כיון שעכשיו הוא רוצה לתקוף ולהחזיק בעל כרחו של בעל החצר לא מהני ליה תפיסתו ואפילו במטלטלין בעומד וצווח מוציאין מידו כדאמרינן בריש מציעא תקפה אחד בפנינו והלה עומד וצווח מפקי' מידו וכתב הבית יוסף מהא שמעינן דכל ספקא דממונא דקיימא לן קולא לנתבע אם תקפו תובע בפנינו או בפני עדים מפקינן מיניה וכן נראה דברי הרי"ף ז"ל בההיא בעיא דסוף פרק השוכר את הפועלים וכו' עכ"ל הילכך לא אמרינן זוזי היכא דקיימי לוקמו אלא היכא דבהיתרא אתו לידיה אבל להזיק במזיד מספק זו אינה תורה. ומה שהביא ממ"ש הטור סימן קנ"ז אי לא ידע דיינא לשעורי אין לחיי' הנוטע להרחיק התם בשכבר הרחיק חלקו וחלק חבירו דהיינו שמונה אמות אלא שאם יאמרו שעדיין צריך להרחיק ירחיק אבל מה שלא ידעו וכי יפסיד שדהו דסתם שדה עשוייה ליטע היא. עוד כתב ואין להקשות מתשובת הרשב"א שכתב שאם בא לפתוח אין מניחין אותו לפתוח דמשמע דבעל החצר הוא המוחזק ולא היא דשאני התם שהנזק מבורר והאדם הוא מוזהר שלא להזיק את חבירו. וקשה היאך הנזק מבורר והוא מחל ועשה לו שטר מזה אלא שיש ספק אם תועיל המחילה ואף כאן הנזק מבורר שאם היה בא בתחילה להטיל מימיו לחצר לא היה רשאי דנזק גמור היא עתה הספק הוא אם מחל גם על זה או לאו.

וגם יש להקשות עליו מאותה תשובה שהביא הב"י בסי' קנ"ד להרשב"א ז"ל והיא מהמיוחסות להרמב"ן ז"ל שאפילו לדברי האומר אין חזקה בהיזק ראיה כל שאין אנו יודעים מי קדם או חלונו לחצרו או חצרו לחלונו ואינו יכול לבנות ולהאפיל. והביא ראיה מההיא דלקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה דטענינן ללוקח דזיזין קדמו. הרי כיון דספק' הוא ואינו יכול לבנות בתוך שלו ולהאפיל. וכי תימא התם בעל החלון בא מחמת טענה דהוא קדם ולא החזיק אצלו מעולם אדרבה טענה זו תוסיף תת כחה לבעל החצר ישיבנה ויאמר ברי לי שחצר קדמה ובשלי אני בונה ואסתום אורך שאין לך חזקה בודאי עלי כלל. ואם מפני שחלונך פתוח לחצר אין זו חזקה כלל דאין חזקה להזק ראיה ואתה צריך לסתום ולאו כל כמינך שתאמר חלוני קדמה. וראיתי מי שכתב לחלק בזה דהכא בנדון של מהר"י ן' לב ז"ל מצי למימר בשלי אני בונה ואם אומר בעל החלון שזכה והחזיק עליו הראיה. אבל בדהרשב"א דאין ידוע מי קדם האיך מצי למימר בעל החצר בשלי אני בונה שזהו הספק עצמו דדילמא בעל החלון קדם ולא היה אותו אויר מבעל החצר כלל. ואיברא דלמאן דאמר דהיזק ראיה אין לו חזקה כלל דאליבא דידיה קאי הרשב"א ז"ל שפיר מצי בעל החצר למימר בשלי אני בונה שהכל יודעים שזה חצר ואותו האויר בחזקתו הוא עומד שלא עלתה לך בו חזקה מעולם. ואי משום דתימא דחלונך קדמה אייתי ראיה אלא דסבר הרשב"א ז"ל שכל שאינו יכול לומר שיסלק נזקו מספק גם אינו יכול להזיקו מספק. והביא ראיה מההיא דלקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה אעפ"י שאין חזקה זו מועלת להוכיח שקנה מבני ר"ה משום דלא שייך מחאה גבי רבי' מ"מ מאח' שהוציא בחזקתו קאי ולא מבטלינן זכותיה מספק דומיא דההיא דאייתי באידך תשובה היכא דקיימ' ארע' תיקום. גם היכ' דאיכא ספק' דדינא אם עלת' לו חזק' היכ' דקיימ' חזקה תיקום ולא יהא רשאי לבנות ולהפקיע חזקתו ועוד זאת יתירה על הראשונה מ"ש בשנייה שיהא רשאי בעל הגג להגביה ולגרום לו נזק חדש מה שלא החזיק בו עדין אם בעל החצר שהחצר והאויר שלו אינו יכול לעכב ולא לגרום נזק לבעל החלון זה בעל הגג יכול לגרום נזק לבעל החצר הא יציבא בארעא הוא והיאך תאמר בשלי אני בונה מאחר שאתה מזיקני בתוך חצרי המדליק בתוך שלו אפשר לו לומר בתוך שלי אני מבעיר והרי הוא אומר שלם ישלם המבעיר לומר לך אשו משום חציו וכן אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גנו ונופלים ברוח מצויה אפשר לך לומר בתוך שלי נתתים אלא חייב אדם לסלק נזקיו שלא יהיה חבירו נזוק בהם.

ולענין חלונו' פתוחו' על החורבן או גג של רעפים שנחלק בו הרא"ש על רבינו יונה ז"ל ואמר כל שאינו מזיקו עכשיו א"י למחו' שלא יפת' וכיון שא"י למחו' אין לו חזקה והרבה מן הראשונים ז"ל כגון הרי"ף והראב"ד ורש"י ז"ל ס"ל דיש לו חזקה כדברי רבינו יונה וכמ"ש הנ"י וגם הרשב"א ורבים מן האחרונים כן הסכימו כמ"ש הריב"ש בתשו' סי' תע"א וגם הוא חלק על דברי הרא"ש וכתב הרב בב"י ז"ל וכיון שהראשונים והאחרונים ז"ל חולקים על הרא"ש כותייהו נקיטינן. ואני מצאתי שאין הרא"ש ז"ל יחיד בסברא זו אלא סיעת מן הראשונים והאחרונים מצאתי כדעתו ורבו מהר"ם מרוטנבורק כך כתבה בהדיא בתשובה ובס' ראב"ן מייתי כמה גדולים העמיקו הרחיבו לבאר שכל שאינו ניזוק עכשיו אינו יכול למחות וכן תמצא במרדכי בסוף פרק חזקת כמה רבוותא וכן אמרו שהריטב"א בשם הרא"ה כתב כן אההיא דפפי וראה עני ועשיר הוא מכל מקום כמדומה שכל האחרונים תפסו כדברי רבינו יונה וסייעתו וסוגיא דעלמא כותייהו.

ואיכא למידק על סברת הרא"ש ז"ל דאמר דמצי לפתוח על חורבא וגם דלאו בני תשמיש נינהו דמאי איכפ' לי' לכשירצ' לבנות יבנ' כי לא הפסי' חזקתו ולימא ליה איני רוצ' שתפתח שמא היו' או למחר תאמר שחלונך קדם ואני לא אמצא עדים שעל החורב' פתחת ולא אוכל לפתוח כי ההיא דס"פ חזקת לקח חצר ובה זיזין וגזוטראות הרי זו בחזקתה משום דטעני' ללוקח שהוא כנס לתוך שלו והוציא אעפ"י שאין לאות' זיזין חזקה על בני ר"ה דאין מחזיקין בשל רבים מ"מ מהני ליה לטעון בשלי הוצאתי וכמ"ש הרשב"א בתשוב' הנ"ל אף כאן אעפ"י שאין לו חזקה מטעם פתיח' על החורבה מ"מ אם יתיישן הדבר יטעון שחלונו קדם וגדולה מזו כת' הוא ז"ל שאם היה חלון פתוח לחצ' חבירו והוא במקו' גבוה ובא בעל החצר לבנות תחתיו ולעשו' עליו גג של רעפי' ואותו הבנין מונעו מלהסתכל בחצ' יכול למחות בידו שיאמר היום או למחר תכופני לסתום כי תאמר שהיה החלון פתוח על גגך ואם על הפסד הפותח חלון חש על הפסד בעל החצר כשבאי' לפתוח עליו לא נחוש שיאמר אח"כ חלוני קדמה אלא דכלהו חד טעמא הוא דלעול' אין בעל החלון שחלונו פתוח על הגג יכול לומ' חלוני היה קודם שהיה הגג והחזקתי כדין דאטו כשיאמר בהיותו פתוח מי לא בעי ראיה דאחזיק ג' שנים השתא נמי בהיותו פתוח על החלון אם יאמר מקודם היה חלוני כ"ש שצריך לברר חזקתו והו' לא יוכל לברר זה מעולם ולכך כשהיה החלון פתוח בחצר ובא לבנות תחתיו או לו שמא לא אמצא עדים אח"כ שהיה חלוני פתוח לחצר ג' שנים שעליו לברר ואם לא בירר הפסיד וכ"ת יש לו לחוש שיאמר אח"כ חלוני קדמ' לרשותך לגמרי שמי שמכרה לו פתח על ההפקר להא ליכא למיחש כיון שעברו עליו כמה שני' שלא היה שם חלון לא חציף איניש למטען כה"ג ואם יטעו' ימצאו כמה אנשי' שיעידו שאחר שהיו שם בתים לא היה חלון א"נ מאחר שהחלון עכשיו על החורבה שאין חזקה אם הוא יבא להחזיק בטענה שקודם כל הבנין היתה חלונו פתוחה נאמ' לו אייתי עדי' שהיתה פתוחה אפי' מקצת ימים בכל אות' השנים שהיה חצר ונוקמה בידך דזה ודאי דבר מצוי למצוא עדים ומדלא משכח לעולם שקרא קאמר ודמי לההיא דאיסי בפ' שבועת הדיינים יש רואה יביא ראיה וכההיא חביתא וכו' דאמרי' רסתק' דמחוז' שכיחי רבים ואי לא מייתי מפסיד מאחר שהו' רוצה להחזיק את זה בראיה ואין לו חזקה ומ"ש הרשב"א שאם טען שהחלון קדם ודאי מאחר שאין עדי' שיכחישוהו מסתמ' קושטא קאמר א"נ אפשר לו לטעון שלי ושלך רשות אחד היו והבעלי' פתחו לתוך שלה' ושוב מכר המוכר שלי למוכ' שלך או שלך לשלי ואם בנדון זה של הרא"ש היה הדבר קרוב שיוכל לטעון בעל החלון כך טענה טובה היא לבעל החורבה שמא יתיישן הדבר ויטעון בעל החלון שהוא קדם והוא לא יוכל למצא עדים להכחישו וכי אמר שיש כמה שנים שעברו במקו' ולא היה שם חלון כלל.

איברא דזה ימים רבים נסתפקתי בהני ספיקי דפלוגתא דרבוותא בהיזק ראיה ובחזקה על החורבה ודכותה שכיון שאין לזה המחזיק חזקה מבוררת אם נאמר העמד קרקע בחזקת מאריה קמא כדאמרינן בפרק חזקת היכא דאית ליה להא עדים דאכלה ג' שנים ואית ליה נמי להאי אמרי' אוקי אכילת' בהדי אכילתה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא וה"נ מוכח בהא דאמרינן בעובדא דבשכוני גואי הוה יתיבנא דאמ' ליה רב נחמן זיל ברור אכילתך ואמר ליה רבא דינא הכי המע"ה ומפרש טעמא דרב נחמן לא יהא אלא דנקיט שטרא מי לא אמרי' לי' קיים שטרך וחות לדינא ה"נ אין לו ראי' אלא חזקתו וחזקתו היא מסופקת אוקי ארעא בחזקת מרא קמא ואפשר לחלק דשאני התם שאפשר הי"ל לברר עפ"י עדים איך הוא לבדו החזיק ולא היה עוב' עליו שזה מבטל חזקתו ואם לא הי"ל עדי' בכך הי"ל לשמור שטרו דעל מה סמך אבל הכא דלא אפש' ליה לברר דס' דדינא הוא וכיון שבא מחמת טענה והחזיק ג' שנים כבר עמדה הקרקע בחזקתו וטפי מהאי לא מזדהר איניש בשטריה מאי הו"ל למעב' נימא ארעא בחזק' המחזיק קיימא כדסבר רבא לומר המע"ה שבע' הקרקע נקרא מוציא מיד המחזיק ומהך עובד' דגחין ולחיש לרבא אין וכו' שטרא מעלי' הו"ל ואירכס דאמ' הלכת' כותי' דרבא בארעא היכא דקיימא ארעא תיקום. ודכותיה דרב יוסף אזוזי היכא דקיימי לוקמו משמע דגבי ארעא קרי' את הלוקח מוחזק ואמרי' דכי היכי דקיימא בידיה תיקום. ומיהו זהו לפי' רשב"ם שפירש דכיון דמספקא לן דינא כמאן הלכתא פסקי' בארעא כרבא היכא דקיימא ביד המחזיק תיקום וכן משמ' מתשובת הרשב"א שהבאתי למעלה שאמ' אין מחייבי' אותו לסלק או לסתום משום דאמרינן ארעא היכא דקיימא תיקו שהולך על דרך פרשב"ם אבל התוס' הקשו ע"ז הפי' ואמר דצריך לדחוק ולחלק בין ספק' דתרי ותרי לספק' דדינ' דהא לא אוקמה בחזקת מרא קמא כדאמרי' אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ארעא בחזקת דבר שטיא אבל הכא דמספקא לן דינא כמאן לא שייך כולי האי לו' אוקמ' בחזק' מרא קמא ונוציא מיד המחזיק ודוחק הוא. ונר' לר"י דטעמא משום דאמרינן מגו לאוקומי ממונא ואית לן לאוקומי ארעא בחזקת מרה דקיימא השתא עכ"ד ולפי דברי התוס' אין להוכיח מהת' לשאר ספקו' דשאני התם דאית ליה מגו ומגו כעדים דמי אבל כשאין לו אלא חזקה גרידתא והחזקה מסופק' אם היא מועיל' נעמוד קרקע בחזקת בעליו הראשוני' ומיהו צריך להעמיד דברי רשב"ם ודברי הרשב"א שתפס שיטתו שלא יקשה עליהם מה חילוק יש בין זו לההיא דנכסי דבר שטיא שהק' התוס' וי"ל דטעמא דאמרי' הכא נוקמא ביד' דמאן דקיימא משום שזה תופס שטר בידו שהיא מכורה לו דודאי שטר זה מוציא מחזקת בעליה והאי דגחין ולחיש שטרא מעליא הו"ל ואירכס לא הורע כח חזקתו בזה שהרי אומר שקנאו בשטר ונמצא זה השטר במקומו השתא דמספק' לן בהאי מגו אי הוי מגו או לא מטעמא דכתבו התוס' לפי שצריך לשקר בתחילה אי נמי דהוי כטוען וחוזר טוען מ"מ אין כאן ריעות' שיורע כח חזקתו לומ' שלא קנאה וכיון שהספק במגו יכולין אנו להעמיד קרקע בחזקת דמאן דקיימא קודם שילחוש ויודיע את הדבר אבל בההיא דבר שטיא אע"ג דאיכ' שטר כההיא דפ"ב דכתובות ב' חתומי' על השטר ובאו שנים ואמרו פסולים הם משום דכמי שנחקרה עדות' בב"ד דמי חשבינן ליה בתרי ותרי ובממונא אי תפס לא מפקינן מיניה אבל בקרקע בחזק' בעליה עומדת ומייתי כההיא דבר שטיא וכו' דאע"ג דנקי' שטרא בידיה כיון דתרי אמרי פסולין הרי איתרע שטר המכר לגמרי אי נמי אם תרי אמרי כשהוא שוטה זבן אין כאן מכר כלל אבל כאן לא מפני שיש ס' במגו אתרע חזקתו שהי"ל בתחיל' עם השטר דאיהו דזבן בשטרא מעליא קאמ' ונ"ל שאף הרשב"א ז"ל לא למד הימנה אלא לענין שבא מחמ' טענת מכר ונקט שטרא בידיה לו' דמאחר שבאמ' מכר בשטר הרי עמד הקרקע בחזקתו ולא נפל לנו ס' במחלוקת של חכמים אלא אם יכול לחזו' בו ולו' סבור הייתי שאני יכול לקבל ועכשיו איני יכול לקבל אמרי' ארעא היכא דקיימ' עד השתא תיקום ומספק לא מבטלינן זכותו שהחזיקו עד עתה ברשות דאפי' תימא שהקרקע מעיקרו בחזקת בעליו עומד מ"מ הו"ל השתא כמאן דתפיס במטלטלי שכתב הרא"ש ז"ל שם בכתובות דמהני דלא דמי לתקפו כהן משום שתפס קודם שנולד הספק. א"נ לפי שטוען בריא וכאן איכא תרתי שתפיסתו ברשות הבעלי' קודם שנולד הספק שחזר בו בעל החצר והו"ל תפוס בטענת בריא אבל היכ' דבא שלא מחמ' טענה אלא מכח סבלנות בעלמא ובזה נחלקו שלא עלתה לו חזקה היאך יתחזק בדב' שאינו שלו ויזיקנו בהיזק ראיה ובספק מחל שמא לא מחל וכן בפותח חלון על החורבה ורוצה עכשיו בעל החורבה לעשותו חצר שנמצא מזיקו בראיה מצי למימ' ליה אתה לא קנית ממני ואתה יודע שלא מחלתי בפירו' היאך אתה סומך לגזלני ולהפקיע זכותי מפני סבלנות שסבלתי ושתקתי וה"ז דומה להא דאמרי' בגמר' התם בההוא דאמר לחבריה מאי בעית בהאי ארעא מפלני' זבינתה דאמר ליה זבנה מינך א"ל את מי לא מודית דארעא דילי היא ואת מנאי לא זבנתה ואמ' רבא דינא קאמ' ליה אעפ"י שיש לזה עדים שקנאו מאותו פ' בדמים ולזה אין עדים שהקרקע היא שלו אלא על פיו של זה הואיל ואין עדים שדר ביה ההוא מקמיה חד יומא כדי שיקר' זה לוקח נמצא הראשון עושה עצמו בעל הקרק' ומוציאו חלק ממנה בטענ' שמאחר שהוא לא לקח ממנו שיטעון בריא אף כאן החצר ידוע שהי' שלו ובעל החלון אינו טוען בריא שמחל לו בפירו' ומפני הסבלנות אינו יכול להתחזק בה ולא להזיקו בראיה אלא מחייבי' אותו לסתום אבל אם בא מחמת טענה שקנה ממנו הזכות או שמחל לו בפי' שיפתח אעפ"י שיעשה אחר כך תשמיש קבוע או שירצה לבנות אפשר דלהרא"ש דאמר דתפיסת ספק בטענת בריא הויא תפיסה אף כאן תקרא תפיסה מה שהחזיק ברשות בעל החצר מ"מ לא דמיא לההיא דארעא היכא דקיימא תיקום דהתם ע"י השטר הועמדה בידו אפי' לדברי הרשב"א ז"ל כי היכי דלא תיקשי ליה מההיא דבר שטיא כל שכן לדברי התוספות אין ממנה ראיה זהו מה שנראה לי בזה הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף