שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/ה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בצפת תובב שנת השס"ב.
היתה עלי מצותך הגביר להשגיח בדין ש"מ שכת' והעל' בערכאו' בהיותו ש"מ ואמר כל הקרקעו' אשר לו יהיו אוולד ואקוף כפי הדין והנימו' הנהוג בשירע"י מתולדותיו לתולדות תולדותיו עד דור ודור ובתום כל הדור ההו' אז יהיה לעניי קהלו ואם לא יהיו עניים בקהלו יהיו לעניי עכו"ם והי"ל בן ובנו' ובנו' בניו לכלם הקנה כפי הנימוס שלהם חלק כחלק. והנה ראיתי העתק הפסקים החתומים ששלחו מתם מהמורים לבטל זכו' הבנו' ובהיו' שלוחך נחוץ אמרתי בחפזי אלקט נא ואספתי בעמרי' אגלה אזנך בלחישה דרך האתרים במה שלבי נוקף ויחיל מהמורי' הלא בספרתך כתוב לאמור שיש שכתבו שהבן העומ' היום יכול לבטל דבריו אעפ"י שהיה ש"מ וכתוב' כן בצואתו מכח כמה טענת. הא' שענין זה דומה לידור פ' בבית זה שלא נתן לבנותיו אלא זכות הדיר' ולא קרן גוף הבתי'. הא מילתא ליתא דלשון אוולד ואקו' שאמ' על הקרקעו' הוי ממש כאו' בית זה לפ' שידור בו שעל גוף הבתי' הוא אומ' שיהיו מוקצי' ועומדי' לבניו ולבני בניו ולא עוד אלא אפי' לא אמר יהיו אלא אני עושה אותם ואקוף אוולד שתלה המעש' בבתי' גוף הקרקע הקנה כמי שאומ' דקל לפירו'. וראיה מדאמרי' בספ"ק דנדרים קונם פי מדבר עמך ידי עושות עמך רגלי הולכו' עמ' אסור ופרכי' דהא דב' שאין בו ממש הוא דתני' שאני ישן וכו' ואמרי' מדקאמ' פי מדבר עמך ולא אמ' שאיני מדב' ה"ק יאסר פי לדבורו ידי למעשיהן הכא נמי מדקא' אני עוש' הבתי' גוף הבתי' עש' שאל"כ היל"ל שידור בניו ובנותיו בבתים שלי ואקוף אוולדי.
ומה שטענו עוד דהוי כמי שצוה לעבו' עביר' מנכסיו במה שעשאן ואקוף שאם יכלה זרעו וגם יכלו עניי קהלו יהיו לעניי עכו"ם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ט דמי שצוה לתת לעכו"ם מנכסיו אין שומעים לו. גם זה הטעם מהבל ימעט. חדא דאין זה דבר עבירה אם השוה עניי ע"א לעניי ישראל דתנן מפרנסים עניי ע"א עם עניי ישראל מפני דרכי שלום. ומאחר שהדבר נעשה בפני הערכאות שפיר דמי לזכות לענייהם מפני ד"ש כ"ש אם לא נתן לעניי ע"א אלא בזמן שאין עניי ישראל מצויים. ועוד שהדבר ידוע שא"א לו אקוף שיתקיים ושיטפלו ערכאות שלהם בדבר כדי שתתקיים אם לא יהיה זכות לעניים שלהם וכיון שכן אין בדבר איסור שאין כונתו לתת מתנת חנם אלא לאסוקי מלתיה הוא דבעי לקיים מתנות בניו ובנותיו וכדאמר בפ' גיד הנשה גבי שולח אדם ירך לנכרי וכו' דתני' בתוספות אם היה שכנו מותר מפני שהוא כמוכרו לו כדכתב התוספות בפ' כל הבשר. ועוד שלא נתן להם משלו כלום כפי חק המלכות בכלו' זרעו הנכסים למלך והו' הציל ממנת המלך לעניים שלהם וכדאמר בפ"ק דבתרא דמקבלי מנייהו ויהיבי לעניים דידהו גבי איפרא הורמיז דשדר ת' דינרי לרבא וכו' ועוד אפילו תימא שהיה בדבר איסור אותה המתנה של ע"א היתה מתבטלת כשתחול אבל עכשיו לא הורע כחה של מתנה שנת' לבניו ולבנותיו מפני כך.
ויש שאמרו עוד לבטל כל המתנה כיון שיש בכלל מתנה זו הבאים אחריה בנים יולדו דהנהו ודאי לא זכו במתנה דהו"ל מקנה למי שלב"ל אף בנות אלו שהם עכשיו בעולם לא יקנו דהו"ל כמו קנה את וחמור והביאו מהא דכתב המרדכי בפרק מי שמתו מעשה באחד שהקנה לחבירו בקנין סודר קרקעות ומטלטלין ומעות וכו'. ותמהני איכפול כ"ע וקיימו בהאי סברא דחויה לאפקועי זכות הבנות חדא הרי ביטל רבינו שמחה ז"ל את דבריהם כדמוכח משם ותו לא מבעי לרובא דרבוותא שפסקו בההיא דקני את וחמור דקנה מחצה ולא פליג מידי אלא אפילו למאן דפסקו כי ההיא דפ' האיש מקדש דהרי כלכם מקודשות לי והיו בהם שתי אחיו' וכו' הא מחו לה כמה עוכלי בעוכלא שהמ"מ והרא"ש חלקו בין אומר כלכם דמפיק להו בחד מלה ובין מפיק להו בתרי מלה וכן היא שיטת הרשב"א ז"ל בחדושיו והראב"ד ז"ל העמידה דוקא בידוע שהוא חמור ולא קני ותלה זה בזה והר"ן ז"ל חלק בין מקדש למקנה שדעתו שיקנה מי שיוכל לקנו' וכמו שבאו דבריהם בהרחבה כשתמצא לומר לדברי כלם לא נתבטלה זכות בנותיו בשביל זכות הנולדים ובר מן דין הכא לא שייך לומר כלל שלא יזכה הזוכה עכשיו מפני שאין זוכה אחריך דליתיה בעולם דאין שתי ידים זוכות כאח' יד בנותיו זוכות לאלתר ויד אחריך לאחר מיתת בנותיו ומכח זכייתן בא אחריך לזכות דהא אמרינן מת שני בחיי ראשון אין לשלישי כלו' שאין אחריך קונה אלא ע"י ראשון ולמה נבטל קנייתו של ראשון מפני שא"א להתקיים קניית השני שבאה על ידו. ועוד קניית הראשון ודאי וקניית השני ספק דהא אמרינן מכר הראשון לאחר אין לאחריך במקום לוקח כלום הילכך אין הקנאה ראשונה תלויה בשניה. וגם לא דמי למ"ש בת"ה במכתביו קע"ג דהתם נמי ב' הדברים קיומם בשעה א' דבשעה שלא יגרש חל עליו חובת הקנס אבל כאן בנותיו זוכות מעכשיו ואחריהם אינן זוכים אלא לאחר מותם תדע דהא בעי רב אשי למפשט בעיין מההיא דכתב בין בתחלה בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים דאפילו בב' שדות וב' בני אדם מהני מהא דנכסיו לך ואחריך ירש פ' וכו' וכדכתב רשב"ם דכב' שדות דמי דאין לאחר בחיי הראשון כלום הרי מתנות מוחלקים ע"כ.
ויש שטענו עוד שכל שאנו יכולים לפרש דבריו דלא להוי אעבורי אחסנתא נפרש ונאמר שמה שכתב שיהיו לזרעו וזרע זרעו כפי הדין והנמוס הנהו' בשירע"י מתולדותיו לתולדותיו לא אמר כן אלא לתולדות הנוגעים בנחלה עפ"י התורה והכונה שלא ימכרו לעולם ועד וע"ז אמר כפי הדין והנימוס שלהם. הא נמי ליתא שאין במתנה זו שום מכירה ולא עבורי אחסנתא כי מה שנתן לבנותיו שעדיין לא נשאו מצוה נמי היא כדאמרינן בפרק נערה ומייתי מדכתיב ואת בנותיהם תנו לאנשים וכפי הנשמע חלק הבנות בקרקעות אלו לא יהיה עישור מכל נכסיו משאר מטלטלין ולא מבעיא למ"ד שמין באב אפילו להוסיף ע"פ שוה נכסיו אלא אפילו למ"ד לפחות ולא להוסיף האב עצמו ראוי לו לתת כמנהג המדינה שידוע הו' שעכשיו אדם מתרושש להשיא את בתו כראוי לו ואפילו היו בנותיו נשואות לא היה בדבר נדנוד עבירה כשאדם נותן חלק מועט מנכסיו לבנותיו כברכת ה' אשר נתן לו. וידוע דלגבי דידיה דבר מועט הוא כדקאמר רבא בשלהי קמא האי לבני מחוזא דבר מועט הוא. ולדבריו כל מתנות שאדם נותן במתנת ש"מ חוץ מבניו אעבורי אחסנת' מיקרו הא ודאי ליתא. ועוד שלא נתן לבנותיו גוף הקרקע אלא לעולם הוא קיים לבנים ההם ונחת רוח הוא לו שידורו בהם יוצאי ירכו בנים ובנות יחדיו והלשון שאמר כפי הדין והנמו' הנהוג בשרע"י הוא כולל לענין דין זכייתם ואין לפרשו לענין המנהג שלא יוכלו למכרו דדין ונמו' לא נאמר אלא לענין חלוקה דאיקרי דין ושלהם נקרא דין נמי דינא דמלכותא דינא. וכן לענין ריבית אמרו כל שבדיניהם מוציאין וכו' וכן אמרו כל מקום שאתה מוצא אוגריו' שלה' אע"פ שדנין כדיננו וכו' ואם לא היתה הכונ' על משפ' הירו' כפי הדין והנמוס שלהם אלא לענין שלא יוכלו למכור היל"ל כמנהג הנהוג בשרע"י שלהם ועוד דמאי דאינה יכולים למכור אין זה מנהג חקוק לה' שאף בדיננו כל שאחריהם זכה להקדש עניים לא מצי מפקיע ליה במכירה. ואם לענין שלא ימכרו לפירו' דבדיננו יכולים למכור כדתנן בפ' יש נוחלין מכר הבן אין ללוקח בהם עד שימות האב ובלבד שיתרצו כלן דאל"כ האחרים מוחים הרי שנינו הניחן לעצמו הרי העשיר אומר לעני וכו' וכאן בתים אלו הניחן לדירת עצמן א"נ בית לדירתו יהיב ואין א' מהם רשאי להבי' דיורים אחרים ואם נתרצו כלן מאן לימא לן דאפי' בדיניה' לא יוכלו לתת זכות' זה לזה לשון כפי דין ונמו' נהוג בשרע"י כולל הכל.
ומה שטענו עוד שיש לפרש לשון אוולדי בני ולא בנות אעפ"י שאוולדי לשון רבים וכאן לא יש כי אם בן א' וכההוא דאמר נכסי לבני ולא הו"ל אלא חד ברא דאשכחן דכתיב ובני פלוא אליאב אף אנו נאמר אולד בנים אינו נראה דהתם משום דלשון בנים על הזכרים הוא מורה ולא על הנקבות הילכך כשאין לו אלא בן א' משכני' נפשין לומר לחד ברא קרי ברי דומיא דבני פלוא וההוא דשדר פסקא דשיראי אמרי' דלבנות' שלח הואיל ולא חזו לבנים אלא לבנות והכי כתב הרמב"ם בפ"ו מהל' זכיה ראויים לזכרים ולנקבות יטלו אותם הזכרים אבל כאן עיקר לשון אולדי ולדו' הוא שהכל בכלל כמו האשה וילדיה ויצאו ילדיה וראיה דתנן בפ"ג דנזיר הריני נזיר כשיהיה לי בן נולדה לו בת טומטום או אנדרוגינו' אינו נזיר כשאראה שיהיה לי ולד נולדה לו בת טומטום או אנדרוגינו' וכו' הרי זה נזיר.
ומה שטענו עוד מאחר שלשון זה שאמר יהיו כשאמר על מי שראוי לירושה אין לשני במקום ראשון כלום דלשון ירושה אין לה הפסק א"כ כשכלל הבנות בלשון זה הו"ל כנותן בתורת ירושה למי שאינו ראוי לירושה וכאו' בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום ורשב"ם כתב שאם אמר נכסי לפ' יש בו לשון מתנה לרחו' ואינו ממעט שם ירושה מן הראוי לירש ועוד כי היכי דכתב רשב"ם דבא' יש לפרש לשון מתנה הכא נמי תפרש ומה שטענו דלא הוי כאן מוציא דבריו לבטלה משום בנים מ"מ לענין בנות מוציא דבריו לבטלה הוא שהרי אנו רואים שכונתו לזכותן ואם לבנו דבריו לבטלה הם דממיל' קא ירית ואין דבריו מתקיימים אם לא שנפרשהו לשון מתנה ועוד דלשון יהיה לשון מתנה הוא דכתיב והיה לאהרן ולבניו ובשרם יהיה לך וכלהו מתנות מיקרי דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי ותני' כ"ד מתנות של כהונה ושבמקדש ושבגבולין ואפקינן בלשון יהיה ובסוף פרק האיש מקדש אמרינן הני כהני משלחן גבוה קא זכו ועוד בההוא דאמר נכסי לך ולבניך אמרינן דקנתה מחצה ומייתינן לה מדכתיב והיתה לאהרן ולבניו ותניא מחצה לאהרן ומחצה לבניו אלמא לשון מתנה דיינינן להו. והנלע"ד כתבתי הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |