שו"ת מהרי"ט/א/קמד

שו"ת מהרי"ט ‏ א קמד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להחכם השלם כמהר"ר אברהם מונסון נר"ו.

שאלה הא דבדיק לן מר בשטר חוב היוצא על היתומי' והוא אבק רבית שקבל ראובן אביהן מעות של יתומים עליו והוא רבית של דבריהם ומפקינן מיתמי ליתמי בעניותי נרא' דהואיל ותיקון רבנן ליתמי דנעביד להו עסקא קרוב לשכר ורחוק להפס' כי היכי דלא נכלינהו יתמי לנכסייהו זוזא זוזא אפילו אצל יתומים אחרים למה יאסר אם יצטרך אפוטרופו' חוטי' לתת לתוך פיהם של יתומים למה לא יקח מנכסי יתומים אחרים כתוספת בהמתנה עד שיהיו לאלו מעות שאם אתה אומר כן זו רעה היא לגבי יתומים כדאמרינן בהנזקין דרבי חנילאי בר אידי דנכסי יתומים הרי הן כהקדש ולא מקנו אלא בכספא ואמרינן אמשיכו להו פירי ליתמי וזול סבור מינה היינו דרבי חנילאי בר אידי דלא קנו אלא בכספא אמר להו רב שישא בריה דרב אידי הא רעה היא לדידהו דזמנין דמצטרכי לפירי וליכא דיהב להו עד דיהיבי זוזי הכי נמי כי התירו להלות ממעות יתומים אף ליתומים אחרים התירו שאם יש ליתומים אלו תועלת בזה לא יקחו ואם בשעה שיצטרכו אתה סותם את הפתח בפניהם הרי אתה מריע כחן ולא יהא כח הדיוט יפה מכח הקדש וכיון שכן כשלוה אביהן משל יתומים באבק רבית ונתחייבו בחוב ומת למה יופקע כחו של חוב משום דנפלו קמי יתמי הרי יתומים עצמן אם יצטרכו לכך נקח להם מהם באבק רבית אם בתחילה משתעבדי משועבדים ועומדין אינו דין שלא יופקע ולענין אבק רבית נמי דאינה יוצאה בדיני' לא מפלגינן בין יתומים קטנים לגדולים אף על גב דהוה סבירא ליה לרבא גבי משכנתא באתרא דמסלקי ואכל טפי מזוני דביתמי מפקינן משום דבית דין אביהן של יתומים כמאן דסלקום בית דין מעיקרא דמי מכל מקום עבד רב אשי עובדא בקטני' כגדולי' ולא מפלגינן. ובר מן דין נראה לי דאפילו תימא דביתומ' מן היתומים לא התירו רבית של דבריהם כיון שבחיי ראובן אביהם חל שעבודם וזקפן עליו במלוה בתר זקיפה אזלינן דגדולה מזו אמרו ברבית של תורה באיזה נשך ישראל שלוה מעות מן העכו"ם ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם קודם שנתגיי' זקפן עליו במלו' גוב' את הקרן וגוב' את הרבית ואם לאח' שנתגייר זקפן עליו במלו' גוב' את הקרן ואינו גוב' את הרבי' וכן גוי שלוה מעות מישראל ברבית וזקפן עליו במלו' ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלו' גוב' את הקרן וגוב' את הרבית ואם משנתגייר גובה את הקרן ואינו גובה הרבית ואף ר' יוסי לא פליג אלא בהך סיפא דמשנתגייר שאעפ"כ גובה ישראל את הקרן ואת הרבית מתקנתא דרבנן שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר אבל בשזקפן במלוה עד שלא נתגייר מדין תורה גובה את הקרן גובה את הרבית דמשעת זקיפה הו"ל כגבוי ואם תאמר אמאי דחקינן לפרושי מתניתין בריש פרק שום היתומים אליבא דרב אסי דאמר אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן רבית אוכלת בהם ולא לכתובת אשה כיון דתקינו לה מעשה ידיה דפרכינן מתניתין דתנן שום היתומים ל' יום היכי משכחת לה אלימא בב"ח נכרי מי ציית אלא בב"ח ישראל אי דקא אכל רביתא מי שבקינן לי' ודחקינן לאוקומא בב"ח עכו"ם שקבל עליו לדון בדיני ישראל ובשקבל עליו לזו ולא קבל עליו לזו ולוקמא ברבית של דבריהם במעות של יתומי' שלא גזרו בהם חכמים ומת לוה והוא נפרע מנכסי יתומי' הא לא קשי' דלא משכחת רבית אוכלת שיהיו נכסי היתומים מתמעטים והולכים בשל דבריהם דאי בקרוב לשכר ורחוק להפסד יהבי יתמי מדידהו ספינן להו ואם מכרו סחורה של יתומים בהמתנה בתוספת דמים כבר נשתעבדו ובתוספת אין כאן אגר נטר מכאן ולהבא כדי שנזדקק לנכסי יתומים ומכאן אני מביא ראיה לדברי הרשב"א ז"ל שכתב שלא התירו אצל יתומים אלא בדבר שהרויח מחמת הממון שלהם עצמו ולא מכיס של המקבל כי ההיא דחביבי נרשאי שהלוה פורע מכיסו אותו סך שהתנה בין שכרם המשכונה עושה פירות בין שאינה עושה דאי ס"ד אפילו בכה"ג שרי נוקי מתניתין דשום היתומים שלשים יום בכה"ג דהוי רבית אוכלת בנכסי יתומים שקבל אביהם עליו מנכסי יתומים בחכירות כ"כ שנה ואינה עושה אלא ודאי בהכי לא שרי אפילו בנכסי יתומים דלא עבדי רבנן תקנתא ליתמי בקלקולא דאחריני בדבר שהוא נושך כנחש ואינו מרגיש אלא לבסוף.

וכי תימא אכתי תקשי נוקמא בשל עניים לפי מה שכתב הרשב"א בתשובה ללות נכסי עניים אף ברבית קצוצה אע"פ שלא התיר למעשה אלא בקרוב לשכר בנכסי יתומים מ"מ להלכה הראה פנים להתיר.

הא לא קשיא דקיימא לן כרבי עקיבא בפרק רביעי דשקלים אין משתכרין בשל הקדש ואף לא בשל עניים דחיישינן לפסידא ואפילו על הקרקע דילמא משתדף ונ"ל שאין מותר להשתכר בהם אלא ע"י משכונות זהב וכסף וכגון דהבא פריכא דאמרינן בגמרא דוקא בשל יתומים התירו באותו ענין שמפורש באיזהו נשך חזינן גברא וכו' לפי שיתומים צריכין פרנסה בכל יום ומכליא קרנא כדאמרינן התם ואי לא משכחינן גברא דאית ליה דהבא פריכא ניכלינהו זוזא זוזא אבל בשל עניים ודאי דאי לא משכחינן ניכלנהו הני עניי זוזא זוזא ובתר הכי אכ"ע כמו לפרנסם הילכך אין מוסרין נכסי עניים לשום אדם שיהא צריך לגבות הימנו אם לא שיהיו בטוחים במשכון ובהא לא שייך שום היתומים למכור קרקע לפדות המשכונות וגם בנכסי יתומים ליכא לאוקומי כדפי'.

ודברים שאמר מר נאמרו למשה בסיני שהרמב"ם והגאונים ז"ל אינן חלוקים על הרשב"א ז"ל אע"פ שראיתי לרב מהר"י קארו ז"ל שכת' לא שבקינן פשיטות' דגאונים והרמב"ם והרא"ש ז"ל משו' פסוק' דהרשב"א ולע"ד נראה שהגאונים לא אמרו שהוא הדין בכל ריבית דרבנן אלא בההוא דמפרש בגמרא דומיא דמקח וממכר וכגון שטרי מחוזנאי או טרשאי ספוראי שכשלוקח הסחורה בתוספת מאותה שעה מתרצ' לקנותה בסכום זה וכמכר דמיא וכן כל כיוצא בזה ממיני המשכנתות שאוכלין פירותיהן שאין בהם איסור אלא מדבריהם דכמכירה לשעתא היא ומדידהו קא אכלי ואף בזו גמגם הרשב"א ז"ל להתיר שכן כתב בתחלת התשובה דמשכנתא בענין שהיא אבק ריבית אפשר שהיא מותר דכל ריבית של דבריהם מותר לגבי יתומי' דמ"ש מקרוב לשכר וכולי הרי שהושוו דבריו לדברי הגאונים ז"ל. אבל כשהמקבל נותן מכיסו בזו הכריעה דעתו של הרשב"א ז"ל לאסו' ולא נסתפק' בה כלל והיאך אפשר לומר שהרב יחזור בתוך כדי דיבור שבתחילה התיר כל רבית דרבנן ואמר מ"ש מקרוב לשכר ואח"כ החליט את הדבר לאסור אלא שבתחילה כלל ואמר דלאו דוקא באותו ענין שהזכירו בגמרא אלא ה"ה בכל רבית דרבנן דדמי ליה דמ"ש מקרוב לשכר ולבסוף פרט ואמר ומיהו מסתברא דלא בכל רבית של דבריהם התירו כלומר מטעם שלא העמידו דבריהם במקום נכסי יתומי' אלא כל שקרן היתומי' מיוחד ואין המקבל נותן מכיסו שרי כגון משכנתא באתרא דמסלקי דכל זמן דמשכנתא הוי שכונ' גביה דיתמ' הו"ל כמכירו ומדידהו קאכלי אבל כי ההיא דחכירי נרשאי שהלוה מקבל' עליו בדמים קצובי' בין עבדא ובין לא עבדא הא ודאי אסור דלמה להם לחכמי' לעשות זה ליתומי' כיון שכבר עשו להם תקנה שתהוי ידן על העליונה ואם המקבל אינו מוחזק לנאמן לא יהבי' ליה בכל ענין כדאמרי' התם גם מדברי הרמב"ם בספ"ה אין סתירה לדינו של הרשב"א ואדרבה קרובין דבריו להיות כדבריו שהרי לא כתב לה שנותני' מעות יתומי' בכל ענין שהיא אבק רבית אלא כך כתב נכסי יתומי' מותר ליתן אותם וכו' כיצד אומרי' לו וכו' ואח"כ נתן טעם להיתר לפי שזה אבק רבית הוא וכל אבק רבית אינה אסורה אלא מדבריה' ובנכסי יתומי' לא גזרי הלכ' שרינן בכה"ג וכל דדמי לה אבל כגון אותה שאסר הרשב"א שהמקבל פורע מכיסו לא נחלק אדם עליה ובכיוצא בזה נאמר לא תהא שתיקתן של גאוני' והרמב"ם ז"ל יפה מדבורו של הרשב"א ז"ל.

דהא דקמחסם מר לומר הואיל ומדינ' דגמרא מטלטלי דיתמי לב"ח לא משתעבדי כי תקון רבנן בתראי למגבי מטלטלי בכה"ג דהוי אבק רבית לא תקון לקלקולא דיתמא אני בעניי אין לבי נוקף בכך דודאי השתא לתקנתא דרבנן בתראי מטלטלי כמקרקעי דמי לכל מילי וכשחייב עצמו בשטר וקנין נשתעבד כל נכסיו וכ"ש למה דכתבו רבוותא האידנ' עבדינן למטלטלי וסמכינן לה למילתא דלדידן הוה ליה כגמלא דערביא דאתתא גבי' פורנא מינייהו דסמכא עלייהו דאפילו כתובת בנין דכרין אמרו מקצת רבוותא דגביא ממטלטלי דלא פליג רבנן כדמוכח מדברי הרי"ף ז"ל ואפילו לרובא דרבוותא דאמרו דלא גביא היינו טעמא משום דתקנת ב"ד לא נהגו בה בתראי דאמרי הלואי שיתן אדם לבנו כבתו. ותדע שהרי הרמב"ם ז"ל בפ' י"ט מהלכות אישות הוצרך לתת טעם למה לא תגבה ממטלטלי לפי תקנות הגאוני' ואמר לפי שלא מצינו שפשטה תקנה זו אצלם שנאמר שהיתה בכלל תקנתם ועוד השתא דכתבינן בשטרות מטלטלי אגב מקרקעי חזרו המטלטלי' להיות כקרקעות כדכתב הריב"ש בסימן ק"ו דהשתא לכ"ע כתובת בנין דכרין נגבית מן המטלטלי' מן הדין זולת תקנות הגאוני'. ואע"פ שתנאי זה אינו נכתב בכתובה ואינו מתקיים אלא בתנאי ב"ד אע"ג דלא כתוב כמאן דכתיב דמי ואפשר לומר דכי כתבינן מטלטלי למאי דכתיב בהדי' קאי ולא קאי אתנאי ב"ד כ"ש למה שכתוב בגוף השטר דמהני שפיר דכל תנאי שבממון קיי' כן דעתי הקלושה נוטה ויפרש לי מר הכרעת דעתו הרחב' ומאי דאסי' בה וכסא תורתו לעולם יכון כאור בוקר וכשחר נכון נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף