שו"ת מהרי"ט/א/קז

שו"ת מהרי"ט ‏ א קז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה ראובן ושמעון היו להם חלונות זה בצד זה בקרן זוית שברשות הרבים וכשנשרפה העיר קדם שמעון ובנה והוציא בליטת רשת נחשת מחלון שלו באופן שמזיק עתה לראובן בראיה יותר ממה שהיה תחילה וטוען שראובן שתק ולא מחה ועלתה לו חזקה זה כשלשים יום יורנו רבינו הדין עם מי.

תשובה דעת הרי"ף ז"ל בתשובה דהיזק ראיה כקוטרא וב"ה דמיא דלית להו חזקה וכן הסכים הרמב"ן ז"ל לדברי הגדולים שאמרו דבקוטרא ודכוותא אפילו מכר או נתן יכול לחזור אף בהיזק ראיה כן ולדברי האומרים דאף על גב דחזקה לית להו ראיה שמכר או נתן אית להו אף בהיזק ראיה כן ואיכא טובא מרבוותא דאמרי נהי דראיה יש להם מטעם מכר או מתנה אבל מטענת שתיקה וסבלנות לא וכן תפסו האחרונים ז"ל לעיקר כמו שכתב הרשב"א בכמה תשובות וכן הריטב"א והריב"ש ז"ל בתשובותיהם אבל רב יהוסף הלוי ז"ל נחלק על הרי"ף ז"ל ואמ' שיש לו חזקה וכן כתב הרשב"א ז"ל משמו של הראב"ד ז"ל וכן היא סברת הרמב"ם ז"ל בפרק שביעי מהלכות שכנים שכתב הרי שפותח חלון לחצר חבירו ואמר ליה בעל החצר או שגלה דעתו שהניחו וסייעו או שידע הנזק ולא ערער הרי זה החזיק בחלון ואינו יכול אחר כך לחזור ולערער עליו עד כאן לשונו.

ותמיהא לי על מה שצרף הטור סברת הרא"ש ז"ל עם סברת רבי יהוסף ז"ל שכן כתב בסימן קנ"ד על חלון שיש בו היזק ראיה שכתב הרי"ף שאין לו חזקה וז"ל אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב שיש לו חזקה וכן כתב הרב רבי יוסף הלוי ז"ל עד כאן משמע מדבריו שירד הרא"ש לשיטתו של רבינו יוסף הלוי ז"ל ואחריו נמשך הרב מהר"י קארו ז"ל במה שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל דסבירא ליה כהר"י הלוי וכהרא"ש ז"ל דיש חזקה להיזק ראיה ואיני רואה כן בדבריו של הרא"ש ז"ל שהוא ז"ל כתב בתשובה כלל ק' סימן ו' הפותח חלון במקום שמזיק לחבירו חזקתו שלש שנים כרבי חייא וישבע הפותח שמכר או נתן לו במתנה רשות לפתוח לו חלון לחצרו אבל אם היה אומר לא מחית בי חזקה שאין עמה טענה הוא עד כאן וגם מוכח להדיא מדבריו בריש בתרא שכתב גבי היזק ראיה דחצר השותפין היכא דרצו לעשות מחיצה בחצר כופין זה את זה ולא שייך חזקה אלא היכא שהמחזיק הוא מזיק ואינו ניזוק בנזק מי שיש לו חלון פתוח לחצר חבירו והחזיק בו שלש שנים עד כאן:

ועוד כתב בתשובה שהביא הטור עצמו בחלון הפתוח לחצר ובא חבירו לבנות תחתיו ולעשות גג רעפים שבעל החלון מונעו שיאמר למחר תכופני לסתו' חלוני ולא אוכל למצוא עדים שהחזקתי בו שלש שנים בעוד שהייתי יכול להסתכל בחצרך עד כאן דבריו משמע שאם לא החזיק בעל החצר שלש שנים לא הויא חזקה הפך סברת הרמב"ם ז"ל והר"י הלוי ז"ל.

אלא נראה דודאי הושוו הרמב"ם והרא"ש ז"ל לומר דהיזק ראיה דחלון אית ליה חזקה כשאר כל הנזקין ולא אמרינן דיש לו חזקה אלא לאפוקי מדעת האומרים דשאני היזק ראיה מכל הנזיקין דלית ליה חזקה אבל אי הך חזקה הויא לאלתר או לאחר שלש בהא מילתא אזדו לטעמייהו דהרמב"ם ז"ל דס"ל בכל הניזקין דמכי ידע נזקיה ושתק מחל כמ"ש בפ"ז והולך בשיטת רבו והגאונים ז"ל הלכך אף היזק ראיה כיוצא בו הוא אבל הרא"ש ז"ל דס"ל כרבינו תם דבכל הניזקין בעינן שני חזקה ושיבא מחמת טענה כדמוכח בטור סימן קנ"ד כדכתב מהרי"ק ז"ל שם אף בהיזק ראיה בתר שני חזקה וטענה הלכך בדין זה דהיזק ראיה שוין הם אלא שדבר אחר גרם להם לחלוק ביניהם כדפרישית.

ומעתה בנדון דידן ששמעון הוציא עתה מחדש רשת חלונו בולט ויוצא לחוץ מזיק הרבה לחלון של ראובן באנו למחלוקת הגדולים נוחי נפש אי חזק' שתיק' וסבלנו' לאלתר מהניא כדברי הרב הלוי וסייעתו או אי לא מהניא חזקה בלא טענה כדברי רובא דרבוות' ז"ל אלא שיש סיוע לראובן בטענת שמה שלא מיחה הוא מפני שעדיין לא היה מזיקו כי למה יחוש לערער עליו מטעם ביתו אשר הוא חרב ובדעת הרא"ש בפותח חלון על חורבה של חבירו או על גג רעפים שאין בעל החורבה והגג יכול לעכב בו כיון שעתה אינו מזיקו בהיזק ראיה. אבל לכאורה היה נראה שאף לדעת האומרים דיכול למחות בידו דאמר ליה לא מצינא למיקם עמך בדינא ודיינא ולאו מדת סדום היא מכל מקום לא מפני ששתק נאמר שאבד את זכותו דמאחר דלא היה מזיקו עכשיו לא חשש למחות. וכי תימא הא בהא תליא מכיון דהיה יכול למחות מטעמא דלא בעינא למיקם בדינא עמך מפני מה לא מחה הואיל ולא מחה מחל אין זו טעמא שהרי חלון המצרי תנן אין לו חזקה ואע"פ כן אמרינן בגמרא שאם בא למחות בתחלה ולעכב על ידו יכול לעכב דאמר ליה זימנין דמייתית שרשיפא ומסתכלת בי ואע"פ כן כששתק ולא מחה לא אבדה זכותו אף אתה אל תתמה על זה שפותח לחורבתו שאף על פי שהיה יכול למחות בתחלה כל שלא היה היזקו קבוע וניכר לא חשש ולא אבדה זכותו במה ששתק.

ותדע דהרשב"א ז"ל איהו מרא דשמעתא שאמר שיכול לעכב דסתם חורבות עשויות להבנות כמו שמפורש בהרבה מתשובותיו שהובאו בבית יוסף. איהו גופא השיב בתשובה הביאה הבית יוסף בסוף סי' קנ"ה על ראובן שפתח חלונות על גגו של שמעון ומת ראובן ובא עכשיו שמעון להגביה כותלו וחנוך בן ראובן מעכב עליו שכבר החזיק אביו בפתיחת החלונות ולא מחה והשיב שהדין עם ראובן חדא דטענת סבלנות אינה כלום אם לא בטענת מכר או מתנה ואחר כך נתן טעם אחר דהיכא דיש היזק ראיה אפילו בא בטענה אין לו חזקה כקוטרא וב"ה משמע דמעיקרא אפילו תימא דחזקה מהני טענת סבלנות לאו טענה היא אף כאן אפילו תימא דמעיקרא היה יכול למחות אע"פ שפתוח לחורבה מפני שלא מחה לא אבד את זכותו. ועוד הביאו מתשובת הרשב"א ז"ל הביאה בבית יוסף סימן קנ"ד רמז י"ז שכתב שמעתי מקצת חכמים שהבונה גג או עליה על חצר חבירו ועכשיו אינו מזיקו בראיה לפי נמיכות בתי חצר חבירו ולאחר ימים בא חבירו להגביה בנינו ונמצא נזוק בראיה מחלונות של חברו שהראשון אומר לשני אתה גרמת לעצמך והרשב"א ז"ל אינו מודה להם לפי שבתים עשוים הם להבנות ולהגביה אלמא מוכח מדבריו שאף על פי שהיה יכול למחות הניזק לא אבד זכותו בסבלנותו וכבר ראיתי מי שרצה לדקדק כן מתוך תשובות אלו ומיהו נראה דאין הוכחה מכאן דלעולם הא בהא תליא כדמוכח מתשוב' הריב"ש ז"ל דכל שהיה יכול למחות ולא מיחה עלתה לו לשכנגדו חזקה אלא שהרשב"א ז"ל לשיטתיה אזל דס"ל דכל חזקת נזקין לא חשיבא חזקה בלא טענת מכר או מתנה כמו שתמצא לו בתשובותיו הילכך בפותח חלון על חורבה או גג שאין בו עכשיו היזק ראיה מכיון דמכל מקום היה יכול למחות ולא מיחה עלתה לו חזקה לענין שאם עברו שלש שנים יכול לטעון טענת מכר או מתנה שתהא חזק' שיש עמה טענה וכל שלא עברו שני חזקה אי נמי עברו ואינו בא מחמת טענה לא הפסיד זה כלום דמה שלא מחה הילכך לדעת הרב הלוי ז"ל וסיעתו דהיזק ראיה לאלתר הוי חזקה כיון שהיה יכול למחות ולא מחה לדעתו של הרשב"א ז"ל ושאר רבוותא עלתה לו חזקה בשתיקתו ושוב אינו יכול למחות ולא דמיא לחלון המצרי דאע"ג דיכול למחות אין לו חזקה דהתם לא קביע היזקא ולא מינכר היזקא דחששה רחוקה היה לחוש לשרשיפא ולא חשידי אינשי בהכי אבל בחלון הפתוח לחורבה או לגג כיון דהיום או למחר עתיד לבנות יקשה בעיני בעל החלון לסתום חלונו ויצטרך ללכת עמו בדינא ודיינא הלכך יש לו חזקה.

אלא שאומר אני שאף הרמב"ם ז"ל ורבו הר"י הלוי ז"ל לא אמר שתהא שתיקתו חזקה לאלתר אלא כשנודע נזקו וניכר אז אבל כל שלא היה נזוק ממנו באותה שעה כגון פותח לחורבה או לגג אע"פ שיהיו סבורים כדברי הרשב"א ושאר רבוותא דאמרי יש לו חזקה זו היא חזקה שיש עמה טענה אבל טענת סבלנות ומחילה לאלתר לא מהני ואני אומר כן לדעתם ז"ל משום דקשיא לי לשיטתם ז"ל היכי מתיישבה ההיא דאמרינן אמר רב ולסתום הוי חזקה לאלתר דלדבריהם ז"ל אפילו לפתוח הוי חזקה ומאי דייק ונקט סתימה דוקא. ועוד קשה דמייתי לה אמעשה באדם אחד שפתח חלונותיו לחצר השותפים בא לפני רבי ישמעאל בר' יוסי אמר ליה החזקת בני החזקת בא לפני רבי חייא אמ' ליה יגעת בני ופתחת יגע בני וסתום וקאמר עלה אמר רב נחמן ולסתום הויא חזקה לאלתר דמשמע דקם רב נחמן בשיטתיה דרבי חייא אלמא הלכתא כוותיה וכן פסק הרי"ף ז"ל ושאר רבוותא ז"ל והיאך פסקו הרמב"ם ורבו הלוי ז"ל דיש חזקה לאלתר ודלא כרבי חייא.

ונראה לומר לדבריהם ז"ל דפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי חייא לא הוי בחלון דמזיק עכשיו בראיה אי נמי חלון שעשה חבירו שבחצר לאורה שכן אמר לאורה אני עושה או שהדבר ידוע לו שהרי אין לו מקום להכניס לו אורה חוץ מזה כתב שם הרמב"ם ז"ל הואיל ולא ערער החזיק שהדבר ידוע שכוונתו שלא יבנה כנגדו שלא יסתום אורו אלא מיירי בחלון העשוי לאויר או להסתכל משם בשדות והוא למעלה מד' אמות ובהא אמר רבי חייא דאין לו חזקה לענין שיכול לומר סתו' חלונך וכ"ש שאם היום או למחר בא לבנות כנגדו לא יוכל בעל החלון לעכב על ידו ואהא קאי רב נחמן ואמר ולסתום חלון כגון זה שהחזיק בו שלש שנים ועכשיו סתמוהו בפניו הוי חזקה לאלתר לפי שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק ודכוותא נמי היכא דאיכא היזק ראיה דיש לו חזקה מהך טעמא שאין אדם עשוי שמזיקין אותו בראי' ושותק נמצאו למדין לפי טעם זה דכל שאינו נזוק תיכף בגיריא דיליה כגון בחלון למעל' מד' אמות ואינו עשוי לאורה שכבר יש לו אורה ממקום אחר אי נמי פתח למקום שאינו מזיקו עכשיו כגון חורבה או גג שלפעמים לא הוי חזקה לאלתר ואין שתיקותו שם כהודאה דלא שייך לומר בזה אין אדם עשוי וכו' שעדיין לא הכיר בנזקו ואע"פ שהרמב"ם ז"ל סבור כדעת האומרים דיש חזקה לחלון שפתוח לחורבה או לגג של רעפים היינו חזקת שלש שנים ומחמת טענה אבל זו שאמר דשתיקה כמחילה דמי לאלתר לא אמרו אלא כשהוא נזוק תיכף דומיא דסתימת חלון העשוי לאורה. וכן מוכח מדברי הריב"ש תשובת תע"א שכתב על דברי הגאונים שאומרים דכל חזקת הנזקין שאינן גזל בגוף בגוף הקרקע מוכי הוברר הזיקה ושתק מחל דמה חזקה הויא לאלתר לא שבחזקת הנזקין בעינן שלש שנים אלא שבשאר נזקין בעינן דידע הנזק ושתק ובסתימת החלון לאלתר הנזק מבואר והכי דייק לשון הרמב"ם ז"ל שהטיל תנאים בדבר כגון שאמר לו בעל החצר או שגלה דעתו שהניחו כגון שבא וסייעו או שידע הנזק ולא ערער והשתא בידיעה בעלמא ובשתיקותו חשיב ליה כהודאה אמר לו בפ' או שבא וסייע עמו מבעיא ובהכי ניחא דלא יפה הרב כח סבלנות ושתיקה אלא כשהכיר וידע הנזק כלומר דתיכף מעכשיו הוא נזוק ממנו אבל אם עכשיו לאלתר אין הנזק ניכר לא מהני ביה שתיקה גרידתא אלא מעשה דמוכח כגון שסייע בהדיה. ותדע דבמקום דלא מהני שתיקה מהני סיוע מדאמרינן בפרק חזקת גבי אכילת שלש שנים דאי דלי ליה המערער אפילו חד צנא דפרי הוי חזקה לאלתר ובשתיקה לחודה לא חשיבה חזקה בפחות משלש שנים ומצאתי להרב מהרי"ק ז"ל בכסף משנה על מה שכתב הרמב"ם ז"ל דאין פותחין חלון לחצר השותפין ואם פתח יסתום כתב הרב ז"ל דהיינו כרבי חייא דאמר יגעת בני ופתחת יגע וסתו' וס"ל דמיירי כשצווח חבירו המעכב עליו בשידע ותמהני מאין הרגלים להעמיד ההיא שמעתא בצווח מעיקרו אטו בהא מי קאמר רבי ישמעאל ברבי יוסי החזקת בני החזקת אם כן לא שבקת חיי לכל בריה שיחזיקו בשלהם שלא כדין וכי צווח כי כרוכייא לית דמשגח ביה זו לא אמרה אדם מעולם ועוד היכי אמר עלה רב נחמן ולסתום הויא חזקה לאלתר שאם תיכף בידיעתו ערער היכי קאמר לפי שאין אדם עשוי שסותמים אורו ושותק והא קא צווח ועוד דבריש פרק חזקת אמרינן בכל חזקה שאין עמה טענה אהך עובדא דרב ענן דשקל בידקא בארעיה אזל הדר גודא דארע' דחבריה דבעי רב ענן למימר הא החזיק ליה וא"ל כמאן כר' יהוד' וכר' ישמעאל דאמרי כל בפניו הוי חזקה לאלתר לית הלכת' כותייהו הרי דטעמ' דר' ישמעא' משום דכל בפניו הויא חזקה לאלתר והיינו לפי שהי' שם ולא מחה שאם הי' צווח אדרב' גרע טפי. ועוד דעובדא דרב ענן לא היה צווח ולא מוחה אדרבה סייע עמו כדמסיק התם דהו"ל מחילה בטעות ומדקאמר כמאן כרבי ישמעאל ליה הלכתא כוותיה אלמא כרבי חייא קיימא ומטעם דהחזיק בפניו ושתק ומה שכתב הרב בעל כסף משנה במה שכתב המ"מ בפ' י"א לשונו שם כך הוא שלא אמרו בגמרא לך יגע וסתום אלא כשמיחה קודם שנתברר היזקו והיינו אף על פי שראה פתיחה בחלון עדיין לא אתברר היזקו כדכתיבנא לעיל שאילו הוברר הזיקו כגון שיש לו היזק ראיה או שעשאו לאורה והוברר לו שאין לו אורה זולתו הרי מחל ושוב אינו יכול למחות כמו שפרשתי לעיל לישב דברי הרמב"ם ז"ל ושיטתו והוא הנכון לעניות דעתי נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף