שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/ז

שו"ת מהרי"ט ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ברושה.

תשובה לא נתבאר בשאלה אם שטר זה נתקיים בחיי הלוה או אחר מותו וראיתי לישא וליתן בתשובה א' להרא"ש בכלל פ"ה הביא בטור סי' ק"י וז"ל יורש שנתן נכסי מורישו לקטן ויצא ש"ח על המוריש מי מחתי' לנכסי קטן או לא אם השטר מקויים מורידין ש"ח לנכסיו ואם אינו מקויים אין מקיימי' שלא בפני ב"ד עכ"ל ותמהו עליה רבים וגדולי' דהא איפסיקא הלכתא בהגוזל בתרא מקיימי' עדים שלא בפני בעל דין והה"ר יהודה בנו של הרא"ש ז"ל נשאל על זה והשיב כשאני רואה פסקיו עם תשובותיו סותרין אני הולך אחרי הפסקי' שהיו אחרוני' ותימה הוא שהדברים הללו לא נתן ליכתב שאפי' לא נכתבו בפסקיו גמרא ערוכה בפיו והלכות קבועות והיאך אפשר להתקיים דבריו שבתשוב' והך כללא דכייל נמי ואי כללא הוא דאטו כל אותם השנים שהיה עוסק בפסקי ההלכות העמיד שומר על פתח בית המדרש שלא ישאלו ממנו דבר הלכה והלא בדין משכון של עכו"ם ביד ישראל ברבי' הביא הטור בי"ד סי' קס"ט דברי הרא"ש בתשובו' לעיקר אעפ"י שבפסקיו כתב להפך וכתב שם הרב מהרי"ק ז"ל דמשמע שהוא תופס דבריו בתשובה יותר מדבריו בפסקיו אעפ"י שבח"מ סי' מ"ג כתב אעפ"י שהרא"ש בתשובה כתב שהמלוה על המשכון ע"ש בפסקיו כתב שהוא ש"ח ובאחרונה היה עכ"ל וכן כתב בי"ד על אונן אם נפטר מהבדלה לגמרי סי' שמ"א יש לומר דלאו כללא כייל ובאות' תשובה בלבד הוא דקאמר דהוה קי"ל דדבריו בפסקיו היו אחר התשובה ואין למדין משם למקומות אחרים ובכמה תשובות כתב שכתב בפסקיו שבכלל ס"ח תשובה י"ו כתב על חזרת השטר כתבתי בפסקי בתרא וכו' ובכלל פ"ו סי' ח' הביא ההיא דעשאה סימן לאחר בפ' בתרא דכתובות דאמר אביי האי מאן דמוקי אפטרופא לוקי כי האי ואמאי לא טעין איהו ואמר ודוחק לומר שלא נזכר אלא למדו משם שאין לדיין לטעון מילתא דלא שכיח כ"כ ובפסקיו כתב אותו התירץ דאביי לא נזכר אלא בתשובה חזר בו אלא מיהו מסתברא דבכל רב יפוסק שעשה חיבור כולל בין שעשאו בתחילת ימיו בין בסוף יש לתפוס דברי החיבור עיקר מדברי התשו' דאם איתא דהדר ביה הי"ל לתקן הדברים במקומן בחיבורו בשעה שהוא מעיין בתשובה דמסתמא אינו משיב אא"כ עמד על שרשן של דברים מתוך חבורו אפילו אם נזדקנו דברי תורה בפיו חוזר ומסתכל בהם בשעת מעש' וכן בהרמב"ם כשאנו מוצאין לו תשובה הפך מ"ש בחיבורו אנו אומרי' שחזר בו מאותה תשובה וכמ"ש הרשב"א ז"ל על דין ס"ת פסול שחסר בו אותיות שמצינו תשוב' להרמב"ם שאין בו משום ברכה לבטלה הפך ממ"ש בחיבור ואמר הרשב"א דמסתמא הדר ביה מההיא לכך נ"ל שאין לדברים אלא מקומן ושעתן והרב מהר"ר לוי ן' חביב כתב לישב דברי הרא"ש שקשה ממנו אמר שדין זה יצא לו ממ"ש בנמצא' שדה שאינ' שלו נזקקין וזה יהיה בשני פני' בעדי' או בשטר וכמו שהעדים צריך שיקובל עדותם בחיי האב גם בשטר צריך שיתקיים בחיי האב דן ג"ש מעצמו והוסיף תימה שאף בנמצאת שדה שאינה שלו שרוב' דרבוותא סברי דאפי' בע"פ מקבלים את העדי' לאחר מיתה יסבור הרא"ש ז"ל שאפי' בשטר אין מקיימי' וכבר תמה הרב מהר"י קארו ז"ל על דברי שניהם ופירש הוא ז"ל דאע"ג דקי"ל דמקיימי' את השטר שלא בב"ד יתום שאני דכיון דאיכא למיחש לפרעון אפי' יש בשטר כל תנאי שבעולם כמ"ש הטור שם הילכך אין מקיימי' עכ"ד ולי אין ראיה ממה שאמרו שאין נפרעי' אפי' יש בשטר כל תנאי שבעולם אפי' נאמנות מפורש עליו ועל יורשיו דאכתי איכא למיחש שמא פרעו או צררי אתפיסה ואי היה הלוה בחיים היה מדבר אבל בהא לענין קיום שאפי' היה בחיים היה מקיימו שלא בפניו היכי נימא דמשמת נתוסף כחו זו היא שאמרו כשהוא חי קולו א' כשהוא מת קולו שבעה. ומה שמצא עוד ז"ל ליישב דברי הרא"ש ממ"ש רבינו ירוחם בשם הראב"ד בשטר צואה אין מקיימי' אותה אלא בפני ב"ד לא עמדתי בסודו ז"ל שהרי מפורש שם הטעם שנשתנית שטר צואה משאר שטרות דאמר' בהו עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ששטר צוואה לא נכתבה אלא לזכרון דברים ותשובת הרא"ש בשט' מלוה הוא דכתיב בהו וכתוב בספ' וחתו' ואמרי' בהו דמדאוריית' לא בעו קיו' דעדים החתומים שם כמו שנחקרה עדותן בב"ד כדאמרי' בהאשה שנתארמלה. וראיתי עוד לו ז"ל למעלה על דברי הטור שכתב ודוקא שצוה בשטר שכתב בכתב ידו וניכר שהוא כתב ידו כתב הרב ז"ל יש לדקדק איך כתב שאם ניכר שהוא כתב ידו שנזקקי' הא בעי' שיהיה מקויים בחיי אביו לפי מה שכתב הרא"ש בתשובה ודחק לפרש יע"ש וזו הקושי יצא כפי המובן מתשובה זו של הרא"ש כפשטה ומתוך כך יצאו דברים מלפניו שלא כהלכה שראיתי לו ז"ל בפסקיו ב"ח שהביא דברי תשובה זו להרא"ש ולא חלק בין נתקיים בחייו לנתקיים לאחר מיתה דלעולם מורידין ב"ח לנכסים.

ובעניותינו אדרבה תמיה לן מילתא לאידך גיסא דכי נתקיים השטר מקמי הכי מאי הוי ואמאי מורידין והא אין נפרעין מנכסי קטנים אי משום צררי ואי משום שובר שאם היו גדולים היו מבררים הדבר ואפי' אם השטר מקויי' ועומד איכא למיחש להכי והרא"ש ז"ל האריך בתשובתו להוכיח דבר זה וחלק לטעמא דרב הונא בריה דרב יהוש' דמשום צררי דהתם אית ליה ליורש הקטן חזקת אבהתא אבל קטן זה אין לו חזקת אבהתא דמקבל מתנה הוא מבנו של מוריש ושוב הביא שמעתין דהגוזל בתר' וכתב שעיקר מסקנ' לאו משום דקי"ל כסומכוס אלא משום דקיימ' ארעא בחזקת אבוה ואכתי מ"ט לא אמרי' בקטן זה שקבל מתנה דאי' ליה חזקת אבוה דנותן והו"ל כמי שבא מכחו של מוריש ולא דמי לנמצא' שדה שאי' שלו דעלה מסיק גמרא התם דטעמא דאין נזקקין משום דקיימא בחזק' אבוה לאפוקי שדה שאינה שלו דלא קיימא בחזק' אבוה והדרא ארעא והדרי פירי ולא מצי לסלוקי בזוזי ואילו הכא נכסי בחזק' אבוה דנותן קיימי וב"ח בא להפרע מהם בחובו וזה הקטן אוכל פירות דב"ח אינו גובה את השבח ולכי גדיל נמי אי בעי מסלק לב"ח בזוזי ועוד התם ליכא שום טענ' ליתומי' שלא להחזיר אם לא שיפסלו את העדים ואחזוקו סהדי בשקרי לא מחזקינן אבל הכא דאיכא חשש דצררי דילמא לכי גדל זה הקטן יביא ראיה שאביו של נותן התפיסו צררי והיורש הנותן אעפ"י שהוא גדול מאחר שכב' נסתל' שוב אינו חושש לטרו' בדבר.

אלא נראה שעיקר טעמו של הרא"ש ז"ל דמדמה לה לנמצאת שדה שאינה שלו היינו משום שנתקיים השטר קודם שנתן הנכסי' לקטן דנמצא שלא היה לו ליורש זכות באותם הנכסי' הואיל ולא היה לו שום טענה ופתחון פה כנגד השטר ומההיא שעתא שנתקיי' בב"ד הרי הוא כמי שעמדו בדין להורידו לב"ח בנכסי' ומאחר שכבר נתברר זכותו של ב"ח אין בידו ליתן זכותו לאחרים ולא מפני שהוא קטן יפה כחו בזה שאין אנו באים להוציא ממנו אלא אנו אומרי' שלא להפקיע זכותו של ב"ח במתנה זו דהו"ל כמי שבא לב"ד והורידו לנכסי' ולא עדיף קטן זה מגברא דאתי מחמתיה שהוציאו הנכסי' ממנו ומי איכא מידי דמוכר לא מצי למטען ולוקח טעני' ליה טענת צררי או פרעון אבל היכא שאין השט' מקויים אע"ג דמקיימי' את השטר שלא בב"ד מ"מ עד השתא נכסי בחזקת היורש קיימי דלא מצינן לאחותי אנכסי דאמרי' ליה קיימי שטרך וחות לדינא כדאמרי' בפ"ב דכתובו' דכי אעל קמיה דרב נחמן א"ל הכי ואף קטן זה הבא מכחו עמדו הנכסים באותה שעה בחזקתו וכמאן דאית ליה חזקת אבוה דמי וחיישי' שאם היה גדול היה יכול לברר שהתפיסו צררי ולא מפקי' להו מחזקתיה וכי תימא כי נתקיים בתחילה נמי הא לא מצי' למיחת אנכסי מקמי דאזמניה לדינא כדאמרי' בשלהי בתרא דנכסוהי דאיניש אינון ערבין ליה ואין נפרעין מן הערב תחילה יש לומר דה"מ מלוה גופיה לפי שגופו נשתעבד ונכסיו הם ערבין לו אבל יורש אין חיוב על גופו כלל אלא שנכסי אביו הם המשועבדין וכיון דאתקיי' שטר מיד נחתינן לנכסי והו"ל כגבוי הילכך לא נכנסו לחזקת קטן זה המקבל מתנה שנדין אותו כדין בא ליפרע מנכסי יתומים אלא כי היכי דבא ליפרע מנכסים משועבדים או הנפרע שלא בפניו שנפרע בשבועה כך זה יפרע בשבועה שלא התפיסו צררי ולעולם ס"ל להרא"ש ז"ל אף ביתומים קטנים כשנזקקין לנכסיהם ע"י שטר שמקיימים את השטר שלא בפניהם כנ"ל.

ומעתה אתאן לנ"ד דבין נתקיים השטר מחיים בין לאחר מית' איכא למיחש לצררי ואין נזקקין לנכסי' עד שיגדלו אם לא מטעם שהודה בשעת מיתה וצוה על כך ובזה אעפ"י שלא נכתבה הודאה זו בחייו יש לקבל העדות לאחר מיתה לרובא דרבוותא דסברי בנמצאת שדה שאינה שלו ובעידי צואה דמקבלי' להו לאחר מיתה אלא דאיכא מאן דפליג בהא כמו שאכתוב דאפי' בהני בעינ' שתתקבל העדות בחייו. ומה שבא בשאלה דמאחר שהיה בפני ג' שהם ב"ד תו לא צריך לקבלת עדות בפניו שכן נראה מדברי הפוסקי' שג' שנכנסו לבקר את החולה חשיבי ב"ד לא נהירא לי שלא נאמר כן אלא באב המחלק נכסיו לבניו בר"פ יש נוחלין דכתי' והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל דין נחלות וכו' ותניא נמי והיתה לבני ישראל לחוקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין. ואיכא מרבוותא דאמרי דאף לאחרי' שאינם בניו כשנותן במתנ' ש"מ עושין דין משום דמתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן כדכתב הרא"ש. שם בהלכותיו בשם רבינו יונה ורבי' חלוקים עליו ואפילו לדידיה היינו משום דירושה מיקרי ואסמכוה אקר' דביו' הנחילו את בניו התור' נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה אבל במתנת בריא דכת' ליה מהיו' לכ"ע אין עושין דין וכ"ש לענין מלוה שאין להם תורת דיינים ואי מטעם הודאה בב"ד אין להם תורת ב"ד אלא בדכנפינהו אינהו ואמר הוו עלי דייני וקבעי דוכת' ושלחי ומזמני ליה לבי דינא דפסקי הלכתא בס"פ זה בורר כמר ברי' דרב אשי הא לאו הכי לא כתבי' ואין להם תורת ב"ד ושמא דאפי' בכל הני תנאי אם לא כתבו הודאה זו מחיים אין לכתב' לאחר מיתה דכיון דנפלי זוזי קמי יתמי מצי למימר לב"ד הגדול אזלינ' והם אינן יכולי' להעיד שלא בפני בעל דין. ומה שנמצא לפרש"י ז"ל דהיכא דצוה בפני ג' נזקקי' לא אמרו אלא בצואת ש"מ כמ"ש בח"מ סי' ק"י מתשובת הרשב"א בשם הראב"ד א"נ במוסר דבריו לב"ד שהם יתנו המעות למלוה דכיון שעשאן ב"ד על ממונו שקלי אינהו ויהבי אבל כל שלא מסר לב"ד אין עושין כן מעצמן.

והנראה לע"ד כיון דלרובא מרבוותא קמאי ובתראי הדין נותן לגבות מהם כמ"ש הרב מוהר"ר שמואל די מדינה ז"ל שראוי לפסוק הלכה למעשה ואין אנו באין לדון אלא לסברת הראב"ד והרא"ש ז"ל דס"ל דנמצאת שדה שאינה שלו ובעידי צואה דבעי' שנתקבל בחיי המוכרים נראה דבמלוה בשטר מקויים היכא דהודה בשעת מיתתו מודה בה הראב"ד והרא"ש ז"ל דמקבלין עדותן לאחר מיתה ונזקקין דדוקא בנמצאת שדה שאינה שלו או במתנת ש"מ להוציא דבר שהוא בחזקת המוריש ע"פ עדותן הוא דאמרו דאין מקבלין עדים להוציא מחזקתן שלא בפני ב"ד דקטן כשלא בפניו דמי אבל היכא דאיכא שטר מקויים ביד המלוה לא ע"פ העדים אנו מוציאין מחזקת היתומים אלא עפ"י השטר ששורת הדין שיגבה מנכסיו ולפרעון ולצררי לא חיישינן ומחתי' לנכסיה אפילו שלא בפניו כיון שהלך לו למ"ה או שמת ומפקי' מלקוחות ולא טעני' להו דילמא צררי אתפס' לענין שלא יגבה אלא נפרע בשבועה וזו שחשו לצררי אצל יתומים קטנים חששא רחוק' היא וחשו למיעוטא בנכסי יתומים קטנים. אבל היכא שהדבר ברור כגון שהודה בשעת מיתתו וצוה לפרוע לו מנכסיו כבר נסתלק חשד זה מלבו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן כדאמרי' בגמרא גבי נמצאת שדה שאינה שלו וכיון דתו ליכא למיחש לצררי השתא גבי ב"ח ע"י השטר שנפרעין על ידו אפי' שלא בפניו ולא חיישי' אקבלת עדות שלא בפני עדים דאנן לאו אפומייהו דהנך סהדי סמכינן לגבות אלא אשטרא סמכינן והנך עדים גילוי מילתא בעלמא הוא שלא התפיסו צררי וכי היכי דמקבלי' עדו' על היתו' בדבר שלא היה בחזקתם כגון תנוק שתקף בעבדו וירד לשדה חברו דמוציאין מידו ע"פ עדים הכא נמי כיון דאיכא שטרא איגלאי מילתא עפ"י עדים אלו דשעבודא דמלוה קיימא אנכסי לוה ונזקקי' להם.

ונ"ל ראיה דלא מיקרי אפוקי ממונא אפומא דהנך סהדי אלא מכח שטרא מהא דהוכיחו התוס' בפ' חזקת ובכמה דוכתי דמגו להוציא לא אמרי' גבי ההוא דגחין ולחיש לרבה דשטרא זייפא הוא והקשו מהא דאמ' בפ' הכותב מגו דיכלי למימר וכו' יכול למימר סיטראי נינהו דהו"ל מגו להוציא ולגבות ממון. ותירצו שאני התם דאיכא שטרא כלומר לא דמי לההוא דגחין ולחיש דכיון דמ"מ השטר מזוייף אינו יכול לגבות אלא בטענ' ע"פ ומגו להוציא לא אמרי' אבל התם המגו היא להעמיד השטר על חזקתו שלא נפרע ושבקיה לשטרא דאיהו דידיה עביד ומגבי הכא נמי אין העדים אלא להעמיד השטר על חזקתו דלא ניחוש לאותה חששא רחוק' דאתפסי' צררי.

ומסתייעא נמי הך סברא מההוא עובדא דמייתי בפ' חזקת דרבא בר שרשום דאמר אכבשיה לשטר ואכלה כשיעור זוזי וביתומים קטנים מיירי התם והקשה שם הרא"ש וא"ת והיאך יכול לומר לקוחה היא בידי והלא היתומים קטני' וידוע שהיה הקרקע מתחלה של אביהן והיאך יביא עדים שאכלה שני חזקה והא אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין כדאמרי' בריש הגוזל הכא נמי האיך יביא עידי חזקה להוציא מחזקת היתומים וי"ל דשאני הכא שכבר אכלה ג' שנים בחיי אביהם. וגם אין ידוע לנו שבתורת משכנתא באה לידו וכבר היה מוחזק בחיי אביהם ולהחזי' מה שבידו מקבלי עדות בפני יתומים קטנים עכ"ל ואכתי מאי משני שכבר היה מוחזק בחיי אביהם מי מעיד על דבר שהיה מוחזק בתורת מכר אימ' לפירי נחית ואכלה ג' שנים פחות יום א' או דלא אכלה כדאכלי אינשי כגון הא דאמר בפ' חזק' אכלה שחת תפתיח' אפי' כורא ועייל כורא וכמה מילי דלא הוו חזקה דהדר' ארעא והדרי פירי דלעולם קרקע בחזקת בעליה עומדת ועדי חזקה אלו באים להוציאה מחזקת' והיכי מקבלי' לסהדותייהו שלא בפני בעל דין אלא דהכי קאמר הואיל ואכלה בחיי אביהם והיתה מוחזקת בידו בפני כל העולם אעפ"י שאפשר דלא אחזוק כדמחזקי אינשי מ"מ הני סהדי מגלו מילתא דמה שהיה מוחזק רבה בפני העולם כדין חזקה היתה וכדמחזקי אינשי ומקבלי' עדותן דגילוי מילתא בעלמא והשתא פי' חזק' אלימתא ברורה אצלו לא עדיפא משטר כדאמרי' בר"פ חזקת גבי ההוא דאתא קמי' דרב נחמן וא"ל זיל ברור אכילתך ומפרש תלמוד' בסמוך טעמא דרב נחמן דלא יהא אלא דנקיט שטרא מי אמרי' ליה קיים שטרך וכן פרשב"ם שחזקה של ג' שנים במקום שטר היא עומדת ואם מקבלים עדים להעמיד החזקה ולאפוקיה ארעא מחזקת מרה כ"ש דמקבלים עדי' להעמי' שטר מקויים שבידו ועוד יש ללמוד מדברי הרא"ש ז"ל עצמו בתשובה כלל פ"ה וז"ל הילכך כל כה"ג דליכא למיחש לפרעון כגון שהודה החייב בשעת מיתתו שהוא חייב או דשמתוה ומת בשמתיה או שלא הגיע הזמן בחיי הלוה אפי' מלוה ע"פ העדים מעמידים אפוטרופוס לקטנים ומגבינן לב"ח וכו' וכתב עוד ומה שכתבתי למעלה דמלוה ע"פ גובה מיתמי היינו כשנתקבל העדות בחיי אביהן וכו' עכ"ל והאי דמלוה ע"פ גובה מיתמי היינו כשחייב מודה או דמית בשמתיה ואם איתא מאי איריא מלוה ע"פ אפי' בשטר שצריך שיתקבל העדות שהודה או דשמתוה בחייו ומלשון זה דקדק מהריב"ל ז"ל דס"ל להרא"ש דבמלוה בשטר מקיימם לאחר מיתה מדנקט מלוה ע"פ וכ"ש שיש לדקדק לענין הודאה דבהכי מיירי דבמלוה ע"פ גובה דאם היתה מלוה בשטר מקבלי לאחר מיתה עדי הודאה.

עוד יש ללמוד הדבר ממה שמצינו שהרא"ש עצמו מודה בתוך זמן שנפרעים מן היתומים מטעם חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו ואנן סהדי דלא פרע דהלואי יפרע אדם בזמנו ועדים אלו שמעידין בהודאת האב לא גריע מחזקה. תדע דבההיא חזקה מבעיא לן בפ"ק דבתרא אמר לו פרעתיך בתוך זמני אי מהימן במגו דפרעתיך בזמני ולא אפשיט' ועבדינן לחומרא דמצי למטען הכי אע"ג דהוי מגו במקום חזקה ואילו מגו במקום עדים לאו כלום הוא כדאמרינן בפ' חזקת גבי זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי דאמרינן מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן ולא מבעיא עדים ממש אלא היכא שהדבר גלוי וידוע לנו כעדים מקרי כדמוכח בההוא עובדא דנהר פקוד דפ' השוכר את האומנין דכיון דאורחא דנהר פקיד תדיר איכא מיא הו"ל כעדים ומגו במקום עדים לא אמרי' ואילו מגו במקום חזקה אמרינן. והא דהקשה בתוספות בפ"ק דבתרא מהא דאמרינן בס"פ ב"ש היבמה שאמרה אחר ל' יום לא נבעלתי אין כופין אותו אע"ג דאית לה מגו אלמא לא אמרי' מגו במקום חזקה נ"ל דלא אמרו מגו אלא להעמיד מה שביד האדם אבל לא לכוף שכנגדו והא דמי למגו להוציא שנכוף את הבעל שיחלוץ לה. ובפ"ק דכתובות גבי הא דקטעין טענת דמי' הק' התוס' ולהימנה במגו דמוכת עץ ותרצו דאיכא חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. והא דמבע' לן בפ"ק דבתרא אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא שמא הך חזקה עדיף עכ"ל אלמ' אין כל החזקות שוות. והשתא הואיל והרא"ש מודה דבמקום הך חזקה דלא פרע גו זימני' נזקקין לנכסי יתמי כ"ש במקום עדים כי האי דאפי' אם אינן מעידין בפני בעל דין אחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקי' ואנן סהדי שכך הוא האמת ואין לחוש לצררי כלל.

ועל מה שיפו כאן כחה של אשה משל ב"ח שאמרו אין נפרעין מנכסי יתומים אא"כ רבית אוכלת בהם ולכתובת אשה משום חינא ואילו לענין גביה אמרי' בהנזקין ב"ח בבנונית וכתובת אשה בזיבורית ומפרש התם בב"ח משום נעילת דלת ובאשה יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ולענין גביה נמי היכא דליכא אלא ארעא דחזיא לחד אמרינן בפ' הכותב לב"ח יהבי' ליה לאשה לא יהבי' לה דיותר ממה שהאיש רוצה לישא וכו' כבר כתבו התוס' בפ' הכותב בהנך תרי שמעתא ועוד יש לדקדק בה' אלא שאין כאן מקומן והנלע"ד כתבתי יוס' בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף