שו"ת מהרי"ט/א/קט

שו"ת מהרי"ט ‏ א קט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה ראובן לוה משמעון מנה על משכונות כסף וזהב ואמר לו שהיו משל אחרים שהיו לווים על ידו כי ראובן זה היה סרסור ונכתב השטר על שמו של ראובן איך שלוה משמעון לזמן פ' והתנו ביניהם אם לא יפרעו לזמן פ' הרי המשכונות מכורות לשמעון מעכשיו במנה. שוב חזר ראובן זה והביא לו משכונות אחרות ואמר משל אדם אחר היו ללות עליהם מנה ונכתב שטר כראשון שאם לא יפרעני לזמן פ' הרי המשכונות ההם מכורות לשמעון במנה הנז' ועכשיו מת ראובן הסרסור ובא בעל המשכונות שלוה בראשונה לפדות את שלו ותבעו בפני בית דין אמר לו שמעון הנה ראובן נתן לי משכונות אלו ועוד לוה ממני מנה אחר ונתן לי משכונות אחרות שלא היו שוין המנה אמרתי כי לא הייתי רוצה להלוות לו על אותם המשכונות אמר לי מה איכפת לך הרי המשכונות הראשונים בידיך והם שוים יותר ויותר לא תתנם לי עד שאפרע לך את כל מעותיך ועל פי הדברים האלה נתן לו המנה האחר ואת לאו בעל דברים דידי את ואמר כי ישבע על הדברים האלה וגם כי עד אחד מעידי השטר יעיד בכך ועכשו כבר עבר הזמן השני שטרות אלא שבעל המשכונות הראשון בא קודם הזמן לפדות משכנותיו ולא רצה שמעון לתתם לו כי א"ל לאו בעל דברים דידי את יבואו יורשי ראובן ויתבעו ממני.

תשובה נראה שאם היה ראובן בחיים והיה תובעו בכך לא היה שמעון נאמן לומ' שנתן לו המשכונות הראשונות על כך שהרי השטר מכחישו שכתוב שם והתנו ביניהם שאם לא יפרע לו המנה לזמן פ' הרי המשכונות הנז' מכורות לשמעון במנה ואם יביא לו המנה הראשון היה נוטל המשכונות הראשונים וישארו אלו השניות מכורים במנה ואע"פ שיש טענת מגו שהיה יכול לומר נאנסו או החזרתי מכל מקום מגו לאורועי שטרא לא אמרינן והו"ל מגו במקום עדים ואפילו היה העד האחד חוזר ומעיד שכך היה תנאם ששעבד כל המשכונות אינו נאמן שהרי הוא מכחיש דברי השטר לגמרי וכתב הרמב"ם ז"ל בפ' ג' מה' עדות כללו של דבר כל דבר שיאמר העד אחר שנחקרה עדותו בב"ד שבא מכללו ביטול העדות או תוספות תנאי אין שומעין ואע"פ שבאותה שמועה דבפרק שני דכתובות דתנאי היו דברינו נאמנים נחלקו בה אבות העולם שכת א' של ראשונים פירשוה אפילו שכתב ידן יוצא ממקום אחר והאחרונים ז"ל פירשוה דוקא שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר והר"ן ז"ל האריך שם והסביר דבריהם של ראשונים נוחי נפש דכל דאמר תנאי למעקר סהדותיה אתי כלומר שלא נבין ממנו שלא היה בו שום תנאי אלא תנאי היה בו ומהמני משום דמלתא אחריתי היא ואינו הפך דבריהם הראשונים אלא גילוי מילתא עכ"ד אלמא כל שהוא סותר לגמרי דברי השטר לא מהימן כלל וכיון דעדים גופייהו לא מהימני כ"ש דבעל דבר עצמו לא מהימן במגו דמגו לא עדיף מעדים ומן הטעם הזה עצמו לא מהימן במיגו דאי בעי כביש לשטרא שהרי היו בידו המשכונות ודומיא דההיא דסוף פ' זה בורר דאמרינן מגו דאי בעי קלתיה אי לא אתחזק שטרא בבי דינא דכיון דהשתא מיהת אפיק שטרא הרי השטר מכחישו ואין אומר' מגו להכחיש את השטר ומיהו נראה שאם היה טוען לא ראיתי את השטר ולא דקדקתי שכך כתוב בו דכותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו והוא אמר לעדים שיכתבו שאם לא יפרע יהיו המשכונות מכורים במנה ואני קבלתי השטר ולא דקדקתי בו היה נאמן במגו אף על גב דמוכח בסוף פרק קמא דגיטין מעובדא דהנהו גינאי דעבוד חושבנא אהדדי וכו' לשיטת ר"ח ור"ת ז"ל דמפרשים דאיכא עדים בטעות ההוא או שבעלי דינים מודים וכתבו התוספות ומשמע מדבריהם דמנפשיה אין נאמן לומר טעיתי במה שהודיתי אף על גב דאית ליה מגו דאי בעי אמר חזרתי ופרעתי ואף כאן אילו היה בשטר שביד המלוה דבר שהוא לחובתו נראה דלא היה נאמן דלא שדי אניש זוזי בכדי ומלוה מזדהר בשטריה ומדקדק בו יפה אבל כאן בנדון שלפנינו שהיה בטוח המלוה במשכונות שבידו ולתוספת יפוי כח כתב את השטר אדם עשוי שלא לדקדק בו ואף על פי שמשכונות אלו הכתובים בשטר לא היו שוין כנגד החוב מכל מקום על המשכונות הראשונות היה סמך לפי דבריו שאו' שכך התנה עם שמעון ולכך לא נזהר בשטר לראות מה שכתוב בו ואין לדמותה לאותה שאמ' בפרק גט פשוט הבא לדון בשטר ובחזקה דקי"ל נדון בשטר ואין נדון בחזקה ואומרים לו ברר שטרך ואם טען אחר כך שאבד השטר לא מהימן ואם הוציא השטר ונמצא בטל אין מועיל לו חזקתו אע"פ שאם מתחילה לא היה טוען שיש לו שטר היה מוחזק בחזקה לבד עכשיו שאמר שיש לו שטר צריך לידון בשטר אף כאן אף על פי שאם לא היה מראה שטר לבית דין היה מוחזק במשכונות שבידו עכשיו שהוציא השטר צריך לידון על פיו וכיון שלשון השטר הוא כנגדו תו לא מהניא ליה חזקת מטלטלים שבידו. לא דמי דחזקה לא מהניא ליה למחזיק אלא מחמת טענתו שהרי שנינו כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ועכשיו שאומר מכרת לי והרי השטר אם נמצא השטר בטל ממילא בטלה חזקתו דהוה ליה חזקה שאין עמה טענה איברא שאם לא היה מוציא את השטר היתה מועלת חזקתו בטענה שמכרת לי ולא אמרי' אחוי שטרך משום דאמרי' עד שלש שנים מזדהר איניש בשטריה טפי לא מזדהר וארכס ליה עכשיו שיוצא לפנינו נדון בשטר ואינו נדון בחזקה. וכן מוכח מדברי הרב המגיד ז"ל בפרק ט"ו מה' טוען שכתב אההיא דצריך לברר והטעם דחזקה מכח שטרא קאתי עד כאן. והשתא בנדון דידן היה נאמן לומר שלא דקדק בשטר ועל משכון שבידו סמך והעדים על פי דבורו של לוה כתבו כן. אלא דכיון דאיהו לא טען הכי אנן לא טענינן ליה כי היכי דלענין משטה הייתי בך אי לא טעין איהו אנן לא טעני' כדאמרי' בסוף פרק זה בורר ומתוך תשובתו בבית דין מוכח דידע באותו תנאי שבשטר אלא שאומר שכדי שיהיה לו רשות למכר' שלא בב"ד נכתב כן אבל מה שכתוב שיהיו מכורים במנה הנז' מוכח להדיא שנתרצה בהם לקחתם במנה ואם אחר שיצא מבית דין יטעון כן לא מהימן כדאמרי' בפרק חזקת אי נפק לבראי לא אמרי' בהכי דחוזר וטוען דאימור טענתא אגמרוה. ועוד נראה שאין באותם דברים שא"ל שמעון שום לשון שעבוד שיועיל מן הדין דכיון דמעיקרא שהביא לו שמעון המשכונות הראשונים א"ל שאינם שלו וכיון דסרסור הוא עשוי הוא להביא משל אחרים ועכשו אמר לו שהם של אחר שהרי הוא אומר שעדיין לא נעשה השטר הראשון ורצה שמעון לכתוב הכל בשטר אחד ולא רצה הלוה שאמר לו שכל אחד ואחד היה חוב בפני עצמו לשני אנשים אחר כך כשנתרעם על משכונות שניים שלא היו שוין ואמר לו שמעון מאי איפכת לך הרי הכל בידך ולא תתנם עד שיתנו לך מעותיך אין זה לשון שעבוד ולא היתה כונתו לשעבדם דמה כחו יפה לשעבד לו נכסי אחרים על מלוה אחרת אלא שהסמיכו בדבריו עליו שמאחר שהכל היה על ידו ואיהו בעל דברים דידיה לא יוכל אדם לתובעו והבטיחו שלא יוציא כלו' מידו עד שיתן לו כל המעות ראשונים והאחרונים איברא שאם היה אומר לו בפי' הריני משעבד המשכונות הראשונים על מלוה זו אף על פי שכבר אמר לו בשעה שנתנם שאינם שלו אלא שליח לבד הוא ששלחו שילוה להם עליהם מנה מכל מקום כיון שאחר כך חזר ושעבדם יש לנו לומר שהוא היה לו רשות מאת הבעלים בכך דהא המנוה וכל מטלטלין שביד האדם בחזקתו וברשותו וכל מה שעשה בהם עשוי אבל אין בדבריהם אלו אלא הבטחת דברים וכמאן דאמר סמוך אהימנותא דידי ואם היה הוא בחיים היה בטוח לגבות המנה השני מן הלוה השני ולא עלתה על דעתו של מלוה שימות ועוד אפשר שהסמיכו על המכירה שמכר לו המשכונות הראשונים בשטר הראשון וזה היה ודאי ברשות הבעלים ובידו של שמעון היה להעביר המועד ונמצאו חלוטו' לו ויגבה ראובן כל מעותיו וכל הני מילי שלא אמרם בלשון תנאי ולא בלשון שעבוד פטומי מילי בעלמא.

ובענין המכירה שנכתב בשטר הדבר ידוע שלדברי הגדולים נוחי נפש הויא אסמכתא ואינו חפץ לתקוע עצמי בדבר הלכה כדברי הרמב"ם ז"ל שהוא סובר דבקנין מעכשו לא בעי בית דין חשוב אפילו במקום שלא נעשה לטובתו של לוה כי הכא שהדבר ידוע שלתועלת עצמן עושין שנהגו לתת מעות של יתומים בכך אף על פי שהדבר רע ומר דגריע טפי מהערמת רבית זהו הנלע"ד הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף