שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/ל
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בודון.
שאלה ראובן תושב בודון החזיק בחנות א' בכל דין תחז"ל ואחר קצת ימים קם שמעון ועורר על חזקת ראובן הנז' ואמר שהוא החזיק בה מזמן רב כמו ט"ו שנים וישב בתוכה ונשא ונתן בה יותר מג' שנים רק אח"כ הוציא אותו הישמעאל ממנה וכן טען שמעון שהיה לו שטר ראיה חתום בשני עדים כשרים איך החזיק בחנו' כדין תחז"ל ונעל ופתח ופרץ וגדר רק באריכות הזמן נאבד השטר ההוא וכן הביא עדים על דבריו. ועתה שמעון תובע מראובן שיחזיר לו חזקתו וראובן משיב תשובה וזו תשובתו. הנה גם אם אודה לדבריו שזה ט"ו שנה שישב בחנות והחזיק בה ואפילו אודה שהיה לו שטר חזקה ואבדו מכל מקום טוען אני שאני שהחזקתי מקרוב אני מוחזק וכבר אבד הוא חזקתו מצד שלשה טענות שיש לי עליו. אחת שכבר עברו כל כך שנים שהניח החזקה ולא ישב בתוכה ומ"מ לא הניחה להכריזה החזקה בכל ג' שנים כנהוג וגם אם נאבד שטר חזקתו למה לא עשה שטר חזקה אחרת במקומה ובפרט שזה דין החזקות שכבר יצא ממנה הבעל אינו כתוב בשום פוסק ואינו דין תורה. עיין בתשובות אדרב"י סי' ע"ה כך תקנת הקדמונים הוא מחכמי סלוניקי קוסטאנדינה כמבואר בבן לב סי' מ"ה ובהרשד"ם ובר' אליה בר חיים וכתוב שם שהתקנ' תקנ' והסכימו באופן זה שאם יניח המחזיק הבית או החנות מעצמו או שישליכהו ממנו העכו"ם אם כבר עברו ג' שנים מיום יציאתו באיזה אופן שיהיה כבר נאבד חזקתו והמחזיק אח"כ הוי מוחז'. ובתשו' אדרב"י סי' ע"ה מביאו יותר בהדיא וא"כ מאחר שבפנקס הק"ק לא נמצא שום הסכמה ותקנה על החזקות ובפרט נגד גדולי העולם הנ"ל בודאי אחר תקנותיה' בחזקו' היינו גוררים גם אנחנו מאחר שהשרש יצא מאותם גדולי עולם בחזקות ובפרט שאין מנהג פשוט בכל המדינה כנגדם ואפילו את"ל שעשו פעמיים ושלש כנגד הסכמת' אינו מנהג פשוט כמבוא' במהר"י קולון ז"ל שרש כ"ה ובהרא"ש סי' נ"ה ולא יהא אלא ספק אם אנו נוהגים כמו הסכמת ותקנת הראשונים מ"מ אף הוא נקרא ודאי מוחזק והוא נקרא ספק מוחזק ובכל ספק שיסתפק הוא בה אחר שיצ' יש ללכת בה לקולא והמע"ה כמבוא' בבן לב חלק הנ"ל שאלה מ"ז שהאריך שם והאדרב"י גם כן. וטענתי הב' שכבר יש קצת שנים שהסכימו ותקנו כל פרנסי וטובי וחכמי העיר וצוו להכריזו בב"ה שכל מי שיש לו חזקה יברר אותה ויקח עליה כתב ויכריז עליה בב"ה. וכן מי שיש לו כב' שטר חזקה יביאהו ג"כ לפני חכמי הק"ק והם יכתבו עליה שהכריזו בתוך שלשת שנים ומי שלא יקח עתה כתב מהחכמים על חזקתו ויכריזה בב"ה וכן אפי' מי שיש לו כבר כתב חזקה ולא יביאהו לחכמים שיכתבו עליו למטה ויעידו שהכריזה אזי מעתה יהיה חזקתו בטלה וכן הביאו לפני החכמים כל שטרי החזקות ומי שלא היה לו שטר עשו לו אחר שבירר חזקתו כדין וגם כתבו על השטר חזקות הראשונים וכן גם הכריזו כל החזקו' וזה הכל ראיה שהיו סומכים על מנהג הסכמות ותקנת גדולי עולם שהתקינו שאם יעבור ג' שנים אחר שיצא ולא יכריז אותה שאבד זכות חזקתו וגם זה התובע לא בא לפני חכמים אחר שיצא ממנה כמה שנים ואבד שטרו ולא לקח שטר חזקה ולא הכריזה א"כ אין ממש בחזקתו ולא יועיל לו חזקתו בין לפי שורש ההסכמו' והתקנות בחזקות בין לפי הסכמ' חכמי ופרנסי וטובי הק"ק כנ"ל ובפר' ג"כ מכל זה שלא חשש בחזק' ומחל עליה מאח' שהזכו' עליה דק ואין לו קרקע והג' שזכיתי לעד בה מאחר שהמחזיק בה אין לו בגוף הקרקע כלל ומאותו הזמן שהחזי' הוא בא ויצא כבר נתחלפו אדוני הקרקע דהיינו המוטיביליש ב' פעמים מאותו זמן ואילך א"כ כבר אבד חזקתו והחזקה הפקר וכל הקודם להחזיק בה אחר שיצא זכה בה כמו שמביא דין זה מהרי"ק בשרש קי"ח על חזקת הלואת חנות יעויין שם שמאריך הנה אלו תשובות טענתי על תביעתו ועליה' תפסקו לי בדין תורה והדין יקוב את ההר ושכרכם כפול.
תשובה הדין עם שמעון שכבר בטלה חזקת ראובן משיצא הימנה כמה שנים וראשונה יש לברר שתקנת החזקו' שהתקינו הקדמונים נוחי נפש עיקרה ושרשה מדין עני המהפך בחררה ועל זה בנו יסוד תקנתם ועשו לה חיזוק בכל טצדקי דמצי למעבד והראשונים נחלקו אם נתנו להם דין קרקע או מטלטלים כמו הרב מהרר"י ן' לב ז"ל בכמה תשובות ולפיכך דן בשאלה ע"א לענין ספק בהודאת המכירה אי מהניא או לא שנעמיד החזקה בחזק' העומד שם עכשיו דאמר קים לי כמ"ד דהויא הודאה וכן כתב בסי' מ"ה שהוזכר בשאלת השואל דהיכא דיש ספק אם עקר דירתו לגמרי ואבדה חזקתו או לא דהרי המחזיק השני מחזיק בה עכשיו ואין ספק מוציא מידי ודאי חזקתו ולשיטתיה ז"ל אזיל דמסתפקא אי דייני' להו כדין קרקע לומר העמידם בחזקת מרא קמא או כדין מטלטל להעמידם לחזקת מי שהם עכשיו תחת ידו ואיברא שאני מחייב בדבר הזה דאפי' תימא שנדין אותם כדין מטלטלין מ"מ מטלטלי דלאו ניידי להו נינהו וכל היכא דקיימי ברשותיה דמרייהו קיימי שאין הדבר תלוי בדין קרק' או בדין מטלטל אלא טעמא דמטלטלין מקו' דניידי להו ונקני' הם מיד ליד וחזקה דכל מה שיש לו לאדם בידו שלו הוא והאי חזקה מפקא מחזקת מרא קמא דמאליה' לא באו לידו מה שאין כן בקרקע שאפשר ליכנס לו מעצמו בלי הקנא' והארץ לעולם עומדת לפיכך יש קרקע שדינו כדין מטלטלין כגון עבד ותינוק מוטל בעריסה דאמרינן בפרק חזקת שיש לו חזקה לאלתר אע"ג דעבדים הוקשו לקרקעות י"ל דיש מטלטלין שדינן כקרקע כגון דברים העשויים להשאיל ולהשכיר דלעולם בחזקת מרייהו קמא קיימי כדאמרי' בפ' כל הנשבעים רבא אפיק ספרא דאגדתא וכו' מיתמי משום דהו"ל דברים העשויים להשאיל וכן אומן שרגילים למסור לו כלים אין לו חזקה כדאמרי' בפ' חזקת ראה טליתו ביד אומן אמר ליה מה טיבו אצלך שמכרת לי וכו' מפקי' מיניה בע"כ שהיתה שלו ומוקמינן לה בחזקת מרא וטעמא דבכל הני ליתא לההיא חזקה דכל מה שיש לו לאדם בידו וכו' דמרעי לחזקת מרא קמא דהא שכיח שיבאו לידו בשאלה או שכירות או לפי שהוא אומן הכא נמי אפילו תימא חזקה זו כדין מטלטלי דיינינן לה כיון שידוע שהיתה של ראובן מפקינן ליה משמעון שנכנס לתוכה עד שיברר זכותו דהא איכא עדים וראיה ובפרק השואל אמתניתין דמחליף פרה בחמור דתנן יחלוקו מוקמינן דקיימ' שפחה בסימטא ופרכינן ונוקמה בחזקת מרא קמא ונהוי אידך המע"ה ומשני ר' מאיר סומכוס היא אלמא לרבנן מרא קמא הוא המוחזק אפילו במטלטלין ואידך הוי המוציא ונהי דאי הוו ברשות לוקח הוה מוקמי' ברשותיה משום דמטלטלי בני תפיסה נינהו אבל מידי דלאו בר תפיסה הוא כגון יורד לחזקת חבירו אי נמי דעשוי להכנס בתורת שכירות הוה ליה כדברים העשויים להשאיל ולהשכיר וכל היכא דקיימא ברשות מרא קמא קיימא ואע"ג דהתם הספק הוא במכירה וחזקה קמייתא אתרעא לה שהרי מכר לפנינו אמרי' השתא הוא דמכר אחר שילדה דומיא דההוא דפ' האומר מקוה שנמד' ונמצא חסר דאזלינן בתר חזקה קמייתא דמקוה שהיה בחזקת שלם אע"ג דהרי חסר לפניך אם לאו משום דאיכא תרתי לרעותא וכ"ש היכא דליכא רעותא כלל כגון שיש ספק בעיקר ההודאה דאוקמה בחזקת מרא קמא ואימור לא נמכר ועוד ראיה מדאיבעיא לן בפ"ק דמציעא קני בהמה לקנות כלים שעליה ולא איפשיטא וכתב הרא"ש כיון דסלקא בתיקו אוקמה בחזקת מרה קמא אבל במציאה והפקר הרי הוא מוחזק מספק ואם תפסה אחר מוקמינן לה בחזקת מרא קמא שהיה מוחזק בה מספק ותפיסת ספק מקריא תפיסה כננד אחר שאין לו בה שום טענה ולקמן בההוא פרק' איבעיא דאויר דאין סופו להניח אי כמונח דמי אי לאו כתב הרא"ש וכיון דלא איפשיטא במתנה יכול לחזור בו דאוקי בחזקת מרא קמא אבל בהפקר הואיל ונסתלקו הבעלים מוקמי' ליה בחזקת המחזיק אע"פ שמחזיק מספק לגבי אמרינן דלא מצו מפקינן מיניה אלמא לעולם מרא קמא מיקרי מוחזק ודאי והשני ספק ואין ספקו של שני מוציא מידי ודאי של ראשון וכח חזקות אלו בנכסי עכו"ם אע"ג דבדין שכירות נחית להו מ"מ כיון שאין הישראל יכול ליכנס לה וזוכה הוא ומנחיל ליורשיו אחריו כקנין הגוף דמי כאותה שאמרו בנדרים פ' השותפים המודר הנאה מחבירו ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרין בעיר אם יש לו בהם תפיסת יד אסור אין לו בהם תפיס' יד מותר ומפ' בגמרא דנקט המקבל בפסקא והק' הר"ן דמ"מ גוף המרחץ של המשכיר ויכול לאסור על השוכר עד ואחרים שרצו נומר דמושכרים דהכא לאו כעין שכירות דעלמא שנותן דבר ידוע לבעלים ומורישו לבניו וכל כי האי קנין הגוף מקרי ולא שעבוד ה"נ כיון שיש לו זכות להורישו לבניו לגבי אחרים הו"ל קנין הגוף.
ואיכא למידק מהא דאמרי' בפ' הנוש' גבי מדור אלמנ' דמחשבי' לי' שהאלמנ' מוחזק' ותפוס' בו מחיים כדאמרי' התם יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום ופרכינן מ"ש מדאמר רב אסי אמר רבי יוחנן יתומים שדקדקו ומכרו בנכסי' מה שמכרו מכרו התם לא משתעבדי לה מחיי' הכא משתעבדי לה מחיים ואפ"ה איבעי' לן התם אלמנה מהו שתשפץ וסלקא בתיקו וכתב הרי"ף ז"ל הילכך לא תשפץ אלמא אע"ג דמוחזקת היא בקרקע זה של בעלה ותפוס מחיים מכל מקום מספק לא מזבינן לה כלל התם ודאי לגבי יתומי' שגוף הקרקע שלהם לא מיקרי היא מוחזקת ומינה נילף שפיר דמי שיש לו קנין בגוף הקרקע דבעל החזקה לא חשיב מוחזק לגביה דומיא דאלמנה לגבי יתמי אבל לגבי אחרים חשיב מוחזק ואין לי פנאי להאריך במה שהיה ראוי לדקדק בדבר זה אלא שבאתי לומר שמה שכתב מהר"י ן' לב בקצת מקומות מתשובותיו דחשיב המחזיק השני כודאי לגבי הראשון ואין ס' מוציא מידי ודאי הוא על הנחה זו שחושש דדיינינן להו כדין מטלטלין ואפילו הכי אין דבריו מוכרעין וידעתי שמן הגדולים שבדורו היו חלוקים עליו ומה גם שכבר הסכימו חכמי הדורות לדון את החזקות כדין הקרקעות לכל דבריהם כמו שמפורש בתקנו' החזקות של קושטאנדינה והרב מהר"י ן' לב חתום בה וגם שאר הרבנים אלא שאם מכח זה אנו באים אין לנו ראיה לדון בשאר מקומות שנהגו בסתם ולא פירשו ושמעתי שהרב מהר"ר שמואל סבע זלה"ה היה מן הדנין בראשונה בחזקות כדין קרקע וכשנכתבו ההסכמות בשנת השל"ז ופירשו שנתנו להם דין קרקע גמור שמח שנתקיימו דבריו ושלח לו הרב מהר"ר יוסף ן' לב זלה"ה אדרבא נתקיימו דברי ממה שהוצרך הדבר לפרש בהסכמה יש במשמע שעד עכשיו שלא פירשו היה להם דין טלטל מכל מקום נראה מאחר שזה חמשים שנה שבקוסט' ושאלוניקי עיירות גדולות לאלהים כך מפורש להם וכל שאר המדינות שבמלכות נגררו אחריהם בסתם גם בבודו' שהוא בקצה הגבול מסתמא אחריהם נגררים בהסכמתם ומה גם עתה כיון מעיקר דינא הכי משמע כהנך רבוותא להחזיקם בחזקת מרא קמא.
ומה שבא בשאלה בטענות המחזיק מאחר שנתחלפ' אדוני הקרקע והם המותיולי ב' פעמים כבר אבד חזקתו והחזקה הפקר וכל הקודם בה זכה ושכן הביא דין זה מהרר"י קולון ז"ל בשרש קי"ז על חזקת הלואת חנות הא ליתא דלא מבעיא מתו המותיויליש דהני שלוחי בעלמא נינהו ולית בהו מששא אלא אפילו מתו הבעלים עצמם או מכרוה לאחרים שפנים חדשות באו לכאן לא אבדה חזקתו של המחזיק לעולם וההיא דמהר"י קולון ז"ל מילתא אחריתי היא שאין החזקה שם בעצמה של חנות אלא החזקה היא הרשות שיש לו רשות מהמושל להלוות לעכו"ם ברבית יהיה אחנות זו או בחנות אחרת וכל זמן שיש לו רשות זה מאת המושל אין לאחרים רשות להכנס בגבולו מכח חרם וזו היא שקורין אותה תקנת הישוב וראיה לזה מדברי מהר"ם שהביא הגהות אשרי בפ' חזקת בההיא דבשכוני גואי הוה יתיבנא דמכאן פסק רבינו מאיר באד' שבא לישוב חבירו והחזיק בו ג' שנים שלא עלתה לו חזקה מטעם דשכוני גואי כי יכול לומר מה שלא מחיתי עד הנה כי ברשותי נכנסת ע"כ משמע שכל הישוב הוא בחזקתו כי רוח המושל יעלה להשליטו עלי' לפיכך כשמת המושל ההוא פקע רשותו וצריך הוא ליקנות רשות מחדש מהמושל אשר קם מלך חדש ואין לו רשות עוד להלוות מכחו של ראשון דמאחר שמת בטלו גזרותיו וכיון שכן מההיא שעתא דמת ופסק כחו נעשה הפקר וכל הקודם בו זכה ולכך הביא ראיה מההיא דפ' חזקת דמאן דזבין ארעא מעכו"ם ויהיב זוזי ואתא ישראל אחרינא ורפיק בה זכה מ"ט עכו"ם מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ישראל לא קנה אלא בשטר הוה ליה כמוכרה וכל המחזיק בה זכה בה אבל בחזקות שלנו המחזיק בגוף קרקע זה מחזיק ויש לו שעבוד עליו דשכירות מכירה ליומא שויה בעלי התקנה וכשם שעומד' חזקה זו בפני בעלים אחרים שאין צריך לחזוק לקנות מהם כך עומדת לו בפני כל אחד מישראל הבא להחזי' בגבולו דחזקה בכדי לא פקעא ומיהו כאן בנ"ד מילתא דפשיטא היא מאחר שהניחה כמה שנים ולא פרע שכירות כלל דאפילו במי שעוקר דירתו מן העיר אם לא הניח אדם בה במקומו שיפרע השכירות לבעלים אבד חזקתו כמו שדקדק מהרר"י ן' חביב ז"ל מלשון ההסכמה שכתוב שכל מי שיעתיק דירתו מן העיר רשאי להעביר החזקה לאחרים מכלל שאם לא העביר אין לו בה כלום וכ"ש מי שהוא בעיר ואינו פורע שאין לו שום זכות בה ואם בא מחמת טענה שהוציאו העכו"ם בחזקה שלא כדין או שהיה רוצה שיוסיף על שכירותו צריך לברר זה ואם לא ברר אין לו כלום בפרט כשעברו ג' שנים כמו שהיה בתקנ' הקדמונים אשר בשאלוניקי עשאוה כחזקת ג' דטפי לא שתיק איניש מלמחי וכבר דקדקו המתקנים האחרונים ופי' בתקנות החזקות שאם יעברו ג' חדשים שלא פרע שכירות ולא נמצא בידו כתב דבאונס עזב חזקתו אבדה זכותו וגדולה מזו אמרו אפילו הוציאוהו בעול וחמס ונמשך הדבר כך והשכירוה לעכו"ם ועברו עליה עשר שנים הפסיד חזקתו ויש רשות לכל איש ישראל לזכות בה וכפי זה אפילו אם שלא כדין הוציאוהו כבר הופקעה חזקתו כ"ש בסתם שקבעו זמן ג' חדשים שלא פרע ומעתה בעיר חדשה שלא קדמו תקנות אלו שם שהיו נוהגין מאליהן דין החזקות מסתם ויש ס' באיזה פרט אם להוסיף על מה שנהגו שם אין להביא ראיה ממה שנוהגין במקום עיקר התקנה דאמרינן זה קבלו כאן וזה לא קבלו ואוקמיה בדין תורה ויד הבא מכח התקנה על התחתונה יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |