שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/מז

שו"ת מהרי"ט ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עוד על הענין הנזכר על אשר הזיקו וחבלו את החכם המורשה.

חזות קשה הוגד לי לקולה צללו אזני. בשאונה יהמו יחמרו מעי ובשרי נעשה חדודים חדודים. יחד עליו יתמלאון מורשי לבבי עברה וזעם ועצמי חרה יבש היה נקודים כי נמצאו בעמינו אנשים חזקי לב במבואי עיר מבוקעה שפתיהם יבאו בריב ולהפוך קערת האמת על פיה יצאו גדודים ובאו האובדים. אף על יתום יפילו בצדיה נהפכו כקשת רמיה ועל שבכה יתהלכו פרשו רשת על פעמי דלים עניים מרודים ובחכי אש גדודים. על תלמי שדי פרח כראש רשעה שמוה לגפן אדרת. ותהי האמת נעדרת על העושק ועל המרוצה הקימו בחוניהם הציבו להם מכונות ועמודים. והוסג אחור משפט ובנו עליה מצודים. להגדיל האש ולהרבות את המדורה המה נגשים אח' מביא את האור ואחד מביא את העצי' מפיהם לפידים יהלוכו כיקוד יוקד. ומאחיזין את האור במדור' בית המוקד ולהכות באגרוף רשע חדודו' וחרוצות ידיהן ובני חבורה זריזין הם פחז כמים נחפזו להוציא מעשה חדודין ולמוכיח ידכאו בשער אלה זנבות האודים אך המה עברו תורות חלפו חק בהמרותם את פי ב"ד הקדוש שאלוניקי המומחת והיפה אשר שלחו לחקור דין עני ואביון ולא עוד אלא שעמדו על דם החכם מושיע ורב ליתום ההוא לקחת העדיות מידו להכחידם תחת לשונם וארחו לחברה לעזור את האפטרופוס רועה רוח ורודף קדים דין יתום לא דנו והנם מאשרים זדים ונוראות נפלאתי כמה גברא חנופה בכתבי' אשר שלחו מתם בפרצ' גדר חק התורה והאד' פרץ על פני פרץ בהבזות תופסי התור' וליקר ראשי עם הארץ ועל החכם הנז' תנואות ימצאו להטיח כנגדו דברי' קשים כגידי' פעם בלישנ' בישא לרדף אמרים מהבל ימעטו ומכתבי עמל כתבי ויאריכו הבדי"ם גלוי לכל העמים כי גם אהבת' גם שנאתם קלקלה את השורה לבא בדלטוריא אל קצות הארץ. וכתבוה בשוקא וחתמו' בברא והיה להם לזרה ובנהר דעה מבטלי קלא אין משגיחין בדת קול זה דכתותי מכתת שיעוריה ואויבי הוא דאפקוה לקלא הנה זאת חקרנו' כן היא דסלקי לעלא החכמים השלמים שלוחי תקיפי דארעא דישראל יבאו ויגידו צדקת החכם ותום דרכיו מודעת זאת אשר חכמים הגידו והזקנים עדים ואשאלם וישיבו דבר המצפצפים והמהגים כי ירב אמריו אל האפטרו' יתן דין וחשבון אם הישר הולך והאפטרופוס מה ימריצה כי יענה לפני' בישראל נתתי חשבונו לא אוסיף עוד עבור בו ואחר אשר הוחזק כפרן בב"ד ובגמר דבריו נתפס מה יוסף עוד לרדף אמרים לא המה לא יועילו ולא יצילו ולא יגהה ממנו מזור לומר שמסר מודעא קודם עמידתו לדין ומי ישמע אליו בדבר הזה הלעמוד לדין לפני ב"ד חשוב שהמחוהו רבים עליהם שיי' מודע' ועוד כבר כתוב במודעא שאין רצונו שידונו אלא כדין התורה ושיורו לו באצבע ומאן דבידינ' נקטוה גלימיה לזמר וליזיל ומה טיבה של מודעה ומה כחה יפה אם פיו ענה בו ומשפטו הוא חרץ סדנא בסדניה יתי' מדויל ידיה משתלים וכבר כתבתי הודאה לע"ד בעיקר הדין של היתום ועת' איני רשאי להפטר מלגלות דעתי הקצר כדת מה לעשות בכל הרעה אשר הדיחו על החכם הנז' בשאט בנפש ואין ספק לענין הנזק שהגיע לו מהמסירו' כל מה שאפשר להתברר חייבים לשלם ומה שא"א להתברר בס"פ הכונס איבעיא לן אי עשו תקנת נגזל במסור או לא עשו וסלקא בתיקו וכתב הטור בסי' שפ"ח שכתב הרמב"ם בפ"ח מה' חובל שאם תפס הנמס' אין מוציאין מידו אלא נשבע ומחזיק מה שבידו ולדעת א"א הרא"ש כיון דספקא דדינא הוא לא מהני תפיסה ע"כ והא מילתא דהרא"ש ז"ל לאו בפירוש איתמר אהא אלא מכללא מפיק לה הטור ז"ל לשיטתו שכתב בפ' כיצד הרגל אבעיא דרבא דיש העדאה לצרורות שתמה על הרי"ף ז"ל שלא הביא' ואמר משום דאין נפקותא אלא תפס ובלאו הכי האי קנסא הוא ולא מגבינן ליה אא"כ תפס וכתב מיהו תימה כיון דספקא דדינא הוא מאי מהני תפיסה כיון דלא איפשיטא אוקי ממונא אחזקתה ודמיא לההיא דפ"ק דמציעא דתקפו כהן מוציאין מידו כיון דאין לו אלא טענת ספק לא מהני חפיסה ע"כ וכן כתב ז"ל בכמה דוכתי ותימה לי על דברי הטור ז"ל היכי תלי הך מילתא בהך כללא דכייל הרא"ש ז"ל דהכא אע"ג דספקא דדינא הוא אי עשו תקנת נגזל או לא עשו מ"מ כי תפיס ברי קטעין שהפסידו מניה והו"ל אידך מוציא ממנו ומצי התפס למימר אייתי ראיה דלא עשו תקנת נגזל ועול וישבע על טענתו ויחזיק במה שבידו בברי ובההוא דתקפו כהן בפ"ק דמציעא כתב הרא"ש דתפיסה לא מהניא אלא למי שטוען ברי אבל הכהן הזה אפי' אמר שתפס אין לו אלא טענת שמא אלמא היינו טעמא דתקפו כהן ואלו הכא תפיסת ברי מקריא וראיה עוד דבפ' האשה שנתארמלה גבי הא דאמר רב נחמן העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה עד אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה פרש"י והא דקתני אין נאמנין דלא קרעינן ליה ואי תפס לא מפקינן מיניה וכתב הרא"ש ז"ל שם והא דמהני תפיסה מספק מיירי בדתפס קודם שנולד הס' א"נ שאני הכא שטוען ברי ע"כ ולא יהא ספקא דדינא אלא בתרי ותרי מ"מ הא כיון דאיהו טעין ברי מהניא תפיסה הילכך אף הרא"ש ז"ל מוד' הכא דאי תפס לא מפקינן מיניה.

והיכא שהמסור עצמו אינו יודע כתב ר"ת דישבע נמסר ויטול דע"כ מיבעיא לן בגמ' אלא כשהמסור מכחיש אם עשו בו תקנ' דומיא דנגזל שהגזלן מכחישו אבל היכא שאין המסור מכחיש ישבע הנמסר כמה הפסידו ויטול ור"י ז"ל נחלק עליו כמ"ש בתוס' ובהלכות הרא"ש והרמב' ז"ל בפ"ח מה' חובל מייתי בענין שהמוס' כופר במה שטענו וכת' הר' המגיד ז"ל דמתוך מ"ש והמוסר כופר וכו' שהוא סובר שאם המוסר אינו כופר בברי ואמ' איני יודע שהלה נוטל בשבועה וכן דעת ר"ת עכ"ל אע"ג דאיכא לדחויי דמשום רבותא דאי תפס נקטיה מ"מ פשט דבריו מטין כדברי המ"מ ז"ל. והיכא שהמסור מודה במקצת שהפסידו ועל השאר שטוען הנמסר אומר אינו יודע נראה דדמי הא מילת' לההי' דאמרי' בס"פ שבועת הדיינים אמתני' דהמלו' על המשכון ואבד שהביא הר"ן משם רבינו יהוסף הלוי ז"ל שכתב שמעינן ממילא דהיכא דאמר שומר אנא לא ידענ' כמה היה שוה הו"ל שומר מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשל' והרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שאל' ופקדון כתב הפקיד אצלו פירות שאינן מדודי' וערבן עם פירותיו וכו' עד ונמצא חייב שבועה שאינו יכול לישבע ובזה הורו רבותי הר' רבינו יהוסף הלוי ורבו ז"ל עכ"ל והרא"ש ז"ל כן הו' דעתו שם בשבועו' וכתב שכן הגדולי' הסכימו לדברי ר' יהוסף ז"ל והרמב"ם ז"ל הביא ראי' מהירוש' לקיים דבריו ז"ל והראב"ד ז"ל חלוק הוא על דברי רבינו יהוסף ז"ל שכתב שם בפ"ה וז"ל ורבותי אין מורים כן לפי שאינו דומה לחמשין ידענו וחמשי' לא ידע' דהת' הו"ל למידע ואערומי קמערים ותובע נמי טוען עליהו ואמר מידע קידעת ודבר שבמנין טעין לי' ודבר שבמנין קא כפר ליה וה"ל מחוייב שבועה וכו' אבל הני לאו הכי הוא והיינו טעמא דשק צרור דאמרי' עלה ישבע ויטול ולא אמרו יטול בלא שבוע' עכ"ל ומשמע מדבריו ז"ל שהוא חולק על שיטת הרמב"ם ז"ל ורבותיו במה שאמרו יטול בלא שבוע' אלא דהא לא דמי לחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דלא הוה ליה למידע אלא לא יטול בלא שבועה דומיא דההיא דשק צרור דמייתי לקמן ולפ"ז ירא' שאף הראב"ד ז"ל וסיעתו מורין כאן שיטול לכל הפחו' בשבוע' ולא יפט' המסור בשבוע' שאינו יודע.

אלא דאיכא לעיוני ולמידק בתשוב' להרשב"א ז"ל סי' תקע"א כתב וז"ל ומה שדנו להפסיד כתובתה מצד מסירה זהו במה שהיה מודה לנו שהפסיד על ידי מסירתה אבל במה שאינו מודה אינה מפסד' כדין כל מוציא מחבירו ואפילו היה מודה בקצת ועל השאר טוענ' שאינ' יודעת עליו להביא ראיה ואינו דומה לחמשין ידענא וכו' דההוא דאפסי' אנפשיה דהוה ליה למידע וכו' עד אבל כאן לא מן השם הוא זה דאינ' מחוייבת לדעת וכל דלא הוה ליה למידע אינו בזה הדין וה"ל כאותו שק צרור דירושלמי גם מה שראיתי למקצת הרבנים שאמרו ישבע ויטול אינו נ"ל וכו' דאף בשבועה אינו נוטל כרב נחמן. ועוד דבפרק הכונס איבעי' לן אי עשו תקנת נגזל במסור וכו' אלו דבריו ז"ל וצריכין נגר להולמן ולישבן חדא מה שכתוב דכל דלא הו"ל למידע אינו בזה הדין והו"ל כאותו שק צרור דירושלמי והא בהא דשק צרור אמרינן בירושלמי דישבע ויטול והוא כתב בתר הכי שאף בשבועה אינו נוטל והיכי מדמי לה לההוא דירושלמי. ועוד שקשה מדבריו אל דבריו דהכא סבירה ליה שאף בשבועה לא יטול ואלו בההיא דהרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' שאלה כתב הרב המ"מ על טענת הראב"ד וגם הרשב"א ז"ל כן כתב שלא יטול בלא שבועה כלל ותו קשה מאי מייתי ועו' דבפר' הכונס איבעיא לן אי עשו תקנת נגזל במסור דההיא בכופר הכל היא ולדברי ר"ת דוקא בטוען ברי אבל הכא בטוען במקצ' איני יודע הוא דסברי למימר שיטול הלה בשבועה.

ונראה דלא מייתי לה לההי' דירושלמי אלא להוכיח דאיכא לאפלוגי בין זו לההי' דחמשין לא ידענ' מטע' דלא הו"ל למידע הילכ' לא מיקרי מחויי' שבוע' ואינו יכו' לישבע ובדין היה שישב' הלה שאינו יודע ויפט' כמו איני יודע אם יש לך בידי כרב נחמן אלא דמההי' דשק צרור דאמר רב ישבע ויטו' שמעינן שעשו תקנ' נגז' בשומר שפש' כמו שעשו תקנ' נגזל באוש' כדאמרי' התם בס"פ הכונ' וה"ה היכ' שהפקי' אצלו פירו' וערבן הנפק' עם פירותיו בלא מדיד' כיון שפשע בהם עשו בו תקנת נגזל ועל זה כתב הרשב"א ז"ל שיטול בשבועה כמו שהביא משמו המ"מ. אבל בעלמא שבקינן ליה אדיני' דקי"ל כרב נחמן דישבע שאינו יודע ויפטר ובזה נחלק על הרבנים ההם שרצו לומר שיהא נשבע ונוטל דבהא הדרינן לדינ' דרב נחמן דלאו ברי עדיף. והא דמייתי עוד מדפ' הכונס וקשיא לן דלא מייתי מינה למודה במקצת ובאידך טעין איני ידוע ראיתי שגם הרא"ש ז"ל בס"פ החובל כתב דלא דמי הא דירושלמי לההיא דחמשין לא ידענא משום דהכא אין הנפקד מדקדק מה שיש בשקין ובמרצופין הילכך לא מחייב נפקד במה שאין יכול לישבע אלא עשו תקנת נגזל בפקדון כיון שהנפקד אינו יודע שישבע המפקיד והא דסלקא בתיקו אם עשו תקנת נגזל במסור ולא פשיטה ליה מפקדון משום דמסור דינא דגרמי ובדבורא בעלמא הוא דאפסדיה. וגם על דבריו יש לתמוה היכי בעי דנפשוט בעיין דמסור מפקדון שאני פקדון דאיכא דררא דממונא וטוען בשאר איני יודע. ונראה דמאחר דס"ל דהא לא דמי לחמשין לא ידענא משום דלא הו"ל למידע א"כ בדין היה שישבע הלה שאינו יודע ויפטר וכההיא דמנה לאבא ביד אביך וא"ל חמשין ידענ' וחמשין לא ידענ' דרשינן בפ' כל הנשבעין שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים ופטורים היורשים מכלום וע"כ הא דאמרי' בירושלמי דישבע ויטול מטעם נגזל נגעו בה אמאי מבעיא לן במסור וחלק הרא"ש ז"ל דשאני מסור דדינא דגמרי ובדבורא בעלמא הוא דאפסדיה. וא"ת נהי דמסור בדבורא בעלמא אפסדיה מ"מ דמי למזיק טפי מפושע בפקדון דאילו מסור דיינינן לי' כמזיק לשלם מיטב כדמו' ברי' קמא ואילו פושע בפקדון לא משלם ממיטב ולא אמרו אלא במזיק ממש כדמוכח בר"פ הנזקין למה אמרו הנזקין שמין להם בעידית וכו'. וי"ל דה"ק בשלמא נפקד מההיא שעתא דאתחייב בשמירתו הו"ל מחוייב שבועה הילכך באו' איני יודע עשו בו תקנת נגזל אבל מסור לא נתחייב מעולם ובדבורא בעלמא הוא דמחייבינן ליה ואמאי בלא ידע פטור. והיינו דמייתי הרשב"א ז"ל מההיא דהכונם להוכיח דלא תימא ישבע ויטול כההיא דירושלמי דע"כ צריך לחלק בין נפקד למסור מדמבעיא לן במסור ולא פשיט ליה מנפקד כנ"ל לישב דבריו ז"ל. ועוד יש באותה תשובה דברים שצריכין להולמן אלא שאין כאן מקום להאריך. ויצא לנו מזה שאם באנו ללמוד מדינו של הרמב"ם ז"ל שאמר בשם רבותיו שיטול הלה בלא שבועה אי איכא לאפלוגי משום דלא הו"ל למידע וכדברי הראב"ד אעפ"י שמודה הוא שישבע ויטול שם איכא למימר דהיינו טעמא משום תקנת נגזל אבל במסור לא פשיטא לן אי עשו תקנת נגזל ומידי ספק לא יצאנו.

ואכתי קשה בדברי הרא"ש ז"ל מדידיה אדידיה דהכא בס"פ החובל כתב דכל שלא הי"ל לידע לא דמי לחמשין ידענא וכו' ועשו בה תקנת נגזל שישבע ויטול ובס"פ כל הנשבעין פסק רב יהוסף הלוי שיטול בלא שבועה אלמא לא ס"ל כהראב"ד ז"ל דמפליג מלתא דהו"ל למידע דומיא דההיא דחמשין לא ידענא. ומיהו בההיא דערבן עם פירותיו שהביא הרמב"ם ז"ל בה' שאלה ניחא דהו"ל לידע כשעבר וערבן עם פירותיו ובהאי ניחא דלא תיקשי להרמב"ם מההיא דפ' כל הנשבעים דמייתי הרא"ש מנה לאבא ביד אביך אבל עיקר דינו דרבינו יהוסף הלוי שהורה בו הרא"ש בפרק שבועת הדיינים שאמרה אסלע הלויתיך עליו וכו' דכי אמר איני יודע אמאי קרי ליה מחויב שבועה הא לא הו"ל לידע כמה היה שוה דומיא דההיא דשק צרור וי"ל דמ"מ לא דמי לההיא דמנה לאבא ביד אביך דלא הו"ל למידע במילי דאבוהו כלל. אבל מלוה על המשכון אורחיה למדק במשכוניה לידע עד כמה יתחייב באחריות כיון דש"ש הוא אבל בנפקד דשומר חנם הוא כי ההיא דשק צרור לאו אורחיה למידק כי מה חפצו לחקור על צרורו' בני האדם לידע מה שיש בתוכן כיון שצרורים וחתומים הם והשתא ההיא דמסור עדיף טפי ממלוה על המשכון כיון דמזיק גמור קרינן ליה בשעה שהזיקו והכהו בלשון יש לידע כמה היא מזיקו שיתחייב בו ואי לא דק איהו דאפסדיה ודינן כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא כמ"ש הרא"ש שלא פסקו אי עשו תקנת נגזל במסור היינו כשהאומר בכל איני יודע או ברי לי דלא עבדינן תקנתא שישבע ויטול והשתא דאתינא להכי אף הראב"ד דפליג אדר' יהוסף לא חשיב ליה מחויב שבועה וכו' אפשר דמודה הוא שנוטל בשבועה כההיא דשק צרור ולא משום תקנה נגעו בה אלא מדינא כיון שהלה אינו יודע ואפילו תימא מתקנה בטוען במקצת אינו יודע ה"ה במסור דאפושי פלוגתא דרבוותא לא מפשינן אלא שהרשב"א באותה תשובה חלוק בדין מסור שישבע שאינו יודע כמו שנתבאר.

והוי יודע שהרב המובהק מוהר"י ן' לב ז"ל בכמה מקומות מתשובותיו כתב דבס"ס מפקינן מיד המוחזק ויליף לה מדברי התוס' בפ"ק דכתובות אי למיתב ליה כתובה וכו' אע"פ שלפעמים חוכך בטעם זה לפי שלא ראה אותו בשום אחד מהפוסקים ועוד שיש מקום לחלק ולומר דשם פלוגתא דרבוותא חד כדכתבו שם התוספות דשם אונס חד הוא ולדידי לא מן השם הוא זה דכיון דתרי ספיקי איכא גבן מה לנו לתלותן בפלוגתא דרבוותא כגון בנ"ד ספק אם עשו תקנת נגזל במסור או לא עשו ואת"ל לא עשו ספק הואיל ומודה במקצת דילמא אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם ומה ענין זה לשם אונס חד הוא דהתם. מיהו עיקר דינו של הרב ז"ל לא נתחוור אצלי וראייתו מההיא דכתובות לא מכרעה לי כלל כמו שהוכחתי במקומות אחרים מכל מקום דעתי הקלושה מסכמת בנדון זה שישבע ויטול דמלבד דתלתא ספיקי מסייעי לנמסר דאפילו את"ל דאיפשטיא בעיין דלא עשו תקנת נגזל במסור אכתי איכא למימר דבטוען מסור איני יודע חייב כדברי ר"ת ואפילו תימא שאפי' באומר איני יודע איבעיא דילמא במודה במקצת הו"ל מחויב שבועה שאינו יכול לישבע זו אין ראוי לקרותו ספק מאחר שכתב הרא"ש שכל הגדולים הסכימו לדברי הרב ר' יהוסף הלוי והרי"ף ז"ל ואף הראב"ד דפליג עליה דלא מיקרי מחויב שבועה וכו' לא מצינו לו שיסבור שיפטר מסור לגמרי אלא ישבע נמסר ויטול והוה ליה הרשב"א ז"ל יחיד אצל כל הפוסקים כמו שביארנו הילכך כל דבר שלא יוכל לברר בעדים וטוען דבר שהדעת נוטה שאפשר שיהיה כן ישבע החכם ויטול.

ולענין אבות הנזיקין וחבלו' שמרו ועצבו את רוח החכ' נר"ו בין דברים שיש להם קצבה כגון הכאת אגרוף דהיינו לסינוקרא כדברי הרמב"ם ובין דברים שאין להם קצבה כגון נזק ובושת אין מגבין דיני קנסות בבבל אא"כ תפס ומנהג בשתי ישיבות דמנדין אותו עד שיפייס לבעל דינו בדבר ראוי קרוב לבשתו או נזקיו. ובמבייש ת"ח אמרו בירושלמי המבייש את הזקן נותן לו בשתו הוה עובדא וקנסוהו ליטרא דדהבא. כמו שהביאו בהל' הרי"ף והרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכו' חובל כתב קבלה בידינו שנותן קנס זה בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ ושיעור הליטרא תמצא במרדכי ס"פ הכותב בשלטי הגבורים. ובגדר הת"ח יש בו סברת חלוקות. הא' שלשון זקן חכם הוא שקנה חכמה וכל שמכבדים אותו מחמת תורתו ועומדים מפניו הרי הוא בכלל זה כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה שהטענה בזה שכל הקובע עתים לתורה וחכם במקומו עד שמכבדין אותו הכל בשביל תורתו ובא אחר וביזהו הרי זה כמבזה תורתו וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל וכן הרי"ף והרא"ש ושאר המפרשים שהביאם הטור בסתם והרא"ש בתשובה כלל ט' אשר שאלת על תלמיד שביישוהו בדברים וכו' ונסתפקת במ"ש הרי"ף המבייש ת"ח קונסין אותו ליטרא זהב. דע כי המבייש את הזקן זקן זה שקנה חכמה והיינו ת"ח שתורתו אומנותו והיינו שקובע עתים לתורה וכו' ואינו מבטל אלא בשביל מזונותיו ולא לאצור ולהרבו' ממון לזה אני קורא ת"ח והמביישו משלם. המפורש בירושלמי. הב' דעת הריב"ש שאין כל החכמים שוין בליטרא זהב אלא החכם שהוא רב מובהק ומור' הוראו' דומיא דרב יהודה בר חיננא ואם אינו רב מובהק אלא שתורתו אומנותו וחכ' קצת אז ב"ד שמין לו דמי בשתו לפחות מליטרא זהב וגובין לו ונ"ל שלא ראה הרב תשובת הרשב"א ולא תשובת הרא"ש שפירש בכל ת"ח. הג' דעת סברת רב אחד תלמיד מהר"י מולן שהובא בתשובות מהר"י קולון ז"ל שבזמן הזה לא דיינים לקנוס ליטרא של זהב שאין עתה חכם שיודע אפילו במס' כלה אלו דבריו וכמו זר נחשבו ומאד הפריז על המדה וראיותיו אינן מכריחות לא מס' האגודה ולא מאו' זרוע דאפילו שיאמר דלא דיינינן בזמן הזה דין ת"ח לענין טבחא דלא סר סכינא קמי' היינו לההוא מילתא דמגבי' ליה משום דמחזי כאפקרותא ואולי אם בזמן הזה מי שיהיה בערך ההוא דהא טפי מהני מילי נוהגים עכשיו דמחזי טפי כאפקרותא ולא משגחינן בהו כ"ש בהא מילתא. ומלבד זה טעמא דלא נהגיגן השתא הא מילתא לאו משום דאין עכשיו דין תלמיד חכם אלא מטעמא דכתב הרא"ש בספ"ק דחולין והאידנא נהיגי שאין מראין סכין לחכם כי בימיהם היו הקצבים שוחטין בעצמן כדאמרינן האי טבחא דלא סר סכינא וכו' והשתא נהוג בכל גלות ישרא' שאין מאמין לקצבים וממנים אנשים ידועים על השחיט' ועל הבדיקה ולהם מחלו חכמים את כבודם כי הם זהירים וזריזים. ומה שהביא מאור זרוע לענין דמהדרינן אבידה בטביעות עינא שכתב שאפילו מי שאינו מדקדק להפך חלוקו אינו תלמיד חכם ולא מהדרינן ודאי השבת אבידה בלא סהדי שאני אבל לענין ליטרא זהב שתלו אותה בזקן שחייבים בכבודו ודאי לא בעינן שיהא כרב יהוד' בר חיננא אלא כל שחייבים להדרו ולקו' מפניו חייבים על בזויו וכבר הוקשה לו מדאמרינן יפתח בדורו כשמואל בדורו והשיב דלשמוע לו ושלא יסרב נגדו על הוראתו חייב אבל לענין כבוד נתמעט ממה שהיה בימות האמוראים ורואה אני דלענין הפקר ב"ד הפקר סמכו על זה לומר דלאו דוקא בי דינא דר' אמי ור' אסי דלא שרי לאפקועי ממונא אלא כל בית דין גדול בדורו דיפתח בדורו וכו' ואיך נקל במוראו ובכבודו וכל ת"ח שנעש' פרנס על הצבור שאין באותה העיר גדול ממנו בית דין חשוב הוא ואפי' אם היה גדול ממנו מאחר שהוא ראוי לכך דין ת"ח יש לו הרי הוא אומר שלא יסרב נגדו על הוראתו ותו הא דאמרי' בפ' האיש מקדש ואפילו במס' כלה פרש"י מס' כלה שאין בה עומק וברייתא היא כלה בלא ברכה וכו' אבל ר"ח פי' מסכת שלמדו בזמן כלה דאלול או בכלה דאדר וראיתי בתשובת הגאונים אית דמפרש לקולא לא שידע להשיב במס' שלא למד מקרוב אלא באותה מסכתא שנתברר בזמן כלה דיו בכך. ובנ"ד על דין יתום וגזל משפט וצדק אשר נכנס בעובי הקורה להציל עשוק מיד עושקו מצאתהו כל זאת והקלו בכבודו כי שנאו בשאר מוכיח ולמוכיח בשער יקושון ובהא כל אפים שוין כ"ש שלדעתי שעור הבושת הגדול ההוא למעלה למעלה מליטרא זהב בהכאת מות שהכוהו עד שנפל כאבן שאין לה הופכין ישאוהו על כתף יסבלוהו וסבבו בשוק עד הביאו אל ביתו בזה ודאי ראוי לדון שלא יתירו לו נדויו עד שיתן לו ממון כשיעור גודל בשתו לפי המבייש והמתבייש.

ואחר הדברים והאמת האלה הציקתני רוח בטני וכלכל לא אוכל על אודו' החטאי' ההמה בנפשותם אשר פיהם שלחו ברעה לחרף את החכם נר"ו ובידם מלאו להכות באגרוף רשע כתפם משכמה תפול ואזרועם מקנה תשבר תאלמנה שפתותיהם ולשונם תמק בפיהם יען עברו תורות חלפו חק חזקו פניהם מסלע למסור את החכם נר"ו ביד אדונים קשים ובראש כל חוצות כתוא מכמר כרו לפניו שוחה לא שמו אלקים לנגדם סלה האנשים המורדים האלה הן לא בידם טובם ומלעיגים במלאכי אלקים אין רפואה למכתם עד ישימו כארץ גוום כי יהיו אפר תחת כפות רגלי החכם נר"ו ולשונם תהלך בארץ ומעפר תשח אמרתם חבול ישיבו ונזקיו ישלמו ונעתר להם ורפאם ואם ימאנו קחת מוסר ולבם ישימו שמיר לבלתי הכנע לפני החכם אשר חטאו לו הללו בני אדם ארורים הם נגד ה' ונגד יריאיו וחייבים כל עדת ישראל לנהוג עמם דין מנודים ומוחרמים עד אשר ישובון מאון נאם יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף