שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/מט

שו"ת מהרי"ט ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה על מתנת ש"מ ז"ל:

זכרון עדותא היתה בפנינו ח"מ בהיותנו בספינה שנשבינו בה והיה עמנו בחברתינו פ' והיה מוטל על ערש דוי וראינו אותו שהיה מיושב בדעתו כי בדקנו אותו ג"פ ואמר על לאו לאו ועל הן הן כדרך כל הבריאי' המיושבים בדעת' ואמר בפנינו ח"מ אוי לי שלא קיימתי פריה ורבי' ואין מי שיאמר לי קדיש אחרי מותי ונוסף על זה שהוכרחתי לצאת מארץ ישראל בסבת האפטרופו' שלי שלא שלחו לי כדי ספוקי והוכרחתי ליקח בהלוא' מהקהל פ' קרוב למאה טולור' אמרתי עת לעשות תיקון לנפשי והנה הוו עלי עדים גמורים וקנו ממני בק"ג ואף חתמו ותנו לו ליד פ' להיות בידו לעדות לזכות ולראיה איך אמת היא שאני נותן במתנה גמורה וחלוטה שרירא וקיימא כל נכסי וכל זכות שיש לי תחות כל שמיא הן קרן הן ריוח הן כסף הן מקרקעי הן מטלטלי מכל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב ולא השארתי לעצמי אלא עשרה זהובים בלבד והוא יפרע החוב שלם וגם יעשה חברה קדושה עם מי שירצה מיחידי סגולה לומדי תורה של א"י ויעשו קביעות בכל יום ללמוד הלכה או משנה או קבלה כפי מה שיסכימו ביניהם ומעתה ומעכשיו סלקתי ידי מכל נכסי ומכל זכותי הנז"ל ונתתים בידו ושמתי ידו כידי לגבות הכל והנני מעתה ומעכשיו אני אוסר כל נכסי וכל זכותי הנז"ל על כל אדם הן קרובי הן שאר כל אדם בחרם של שמים וכל הנהנה מהם אפילו שוה פרוטה כאלו מועל בחרם שמים לבד פ' יעשה בהם מה שירצה כנ"ל ומלבד העשרה זהובים שהשארתי לעצמי וכך אמר לנו שטר מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא כי היכי דלא להוי כמלתא טמירתא אלא גלוי ומפורסם לכל וכתבוה בכל חיזוקי סופרים ולא יפסל שטר מתנה זו לא מחמת שום דבר בעולם ונאמנות גמורה וכו' בביטול כל מיני מודעות שבעולם והכל יהיה נדרש ליפוי כח בעל השטר ולעולם יהיה בחזקתו ובתקפו כאילו נפיק נכתב ונחתם מבי דינא דרבינא ורב אשי וקנינא אנו עדים ח"מ מפ' לפ' מעכשיו במנא דכשר למקניא ביה והיה ביום פלוני והכל שריר ובריר וקיים ומקויים כדת וכהלכה.

והנה אחר שמת הנותן הלך מקבל המתנה למקום האפטרופוסים לחזור אחר נכסיו ולגבותם ועכבום יורשי הנפטר ולא היה יכול להוציא מידם זולת מה שנעשה בפשרה לפני בני ישיבה אשר שם וזה לשון הפשרה נתפשר פלוני עם יורשי הנפטר ואין לו שום תביעה על היורשים הנז"ל ואם נתחייב פ' בחוב הנז' על היורשים לשלם אותו החוב. גם שלחו בני הישיבה אשר שם לחכמי ישיבת א"י וז"ל אחרי דברי שלומות ידוע ליהוי להוד מעכ"ת שבא לבית מלונינו פ' מתושבי עירכם ובידו שטר הצוואה ובאו לדין יחד פ' ויורשי הנפטר ואחר ראינו טענותם ראינו אם לא ימצא פשר דבר ביניהם היה נמשך הדבר לזמן ארוך ופ' המקבל לא היה יכול להתאחר כל כך פה זמן ארוך ובכן יצאה ההסכמה בינינו אז לפשר ביניהם כאשר הורונו מן השמים דהיינו שיתנו היורשים לפ' כך וכך ועל דבר החובות שהיה חייב המצווה אם יתברר שעדיין חייב וכו' יפרעו היורשים עד גמירא וכדי להודיע שהאיש הנז' שם נפשו בכפו והתאזר בכל עוז להוציא הענין הנז' מן הכח אל הפועל בעסק ענייני הצוואה ושהוא עשה כל המוטל עליו וכדי שיהיה בידו לעדות ולזכות ולראיה שמנו דברינו אלה בפיו כתוב וחתום וחתומים בני הישיבה שבאותה העיר ועתה כשבא המקבל והביא בידו הפשרה הנז' עמדו בני תורה הראויים לשבת בישיבה לשם הנפטר ואמרו למקבל שאין לו רשות לעשות פשרה למעט ולחסר ממון ההקדש כי לא נעשה כי אם שליח לגבות נכסי הנפטר ואין לו רשות למחול וגם המקבל אמר כי לא היה יכול להוציא מתחת ידם יותר מזה ואנוס היה בדבר ודברי המעשה ב"ד יוכיח ועוד הם טוענים נגד היורשים דהואיל ואסר עליהם הנפטר כל נכסיו וכל זכותיו בחרם של שמים מי הוא זה שיכול לסלק החרם מעליהם וכל זמן שהנכסים ופירותיהם בידם או ביד באי כחם הם מועלים בחרם וצריך לנהוג בהם וביד באי כחם כל דיני מוחרם יורה המורה הדין ושכרו יהיה כפול מן השמים.

תשובה נראה שאין פשרה זו קיימת שאין ביד אותו פ' רשות לתת לאחים ולמחול דבר שאינו שלו שהנותן לא זיכהו אלא ע"מ להעמיד אותה החברה בא"י ואין לו לזה אלא טובת הנאה לתת למי שירצה ומ"מ האשכנזים בני קהלה של נותן קודמים לכל אדם דומיא דתנו מנה לבית הכנסת יתנו לב"ה הרגיל בו תנו מנה לעניים יתנו לעניי עירו ולא כל הימנו לפקוע זכותם לתתו ליורשים אע"ג דבנדרים ס"פ השותפין מסקינן דקני ע"מ להקנו' ולאו כלום הוא היינו כשלא הקנה מעכשיו דלא הוי בר בריה צורבא מרבנן הדרא סודרא למרי' אבל כשהקנה לזה מעכשיו ע"מ לזכות לאחרים לאחר זמן קני כמ"ש המפרשים ז"ל שם ועוד הרי אסר הנותן כל נכסיו על היורשים בחרם של שמים וקי"ל דאדם אוסר נכסיו על חבירו אפי' לכשיצאו מרשותו כדתנן בפ' הגוזל עצים קונם אם אי אתה נהנה משלי בחייו ובמותו אם מת לא ירשנו הילכך לא מהני מידי מה שמחל להם מקבל המתנה אפי' מחל מדעת הזוכים לפי שאות' הנכסים אסר על היורשים לעולם אע"ג דבפ' השותפין תנן קונם לביתך שאיני נכנס מת או שמכרו לאחרים מותר בית זה שאיני נכנס מת או שמכרו לאחרים אסור הכא אעפ"י שאמר נכסי הו"ל כמפרש נכסי אלו שהרי לאח' מיתה מיירי שכל השטר והמתנה מצוה מחמת מיתה הוא ולאחר מותו הוא אוסרם על היורשי' אעפ"י שכבר יצאו מרשותו וכההיא דהגוזל דתנן בחייו ובמותו וכו' הילכך לעולם אותם נכסי' אסורי' על יורשיו ושאר בני אדם זולתי בני החברה ואין להם התר אלא א"כ היו נותנים כל הנכסים ומקבלי המתנה היו מפייסים להם במעות אחרים דפנים חדשות באו לכאן וההיא דיונתן בן עוזיאל בפ' יש נוחלין דא"ל לשמאי כשם שאי אתה יכול להוציא מה שהקדשתי וכו' ולדברי התוספות מיירי באד' שהדיר את בניו מנכסיו התם אחר שהדירם נתנם ליונתן בן עוזיאל כההוא עובדא דבית חורון אבל הכא לקיים דברי צוואתו אסרן על היורשים כדי שלא יעכבום כלל ועוד שהדבר ידוע שלא מחל אלא מפני אונסו שהיו מעכבים מעותיו והיה נמשך הדבר לזמן מרובה כמ"ש מכתיב' חכמי הישיב' ואעפ"י שלא מסר מודעא הרי כתבו התוס' דבמתנה היכא דידעינן באונסיה לא צריך לממסר מודעא וכן כתב הרא"ש ז"ל בהלכותיו וכ"כ הטור בסי' ר"ה וכן הסכימו הפוסקים ז"ל כמ"ש שם בב"י ומה שהבי' מהרי"ק ז"ל בשרש קפ"ו תשובת הרא"ש שכתב גבי מחילת כתובה חדא דלא הוי אונס ועוד שאין האונס ידוע שלא מסרי' מודע' מעיקרא דמשמע מטעם ב' שאפי' אם חשוב אונס לא חשוב ידוע תמה על עצמך שיהיו דברי הרא"ש סותרים זו לזו שהרי בהלכות הסכימו לדברי התוספות אלא דבריו בתשובה הכי מתפרשים ועוד שאין האונס ידוע בעדים ולאו כל כמינה לומר אנוסה הייתי דלא מסרה מודעא מעיקרא שאם היתה מוסרת אע"ג דלא ידיע האונס מהני אבל השתא אין ידוע לנו והיא לא מסרה מעיקרא אימור דמהדר קהדר בה השתא ומהר"י קולון עצמו כתב בשרש קי"ח מכל הפוסקים כתבו דלא בעי מסירת מודעא וחדש לנו שגם רבינו אפרים ז"ל סבר כן ובסוף התשובה הביא תשובת הרשב"א דמוכח מינה דבתליוהו ויהיב לא בעי מודעא ואין לומר דזו פשרה היא ודינה כמכר שהם לא היו להם טענות על נכסים אלו לעמוד בדינא ודיינא אלא שהיו מעכבי' באלמו' מלפרוע הילכך כל מה שנשאר אצלם דין מתנה יש לו והנה השואל נחפז לכן איני מאריך בקצת דברים גם בעיקר המתנה יש לי משא ומתן בהרחב' אלא שאין פנאי להשלים הדברי' ולהעתיקן ועל מה ששאל השואל פירשתי בקצר' והנלע"ד כתבתי יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף